זית רענן חלק א קלט

מפני הספק וכדי להוציא הדבר לאור בלתי אפשרי רק שיאמר שנתגרשה בבירור וזהו שדיקדקו בלשונם דשמא רצה להעיד וכו' היינו דכל תכונת עדותו הוא רק מפני שרצה להפרישא מאיסורא ושלא יכשלו הכהנים ע"י ולפ"ז גם בע"א נתקדשה וכו' ל"ק כנ"ל שהרי גם התם צ"ל דאיירי דמוכחשין א"ע בקרוב לה ושוב ל"ק כנ"ל דלהאמינו במיגו דאב"ש שהרי כיון דכל מגמת עדותו רק כדי להוציא האמת לאמיתו וכיון דגם לקושטא אפי' כששניהם מעידים ואומרים דמספ"ל בקידושין בקרוב לה אזי ג"כ אם נישאת ל"ת שהרי מדאורייתא מוקמינן על חזקתה כיון דשניהם מודים שנתגרשה מבעלה הראשון רק מדרבנן החמירו שלא תינשא (ולדעת התוס' דבספיקא דרבנן גם אם נישאת תצא מ"מ תפסי בה קידושין וצ"ג משני) ובאם ישתוק אזי יקלקלנה ביותר שלא תתפוס בה קידושין ותדין כא"א גמורה וגם קו' מרן הגאון האמיתי מוהע"א יתיישב בזה כיון דכל עיקר מגמת עדותו שלא תכשל בא"כ אזי ירא לנפשו דבאם ישתוק הוא גם היא תשתוק ולא תודיע כלל מן הקידושין של זה ועוד שאם ישתוק והיא תאמר שנתגרשה אזי נאמנת במיגו להכחיש העד השני אפי' לדעת הב"ש בסי' מ"ב סק"ו כיון שמכחשיתו גם עתה וע"א לא יאמין לאוסרה לשוק בדיעבד דאין דבר שבערוה פמ"ש ולרה"פ אינו נאמן אפי' לאוסרה לכתחילה דדוקא היכא ששניהם מודים בקידושין למכחושין בקר"ל הוא דלא תינשא לכתחילה כמ"ש תוס' לקמן וכיון שקיימא בחז"פ אזי לא יאמינו לאידך כלל ונסתלקו כל קו' הנ"ל על נכון ובפשטות הדברי' ועוד שגם בע"א שנתקדשה וע"א מכחישו יש לומר גם כן כמו בנתגרשה דמשום שידע בנפשו דמספ"ל בקר"ל שהרי בע"כ צריכין לומר כן דאל"כ הרי אחד מהן פסול כקו' ר"ן הנ"ל וכיון דידע בנפשו שכן הוא והעד השני מחליט הדבר בכזב שהי' קרוב לו וכן שיכל את פיהו ואמר שקרוב לה היה כדי שתאסר על קרובי השני שאם יאמר דברים כהווייתן אזי אין ספיקו מוציא מידי וודאי של שני ותהי' מותרת בקרובי השני לכן אומר שנתקדשה בוודאי כדי להוציא הדין לאמיתו שגם אם יעידו שני עדים לפנינו ויאמרו דמספ"ל בקידושין דקר"ל אזי לא נאסרה לשוק ולקרובי המקדש רק לכתחילה לכן גם עתה מפיק זממו בעדותו כדי להעמיד הדבר על כנו ותאסר לכתחילה על קרובי המקדש וכיון שכן תו לית לי' מיגו דאב"ש שאם ישתוק אזי תהיה מותרת לקרובי השני לאח"מ הבעל שלא כדת ולפ"ז יתיישב ג"כ קו' תוס' שם ך"ז בד"ה תרווייהו בפנוי' קמסהדי וז"ל לא הוה צריך להא דאפי' ליכא אלא ההוא דאמר נתקדשה ל"ת דאין דבר שבערוה פמ"ש ולדברינו הנ"ל ניחא דאיירי שהיתה בחזקת א"א ושניהם מעידים שנתגרשה מבעלה ומכחישי' א"ע בקדושי השני בקר"ל וזהו דנקט לי' בלישנא תרוייהו בפקמ"ס שרק עפ"י יצאה מחזקת א"א דמעיקרא ומשה"ט היכא דלא מכחיש לי' חבירו בקידושין ולא ידע כלל מקדושי השני אזי יש להאמין לעד שאומר שנתקדשה במיגו דאב"ש דתו אין לומר דמספ"ל בקר"ל דאכתי מעיד שקר בעצמו להחליף הספק בוודאי שהרי גם כשיגיד דברים כהווייתו תאסר ג"כ לכתחילה בעדותו לשוק ולקרובי המקדש דדין אחד להם וא"כ שפיר יש לו מיגו דאי בעי שתק אכן השתא ששני מכחישו בקידושין אזי כשיגיד דברים כהווייתן לא יועיל כלום דאין ספיקו ממיו"ד של השני ומש"ה תו לית לי' מיגו וכמ"ש לעיל משני טעמים או מפני שירא לנפשו שמא תקבל קידושין מאחר או כי היכא דתאסר בקרובי המקדש שקידשה עתה ולמש"כ בדברי תוס' בפירושם הה"ד דהוה להו להקשות למאי דס"ד בקושיתם דמשום דמספ"ל בקר"ל העיד בוודאי וא"כ אכתי מעיד בשקר ואיך יצטרפו שניהם יחד להעמידה בחזקת אשת איש דע"א מכת זו וע"א מכ"ז אינן מצטרפין וכקו' הר"ן אלא דעדיפא להו להקשות בקצרה ולמסקנת דבריהם שחידשו שכל עיקר מגמת עדותו היה כדי להוציא הדין לאמיתו תו לא קשי' מידי

ד ועפ"ז יתיישב לן מאי דק"ל זה שנים כבירים בתרוצו דאביי שם ך"ב ע"ב את דברי ר' יוחנן דאיירי בע"א ע"א אומר מת המלוה רבנן כב"ת וכדעולא וכו' סיפא ע"א אומר נתגרשה וכו' תרווייהו בא"א קמסהדי וכו' ועיי"ש בתוספת דגבי מיתה איירי שבאו זא"ז והתירוה להנשא מתחילה ע"פ הראשון ולמה לי' כולו האי דהו"ל לאוקמי דומיא דגירושין דאיירי שנתחזקה בחזקת אשת איש רק על ידי עדותן לחוד ואפי' כשבאו בב"א ל"ת גבי מיתה משום דנאמן במיגו דאב"ש משא"כ בגירושין דל"ל מיגו משום דרוצה לפסלה מה"כ כתירוצו דתוס' וא"ל דאכתי יש לומ' משום לפוסלה על קרובי הבעל משא"כ אם ישתוק אזי לא תפסול רק לכתחילה אבל כשמעיד גם הוא אזי תפסול בדיעבד עפ"י שניהם דליתא דממ"נ אם מיירי בגוונא דל"ש בדדמי אזי בוודאי יש לו מיגו כמו בכל מיגו דעלמא דלא נתבטלה משום עילה וסיבה לומר שלא רצה להיטב לזה בכל כך רק כפי שהעיד וכמו בתנאי הי' דברינו ובמודעי ה"ד וכמש"כ לעיל וגם אם מיירי בגוונא דשייכי בדדמי אכתי יש לו מיגו דאב"ש דא"ל משום שרצה כדי שיתקיים הדבר לאמיתו דא"כ אכתי הו"ל לומ' הדברים כהווייתן ומה לו להחליף ולהמיר את הספק בוודאי ולהעיד עדות שקר דבשלמא גבי גירושין ירא לנפשו מפני השני שאומר שלא נתקדשה משום דאין ספיקו יוציאה מפני וודאי של השני משא"כ גבי מיתה שגם לדברי עד השני תפסל לקרובי הבעל לאח"מ [וגם א"ל כי היכא דתצטרך להפטר בגט אם תקבל קידושין ומש"ה המיר הספק בוודאי דז"א דגם לקושטא דמספ"ל בעצמו אם מת הבעל אם לא אינה צריכה גט מן הדין כיון דאיכא תרי חזקה חזקת חי וחזא"א וכדאיתא בעירובין בריש דף ל"ו וכמ"ש לעיל בסי' זיין] אומנם למ"ש לעיל בסימן זה אות א' בפירושו דרשב"א בתרוצא דאביי לקמן בברייתא דנקטי לי' בקידושין וגירושין בכל חדא לרבותא בשתי הקצוות דגבי קידושין ל"ת אפי' כשהיתה בחזקת א"א טרם שהעידו וגבי גירושין תצא אפי' כשהיתה בחז"פ לכן בסיגנון זה מתרץ ג"כ לר' יוחנן דנקט לי' בכל חדא לרבותא דגבי מיתה לא תצא אפי' כשהיתה בחזקת א"א וגבי גירושין תצא אפי' כשהיתה בחז"פ טרם שהעידו וקא כייל ר' יוחנן לדבריו בקו המידה דנקטי לי' בברייתא לקמן גם א"ל ולדחות קו' הנ"ל דכיון דמסתמא ליתא לדדמי גבי מיתה והדרי קו' הר"ן לדוכתי' כיון שנפסל אחד מהן בוודאי ואמאי לא תנשא לכתחילה דז"א כיון שלא נפסל רק בשעת הגדה אבל בשעת קידושין היו שניה' כשרי' הרי נתקדשה בפני שני עדים כמבואר בכה"ג בתשו' הגאון הקדוש מוהע"א זצוק"ל]: סימן יג

א ועתה נבוא לבאר דברי רשב"א קידושין ד' ס"ו אשר העתקנו לעיל בלשונו רוב דבריו ודברי קדשו נפלאים ממני בתחילת עיוני חדא שהרי בתחילת דבריו הסכים בהחלט דכל חזקה שנתחזקה רק עפ"י עדים ואח"כ באו שנים והכחישום דנידון הדבר כאילו הכחישום מתחילה מיד דכל חזק' דעל פום סהדי קמאי לאו חזק' היא והשיג על רש"י בכתוב' ך"ו שפירש שם דהא דאנן מסקינן לי' דאוקי גברא אחזקתי' דאסיקני' על פום סהדי קמא דאמר דכהן מעליא הוא ואז הוי מהימן דלא הוי עוררין והקשה עליו מב"ב גבי זה אומר של אבותי וכו' הדר אייתי סהדי דאבהתי' אמר ר"נ אנן אחתינן לי' וכו' ואמאי נימא כיון דתרי ותרי נינהו אוקמי אחזקה קמייתא דאחזקת לי' בחזקתי' דהא אתפסנוהו בידי' אפומא דסהדי קמאי יוע"ש וכן בחדושיו בכתובות הסכים כן דלא כדעת רש"י ובסוף דבריו כאשר קבע כמסמורות נטועים להסכים עם דעת ר"י בתוס' דתרי ותרי ספקא דרבנן הוא ומתרץ שם קו' החולקים עליו מההיא דהאשה רבה דאמרה לה חילוף הי' הדברי' דאקשינן דתרי ותרי נינהו מאי חזית דסמכית אהני סמוך אהני כלומר ולא תצא משום דהתם איירי דהני תרי דאמרו חילוף הי' הדברי' לא באו עד שנתיבמה הוא דאמרינן מאי חזית דסמכת אהני דאתו בתר יבום ומפקת לה סמוך אהני דנתיבמה אפומייהו כו' עכ"ל ומשמע להדיא דאפי' כשאין היבם והיבמה טוענים בברי ואפ"ה קא קשי' לי' מאי חזית דכשטוענים ברי אפי'