זית רענן חלק א קמה

נסתלק' קושי' זו והוא דבנתגרשה תצא מדרבנן ובנתקדשה שאני דמוקמינן לה אחזקה שהרי לדידהו בע"כ צ"ל שגם למאן דא"ל דסד"א הוא ולא מוקמינן אחזקה אבל בדרבנן מודו מיהת דמוקמינן אחזק' כמו דמוכח להדיא מאנן אחתינן לי' וכו'] אלא בע"כ צ"ל דס"ל דלרמב"י תצא מדאוריית' אפי' בברי אמנם לדעת הר"ן דס"ל דליכא למ"ד דמוציאין האשה מבעלה בברי אפי' ע"י חזק' קמיית' א"כ בע"כ צ"ל דרמב"י רק מחומרא דרבנן הוא דקא פליג תו לא נותר למפלט מכור הבחינ' הזא' גם אפס מנהו שהרי בין כך ובין כך קשי' שגם אם נימא דספק' דאוריית' הוא הו"ל לאוקמי כרמב"י ובקידושין ל"ת משום דכל בדרבנן מוקמינן אחזקה אלא בע"כ צ"ל ולמשכוני נפשין דהא דלא מתרצינן הכי משום דלא קא מפליג בין באו עדים ואח"כ ניס' וכתירוצו דתוס' הנ"ל

יד ראיתי בשעה"מ שם שמבי' בשם רדב"ז שגם דפסקינן בשני' אומרי' נתקדש' ושני' אומרי' לא נתקדש' אע"ג דמדאוריי' מוקמינן על חזק' פנוי' מ"מ תצא מדרבנן זהו כשבאו עדי' ואח"כ נישאת אבל נישא' ואח"כ באו עדים שנתקדשה כיון שנישאת בהיתר ל"ת וכן כתב מהרש"ל ומוהרא"ב ושמחתי שכוונתי לדעת הגדולי' נ"ע בדינ' לעיל והבאתי ראי' ברורה לזה מדברי הטו"ר סי' קס"ד יוע"ש אולם מה שעלה ע"ד שעה"מ להעמיד זה בדברי רי"ו שכתב דבשנים אומרי' נתקדשה ושני' אומרי' לא נתקדשה אם ניסת תצא ואח"כ הביא בשמו שכתוב וז"ל הלך בעל' למדה"י ואמר' לו שמת בנו ואח"כ בעל' ונתייבמה ואח"כ אמר' לה בהיפך תצא והולד ממזר דווקא שבא ע"א תחילה ואח"כ באו שנים אבל באו שנים תחילה לא תצא ולא דמי לשני' אומרי' מת ושני' אומרי' לא מת דנישאת ואח"כ באו עדים תצא דהתם איתחזק איסורא דאשת איש הכא לא איתחזק איסורא דאשת אח כיון דודאי מת ויש דרך במיתה דפקע בי' איסורא דאשת אח אם מת הבן תחיל' פקעי' לי' חזק' איסור דאשת אח וכו' עכ"ל והנה לעין הקורא נרא' דבריו ז"ל כסותרים אלו את אלו שהרי כפי מ"ש בשני' אומרי' נתקדש' וש"א ל"נ אע"ג דאיכא חזק' היתר אפ"ה תצא מדרבנן כ"ש וק"ו בשני' אומרי' מת בנך ואח"כ מת בעל' דליכא חזק' היתר לאח דאית לן למימר דתצא מדרבנן ואיך כתב דלא תצא אכן כפי דברי רדב"ז דבריו נכוני' דמ"ש לעיל דתצא מדרבנן היינו דוקא בבאו עדים ואח"כ ניסת אבל בניסת ואח"כ באו עדים סבירא לי' לרי"ו דדוק' היכי דאיכא חזק' איסור דאשת איש הוא דתצא אבל כל דליכא חזק' איסור כל שניסת ואח"כ ב"ע לא תצא וזו ראי' שאין עלי' תשובה עכ"ל שעה"מ שם ולא אדע מה אהני לן בזה כיון דבע"כ איירי כשאין היבם טוען ברי דאי בשניה' אומרי' ברי אזי אע"ג דאיכא חז"א ואפי' באו שני כ"ע בב"א והכחישו א"ע ל"ת אע"ג דליכא דיוקא כל כך דזימנין דסניא לי' מ"מ סגי בדיוקא זוטא א"ו כששניה' בספק איירי עדיין קשי' אמאי ל"ת דהא הבא עלי' באשם תלוי קאי כיון דלא ס"ל כדעת רש"י דחזק' שנתחזק' עפ"י עדים הוי חזק' שהרי בשני' אומרי' מת וש"א ל"מ כתב להדי' דאפי' כשבאו עדים תחילה ונישאת ואח"כ ב"ע ואמרו ל"מ דאפ"ה תצא ומסתימות דבריו שגם בנתגרשה דליכ' אלא חז"א לחוד הדין כן ואפ"ל דס"ל דכל דליכ' חזקה קמייתי אזלינן בתר חזקה שנתחזקה לפנינו אבל דבריו תמוהים שהוא נגד גמר' ערוכה ביבמות דף ל"א גבי נפל הבית עליו ועל בת אחיו דכל כה"ג הוי חזקה אלימת' ועיין בתוספת כתובות דף כ"ו שהישוו להדי' הך דמת בנך לנפל הבית ונראה לפענ"ד ליישב דברי ר"י שלא יהיו תמוהים כ"כ והוא דבכיון נקט לה שהלך בעלה למדה"י שהלך הוא לבדו והיתה בחזקת היתר ליבם ואמרו לה שמת בנו שהיה לו במדה"י ואח"כ מת בעלך ונתייבמה ואח"כ אמרו לה שהפך הי' הדברי' שאם היה בהכחשת תרי ותרי לא תצא וה"ט משום דבח"ה ליבם קיימי וגם נישאת בהיתר עפ"י עדי' שבאו תחילה ואע"ג דבשני' אומרי' מת ושני' אומרי' לא מת אע"ג שנישאת תחילה עפ"י עדי' שאמרו מת וגם היא היתה בחזקת פנוי' עד עתה רק ע"י העדי' נתגלה הדבר שהיתה אשת איש מעיקר' ומכחישין א"ע במיתות בעלה הראשון ואפ"ה תצא דאע"פ שהיתה בחז"פ עד עתה משו' דלדבריה' של שני הכיתות נתגלה למפרע שהיתה בחזקת אשת איש שאני התם שגם לדברי כת זו שמעידי' שמת בעלה הרי היתה אשת איש גמורה טרם שמת אבל הכא לדברי עדי' הראשוני' שהעידו שמת בנו ואח"כ מת הוא הרי דבריה' מתאימי' יחד עם החזקה שנתחזקה עד כה בחזקת היתר ליבם משו' שלא נתחזק בבני כלל ובשעה שנולד הבן עד שמת ליכ' נפקות' בזה מידי בשעתי' אבל התם איכ' נפקות' רבת' בשעתי' שנידונית אז כאשת איש לכל דבר וזהו שמחלק רי"ו בין עדי מיתה למת בנה דהתם כבר יצאה מכלל חזקת היתר שנתחזקה בטעות' עד כה ונכנסה לכלל חזקת איסור שהרי טרם שמת בעלה הרי נידונית כאשת איש משא"כ הכא דליכ' נפקותי בשעתי' רק לענין יבום וכיון דלדברי כת זו שמעידין שמת בנו ואח"כ מת הוא הרי מעמידין אותה בחזקת היתר ליבם כמו שהיתה טרם שהעידו וע"י עדותן שניתן לו בן במדה"י ומת לא נשתנה אפס מנהו מחזקה הראשונה משא"כ במת בעלה שגם לדבריה' כבר נשתנה האשה הזאת מני החזקה הראשונה בשעתי' עד שימות ומש"ה כשבאו שני' והכחישן אמרינן להיפך כיון דשני הכיתות מעידי' שכבר יצתה מחזקתה הראשונה ותרווייהו בא"א קמסהדי מוקמינן אותה על חזקת אשת איש שנתחזקה על פיהם

טו דברי הב"ח בסימן קס"ד שהבאתי בסימן ט' אות יו"ד שמפרש לדעת הרמ"ה דבנתייבמה ואח"כ מת הבן דל"ת משום דיכול היבם לומר קים לי כרשב"ג דבמת הבן תוך ל' יום דלא הוי ולד מעלי' וכן בנישאת לשוק לכהן דא"צ חליצה משו' קים לי' כרבנן וכתבתי שם בקצרה שאין טעם זה מספיק וסמכתי על דעת המספיקי' ברמיזה ועדנו צריך לבאר לתלמידי' לבל ילמדו חלילה לדחות דברי רבותינו בגילא דחיטת' וטעמ' דידי חדא שהרי מפרש בש"ס להדי' אליבא דרשב"ג אבל לא שהה ספיקא הוא דחיישינן שמא נפל הוא וכיון דספיק' הוא הרי הבא עלי' באשם תלוי קאי ועוד שהבני' שיולדו להם ספק ממזרי' הם ולגבי דידהו לא שייך לומר טעמ' דב"ח והו"ל למימר מהאי טעמ' גופ' דתצא כדי שלא יתרבו ממזרי' ויש לעורר עוד לדעת הב"ח דשייך ענין קי"ל בעריות דאישות אמאי אמרינן בתו"ת הבא עליה בא"ת קאי לדעת תקפו כהן פט"ז שגם לדעת הפוסקי' דבספיק' דדינ' אינו יכול לתפוס אבל בתו"ת מודו דמהני אפי' בשמא ומביא כמה ראיות לזה ומעתה אם נימא דגם בעניני אשות שייך דין קי"ל מאי היקשו בתו"ת הבא עליה בא"ת קאי ונראה דיש לחלק דדוקא בעניני' שבין אדם לחבירו דמיד שנולד הספק שלא עפ"י טענותיה' כבר יצא הדבר מחזקתו כמ"ש תוס' ב"מ דף ק' ונכנס רק לכלל תפוס ועומד וכשחבירו הלך ותפס ממנו מהני תפיסתו משא"כ בעניני אשות כיון דמוקמינן על חזקת אשת איש הרי עודנו בחזקת אשת איש קיימא וקי"ל ל"ש רק היכ' שיצא מרשות לרשות או שתפוס ועומד מעיקר' ודינו דב"ח ביבום דוק' שהרי כשנשאה היתה בחזקת זקוקה ליבום ומזה נוכל להמציא קצת פתר לירושלמי בפ"י דיבמות ובפ"ב דכתובות הנ"ל בסוף משנה ב' וז"ל שני' אומרי' נתקדשה וש"א לא נתקדשה ר' יונה מדמי לי' לחלבי' אילו שני' אומרי' פלוני אכל חלב וש"א לא אכל חלב שמא אינו מביא א"ת מספק וכ"א יתן גט מספק א"ל ר"י לא תדמינה לחלבי' שכן אמר לבי נוקדני מביא אשם תלוי מתניתא פליגי על ר' יוסי שנים אומרי' נתקדש' וש"א ל"נ לא תינשא וסיפ' פליגי על ר' יונה דקתני אם נישאת לא תצא כן צ"ל גם לפירושו דבעל פ"מ שם א"ל ר' מנא לא דר' יוסי אמר תנשא ולא ר' יונה אמר אם נישאת תצא לא אמר אלא לא תדמיני' לחלבים שכן אפי' אמר לבי נוקדיני מביא א"ת וה"פ לפענ"ד דמעיקר' קסבר דפליגי בזה דר' יונה קסבר דלענין איסור' לא שייך קים לי' ותפוס ועומד ומש"ה תצא ור' יוסי פליג דדוק' היכ' שעיקר הספק על דבר עבירה עצמו הוא דמביא אשם תלוי אבל הכא שעיקר הספק על מה שהוא תפוס ועומד ועוד שהרי קיימ' מעיקר' בחזקת פנוי ומש"ה ל"ת וע"ז מתרץ דתרווייהו מודו בנתקדשה כיון דתפוס ועומד בדבר שהוא בחזקתו הראשונה כ"ע מודים דאין מוציאין אפי' היכ' שלא נישאת לאחד מעידי' רק דפליגי דר"י סובר דאין לדמותו כלל לא"ת: