זית רענן חלק א קמז

ע"י עדות שאני והכי אזדי קושיתו דאי איירי כשבאו שני כיתות בב"א א"כ הבא עליה בחטאת קאי ואי איירי כשבאו בזה אחר זה ונתחזקה כבר על ידי העדים שבאו תחלה אף באשם תלוי לא יתחייב: השמטה לדף מה סוף אות י"ד

עיין לעיל מה שכתבנו בדברי חכ"צ בסי' ז' אות י"ד אמנם כאשר האירו דבריו לנגדי וראיתי שיש בו כוונה אחר' והנה מתחיל' יצא לתרץ דברי הרמב"ם דפסק בפ"ג מהלכות יבום מי שזנה עם אשה בין פנוי' בין א"א ונתעבר' ואמר עובר זה ממני ואפי' היא מודה לו וכו' ה"ז ספק לענין יבום דכשם שזינת' עמו כך זינת' עם אחר ומאין יודע הדבר שזה בנו אלא ספק הוא להחמיר דנין בו חולצת ול"מ עכ"ל ובפ"ח מה"ת הל' י"ד פסק להיפך וז"ל מי שאנס או פיתה אות' כהן וילדה אוכלת בשביל בנה ואע"פ שהדבר ספק הואיל ובלא קידושין היא שמא מאחר נתעברה הרי הולד בחזקת זה שבא עלי' עכ"ל הרי שמתיר' לאכול בתרומה דאוריית' מדסתים ולא פירש דדוקא בתרומה בזמן הזה שהוא מדרבנן וכתב שם לחלק וז"ל והנראה לי בטעם הרמב"ם ז"ל דתרומה דחזקת הולד הוא לצורך לאמו כיון דעובר ירך אמו הוא אף שאינו מאכיל עד שיולד מהני לה חזקת הולד שבמעי' דמוקמינן לי' בחזקת זה שבא עליה להאכיל' בתרומ' כשיולד אבל ביבום שבא לפטור אשתו הנשוא' מכח ולד זה שנולד מן הזונה לא מהני חזקת ולד זה לפטור אשה אחרת כעין אות' שאומר ר' אשי בהמדיר ע"ו ריש' מנה לאבא בידך סיפ' מנה לי בידך ואף שלפעמים הזונה עצמ' אפשר שתנש' לו ואפ"ה חולצת כשימות ובן אחר אין לו לא פליג רבנן ועוד דכיון שבשע' שנתעברה בזנות לא הי' לה נפקות' לענין פיטור היבום אף שאח"כ נישא' לו כשני נשים דמי' וראי' לחילוק זה שבין יבום לתרומ' מדמסקינן ביבמו' דף ל"א דבין בכת אחת ובין בשתי כיתי עדים דאף על גב דספיק' דרבנן נינהו לא מוקמינן לה אחזקה דלא נתקדשה צרתה כי היכ' דתתייבם או אחזקה דלא נתגרשה צרת הערוה ותה' מותרת לשוק ובהאשה שנתארמלה דף ך"ו אמתני' דאין מעלין לכהונה על פי ע"א אמרינן בגמר' אנן אחתינן ליה אנן מסקינן ליה וכתב רש"י ז"ל אף על גב דתרי ותרי נינהו אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי גברא אחזקתיה ולא מטעם שכתב הר"י ז"ל שם בתרומה דרבנן דהא סתמ' תנן מעלין לכהונה דמשמע אף לדוכן דהוא עשה דאוריית' אלא מטעם האמור עכ"ל ודבריו צ"ב דמשמע מסתימות דבריו דבכל תרי ותרי מוקמינן על חזקה אפי' להקל בדאוריית' ואפי' ליוחסין וא"כ איה ואיפו המקום דמאי דאמרינן להדי' דתרי ותרי ספיק' דרבנן הוא ואסורה מספיק' מדרבנן אמנם מרמיזות שטחיות דבריו נראה כוונתו והוא דס"ל בדעת רש"י דכיון שמפורש להדי' גבי בן גו"ח בהכחשת תרי ותרי דאנן אחתינן ליה ואנן אסקינן ליה אפי' לתרומה דאוריית' ואפי' לעבודה דחמיר' שהרי גבי ינאי לענין עבודה פי' רש"י שם דלית' לחזקה כלל משום דאמו לית' לפנינו לדון עליה ולכן מחלק בזה דהיכ' דאיכ' חזקה אלימת' כמו חזקת האם לבתה דעובר ירך אמו ונידון כגוף אחד הוא דמהני אפי' מדרבנן משא"כ בחזקה דהורע כחו באפס קצהו אע"ג דמדאוריית' מהני חזקה זו מ"מ החמירו מדרבנן ומשה"ט מסקינן בפ' ארבעה אחין דל"מ חזקת היתר לשוק בספיקא דאם נתגרש' הערוה או חזקת היתר ליבם בספיק' דנתקדשה הערוה כיון דנולד ריעות' מחיים ואע"ג דמדאוריית' אזלינן גם בתר חזקה כזה מ"מ מדרבנן החמירו (ואפ"ל דדוקא גבי ערוה החמירו ולא בשאר איסורין) וגם לא מהני חזקת הערוה שלא נתגרשה או שלא נתקדשה משום דרבנן החמירו גבי חזקה כזו מגוף זה לגוף אחרית' כשם שהחמירו לענין ממונא בפ' המדיר וע"פ כוונה זו יתורץ ג"כ קו' מהרי"ט שהבאתי לעיל כמובן ובש"א נתקדשה וש"א לא נתקדשה ס"ל כדעת רש"י דקושט' דמילת' דל"ת אפי' מדרבנן וכ"נ ג"כ דעת רמב"ם בפ"י מה"ג ודעת הריב"ש סי' שע"ט ש"פ וכמו שהארכתי בתשו' אות ה' להא דמקשינן בכתובות ך"ב מ"ש רישא ומ"ש סיפ' בע"כ צ"ל כתי' השני בתוספ' שם דקו' קאי מסיפ' כיון דלא אתי כרמב"י גם בסיפ' אמאי תצא נהדרין לענינ' לדעת רש"י דס"ל דגם בעבודה מוקמינן בתרי ותרי על חזקתה הראשונה שהרי בעובד' דינאי פירש רש"י משום דליכ' חזקה כלל נמצא דשלש מחלוקת בדבר לדעת תוס' גם בתרומה דאוריית' פסקינן דאסור מספיק' דתרי ותרי ספיקא דרבנן מיה' הוה ולדעת ר"ן גם בתרומה דאוריית' מותר רק במילין דאישות ובעבודה אסור מדרבנן ולדעת רש"י דגם בעבודה מוקמינן אחזקה קמיית' אפי' מדרבנן ממיל' נשמע דגם בעניני אישות כן דלא מצינו מי שיחלק גם בין עבודה למילין דאישות וממילא גם בשנים אומרים נתקדשה וש"א ל"נ ל"ת אפי' מדרבנן וכן דעת הרמב"ם בפ"י מה"ג ובריב"ש שהבאתי לעיל הלכה ג סימן ה בהלכות זוז"ג אם באיסורין שאוסרין במשהו אמרינן דזו"ג מותר או לא (עיין פסחים כ"ז בסוגי' דזוז"ג

) א והנה לדעת מוהרש"ל דס"ל דאיבעי' דש"ס בהקדש הוא בזוז"ג ואיפשט להו דבהקדש אסור אפי' בזוז"ג ועי' במהרש"א שתמה עליו שהרי גם בע"ג פסקינן דזוז"ג מותר וזורעין תחתיו ירקות בין ביה"ח בין ביה"ג כפי שהגיהה השעה"מ במהרש"א ונראה ליישב דבריו ע"פ דברי ר"ן בע"ג מ"ט בפירושו בהלכות שם את דברי רש"י שם באם נטע והבריך דאיירי שסיבכה בזקינה היקשו בתו' דאין זה הנדון דומה לזוז"ג דהתם מטעם ביטול אתינן ומתרץ הר"ן דאף זה לאו מטעם ביטול רק מפני זוז"ג אמנם כן היכא שגורם של היתר יעמוד בהיתר לעולם ולא יכול להתהפך לבוא לכלל איסור אבל בילדה שסיבכה בילדה הנטועה לסייג ולקורות כיון דאילו נמלך עליה לאכילה חייבת בערלה נמצא שגור' זה של היתר עצמו יכול להתהפך ולאסו' וכל כה"ג שהרי גם גורם דהיתר' יכול לאסור בטל הוא לגבי גורם דאיסור' יעו"ש בקצת שינוי לשון ולפ"ז נכונים דברי מהרש"ל הנ"ל והוא דבהקדש כיון דגם ההיתר יכול להתהפך ולחול עליו שם הקדש ודמי לילדה שסיבכה בילדה הנטועה לסייג וכו' אבל בע"ג התם פסקינן דנוטעין ירקות ול"ח לנבי' מפני שגורם דהיתר' היא קרקע עולם שאינו נאסר לעולם אף שהשתחוה לה וקיבלו באלקי גם בהא דמבואר בפוסקי' שם מ"ט ע"ב גבי אפו בו את הפת דהפת אסורה לדידן דפסקינן כר"י דזוז"ג מותר אזי דוקא באבוקה כנגדו מפני שיש ש"ע בפת והרי התם גם גורם דהתירא דתנור יכול להתהפך ולאסור שהרי גבי ע"ג תלוש ולבסוף חברו כתלוש דמי עיי"ש דף מ"ז ע"ב ונראה דגבי ע"ג ולענין אפי' שאני דכשם שההיתר יכול לכלול בסוג האיסור כן האיסור כמוהו יכול לכלול בסוג ההיתר כשנשרפו העצים לגמרי ולא נשאר אלא חום השלהבת לבדו דאז נהפך להיתר דגבי ע"ג מותר אפי' מדרבנן עיין ביצה ל"ט ע"א ונמצא דשניהם שוים בשמם כגורם דהתיר' כן גורם דאיסור' והדר דינ' ככל זוז"ג דעלמא ועיין, אבל בהקדש דאיירי כשכבר בא ליד גזבר שאז האיסור תו לא יכול לכנוס לסוגי דהיתרא וההיתר יכול לאסור כמוהו אם יקדשנה אזי בשל גורם דהיתרא לגמרי לגבי גורם דאיסורא לכוונת רבא בהאי דחידש דשאני הקדש דאפי' באלף לא בטיל דכמו דדבר שיל"מ לא בטיל מפני ששם דאיסור' יכול להתהפך כן בזה וזה גורם אמרינן להיפוך כמו דפסקינן בסוטה בילדה שסיבכה בילדה הנטוע לסייג ולקורות דל"ב ולפ"ז יתיישב קושי' תוס' ד"ה הקדש וז"ל תימא מה חומרי וכו' ועי' בחיבור של הגאון החסיד מהו"ר אליהו ווילנא סימן תמ"ה שקושית תוספת קאי דהרי במיקלי קלי לאיסורא אף בדשיל"מ בטל כמו דאיתא להדי' בריש ביצה גבי עצים שנשרו מן הדקל דהתם לענין ביטול אמרינן היכא דמיקלי קלי אודי לי' חומר דשיל"מ, אבל לענין זוז"ג כל היכא דשמא דהיתרא יכול לחזור לשמא דאיסורא,