זית רענן חלק א קמג

דכיון שכבר נתחזק הדבר ע"פ עדים שבאו תחיל' הולכין אחר חזק' זו כמו דאזלינן בתרי ותרי בתר חזקה זו כמו דאזלינן בתרי ותרי בתר חזק' קמיית' ורבנן דהכ' קסברי כיון שנתחזק בטעות' ע"י שבאו שני עדים והכחישום לא הוי חזק' של כלו' ובהא דשנים אומרים נתגרש' דרבנן דתמן אמרין דל"ת ורבנן דהכא אמרין תצא ובתר הכי א"ר חזקי' רבנן דתמן כדעתין וכו' ופי' הפני משה דרבי חזקי' דהא דאמרי רבנן דהכ' בגירושין אם נשאת תצא דוקא שבאו העדים שאומרים לא נתגרש' קודם שניסת דלא הית' עדותן שאומרים נתגרש' עדות ברור' ועל רבנן דתמן דלעיל דפליגי בשד' קאי כדעתין כדע' רבנן דהכ' בעדות אשה בגירושין עכ"ל ואינו מכוון היטב לדבריו שהרי רבנן דתמן איירי אפי' כשבאו עדים ואח"כ נישא' ולרבנן דהכ' דוקא כשניס' ואח"כ באו עדים ועוד דמאי קמ"ל שהרי גם רמב"י מודה דבניס' ואח"כ באו עדים דל"ת וגם מה שפירש בדברי רבי יוסי שהיקש' על רבנן דתמן דמחלפ' שיטתן אינו מובן כלל דגם לרבנן דהכ' קשי' ממית' דמודו דל"ת ומשום דייקא ומנסב' הוא רק דבמית' דייקא טפי משום שאינ' יכול' מכחישתו ומה"ט נמי לרבנן דתמן בגירושין כשניס' לאחמ"ע ואומר' ב"ל כמו שפירש בעצמו לעיל טעמייהו דרבנן דתמן ואין זה ענין כלל לאילו הכחישו א"ע בשל אבותי בשע' ראשונ' לכן נרא' דאפ"ל דר' חזקי' הכי קאמר רבנן דתמן כדעתין כלומר היכ' שבאו עדים שנתגרש' וניס' לאחר ואח"כ באו עדים והכחישום גם רבנן דהכ' מודים לסברתם דקסברי טעמ' דמשו' שיצא' בעדות ברור' יצא' וכבר נתחזק הדבר עפ"י עדי' דאע"ג שבאו אחרים אח"כ והכחישו' מוקמינן על חזק' זו עצמו שנתחז' ע"פ אזי בעדות אשה גם רבנן דהכ' מודים דמוקמינן על החזק' שנתחזק ע"י עדים הראשונים וטעמ' דמילת' דעד כאן ל"פ רבנן דהכ' עליהם בסברא זו אלא בחזקת ממון דכל תקפו וחילו משום חזק' כל מה שת"י הוא שלו וכן בקרקעו' אי לאו משו' ריעותא דתוך ג' מיזדהר אינש בשטר' היה לו חזקה מיד ולכן בעינן דוקא שיהא בתפיסתו ראי' לטענתו אבל כל שאין בתפיסתו ראי' אפילו במטלטלין אינו נאמן כגון באומן וגודרת ודברים העשוין להשאיל ולהשכיר דכיון שאין בתפיסתו ראי' לא נכנס בכלל חזקת כל מה שתח"י הו"ש ומוקמינן על חזקת מרא קמא ומשה"ט סברו רבנן דהכא שגם שהחזיק בשד' מעיקר' ע"י עדים האבהתי' שבאו כל שבאו עדים והכחישום אחר כך דמוציאן מתח"י שאין בתפיסתו ראי' של כלום ונמצא דלראובן יש לו עדים שדר בו יום אחד ולשמעון אין לו חזק' ועידי אבהתי' שלו איתכחשו בתרי ותרי ולהכי מוציאין משמעון ונותנין לראובן

ז איברא במילין דאשות וקריבות דאיכא כו"כ חזקות שבנוין רק עפ"י עצמן ואעפ"כ אזלינן בתרייהו כהאי דאיתא בקדושין דף פ' ע"א הוחזק' נידה בשכינותי' וכו' ואין שורפין תרומה על החזקות וכן התם איש ואשה תינוק ותינוקת שהגדילו בתוך הבית וכו' הרי דאזלינן בתר חזקה שנתחזק בעלמא שכן הדברי' הגם שבעיקר יסודו אין כאן ראי' ברורה ומשה"ט גופא גם רבנן דהכא מודה דכיון דסוף סוף כבר איתחזק בעלמא ע"י עידי גירושין שבאו תחיל' שהיא אשתו של זה שוב אין מוציאין אותו מחזקתו וזהו דעתו של מאור עיני הגולה רש"י ז"ל שהולכין בתר חזק' זו במילין דקריבות לאישות ורק לגבי ממון הוא דל"מ שהרי גם בש"ס דידן סתמו בזה כדעת רבנן דמערבא בירושלמי אומנם דעת הרשב"א שחולק עליו גם במילין דאיסור' משום דסובר דר' יוסי בירושלמי הנ"ל פליג על ר' חזקי' בזה ואפ"ל דה"פ אמר ר' יוסי לא מסתבר דלא מחלפי שיטתין דרבנן דתמן כלומר כמתמי' ומתפלא דלא אפשר לומר שעמדו בסברא זו ולא קא חזרו בעצמם מסברתם שאילו משעה ראשונה שנים אומרי' מת אביו מתוכו וכו' דהיינו לאחר שכבר הוחזק שמעון בתוכו בחזקת שהיא שלו לאחר שהחזיק ראובן מתחילה ואח"כ באו שני כתי עדי' והכוונה בשעה ראשונה משהחזיק בו שמעון והכחישו א"ע בעדי אבהתי' דשמעון שהשדה בחזקת ראובן שהחזיק בו מתחילה ולא מוקמינן בחזקת שמעון שהחזיק בו עתה [וכן הוא מן הדין דדמי כאילו לראובן יש לו עדים שדר בו יום אחד דאזי שמעון שהחזיק בו אח"כ צריך לברר אכילתו וכיון דאיתכחשו באבהתי' דידי' הרי לא בירר ראיתו] ול"א דנוקמי תרי בהדי תרי ואוקי השדה על חזקתה שהיא בחזקת שמעון משום שנתברר למפרע שבטעות בא לידו מעיקרא ומעתה האיך נאמר שכל שהחזיקו את שמעון בתוכו ע"י עדים שהביא מתחילה דמ"ש בין שהחזיק בו מעיקרא בלא עדים ובין שהחזיק בו מתחילה ע"י עדים דסוף סוף איגלאי מילתא למפרע דבטעות בא לידו וזהו שסיים ר' יוסי אילו שנים אומרים נתגרשה ונישאת וש"א לא נתגרשה ל"ת יאות בלשון תמוה

ח ואגב גררא אפרש הנראה לפענ"ד בסיום דבריו הנ"ל מתניתא פליגי ע"י ר"י ש"א נתקדש' וכו' לא תצא פתר לי' ר"י שני' אומרי' נתקדש' ונתגרש' וש"א לא נתגרש' וכו' מה בינה לקדמייתא תמן הוחזק' א"א בפני הכל וכו' לכשיבא שני' ויאמרו זה הוא שקידש ומאוד אתפלא על המחבר פ"מ דדחק עצמו משום דאימא בצינע' נתקדשה ונתגרש' הלא הדברי' בפשטותן נכוני' וברורים כיון דשני' אומרי' נתקדש' בניסן ונתגרש' באייר וב' אחרי' הכחישום על הגירושין ואומרי' שהיו באותו מעמד ולא נתגרש' אבל מקידושין לא ידעו מאומ' אזי מדינא מותרת דממ"נ אם אמת אתם הרי נתגרש' ואי תימא שהמה משקרים הרי נתבטל עדותן עפ"י אחרי' שהכחישום ותו קיימא בחז"פ שהרי אין כאן אחרי' שיעידו על הקידושין וקיימא ממילא בחזקת פנוי'

ט ולולא דמסתפינא הייתי אומר שיש לגרוס בירושלמי בהא דמתניתא פליג על ר"י ב' אומרים נתגרש' וש"א לא נתגרש' ובזה מכוון היטב תירוצו דר"י שהכחישתן בגירושין ומיירי כגון דלא נודע שנתקדש' רק עפ"י עידי גירושין אבל לגירסא דנתקדש' ומכחישין א"ע בקידושין לא אשכחנא פתרא לפותרא דר"י דמחליף לגמרי לישנא דבריית' מתחילה ועד סוף ועוד כי היכא דלא ליסתור הירושלמי א"ע בדברי ר"י עצמו בפרק ד' אחין וז"ל התם בהלכה ט' על מתניתין דכולן שהי' בהן קידושין או גירושין בספק הרי אלו חול"מ וכו' לית כאן ספק גירושין ממש כיצד ספק קידושין זרק לה קידושין ספק קרוב לה ספק קר"ל זהו ספק קידושין והכא זרק לה גיטא ספק קרוב לה וכו' זהו ספק גירושין ר"י בשם ר' חלפתא וכולן אם נישאת בו לא תצא ומפרש בפ"מ שירושלמי היקשה כקושי' הש"ס דידן דאמאי לא קתני ספק גירושין דומיא דקידושין ומאי דאמר ר' יוחנן בשם ר' חליפתא מילתא באפי נפשי' הוא דהנך דגירושין דקתני אם נישאת ל"ת ולא מיחוור שיקשה על מתני' ולא יתרץ כלום ולא יסיים תיובתא או קשי' ומחוורתא מדלא קאמר אמר ר' יוחנן דקאי על קושי' דלעיל ומתרץ לי' דלא קתני במתניתין אלא כל הנך דאם נישאת האשה שנולד בה הספק דקתני במתני' הן בקידושין והן בגירושין אזי דינ' הוא דלא תצא וקא נקטי לכל הנך לרבות' דאע"ג שערו' גופא בדיעבד ל"ת כשניסת לאחר והא דתתייבם צרת' דבמקום מצוה אוקמי אדינא דלאו צרת ערוה היא וה"ט דקידושין בספק קרוב לה דמדינ' אוקמי אחזק' וכן בשלש' ג"פ דמדינ' מגורש' גמורה היא אלא דרבנן הוא דאחמירו דלא תנש' לכתחי' ומשה"ט לא קתני גם בגירושין בספק קרוב לה כיון דמדינ' מוקמינן על חזקת א"א אזי מדאו' אינ' מתייבמת ורבנן הוא דאחמירו שצריכ' חליצ' ואין זה רבות' כל כך ויצא הדבר חוץ מגדרו וכוונת התנא דמתני' ומעת' מאי קשי' לי' בפ"י דיבמו' ופ"ב דכתובו' על ר"י דס"ל דבגירושין תצא ובבריית' תני' דבקידושין ל"ת הלא ר"י עצמו ס"ל בפ' ד"א הנ"ל דכל בדרבנן ל"ת לכן נראה דגרסי' התם שנים אומרים נתגרשה וכו' ולקמן נבאר ליישב ג"כ הגרסא שלפנינו

י ומירושלמי הנ"ל בפ' ד' אחין יש להבי' ראיה לדעת ריב"ש ורשב"א ורמ"ה וכנרא' מדעת רש"י ורמב"ם דכל בדרבנן ל"ת ולדידהו לדידן דפסקינן דתרי ותרי סדר"ב ומדאוריית' מוקמינן אחזק' אזי בשני' אומרי' נתקדש' וש"א ל"נ אם נישאת ל"ת אמנם למ"ש בתשו' בסוגי' דמגליד דמקורו של הריב"ש דכל בדרבנן ל"ת נובע מדר' יוחנן