זית רענן חלק א קמח

אזי בטל הוא לגבי שמא דאיסורא והוי כליתא להיתרא לגמרי נמצא תבנא לדינא דאף לפירושו של מהרש"ל דבהקדש ל"מ זוז"ג אבל בחמץ זוז"ג מותר אף דגבי חמץ הוא במשהו ולב"י אפ"ה כיון דשמא דהיתרא קאי ולא יחזור לאיסורא תו לא גרע מע"ג כקו' מהרש"א הנ"ל, ועיין במג"א סי' תמ"ה דפסק דאף בחמץ כיון דל"ב דינו כהקדש

אות ב ולי נראה ליישב קו' מהרש"ל באופן אחר עיין לקמן כ"ה בהא דאיבעי' ר"ח ב"א וכו' תנור שהסיקו בקליפי ערלה וגרפו ואפו בו את הפת וכו' ועיין תוס' ד"ה וגרפו וכו' ותימא לר"י כיון שהפת אסורה כשאבוקה כנגדו וחום אבוקה אסור א"כ כשגרפו ואפו בו את הפת נמי יהא אסור הפת עכ"ל ונלע"ד לתרץ ובזה יתיישב דברי רמב"ם בפ' ט"ז מהמ"א הלכה כ"ב דפסק דבגרוף את כל האש ואח"כ בישל או אפה בחומו של תנור ה"ז מותר שהרי עצי איסור הלכו להן ומשמע מצוף לשונו דאף בתנור חדש דאיירי בתחילת דבריו מותר והרעשו עליו בזה כיון דליכא גורם דהיתר' כלל ונראה דהיה קשי' ליה קושית תוספת דלעיל וצ"ל כיון דשלהבת בכל איסורי הנאה מותר מה"ת כדאית' ביצה ל"ט ע"א היכא דאדי' אדוי דלית' לאיסורא בעינ' דאינו אסור אלא מדרבנן ומסתברא היכ' דאדי' אדוי' על עצים דהיתר' כיון דלא נדבק בגופ' דאסורה כשם ששלהבת עצמן מותרים ליהנות בהם תו לא איכפת לן ולא מידי במה שנדבקו בעצים דהיתר' וכן משמע להדי' מתוס' שם ד"ה ות"ל יעו"ש ונראה עוד ראי' נכונה לזה מסוגי' דביצה שם דקחשיב ה' דברים בין גחלת לשלהבת ולבסוף מקשה אלא הא דתנן המוציא שלהבת פטור המ"ל ואמאי לא קשי' להו מעיקרא מכל הנך דקתני א"ו דמשכחת ליה דאתליה ליה בעצם דהתיר' רק מהוצאה קשי' ליה השתא ועי' בטו"ז סי' קמ"ב ס"ק ג' דדוקא כשלהבת קשורה בגחלת של ע"ג עצמו הוא דאסור כיון שעדיין נשאר מגופו של האיסור וישנו לשלהבת להדבק בגופו של איסור אבל בעצים דעלמ' בודאי מותר מן התורה כמו בשלהבת עצמו ומעתה אף בתנור חדש מותר הפת כיון שגרפו ולא נשאר בו אלא החום בלבד ולית' לאיסורא להדבק בגופו של איסור עצמו אף שהתנור נאסר הוא מפני שנהנה מא"ה אבל אינינו גופו של איסור עצמו ונמצא דזוז"ג השלהבת דהיתרא וגורם התנור חדש שנגמר באיסור' בעודו גופא דאיסור' קיים כשאבוקה כנגדו ואף דמדרבנן גם השלהבת אסור בכל א"ה לבר מע"ג דבדילי מיני' כבר חידשו לנו בתוספת ד"ה בישלה ע"ג גחלים דאף שגחלים אסורין מדרבנן אבל הפת לא נאסר דלא נתחזקו לגזירת' אלא לאסור עצמותן אבל לא להמשך עוד הלאה לאסור את שבחם והאיבעי' קאי בין בחדש בין בישן ונפשט ליה דמותרים ובקונטרס שלי הבאתי עוד ראיה מוכרחת לרמב"ם מסוגי' זו דאיירי אף בחדש ולפ"ז יש לומר דגם איבעי' זו דעצי הקדש איירי בגרפו לגמרי ולא נשאר בו אלא חום האש בלבד והאי דלא פי' להדי' לפי שעדיין לא הביא דבהקדש אפרן אסור אכן לקושטא ע"כ קאי בשגרפו דוקא ובתנור חדש אם נאמר כיון שלא נשאר לאיסור' בעינא נמצא דשלהבת דהיינו חום התנור שנשאר בתוכו ליתא לאיסור' בעינא ומותר מה"ת וכיון שכן לגבי פת הוי זוז"ג דמפני איסור דרבנן לא נאסר הפת ופשוט לי' דאסו' ומפני דשאני דשיל"מ דאף באיסור דרבנן אוסר את כל התערובות ואף ספיקו אסורה ולהכי שאני מגחלת דאף שאסורין מדרבנן לא החמירו אלא לגבי גופן ולא לגבי התערובות אבל בדשיל"מ כיון דחזינן בעלמא דמסתבך גם גבי תערובות גם הכי נאסר הפת וגם קושית תו' הנ"ל ד"ה הקדש שהיקשו דמאי חומר הוא זה כיון דמיקלי קלי גם בדשיל"מ בטל דזהו לענין ביטול דוקא אבל הכא כיון דכולא איסורא וליכא גורם דהיתרא כלל חמיר) לן איסורא דרבנן בדשיל"מ משאר א"ס דר"ב ובזה אפ"ל דברי תוס' לקמן שהיקשו דלמה בעצי אשירה לעולם אסור הא לא גרע מע"ג שנשתברו מאלי' ותמהו בס' מג"ש ובש"ך דאמאי לא סגי להו בתירוץ הש"ס שם בע"ג שתירצו על קושי' רבות כאלה דחיישינן לדילמא מגביה לה והדר מבטל לה ונראה דבלא זה יש לדקדק אמאי נקיט עצי אשירה ובהקדש אפר ליתני בח"ג בתרווייהו שהרי גם בע"ג אפרן אסור א"ו כיון שרצה להשוותן בכל גוונא רק לענין לעולם וממילא גם לענין הפת שנאפה בהם שוים דתרווייהו אוסרין את הפת אמנם בע"ג דשלהבת שלהם כשלא נקשרה בגופן מותר לגמרי וא"כ כשאפה את הפת לאחר שנעשה אפר בחום התנור מן השלהבת וחום שנשאר בתנור בעוד אבוקה כנגדו אפ"ה מותר הפת כיון שכלה גופו של איסור אזי גם עצם חום השלהבת שנשאר בתוכו חוזר להיתרו וממילא הפת שנאפה בו אח"כ מותר לגמרי אף בתנור חדש ואף בעודנו אפרן בתוכו ואף את"ל כיון דאפרן אסורה אמרינן גם בהו דהוי כאילו הם בעין כמו עצים דאמרינן יש שבח עצים בפת הלא גם גבי החום שכלה גופן אמרינן ג"כ דיש שבח עצים כמו באבוקה כנגדו כדאית' להדיא לסברא פשיטא לקמן כ"ה בתו' ד"ה וגרפו והיכא דבתרווייהו ניכר שבחם חזר דינו לזוז"ג כמבואר להדי' ברמב"ם פ"ה בעצי' דהתירא ועצים דאיסורא ולהכי נקט התנא באשרה עצים דוקא דמה שבע"ג אסור בעצים דוקא, אסור בהקדש אף באפרן דבהקדש אסור הפת שנאפה אפי' לאחר שגרפו את התנור לגמרי כמו דפשטינן ליה לעיל וע"ז היקשו תוס' דלענין אפיות הפת דאיירי בה בדיקדוק שינוי לשונם אמאי אסורה בע"ג ואף דמדרבנן אסור משום גזירה כבר הקדימו לעיל דכל מה שאינו אסור אלא מדרבנן לא גזרו אלא בגופן אבל לא לענין פת הנאפה בהם הא דהיקשו ממוקצה קושט' דמילת' מתרצי דלא יש שע"ב אלא בא"ה אפי' לרבה דס"ל לקמן מ"ו דמוקצה דאוריית'

ג ובזה אפשר ליישב הא דלא מביא הרמב"ם דינו של הקדש שנפשט בש"ס ולהנ"ל ליכא מילתא חדתא בהקדש רק לענין זה היכא שגרף את התנור ובתנור חדש הלא דבר זה נשמע גם משלילות דבריו כיון שהיתר זה מביא בהלכותיו רק גבי ערלה ממיל' נשמע דלא מקלינן בזה אלא בדבר שאל"מ דוקא והאי דנקט בש"ס לרבנן דשרו בקמייתא היינו לדס"ל דלא אמרינן בתנור חדש יותץ דזוז"ג מותר נמצא לדינא בערלה אפי' בת"ח מותר כשגרפו אבל בהקדש אסור בת"ח אפי' כשגרפו ומה שתרצנו לעיל על דברי רמב"ם ה' ך"ב דפסק כשגרפו מותר הפת אפי' בתנור חדש אפשר לכלכל כוונה זו בדברי הכ"מ וב"י וז"ל שם כיון שעצי איסור הלכו להם יוע"ש ועי' בטו"ז ס"ק ו' שהיקשה עליו מקערות וכוסות ולדברינו הנ"ל לא קשה מידי דהתם נגמרו בעצי איסור בעוד השלהבת קשורה בגופו של איסור ואח"כ שימש בהם בגורם דאיסורא לבד דהא קיבלה בשולה מקמי' דנותן עצים דהתירא והכא בשעת תחילת אפיות הפת כבר נהפך חום השלהבת להיתר גמור מה"ת ואף שהתנור נגמר באיסור בעוד השלהבת קשורה בגופו מ"מ לאפות הפת הוי זוז"ג ואף דשלהבת אסור מדרבנן אבל אינו אוסר כמו בגחלת

ד לכאורה יש להתבונן דאנן פסקינן כרבי דיש שע"ב ובע"ג נאסר הפת ואם נתערבה באלף כולהון אסורות מי לא סגי דטרם שנאפה הפת כל צרכו כבר כלו מקצת מן העצים לגמרי ואף שגם אפרן אסורה הרי החום שנשאר מן העצים שכלו הותר לגמרי ונגמר הפת בזוז"ג בחום של היתר ובאבוקה דאיסורא וא"ל דאבוקה שכנגדו חשיב כאיסור בעין לגבי חום דהתירא שהרי בתוס' לעי' שהבאנו מדמין להו את חום התנור לאבוקה כנגדו ומפני מה לא נכנס כזה בכלל ספק כלל ונ"מ לתערובות שנתערב אח"כ ואפשר לומר שאין זה אף כספק א' בגוף ס"א ובתערובות שהרי גם על הפת שנאפה נכנס ג"כ הספק בתערובות שגם זוז"ג בכלל ביטול הוא כמובא בר"ן ע"ג מ"ט אמנם כבר הורה לנו רבינו את הדרך הנכון בזה שם בפ' ט"ז ה' ך"ד דזוז"ג הוא דוקא כשהיתר בא בצירוף עם האיסור יחד אבל כשנתבשל קצת מתחי' בעצי האיסור לבד ואח"כ נתבשל בעצי היתר לבד אזי אסור לכ"ע כיון שנהנה בתחילה מן האיסור לחוד ולפ"ז לק"מ ומעתה נקל להבין דעת רבותינו הראשונים שהביאו בפסקם גם בע"ג דנאסר הפת הוא כשאבוקה כנגדו מקצתם פסקו דאף כשנאפה ע"ג גחלת אפי' עוממת ואפי' ע"ג אפרן אסור כדינו דע"ג וכבר האריכו רבותינו האחרונים בזה יעוין בט"ז ובש"ך שם סימן קמ"ב ולפי הנ"ל נראה דל"פ כלל דמסתמא לא נעלם מעינם