זית רענן חלק א קמ

כשהכחישום קודם שנתיבמה נמי מדינא לא תצא דלא מוקמינן אחזקה כנגד ברי דידהו אפי' לדעת ר"י דתו"ת סדר"ב הוא כמ"ש בעצמו שם על הא דמשני בשנים א"מ כשניסת לאח"מ (ואין לחלק בין כשניסת לאח"מ או לאחד מקרובי' הפסול להעיד לה ע"י קורבא כשטוען בברי כמ"ש בסוטה שם) ולדעתו לא צריכין לתרץ משום דייקא דידה הוא דמגרע לחזקת אשת איש דמעיקרא אלא דגם במקום חזקה גמורה אין מוציאין אותה כשטוענים ברי [וכ"כ מהרש"א בכתובות] וכיון שכן מאי אהנית לן למאי שנתיבמה טרם שבאו העדים המכחישים כיון דתו"ת סדר"ב ומוקמינן מדינא על חזקה דמעיקרא דבמאי שנתחזקה ע"י עדים הראשוני' לא הוי חזק' כלל לדעתו ועוד צריך להבין בעיקר ראיות הפוסקים שהביא שם דמקו' הש"ס מוכח דתו"ת ספיקא דאורייתא הוא מדמקשינן גבי חילוף הדברי' מאי חזית וכו' ול"א דמש"ה תצא דמוקמינן לה על חזקה דמעיקרא שהית' בחזקת איסור ליבם שהרי גם לדידהו קשיא שגם דבתו"ת לא מוקמינן על חזקה מ"מ תצא מדינא דספיקא דאורייתא הוא והבא עלי' בא"ת קאי ונראה לי באמיתת כוונת דבריו דבלא"ה יש לדקדק בעיקר קושי' הגמר' שם באמרו לה מת בנך ואח"כ מת בעלה ונתיבמ' ואח"כ אמרו לה חילוף הדברי' תצא והולד ראשון ואחרון ממזר ה"ד אי לימא תרי ותרי מאי חזית דסמכית אהני סמוך אהני דמנ"ל הא גופי' דטעמא דתנא דמתניתין משום דסמך אבתראי והא דקתני תצא משה"ט גופי' דמאי חזית הוא וגם בקו' שני' שהקש' ועוד ממזר ספק ממזר הוא דהא גם בממזר מדרבנן דאסור דממזרת דאוריית' קתני בסתמא בצירוף ממזר מדאוריית' במשנ' דר"פ הא"ר שם באשה שהלך בעלה למה"י וכו' ואח"כ בא בעל' תצא מזה ומזה וכו' והולד ממזר מזה ומזה ומשני הוי ממזר מדאורייתא ומראשון מדרבנן בעלמא ואפ"ה קא כייל לי' בהדי הדדי איברא לדברי תוס' שם צ"ב בד"ה ואמרו לה מת בעלך וכו' ובד"ה אבל חכ"א יע"ש שהוכיחו שם בראיות ברורות דבכל סידרא דמתניתין התם לא קא פסיק ותני אלא דינא דאורייתא לחוד ואפילו בדינא שהחמירו מדרבנן אח"כ שבקא לי' ולא נקט לי' כלל אלא מה שהוא מעיקר דינא דאורייתא תדע מדקתני במת בעלך וניסת ואח"כ אמרו לה קיים הי' ומת תצא והולד ראשון ממזר והאחרון אינו ממזר והא לבתר תקנתא דרבנן גם האחרון ממזר דכש' שאסור' לבעל כך אסור' לבועל וכש' שהולד ממזר מבעל בר"פ הא"ר דקתני והולד ממזר מו"מ ה"ה נמי מן הבועל א"ו משום דקתני התם רק פיסקא דאוריי' וזהו שהקש' בגמר' ועוד ממזר ספק ממזר הוא ומותר מדאוריי' לגמרי דספק ממזר יבא ומותר בקהל וכ"ת דלא דק משום דלאחר תקנתא שהחמירו מדרבנן קא קרי לי' ממזר כמו בר"פ דכייל לממזר מדאוריית' ודרבנן בהדדי והא מדקתני סיפא הרא"מ והאחרון א"מ ש"מ דוקא קתני הכוונה דלא קא מתני לי' אלא היוצא מעיקר דינא דאוריי' ממש ועל כוונה זו יסבב גם קו' הראשונה מדקתני במתניתין תצא בסתמא ולא קתני דצריכה גט כמו דקתני בר"פ ובפ' הזורק גבי כתב לבנין הבית וכו' ובגט קרח ובכל אידך דקא פסקינן דתצא וצ"ג וכן בכ"מ דאיכא למיטעי לא נקט בסתמא תצא וקתני בהדיא דצ"ג ובמשנ' זו קא פסיק ותני דתצא ולא קתני דצ"ג אלא שמעת מינה דקושט' דמילת' הוא שאינה צריכ' גט וזהו דקא מקשה ה"ד אילימא בתו"ת מ"ח דסמכית אהני כלומר דקא מהימנינן רק לבתראי דתצא בלא גט וכו' וזהו שהביאו מקצת הפוסקי' ראי' מזה דתו"ת ספיק' דאוריי' וא"כ הרי צריכה גט מדאוריי' אבל אם נימא דתו"ת ספיק' דרבנן ומדאוריי' מוקמינן אחזק' קמיית' מאי קא קשי' לי' שהרי לקושט' אינה צריכה גט מדאו' ורבנן הוא שהחמירו והא במתניתין לא קתני רק עפ"י עיקר דינא דאוריי' וקא שביק לגמרי שכל חומרא דרבנן שגזרו בזה וגם תירוצו דרשב"א שם דאיירי שנתיבמה טרם שבאו עדים והכחישן כדמשמע פשט' דמתניתין דקתני ואח"כ באו עדים וכו' נכון הוא למשרים כיון דנתיבמה תחילה טרם שבאו והכחישן כבר איתרע לי' לחזק' דמעיקר' וצריכה גט מדאוריי' ומשה"ט קא קשי' ליה מאי חזית דסמכית אבתראי דתצא בלא גט ובמ"ש סמוך אהני דחזק' ראשונ' איתרע להו שהרי כבר נחחזק' אחר כך בחזק' היתר ליבם ואע"ג דחזק' שנתחזק' ע"י עדים מעיקר' והכחשו אח"כ לא נכנס בכלל גדר חזק' זהו דלא ניזיל בתרי' להקל כדין חוקי בכל מקום אבל מ"מ כבר הורע כחו דחזק' קמיית' וכעין דס"ל לתוס' משום דאשה דייקא קא נסיב לי' לרשב"א היכא שכבר נתיבמו דמ"מ כיון שכבר הורע כחו דחזק' קמיית' שוב הו"ל למיתני דצריכה גט מדאורייתא דדמי' לספק השקול לפנינו וכשם דאמרי' לדעת תוס' דאע"ג דדייקא למו מידי אפילו להכריע בספק השקול ולחתוך הדבר בתרי' מ"מ מהני לי' לאורועי חזקה קמייתא כן נמי במידה זו ס"ל לרשב"א בחזקה שנתחזקה לפנינו מעיקרא ע"י עדי' שבאו תחלה טרם שבאו אחרוני' והכחיש' ומשה"ט הוא אשר אזר חילו להשיג על רש"י מתחילה דס"ל דע"י חזקה שנתחזקה מעיקרא עפ"י עדים שנתכחשו אח"כ חותכין הדבר לגמרי ובסוף דבריו הלך בעקבו ומתרץ לשמעתתי' עפ"י סברא זו דמ"מ מהני מיהת לאורועי לחזקה ראשונה ועיין לקמן מ"ש לישב דעת רש"י: סימן יד א ועיין כתובות ק"ו ע"ב בתד"ה אין וכו' שהסכימו מעיקרא בתרי ותרי סדר"ב וז"ל ובא"ר גבי בעי מני' מר"ש עד אחד ביבמ' מהו וכו' אמרו לה מת בנך ואח"כ מת בעלך ונתיבמ' וכו' ה"ד אילימא תרי ותרי מ"ח דסמכית אהני דאמרו ליבם סמוך אהני דשרו לה וקש' דמאי פריך והא אית לן לאוקמי' אחזק' דאסורה ליבם שמת בעלי תחיל' כדאמרינן בפ' ד"א גבי נפל עליו הבית ועל ב"א וכו' ועוד כיון דתו"ת ספיקא דרבנן הוא יש לאוסר' כדאמרינן גבי ינאי והתם לא דייקא כדאמרינן התם זימנין דרחמא לי' ליבם עכ"ל ודבריהם צריכין ביאור דמשטחיות דבריהם דקו' אלו סובבים והולכים כלפי קוטב הדברי' דתו"ת סדר"ב אכן אם נימא דתו"ת סד"א ניחא גם בלא דיוקא דידה ואיך יעלה על דעת לומר דנחמיר עוד יותר בספיקא דרבנן מספיקא דאו' שהרי בקושיתם השני' שכתבו כיון דתו"ת סדר"ב הוא יש לאוסר' כדאמרינן גבי ינאי שבאו להוסיף ולתמוה דגם אם נימא דכל כה"ג לא הוי חזק' כיון ששניהם מתו מ"מ יש לאוסר' כמו גבי ינאי דאע"ג שהי' לו חזקת כשרות אפ"ה אסרינן מדרבנן דש"ה שהענין מחייב לאסור בספיקא משא"כ בנידון זה שנושא הענין פוטרם אפילו בספיקא דאוריית' וגם את"ל שקושיא זו אין להם התחברות למאי דשקלו וטרו מתחילה והקשו בין למ"ד סד"א ובין למ"ד סדר"ב מ"מ אינו מובן כלל שהרי בע"כ צריכין לפרש דגם קו' הראשונ' קאי שגם כששניהם אומרי' בברי שמת בנה תחיל' אפ"ה ניחא דתצא דנוקמי אחזק' כיון דליכא דיוקא דיד' אבל למאן דאית לי' דתו"ת סד"א ניחא שגם בלא דיוקא הו"ל למימר דלא תצא וזהו קו' הגמ' אילימא בתו"ת וניסת ליבם שיודע בברי במותה שמת בנה תחיל' אמאי תצא כיון דליכא גבי דידהו ספיקא [ומסתימת המשנ' קא מקשי לי דמשמע אפי' כששניה' אומרי' בברי אפ"ה תצא] וכ"מ להדי' מדבריה' לעיל ך"ב וביבמות פ"ט בד"ה הבא דלמ"ד סד"א לא מצטרכינן כלל לדיוקא דיד' וכיון שכן אי' איפוא מקום פרץ וצוחה לקו' השני' דהאיך נחמיר בסדר"ב יותר מסד"א היכא דליכא חזק' קמיית' ואי משום דהכא איכא חז"א ליבם זהו קושיתם מתחיל' ומה הוסיפו בשני' והראיתי שהגאון אמיתי הקדוש מוה"ע בס' דו"ח עמד בזה ולא תירץ כלל ונרא' דבקו' השני' הוסיפו כדי לסלק את האחוז בסבך נגד קושיתם הראשונ' והיא חדא דילמא יש מקום לומר כששניה' אומרי' בברי לא מוקמינן אחזק' כקו' מהרש"א והוא שיטת הרשב"א קידושין ס"ו שהבאתי לעיל שכ"כ להדי' יעו"ש ועוד דילמא נטת' המשור' לומר שגם למאן דאית לי' דתו"ת סדר"ב ומוקמינן על החזק' זהו כלפי העניני' שאין הנידון להוציא מיד המוחזק אבל להוציא מבעל' ל"מ חזקה כזו דאיתרע ע"פ שני עידי