זית רענן חלק א קמד

דס"ל בפ' המגרש בג' גיטין פסולין אם נישאת ל"ת וזה מיתלי תלוי בתרי לישנא אליבא דר"י בשנים שהביאו גט אם צ"ל בפ"נ כמבואר בתוס' גיטין דף ה' ע"א ד"ה בשנים ועפ"ז יש ליישב הגירסא שלפנינו בירושלמי דבפ' ד' אחין קאי אליב' דר"י וללישנא דס"ל שנים שהביאו גט א"צ לומר בפני נכתב וס"ל דכל בדרבנן לא תצא ובפ"י דיבמות הנ"ל ובכתובות פ"ב קאי ללישנא בתרא דבפרק ב' דגיטין דר"י קסבר דשנים שהביאו גט צ"ל בפ"נ משום לשמה וקשי' לי' דא"כ אמאי לא קתני לי' בהדי גיטין פסולין וצ"ל דבגיטין פסולין אם נישאת תצא ושפיר הוקש' עליו דמ"ש בין קידושין לגירושין דכשם דס"ל דבגירושין תצא ה"ה נמי בקידושין אע"ג דמדינא מוקמינן אחזק' מ"מ הו"ל למימר דתצא מדרבנן כיון דספיקא מדרבנן מיהת הוי וכמו דס"ל בג' גיטין פסולין אע"ג דמדרבנן הוא דפסול ס"ל דתצא מדרבנן

יא וראיתי בשעה"מ שם בפ' י"ג מה"ג שהניח בתימא את דברי ר"ן בשלשה שישבו שהביא דעת הפוסקים דקסברי תו"ת סד"א ומביאין מכמה סוגיות דאזלי הכי וראי' אחת הוא מהא דאיתא בכתובו' בשני' אומרי' נתקדש' וש"א ל"נ אם נישאת לא תצא ובנתגרש' אם נישאת תצא ומקשינן מ"ש רישא ומ"ש סיפא ואם איתא דתו"ת ספיק' דרבנן הו"ל לשנוי' דרישא משום דמוקמינן בחז"פ אכן הר"ן שם מסיק להלכ' דתו"ת סדר"ב שכן מסקנת הגמר' בפ' ד' אחין אבל לא מוקמינן על חזקה רק במקום שאינו להוציא אכן במקום שהנידון הוא להוציא וכן בעניני אשות להוציא' מבעל' וטוען ברי [דאל"ה הרי יתחייב באשם תלוי] אין מוציאין אותה בהכחשת תו"ת אפילו היכא דאיכא חזקת איסור ובזה יתיישבו כמה קושי' שהיקשה שם וז"ל שעה"מ האומנם דברי הר"ן ז"ל תמוהים בעיני במ"ש ראי' דתו"ת ספק דאוריית' מדאמרי' שני' אומרי' נתקדש' וכו' אם נישאת ל"ת ב' אומרים נתגרשה כו' ופרכינן מ"ש רישא ומ"ש סיפא ומאי קושי' דתו"ת נינהו ואוקמינן אחזקה ורישא בחזקת פנוי' וסיפא בחזקת א"א והדבר קשה דאיך נחה שקטה קושי' זו לפי שיטתו שהרי אפי' לפי שיטתו הרי ס"ל דכל שאין אנן מוציאין כלום מיד המוחזק בדינא אוקמוהו אחזקה וכמסקנא וא"כ הדרי קושי' לדוכתי' דמאי פריך מאי שנא רישא דהא רישא מדאורייתא אית לן לאוקמי אחזקת פנוי' ומש"ה אם נישאת ל"ת וסיפא כיון דליכא חזקת פנוי' הו"ל ס' א"א והבא עלי' בא"ת קאי ומש"ה אם נישאת תצא וא"ל דס"ל דודאי כל שנישאת לאחר אפי' בב' אומרים נתקדשה מסתברא ודאי דאפי' נישאת תצא כיון דס' דרבנן מיהו הוי וכמ"ש התוס' שם אלא דעיקר קושי' הוא דלוקמי לברייתא בנישאת לא' מעידיה דבב' אומרים נתקדשה כיון דאיכא חזקת פנוי' ונישאת לאח"מ ל"ת ובב' אומרים נתגרשה דאיכא חזקת א"א אפי' נישאת לאחד מעידיה תצא דהו"ל כא"א ודאית אמנם למאי דס"ל דתו"ת ספק דאורייתא ולא אוקמי' אחזק' להוציאה מבעלה ניחא להו דמש"ה פריך מ"ש רישא כו' דאע"ג דבסיפא איכא חזק' א"א לא מהני להוציאה מבעלה ואם נישא' ל"ת דא"כ אדת"ל ממאי דפריך מ"ש רישא אמאי לא הביאו ראי' מבריית' דב' אומרי' נתגרשה דקתני אם נישאת ל"ת ואוקי לה בנישאת לאחד מעדי' וכתירוץ התוס' ז"ל ואי סבירא כתי' ר"ת דחזק' דייקא ומינסבא מרעה לה לחזקה וה"ל ספק שקול וא"כ מאי ק"ל הכא אי קשי' דלוקמי לבריית' כר"מ דס"ל שבאו עדים ואח"כ נישאת אפי' לאחד מעידי' תצא אלא דבב' אומרים נתקדשה מודה משום דאיכא חזק' פנוי' וכמ"ש תוספ' שם בד"ה מ"ש א"כ הך קושי' ת"ל ג"כ לפי שיטתם ועיין למרהאנ"ח ח"ב סי' מ' ובחי' לכתובות וצ"ע

יב ולמען כבודו של מאור עיני הגולה מדור דור לא נחתי עד ששמתי עיוני בזה ושמתי מקום לדברי קדשו ברווחא בהשכל ובדרך הישרה והנכוחה והוא דלדעת אחרי' שמביא הר"ן ישנו בפלוגתא דספיקא דאוריית' ודרבנן רק שני קצוות דלמאן דאית לי' סדר"ב אזי מדאוריית' מוקמינן על חזק' קמייתא אפי' להוציא מיד המוחזק ולמאן דאית לי' סד"א לעולם לא מוקמינן על חזק' ובזה איכא פלוגתא דתנאי בעירובין דף ל"ה סוף ע"ב וביבמות דף ל"א איכא ג"כ פלוגתא דאמוראי בזה וחיפשו ותרו הפוסקי' ושטו בים התלמוד לראות מסתימות הסוגיו' שבש"ס כמאן הלכו בנתיבותיה' ומצא כביר ידם מן הראיות שהציעו דתו"ת סד"א ולא אזלינן כלל בתר חזקה ושכן פסק הלכה ובע"כ צ"ל לדעתם דהא דאמרינן בכתובו' דף כ"ו דאנן אחתינן לי' ואנן מסקינן לי' גבי כהונה אע"ג דתרי ותרי הוא משום דהתם איירי בתרומה דרבנן ולגבי איסורא דרבנן מוקמינן על החזקה אפי' למאן דאית לי' דתו"ת סד"א הוא וכן איתא להדי' ברשב"א קידושין שכן צ"ל לדעתם ליסוד מוסד [אומנם להפוסקי' שפסקו להלכה דתו"ת סדר"ב ותירצו כל קושיתם מחולקים על יסוד זה וקסברי דלמאן דא"ל סד"א לא אזלינן כלל בתר חזקה אפי' מדרבנן וכ"מ שם מתוס' ד"ה אנן דף כ"ו בסה"ד וז"ל ונראה לר"י דתו"ת סדר"ב הוא ומדרבנן החמירו דלא מוקמינן לה אחזק' והכא בתד"ר הקילו ומשמע להדי' דלמ"ד סד"א אפי' בדרבנן לא מוקמינן לה אחזקה] ועתה נתורה נא אחרי ראיתם שהביאו מקושי' הש"ס מ"ש רישא ומ"ש סיפא שאין לו יסוד רק דנוקמי' אליבא דר"מ ב"י כמ"ש בשעה"מ הנ"ל ומדלא מוקמינן לה הכי נשמע דתו"ת סד"א וא"כ בקידושין נמי תצא והוא משום דדחוק להו לומר דמשום דלא מפליג בין באו עדים ואח"כ ניסת לניסת ואח"כ באו עדים הוא ש"מ דלאו רמנב"י הוא ומש"ה הכניסו האמוראים והישכינו את עצמם לאוקמי הברייתא בגוונים שונים או דאיירי בע"א כפרוקו דאביי או באוקימתא אחריתי דמוקמינן להו ועת' נציץ מן החרכים בעיקר דינו של רמב"י דקא מפליג בין באו עדים ואחר כך ניסת לניסת ואחר כך באו עדים אם הוא מעיקר דינא דאוריי' או רק מחומר' דרבנן שהחמירו בבאו עדים ואח"כ ניס' והנה מפשטות הדברים נראה שהוא רק מחומר' דרבנן דאי מדאוריי' אי' איפו מקום לחלק בין באו עדי' מתחיל' או אח"כ דממ"נ אם אית לי' לרמב"י דדיוקא דיד' מרע לחזק' א"א אפי' כשבאו עדי' מתחילה נמי שהרי דייק' קצת ביותר כשהכחיש' מיד כמבואר בתוס' ב"ב ל"א] איברא עודנו נוכל לומר דבעיקר דינא דאוריי' הוא דקמפליג רמב"י והוא משום דאין כח בדיוקא דיד' לבד לגרוע החזקה קמיית' או לתווך הספק שישנו לפנינו בתרי ותרי ע"י דיוק' דידה לבד למ"ד דתרי ותרי סד"א הוא אבל כשניסת עפ"י עדים שבאו תחל' דהשתא איכא דיוק' דיד' בהדי חזקה שנתחזק' על ידם שהיא אשתו של השני [וכדעת רש"י הנ"ל שזהו חזק' אלימת' ואזלינן בתרי'] אמנם בדרך זה נוכל להלוך בו לדעת האחרים דקסברי דלמאן דאית לי' תרי ותרי סדר"ב מוקמינן על חזקה ראשונה ואפי' בברי שלהם מוציאין ממנו וקמפלגי רבנן ורמב"י רק בסברא דדיוקא אם אלים דיוקא דידה שתשב תחת בעלה אם לא וקמפלגי בעיקר דינא דאורייתא

יג איברא לדעת הר"ן שגם למאן דמאלים ביותר לחזקה קמיית' בספיק' דתו"ת מ"מ דרך מיצועי נתנו לחזק' זו דבמקום שאין מוציאין וכו' והאש' מתח"י בעל' הוא שהולכים בתר חזק' זו אבל בנידון שהוא להוצי' האש' מבעל' ובאומרי' ברי אפי' בלא דיוק' דיד' שהרי בע"כ צ"ל כן בקו' הש"ס בפ' הא"ר במת בנה ואח"כ מת בעלה מאי חזית דהתם ל"ש דיוק' דיד' משו' דסני' לי' כמ"ש תוס' בכתובות ך"ו ותירוצם שם לית להו דא"כ לא מוכח משם דתו"ת סד"א הוא לית מאן דפליג בזה לחתוך הדבר אחרי חזקה זו תו לא נוכל לומר דטעמי' דרמב"י משום עיקר דינא דאוריי' הוא שהרי אפי' כששניה' אומרי' ברי אית לי' דמוציאין אות' מבעל' כשבאו עדים ואח"כ ניסת א"ו שרמב"י גופא אינו מחמיר רק מדרבנן משו' קנסא דלא צייתי לדינ' או משום טעמ' אחריתי ועתה כשנתבונן בדע' האחרי' שהעמידו לכור הבחינ' מקושי' הש"ס דמ"ש ריש' ומ"ש סיפא ולהוכיח מזה דתו"ת סד"א מדלא מוקים לה כרמב"י ומהדרינן בתר שנויא דחיקי ש"מ דתו"ת סד"א הרי בע"כ צ"ל דקסברי דלרמב"י תצא מדאוריית' וכדכתיבנ' דאי תימא דלרמב"י גופא לא תצא אלא מדרבנן הרי הוכהה מראית המבחן הזה ולא נשאר ממנו שריד שהרי גם אם נא' דתרי ותרי סד"א לא