זית רענן חלק א קמט

הבדולח דבע"ג אפרן אסור והוא כשהביא גחלים עוממות או אפר חם של ע"ג והניחם בתנור ואפה בהם אזי בוודאי לכ"ע אסור דהרי איכא שבחא דגחלת עוממת או של אפר בפת כמו בשאר א"ה באבוקה כנגדו אבל כשהדליק עצים בתנור ולא נשאר תו אלא גחלת עוממת או אפרן ואח"כ אפה את הפת אזי הפת מותר כיון שנאפה גם בגורם דהיתרא שהוא חום התנור שכבר נפסק החום של שלהבת מן העצים ומסתברא להו דאף בגחלים עוממות חשיב כאפר לענין זה דחשיב כאילו נפסק מגופן וחזרו אח"כ כשנפס' מגופן להית' גמור דבע"ג דבדילי מניה מותר אף מדרבנן ובזה מתורץ נמי מה שהקשו בסתירו' בעל הש"ע והגהה דבע"ג פסק דאסור הפת כשאבוקה כנגדו ובא"ח סי' תמ"ה מביא בסתמא דאסור והטעם דבחמץ דלא בדילי מיניה עכ"פ אסור השלהבת מדרבנן משא"כ בע"ג דחום הנשאר כשכלה האבוקה כבר הותרה לגמרי אמנם בזה לא ס"ל כרמב"ם דאף דאסור מדרבנן מ"מ הוי זוז"ג כאשר ביארנו לעיל אות ב' או מפני דקצת פוסקים ס"ל דגם חמץ הוי דשיל"מ ודמי להקדש דאף שאסור רק מדרבנן מ"מ אוסר התערובות וממילא מובן מה שהביאו הפוסקים בע"ג דאסור הפת כשאבוקה כנגדו ל"ד מן העצים עצמן אלא גם בגחלים לוחשות מיקרי גבי ע"ג אבוקה כנגדו אלא לאפוקי עוממות ואפרן כיון שחום התנור הותרה לגמרי הדר דינא ככל זוז"ג דעלמ'

ה ודע דדינו של הרמב"ם לעיל ה' כ"ד דזוז"ג דמותר דווקא כשנצטרפו יחד גורם דהתירא עם גורם דאיסורא אבל כשגורם דאיסורא בא בתחילה אזי לכ"ע אסור, והוא באיסורי הנאה דווקא והטעם כיון שכבר נהנה מן האיסור מתחילה בלא צירוף אבל בשאר איסורין לית לן ולא מידי בין בב"א לבין שבא האיסור מתחילה והסברא פשוטה שכל כמה שאוסר מפני שנתהווה ממנו כגון במחמץ ובדבר המעמיד הרי עיקר האיסור מפני שם זה שמעמידו או שמחמץ וכה"ג ושם זה לא נהייתה רק ע"י צירוף דהתירא בהדי' וכשאוסר בנ"ט או בס' במין במינו לא שייך כלל זוז"ג וכן איתא להדי' בש"ס גבי שאור ש"ת דלרבנן לעולם מותר ולר"א עדיפי לי' עוד כשבא האיסור מתחילה בקידום וסילקו ובדינו של הרמב"ם בא"ה אף כשקידם וסילקו אסור בא"ה מפני שכבר נהנה ועיין ר"ן פ' השוכר אה"פ גבי המערה יי"נ שם ועיין בא"ח סי' שי"ח בט"ז ובמ"א ס"ק ל"א שהביאו בשם שה"ל באם נתן מלח לתוך התבשיל בשבת לתוך כלי ראשון דמותר התבשיל שמסתמ' כבר נמלח קודם שבת וז"ל ואע"ג דדבר שיל"מ אפי' באלף לא בטיל משום דכאן נתבטל קודם שנעשה איסור שהרי נמוח מיד ולא נתבשל אלא אח"כ יוע"ש ויש לדקדק דמה ק"ל שהרי גם דשיל"מ דל"ב הוא במינו דווק' רק מפני שהכשירו בכך הוי כמינו כמו דאמרינן בשילהי ביצה גבי מים ומלח וכיון שכן הדר דינא לזוז"ג וי"ל דאף אומנם שהוא הכשר העיסה מ"מ לא דמי לדבר המעמידו או מחמיצו דלענין הכשר המאכל שהי' בכלל מין במינו די בפחות מזה אכן עיין בע"ג דף ע"ד באשרי שם ה' למ"ד שתירץ על כה"ב וז"ל ועוד דהני שאני שאין גופי המאכל נעשה זולתי החמץ שיש בהן וכיון שהחמץ שיש בהם הוא מכשיר המאכל הרי הן חשובין כאילו הכל חמץ עכ"ל ועיין במ"א סי' תמ"ב ס"ק א' שמביא כענין זה ממש בשם תשו' רשב"א ורי"ז וכיון שהכשירו של מאכל ג"כ ל"ב דדמי למעמיד והדק"ל דמאי ק"ל לבעל שה"ל מדשיל"מ אכן לקושטא מינה גופא מוכח כדבריו דאל"כ קשי' לרא"ש ורשב"א ורי"ז מהאי דר"א דפסקינן כוותי' דבתראי הוא אמאי מתרץ מפני שהוא דשיל"מ והוא מפני שהוא הכשירו של עיסה הוי מין במינו ת"ל כיון שהוא הכשירו בל"ז ל"ב ואף לדבריהם בד"ה רבא ל"ח ע"ב דמילת' דעביד' לטעמא שייך גם בעיסה מ"מ נשמע מדברי ר' אשי להדי' שחולק ע"ז א"ו צ"ל כיון דעיקר חדושו של ר' אשי בזה דמפני שהוא הכשירו הוי כמין במינו כתירוצם הראשון בד"ה וליבטלו ועתה חידש לן ר' אשי טובא דל"ב מפני שהוא דבר שיש לו מתירין דמעתה אף אם לקח גם מים משלו לצורך העיסה אעפ"כ ל"ב מפני שהוא דבר שיל"מ משא"כ אם יתרץ דהכשירו הוי כמעמידו ומחמיצו אזי נכלל בכלל זוז"ג והטעם שהרי לכל דבר מבטולו יותר מששים אזלינן בתר שמא לחודא וכיון שחידש לן ר"א שמפני הכשירו הוי כמב"מ בשמא ול"ב וכיון שכן אף דבעיסה זו לא הוכשר בזה לחוד רק בצירוף גורם דהתירא כיון דבעלמ' הוא הכשירו לא נפקע שמא מיני' ועיין

ו דברי מהרש"א בשמעתין התמוהין עד להפליא כאשר תמהו עליו כל האחרונים דמאי ק"ל דאי איירי בתנור חדש אמאי ע"ג גחלים מותר ובתנור ישן אפי' באבוקה כנגדו איכא זוז"ג דהרי לדידי' גם בת"ח וע"ג גחלים איכא ג"כ זוז"ג גחלים דהתיר' ותנור דאיסור' ועוד מה ראה בזה לחלוק על כל רבותינו הראשונים דס"ל דאם אמרי' יש שבח עב"פ הרי זה כאילו ניכר האיסור לגבי גרמא דתנור ולפענ"ד בכדי שלא להשוות מאורן של ישראל חלילה כטועה בדבר שמובן לבר בי רב והוא דס"ל כיון דדבר זה דש"ע יחשב כבעין לגבי התנור דבר חדש הוא ולא נתבאר להדי' בש"ס אין לנו לומר כן אלא היכא שהוא מצד ההכרח לגמרי והוא למאן דס"ל דאפי' לוחשת מותר א"כ אפי' באבוקה כנגדו לא משכחת לן דלאסור שהרי טרם שנאפה כבר נבערו מן העצים ונעשו גחלים ואיכא לעולם גורם דהתיר' בהדי גורם דאיסור' אפי' באפו ע"ג קרקע א"ו דשבח עצים הוי כעיקר האיסור לגבי שאר גורמים [ואף לדעת הרמב"ם עיין לעיל (גימל) דכל היכא דאיכא גורם דאיסור מתחילה לחוד' לכ"ע אסור מי לא סגי דטרם שהריחה האש כבר נעשה מקצתו גחלת] אבל למ"ד דלוחשת אסורות אזי לא ילחצנו לומר כן ולדידי' ק"ל ממ"נ אי בת"ח אפי' ע"ג גח' עוממ' ליתסר הפת דוודאי גח' עוממ' בטילים לגמרי כנגד החום והתנור שנגמר באיסור ורה"פ דנקטו דשעב"פ הוי כאילו הוכר מפני דפסיקו דאפי' ג"ל מותר ברם בדברי ר"ן מבואר דס"ל דאפי' למ"ד לוחשת אסורה אפ"ה בשבעב"פ הוי כהוכר האיסור שהרי פוסק כ"ד דלחשת אסורות ושעב"פ הוי כאילו הוכר האיסור: סימן ב

א עיין סימן פ"ז סעיף י"א בהגהה שם וז"ל ודווקא שלא היה שם מעמיד אחר וכו' ועיין בט"ז ובש"ך שאם יש בכ"א מהם כדי להעמיד אזי לכ"ע אסור כמבואר בתוס' שם דף מ"ט ברם מלשון הגהה ומסתימות דבריו וכן במרדכי שם משמע דגם בכה"ג מותר ולפענ"ד הקלושה נראה שבע"כ צ"ל כן שהרי בשאור גופי' לדעת תוס' דאם יש בכ"א כדי להחמיץ בשעה אחת ושהה כשיעור זה אבל אם לא שהה אלא חצי שיעור כזה הרי שלא נתחמצה עיסה אלא בהדי התירא והוי לי' זוז"ג וכן מוכח להדי' בע"ג ס"ח ע"ב דש"ו התם דבהשביח ולבס"פ לכ"ע אסור ואפ"ה מתיר ר"ש כשנפל שאור של חולין וש"ת כאחת ויש בכ"א כדי לחמץ והיקשו לי' רבנן לר"ש הרי עיסה זו ראוי' להחמיץ בשתי שעות מי גרם לי' שתתמץ בשעה א' איסור והרי השביח ולבסוף פגום עי' רש"י ור"ש מתרץ לי' כשהשביחו שניהם השביחו וכשפגמו ש"פ ומה בכך הא מ"מ הוי השביח ולבסוף פגום א"ו כיון דמתחילה נתחמצה ע"י צירוף דהתירא הו"ל זוז"ג אף שיש בכ"א כדי לחמץ כיון דסוף סוף נתחמצה רק ע"י צירוף דהתיר' ול"פ ר"ש ורבנן אלא כששהה בשיעור שיש בכ"א לבדן כדי להחמיץ ופליגי בנ"ט לפגם ומה דקשי' להו לתוס' לימא דפליגי רק בזוז"ג היינו כששהה כשיעור שיש בו בכ"א כדי להחמיץ ואפ"ה ר"ש מתיר מטעם זוז"ג וע"ז תירצו דהיכא דשהי אזי לכ"ע אסור ואף דפסקינן התם כרבנן זהו מטעם אחר דבכל כהאי נטל"פ אסור מפני דראוי לחמע בו ע"א עיין בלח"מ שם ודברי פר"ח תמוהים שמביא ראי' לדברי הט"ז וש"ך מדפסקינן כרבנן דהא לרבנן אפי' כשנפל ש"ח תחילה וחימצה ואח"כ ש"ת אסור יוע"ש] ובזה נקל ליישב סתירות דבריהם בפסחים שם דס"ל להיפוך והשתא בדבר המעמיד ל"מ היכי דלא שהי אלא עד כדי שהעמיד את הגבינה ואח"כ סילקו את הגורמים אזי בוודאי מותר כיון דבתוך שיעור זה לא היה באפשרי להעמיד אלא ע"י צירוף דהתיר' בהדי' ואף אם לא סילקו והניחם שם עד בכדי שהיה בכ"א מהם כדי להעמידו ס"ס מה איכפת לן בזה שכיון דלאחר שהעמידו ע"י צירוף כבר נסתלק חומר דבר המעמיד מגבינה זו ועיין ודברי רבותינו האחרונים ז"ל תמוהין