זית רענן חלק א קמא

הכחשה ואל תהי' כזאת לפוקה מול הקורא שהרי הרב אומר כן ומסקנא דמילתא והוא דעת הר"ן שמפרש כן דעת הרב בהלכות בשלשה שישבו לקיים את השטר יעו"ש ולכן הסבו בקו' השני' שגם ע"י ספיק' לחוד יש לאוסרה ולפסוק דתצא כמו גבי ינאי שמוציאין אותו מחזקת אבהתי' ע"י סדר"ב דתו"ת וכן מוציאין אשה מבעל' מדרבנן בשנים אומרי' נתקדש' וש"א לנת"ק כמו שפירשו לעיל ד' ך"ג בד"ה מ"ש והוכיחו כן מקו' הש"ס דמקשינן מש"ר ומש"ס [וכן לתירוצם השני צ"ל כן כמש"כ לעיל בשם הפ"י] ולא נותר מקום לבל תוציאנ' רק משום ברי שלה' הרי הדרי קו' הראשונה דכיון דתו"ת סדר"ב ומוקמינן אחזק' כדי לסלק הברי שלהם והדר דינא להוציא' גם משום ספיקא לחוד כיון שכבר נסתלקו הברי נגד חזק' דמעיקר' ועוד דאיך אפ"ל דע"י ספיק' מוציאין וע"י חזק' אין מוציאין וגם אין לומר דברי שלה' מהני נגד חזק' כדעת הרשב"א דלו יהי' כן מ"מ איך אפשר להאלים כל כך הברי שלה' שיעמוד נגד ספיקא ונגד חזק' דמעיקרא אשר בכל חדא מהם אלים חילי' להוציא' והיא תשאר תחת בעלה רק משום חדא למעליותא שהרי גם חזקה דאלים ל"מ במקו' תרתי עיין עו"ל בתד"ה וחדא דוק ותשכח שגם הרשב"א עצמו לא כתב כן אלא משום דפליג גם בזה על תוס' וס"ל דכל בדרבנן אין מוציאין אותה מבעל' וכמו שהבאתי דבריו לעיל בסוגי' דחבול' ובכ"ש ברמז בדף ס"ו הנ"ל ותו לא מצרכינן לברי שלה' רק לעומת החזק' ומתרץ שם לקו' הש"ס מש"ר באופן אחר וכש"כ לעיל לפרש דבריו היטב על מכונם בעזהש"י. סימן טו

א ועוד איפשר להעמיס בדבריה' והוא שגם הם פירשו לקו' התוס' שם אילימא בתו"ת מאי חזית וכו' דלאו משום סתימת לישנא הוא דקא מקשה דמשמע אפילו כששניה' טועני' ברי אלא דגם כשהיבם מסופק בגופא דעובדא וכן היא עצמה לא ידעה מאומ' (שכן משמע קצת בלשון המשנ' שהלך בעל' ובנה למדה"י ובאו ואמרו לה מת בעליך וכו') אפ"ה קא מקשי לי' (וכמו שפרשנו לעיל לדעת הרשב"א) משום דמשמע לי' דתצא בלא גט כלל מהיב' ואי איירי בתו"ת מאי חזית דסמכית אבתראי לחוד וכו' אמנם הא תינח למאן דא"ל דתו"ת סד"א אבל למאן דא"ל דסדר"ב הוא ומדינא מוקמינן אחזק' מאי קשי' לי' ואי משום דמדרבנן צריכה גט הלא במשנ' זו לא קא פסיק ותני אלא היוצא מעיקר דינא כמש"כ לעיל איברא עודנו יש לשדות בו נרגא משני טעמים חדא דמש"ה מצרכינן לגיטא משום דייקא דידה ואי משום זימנין דרחמי לי' הרי גם איכא דסניא לי' ואי אמרת דגם לעומת ספק זה עצמו אי דסניא לי' והורע לן מעתה לחזקת איסור או דמרחמת לי' ונשארה בחזקת איסור מוקמינן לה ג"כ על חזק' קמייתא והדר דינא דתצא בלא גט מיהא עדיין נוכל לומר דדילמא לא אלים כל כך לחזקת איסור זה שיעמוד נגד תרתי חדא לאורועי סהדי שאומרי' שמת בנה תחיל' וגם נגד ספק דיוקא דידה דדילמ' סני' לי' ושפיר קא דייקא (שהרי בלא זה בע"כ צ"ל דדייקא דיד' לאו מטעם בירור היא דא"כ איך אפ"ל דמשום דיוקא דידה הורע כחו דחזק' דלא עדיפי מסהדי ותרי כמאה אלא כדפרישנא לעיל וא"כ יש מקום לומר דבחדא במקו' תרתי דמי לי') ועוד יש לגמגם מטעמי' דר"ן בדעת הרי"ף דמשום חזק כהאי לא מפקינן לה מבעל' רק משום שהבא עלי' בא"ת קאי ומשה"ט גופא אי אפשר להוציא' בלא גט איברא לקושטא ליתא לדחיות הללו כיון דס"ס מפקינן לה מבעל' משום ספיק' הדר דינא דתצא בלא גט משום חזק' ותו לית בי' גם משום חדא במקו' תרתי כיון דלא מצטרכינן להצטרף ולשמש בחזק' זו לעומת שניה' שהרי לענין שתצא מבעל' גם בספיק' לחוד מוציאין כיון ששניה' מסופקים בעצמם ורק לענין שתצא בלא גט לחודא הוא דמצריך לחילא דחזק' וזהו שהוסיפו בקושי' השני' שגם מספיק' יש לאוסר' כמו גבי ינאי והיינו לפרש"י שם או כפרושו דר"ת שם דגבי ינאי הי' מדאוריי' כדי לפוסלו ומזה מוכח דלא אמרינן למאן דא"ל דתו"ת סדר"ב דדמי כאלו לא העידו כלל במה שהוכחשו אהדדי אלא כל היכא דליכא חזק' עוד נתחזק הספק על ידי עדותן שנגלה תעלומות הענין בעליל לפנינו לספק גמור אלא היכא דאיכא חזק' דמעיקרא הוא דמסלקינן לסהדותא דשניה) ובמקו' דליכא חזקה לא אמרינן סלק עדותן לגמרי וכאילו לא העידו מעול' ודמי ללא נולד הספק לפנינו אלא אמרינן דמ"מ כבר נולד הספק לפנינו ע"י עדותן ולא עוד אלא דאפי' בתר חזק' שנתחזק לפנינו בטעותא לא אזלינן וזה נשמע מעובדא דינאי הן לפרש"י והן לפירושו דר"ת שהרי מ"מ נתחזק בכהונה עד עתה בלא ערעור וטעמ' דמילת' כיון דלכת אחת איתחזק בטעות' למפרע ולהכי נמי באמרו לה מת בנך ואח"כ מת בעלך ונתיבמ' אע"ג דאיתחזק' לפנינו בח"ה ליבם אפ"ה כשבאו עדי' אח"כ ואמרו חילוף הי' הדברי' דינא הוא דניזל בתר חז"א דמעיקרא [והגם שתוס' השיגו על רש"י ור"ת זהו מטעמא אחרינ' אבל מ"מ נשמע מדבריה' דכל חזק' דאתחזק בטעותא לאו כלום הוא ואזלינן בתר חזק' שנתחזק' מעיקרא טרם שנולד הטעות בעובדא ההוא] ומשה"ט הוא דמביאין ראי' מעובדא דינאי ולא מן המבואר להדי' דכל דאיכא ספיק' אזי הבא עלי' בא"ת קאי דש"ה שלא נתחזק' כלל בהתירא וקו' הש"ס לעיל קאי על באו עדים ואח"כ נישאת אבל בנישאת ואח"כ באו עדים אפ"ל דל"ת מפני החזק' שנתחזק' לפנינו ולהכי מביאין לראי' מעובד' דינאי דסברא זו ליתא דכל שנתחזק בטעות ל"מ ולא מידי

ב ועתה דע כי שלש מחלוקת בדבר בחזקה דאיתחזק בטעותא והוא דכל שאתחזק מעיקרא בסתמא ואח"כ באו שני כיתי עדים והכחישו את עצמם ולכת אחת מהם איתחזק בטעות', אזי לכ"ע ל"מ מידי החזק' זו שנתחזק' טרם שבאו עדים וראי' מעובד' דינאי דלולא חזקת אבהתי' אזי חזק' זו שנתחזק עד כה לית ביה ממש' ול"מ ולא מידי והיכי שנתחזק מעיקר' ע"פ עדים שבאו בראשונ' ונעש' מעש' על פיהם ונתחזק' לפנינו ולכל העולם בחזק' ההיא ואח"כ באו שנים והכחישום אזי לדעת רש"י אזלינן מדינא בתר חזקה ההיא שכן פי' להדי' גבי אנן אחתינן ואנן מסקינן לי' וכל היכ' דאזלינן בתר חזקה דמעיקר' כגון לענין תרומ' לדעת הר"ן אפי' בתרומ' דאוריי' אזלינן בתר חזק' דמעיק' ולדעת החכ"צ שבארנו לעיל דלדעת רש"י אפי' ליוחסין אזלינן בתר חזק דמעיקרא רק כל היכ' דגריעי אפס מנהו כגון בהנך דד' אחין דחזקת היתר דיד' נמשך מגופא אחריתי הוא שהחמירו רבנן דלא אזלינן בתרי' וכמ"ש לעיל כן הדין בחזק' שנתחזק לפנינו ע"פ עדים שבאו מתחיל' וזהו שכתבנו לעיל לפרש דעת הר"ן במאי שהיקש' בסוגי' דתרי ותרי במאי שמקש' הבא עלי' באשם תלוי קאי דממ"נ אי קיימא בחזקת א"א הו"ל למימר שהבא עלי' בחטאת קאי ואי בחזקת פנוי' הית' גם באשם תלוי לא יתחייב דהיכא משכחת לומר שהית' בחזקת פנוי' כיון דתרווייהו מודים שנתקדשו ואמרנו לפרש כגון שבאו הני דאמרי מת תחלה ונישאת ואח"כ באו עדים דאזי בחזקת פנוי' נתחזק' לפנינו מבעל' הראשון והר"ן נגרר בזה כפי דעת רש"י הנ"ל כדרכו בכל המקומות] ולדעת רש"י קאי הקושי' בא"ר גבי מת בנך ואח"כ מת בעלך וכו' ה"ד אילימא בתרי ותרי מ"ח דסמכית אהני סמוך אהני והוא דלגמרי נסמוך אקמאי משום שכבר נתחזק' לפנינו בחז"ה ליבם על פיהם ולדעת תוספת לעיל אין בחזקה זו כלום וכאילו באו האחרוני' תיכף והכחישום דנינן לה ומוקמינן עוד על חזק' ראשונ' שכן היקשו על קושי' הש"ס דמ"ח ומפרשי לקושי' הש"ס דמאי חזית הוא משום דיוק' דיד' וכאילו לא איתרע חזק' דמעיקרא כלל ודעת רשב"א קידושין הנ"ל מכריע ביניהם והוא דלא אזלינן בתר חזק' זו שנתחזק' לפנינו ע"י העדים שבאו בראשונ' ונעשה מעש' ע"פ אבל מכל מקום הורע כחו דחזק' ראשונ' שהית' בחזקת איסור ליבם ומפרש לקושי' הש"ס דמאי חזית ואמאי תצא בלא גט דמ"מ כבר הוגרע לחזק' הראשונ' שהית' בחז"א ליבם וכמו שכתבתי לעיל כנ"ל ברור: