זית רענן חלק א קמב

ג אחר כך הראיתי ע"י תלמידי בס' שער המלך פי"ב מהלכות גירושין שעמד ג"כ על דברי הרשב"א הנ"ל יעוי"ש שרצה להעמיס בדבריהם ע"פ דברי תוספ' ב"ב והוא דאש' דייק' רק כשטוענת ברי והוא דקשי' להו למפורשי' למאן דפוסק דתו"ת סדר"ב מקושי' הש"ס אילימ' בתרי ותרי מ"ח דהתם ל"מ הברי שלהם דלית' לדיוק' דיד' דזימנין דסניא לי אבל בשנים אומרים מת ניחא להו למסקנא והא דקשי' להו ג"כ מהא דהבא עלי' בא"ת ואי אמרת דמוקמינן אחזק' הו"ל למימר בחטאת קאי היינו מקמא דידעינן דאיירי באומרת ב"ל יוע"ש ומשמעות לשונו דרשב"א שם וכן בכ"מ שעוסק בענין זה ל"מ כן חדא דלא מביא בשום מקום סבר' זו משום דדיוק' דיד' מרעי לי' לחזק' ועוד שהרי הרשב"א מתרץ שם גם למסקנא דמוקמינן בנישאת לאחמ"ע ואב"ל משום דאין ביכלתו להוציא' כיון שהם עצמם טוענים בברי ומה שפירש בתירוצו דרשב"א על קושייתם מיבמות בקושי' הש"ס דמאי חזית היינו משום שכבר נישאת ואפילו בשמא א"מ וכן בשנים אומרים מת וכו' נמי דינ' הכי כשנישאת אפי' לאחרים נמי דינא הכי דא"מ אות' מתחי' משום שנישאת בהיתר ונוראות נפלאתי עליו שהרי הרשב"א בתחילת דבריו השיג בזה על דעת רש"י דא"ל סבר' זו

ד וראיתי שם שהיקש' קושי' חמור' לדעת רשב"א דס"ל כשניסת ואח"כ באו עדים ל"ת אפי' כשניסת לאחר מיבמות פ"ח דאמר רב לא שני אלא שניסת בע"א אבל בשני עדים ל"ת וכו' סוף סוף תו"ת נינהו והבא עלי' באשם תלוי קאי ולדברי רשב"א מאי קושי' דרב איירי כשניסת ואח"כ באו עדים ועוד הקש' ממאי שהקשו שם מאם לא רצה דפנו יוע"ש ולדברינו הנ"ל תוסר הקושי' מן הרשב"א ותסוב לדעתו רש"י ויש לדחו' דהכי קא קשי' לי' סוף סוף תו"ת נינהו ולמ"ד דתרי ותרי ספק דרבנן ומוקמינן מדאוריית' אחזק' וה"ה בחזק' שנתחזק' ע"פ עדים שבאו ראשונ' מ"מ הו"ל למימר דתצא מיהת מדרבנן ולמ"ד דסד"א הוא הבא עלי' באשם תלוי קאי [ואפי' לדעת החכ"צ הנ"ל בחזק' דהשת' מיה' מוד' דתצא מדרבנן] עוד אפ"ל דגם לדעת רש"י דס"ל דאזלינן בתר חזק' דהשת' אפי' כנגד חזק' דמעיקר' זהו בדאיכ' חזק' דהשת' שנתחזק ע"פ עדים לעומת חזק' אחת אבל בשנים אומרים מת דאיכ' תרי חזקי חזקת חי וחזק' א"א כמבואר בריב"ש ועי' עירובין ובריטב"א שם שהבאתי לעיל בסוגי' דד' אחין בקרוב לה דס"ל לרש"י דתרי חזק' מילת' הוא דאפי' למאן דא"ל דתרי ותרי ספיקא דאוריית' ולא מוקמינן אחזק' אבל בתר שני חזקו' בודאי אזלינן

ה והנראה לי בדעת רש"י הנ"ל דס"ל דכל חזק' שנתחזק ע"י עדים שבאו מתחיל' מסלק לחזק' ראשונ' ואזלינן בתרי' ולהקל מעליו קושי' רשב"א החמור' מזה אומר של אבותי נרא' דתלי בפלוגת' שבירושל' בפ' האש' שנתארמל' וכאשר נבאר דבריה' בעזה"י וז"ל הירוש' שם ונעתיקנו בלשונו שאינו מצוי כל כך שם בגמר' על הלכ' ב' מודי רבי יהושיע ואין פליג בקדמית' [פי' בפ"מ] דקתני מוד' ר' יהוד' משמע דפליג ואם הוא פליג בקדמית' פליג כלו' מה ששנינו בפ"ק משארסתני וכו' כדפרישי' במתני' דהא ע"כ לאו אריש' דהא מתני' פליג דהשת' התם היא אומר' משארסתני נאנסתי והיא טוענ' ברי והבעל שמא ואר"י דהבעל מהימן עד שתביא ראי' לדברי' הכא דברי וברי הוא לכ"ש א"ו אפ"ק קאי ע"כ אינו נאמן [פי' בפ"מ] הא דקתני במתני' אם יש עדים שהיא של אביו אינו נאמן בשלא אכל' זה שני' חזק' אבל אם אכלי שני חזק' נאמן לומר לקחתי' הימנו ע"כ בשלא אכלי שני חזק' אבל אם אכלי שני חזק' נאמן בשלא מת אביו מתוכ' [פי' בפ"מ] הא דאמרינן אם אכלי שני חזק' נאמן בשאין העדים מעידי' אלא שהית' של אביו של זה ואינם יודעי' אם מת מתוכ' ע"כ אבל אם מת אביו מתוכ' אפי' אכל' שני חזקה לא נאמן [פיר' בפ"מ] דמתני' בקטן שהגדיל מיירי כדמוקי לה בבלי ולא ידע במילי דאבוהו כלום ולפיכך חזקתו של זה אינה חזק' א"נ משו' דהכחיש במה שאמר לקחתי' הימנו דהרי העדי' מעידי' שמת אביו מתוכ' ע"כ כהדא ראובן אוכל שדה בחזק' שהי' שלו והביא שמעון עדי' שמת אביו מתוכ' מפקינן לה מראובן ומחזירין לי' לשמעון [פי' בפ"מ] כהדא דאמרינן לקמן דאם יש עדים שמת אביו של שמעון מתוכה כשהיה מוחזק בה אין חזקתו של ראובן כלום ע"כ חזר ראובן והביא עדים שלא מת אביו מתוכה [פי' בפ"מ] והכחיש עדי שמעון ע"כ, א"ר נחמן ב"ר יעקב אנא אפיקנה מראובן אנא מחזיר לי' לראובן [פי' בפ"מ] דאוקי תרי להדי תרי ומחזיר אותה לרשותו של המחזיק שהוציאה מידו ע"כ רבנין דהכא סברין כן [פי' בפ"מ] דלא חיישינן לזילותא דב"ד ע"כ רבנין דתמן אמרינן משעה שיצאת עדות ברורה יצאת [פי' בפ"מ] רבנן דתמן של בבל פלוגי דאמרינן בשעה שיצאת מראובן בעדות ברורה יצאת דעדיין לא באו עידי הכחשה שלא מת אביו של שמעון מתוכה והלכך תשאר השדה בחזקת שמעון ולא מהדרינן לראובן משום זילותא דב"ד ע"כ, אמר ר' יוסי מודו רבנן דתמן שאילו משעה ראשונה ש"א מת אביו מתוכה ושנים אומרים לא מת אביו מתוכה שהשדה בחזקת ראובן [פי' בפ"מ] קודם שהוציאה מיד ראובן היו שנים אומרי' מת אביו כו' שהשדה בחזקת ראובן דאוקי תרי בהדי תרי וארעא בחזק' מרא קיימא ולא פליגי אלא כשהוציאה מראובן ע"י עידי שמעון שבאו מתחיל' ואיידי דלקמן מקשה מהא נקיט לה אע"ג דמילת' דפשיט' היא א"ר יוחנן ותני כן [פי' בפ"מ] תנ"ה דבתרי ותרי מוקמינן מילת' אחזק' קמיית' שנים אומרים מת ושנים אומרים ל"מ לא תנש' ואם נישא' ל"ת שנים אומרים נתגרש' ושנים אומרים ל"נ לא תנש' ואם נישא' תצא [פי' בפ"מ] שנים אומרים האש' שהלך בעל' למדה"י ובאו שנים ואומרים לה מת בעלך ושנים אומרים ל"מ לא תנש' דמוקמינן לה בחזקת' הראשונ' ואם נישא' ל"ת ולקמן מפרש לה מ"ש מית' מגירושין תמן אמרינן לא שניי' היא מית' היא גירושין לא תנש' ואם נישא ל"ת [בבבלי אומרים דאין חילוק בין מית' לגירושין דבשניהם אם נישא' ל"ת וכגון שניס' לאחד מעדי' והיא אומר' ברי לי שמת דאל"ה היא גופא באשם תלוי קיימ'] על דעתיהון דרבנן דתמן ניח' היא מית' היא גירושין על דעתיהון דרבנן דהכ' מה בין מית' מה בין גירושין [פי' בפ"מ] בשלמ' לרבנן שבבבלי ניח' הוא דלא מחלקי בין מית' לגירושין אם נישא' דהואיל דתרי ותרי נינהו הוי ספיק' דרבנן וליכא לאוקמי אחזק' קמיית' דהכא איכ' חזק' דאש' דייק' ומנסב' ומרע להך חזק' אלא דעת' דרבנן דהכ' מ"ש מית' ומ"ש גירושין ר' זעיר' אמר לה סתם ר"ח בשם ר' יוחנן הדעת מכרע' לעידי מית' שאילו יבואו הוא מכחיש אמר ר' חזקי' רבנן דתמן כדעתיהון כמה דרבנן דתמן אמרין משע' שיצאת בעדו' ברור' יצאת כן רבנין דהכ' אמרינן משע' שנישא' בעדו' ברור' נישא' אר"י [כלומר ד"ר יוסי מקשי על רבנן דתמן דלא מסתבר' דלא מיחלפ' כו' ע"כ מיחלפ' שיטתייהו דלדידהו דקאמרי אם ניסת ל"ת ולא מיחלק' בין אם באו עדים מקודם או אח"כ א"כ קשי' דידהו אדידהו] לא מסתברא דלא מחלפא שיטתן דרבנן דתמן לא מודו דרבנין דתמן שאילו משע' ראשונ' שנים אומרים מת אביו מתוכ' ושנים אומרים לא מת אביו מתוכ' שהשד' בחזק' ראובן אילו שנים אומרים נתגרש' ונישא' ושנים אומרים ל"נ ל"ת יאות מתני' פליגי על ר' יוחנן שנים אומרים נתקדש' ושנים אומרים ל"נ לא תנש' ואם נישא' ל"ת א"ר הושעי' פתר לה רבי יוחנן שנים אומרים נתקדש' ונתגרש' ושנים אומרים ל"נ לא ואם נישאת ל"ת מה בינה לקדמיית' תמן הוחזק' א"א בפנוי' הכל ברם הכא לא הוחזק' אש' איש אלא בפני שנים לכשיבואו שנים ויאמרו זה הוא [פי' בפ"מ] כלו' לכשיבואו אחרים ויעידו על הקידושין דאין כאן עידי קידושין אלו והן אומרים נתגרש' אח"כ הילכך לא מהני הכחש' השנים האומרים לא נתגרש' דאימר בצינע' נתקדש' ונתגרש' עכ"ל

ו ונראה לפענ"ד לפרש דטעמ' דרבנן דתמן דאמרו משע' שיצא' בעדות ברור' יצאת לא משמע כלל משום זילות' [ואפי' שע"י קלא לחוד אית' בתוס' דף כ"ו בד"ה ואסקיני' לחד תירוצ' דשייך בו זילות'. וגם לתירוצם הראשון דוקא בע"י קלא לחוד] אלא דטעמ' דרבנן דתמן