זית רענן חלק א יד

שנחלקו רק באיזהו סברא כאשר כבר רימז הרמב"ן בעצמו בהשגותיו על הרז"ה בהקדמה על סדר זרעים יעו"ש, לכן על יסוד מוסד הלזה טרחתי ועמלתי במקום שדבריהם נפלאים ונלאו רבותינו למצוא הפתחה, ולא שלותי ולא שקטתי ולא נתתי תנומה לעפעפי עד שהאלקים ראה את עניי וגודל צערי על דבריהם הקדושים שטחו עיני מראות עוצם כוונתם ואינה לידי מקורות נובעות ממעיינות הקדושים למצוא מסלול נכונה לסקל ולהתגולל מעליהם אבנים הגדולות אשר השליכו על פני הבאר, והנה על מצב כוונה זו יריתי אבן פנתי בלימודי עד הנה, והדברים ערוכים בתלמודא דידן [נדרים ד' ס"ב ע"א] ר"א ב"ר צדוק אומר עשה דברים לשם פעלם ודבר בהם לשמם, וזה לשון רבינו אשר שם כל דבורך ומשאך בדברי תורה יהיו לשם התורה כדי לידע ולהבין ולהוסיף לקח ופלפול ולא לקנטור ולהתגאות עכ"ל הטהור, והצגתי כזאת הנה למען ילמדו בני גילי ותלמידי המופלגים להתהלך בעקבותי שהרגלתי א"ע מעודי, וסהדי במרומים שכן הדברים ולא כממשיל משלים לבד הצבתים כה רק שקלתי הדברים בפלס מאזני צדק כאשר היה באמנה אתי

והנה יש אשר יוציאו מילין בעמקי שפה, הכי אין סיפק לנו בחיבורים גדולים ועמוקים מני ים מרבותינו הראשונים והאחרונים הגאונים והצדיקים וחסידים נ"ע, ומה יוסיפו לנו כח ואומץ בחיבורים החדשים, אמרתי כן הדברים ובשגם אני לא אלחם במנעמיהם להכחש או להעקש אפס מנהו מטעמיהם ובשגם לא נתפש אחרי איש הבינים, אשר ישתרע במליצותיו להשלים ביני וביניהם, שהלא נודעת שכל טיף אמרותם במעגלי צדק נדרכים, והמה ישרים ונכוחים ושכולה אין בהם, אולם שימו נא עיניכם בעיון הדק בספרי ואחר תדברון, הלא תדעו ותבינו שכל עיקר מגמתי בספרי לא להלוך בגדולות ובנפלאות בפלפולים שונים, רק להבין ולהשכיל דברי רבותינו הראשונים בספריהם הערוכים לפנינו, לא בדרך רחוקה ונפלאה וגם לא בסברות דקות כקורי עכביש ולא בדחוקים שונים ושדופות קדים, רק בדרך הממוצע והישרה, בדברים נכוחים למבינים וישרים למוצאי דעת, הנלקטים והנאספים מעומק הסוגיא מתמצית אמרים ושרשים גדולים כחומה נשגבה, הן ממקומם או ממקומות מפוזרים מסוגיות שונות או איזה יסוד מוסד מפי הראשונים נ"ע, ומדבריהם הגו תולדת אמיתים ונכונים

ועתה הרימותי ידי לאל עליון בתפלה ותהלה בעד כל מי ומי מקטן ועד גדול אשר עזרני ובכל כוחם תמכוני עד אשר הביאו את ספר הזה עד הלום ובראשם ה"ה יד"נ הרבני המופלג הירא ותמים במעשיו מוה' יעקב זאב נ"י, אשר כל משאו בבית הדפוס ושאר טרחות ויגיעות רבות קיבל על עצמו באהבה ובחיבה יתירה ובסבר פנים יפות, וגם כבוד בניו הנחמדים הרבנים המופלגים נ"י נסתבכו והשתרגו עולי עליהם בכל אומץ ועיזוז, וגם תלמידי הרבני המופלג השנון האברך מו"ה אברהם יעקב במהו"נ נ"י, הפליא לעשות והעתיק יותר משלשים ניירות, וגם עשה כל המפתחות מהחל ועד כלה, וגם העתיק את כל השמטות, יהיו נא כולם מבורכים לה' ויהיה מקורם ברוך, ויפתח לבבם בחכמה ובבינה יתירה לתורה ולתעודה, ולעבודה מיראה ואהבה, ולעבדו בשמחה ובטוב לבב מרוב כל. ויזכו לראות זרעם וז"ז מסובלים בתורה ובתעודה אמן סלה: הן ידעתי שכמה וכמה מהרבנים הנגידים מכמה קהלות קודש אשר עמדו על ימיני לתמכני בלקיחת הפרענומעראנטין להגדיל תורה ולהאדירה, ומגודל טרדותם במסחרם לא יוכלו להאציל למו מעיתותם לשום עיונם בספרי, יהיו נא מבורכים בבנין רבנן וחתנין רבנן אשר המה ישלימו חוקם, ולבל יהיו לפניהם כעת כדבר שאין בהם חפץ ותועלת כלל, אציגה פה איזהו דרושים הנוחים לכל נפש, ומובטחני בעז"ה ית' כי ימצאו בהם דברים מחודשים ויתענגו בהם, ואולי אזכה להבנות מהם, כאשר ימצאו ויכנסו בקירות לבב אחד מני אלף להיטיב דרכו מאשר הסכן עד כה, ויוטב לפני ממוצא שלל רב והון עתק. וזה החלי בעז"צ וגואלי: לבאר באיתן התשובה. ומאי דקשי' עלי' לפ"ר

הן מקור איתן תקותינו וכל אומץ ועיזוז אילותינו, עלי תשובה צפינו בציפיתינו, כמאמר חז"ל אין לך דבר שעומד בפני התשובה, וכהנה רבו מאמרים במדרשים ובגמ' ואלמלא כל אלו לא נשאר בנו עוד רוח בקרבינו להשיבם על נדנם מפני רוע מעללינו אשר גברו וחלפו ופרצו עד למעלה ראש, ועליה הושת תבל ומלואה ומצוקות הארץ ומוסדיה, אלי' פניהם מועדת, וכאשר נשכילה ונביטה מראשית הבריאה ומתוך ומאחרית מסיפורי תורתינו הקדושה, הלא יכהה מאור עינינו ויצר מצעדינו וימעדו קרסולינו, ונלאה ידינו למצוא עוד מזור ותרופה למכאובי נפשינו, הלא אם הברושים הרעלו במה יוכן הסובך, הן מראשית כזאת נודענו כי מבחר הנבראים מיצורי כפיו נכשל בעץ הדעת, והלא שב עד למכביר בעינויים מרודים וסיגופים כבדים במשך מאה ושלשים שנה מותאמים כמאמרם בש"ס ובמדרשים, ובכל אלה לא נגרע מאומה מדורי דורות אחריו מאשר הושת עליהם מתחילה ועודנו חמת המלך לא שככה, ומאז סר מר המות, וצירי' וחבלי' על פני התבל נתכת, ועוד נשיתה לבבנו ונתורה אחרי חטא העגל אשר נואלנו במדבר, ואחרי הבטחתו ית' בתוה"ק למשה עבדו וינחם ה' על הרעה א"ד לל"ע, ואחרי אשר התמהמה משה בעלותו השמימה ארבעים יום וארבעים לילה והחליא עצמו עליהם בתפלתו בעדם ומסר נפשו עליהם כדכתיב ואם אין מחני נא וכו' כדאי' שם בגמ' [עי' ברכות ל"ב ע"א שדרשו כן מלשון ויחל משה] ואחרי אשר עשה בהם כמה שפטים ויתייסרו ביסורים כבדים וקשים כשלשת אלפי איש נהרגו וכמה מהם מתו במגיפה וכמעט כל העדה לאשת מדינים ותשטה ותמעל מעל בבעלה נשתוו, כי כולמו משפטם נחרצה במי המאררים למרים, ואח"כ חזרו בתשובה שלימה כמאמרם על פסוק וראה כל העם וכו' והשתחוו איש פתח אהלו, שהתקשרו כל לבבם וכל סרעפם לבורא יתברך בסתר, ומדי נפתחו רעיונם להרהר בדבר מן הדברים התקשרו והתדבקו מתחילה ליוצרנו ית"ש, וזהו דכתיב והשתחוו איש פתח אהלו, ולאחר כל אלה משפטם כלה נחרצה, וביום פקדי ופקדתי ע"ח, ומידי דור דור עודנו לא נקתה, בשגם שכבר חלפו ועברו כמה וכמה דורות כשרים ומוכתרים בצדיקים וחסידים וישרים, עודנו לא נתמוגגה כל סעיפי' עד היסוד בה, ועוד בה שלישיה אשר כבדה משאת, מי לנו גדול ממשה בחירו אשר עמד בפרץ לפניו, ולא קם כמוהו כתיב, ומעודו ירה כמטרה לחץ על מטרת התיכונה שבתיכונית כרצון בוראינו ית"ש ככתוב ובכל ביתי נאמן הוא, ונסער בסערה כחוט השערה במי מריבה, ובכל תפלתו וצעקתו לא העלה רפאות תעלה ולעוצם שאלתו לא נענה ולא עלתה ארוכה, ובשגם בכל אלה הלא לא למען רבות נחלתו ונחלת מטהו הטהו להרבות תחנונותיו שהלא בטרם כל אלו כתב בתורת ה' ובתוך בני ישראל לא יו"נ, ומי פתי יסור לבבו מחשוב או להעלות על לבבו מחשבת פיגול כזה וכיוצא בהם על אדון הנביאים, ומעודו התרפק והתרפס רק למלאות רצון הבורא ית"ש ושיחר ודרש וביקש והתחנן רק לכללות עמינו עד דור אחרון, ואם בשלשה מצוקי ארץ הראשון היה מבחר היצורים והשני הי' דור דיעה כמים לים מכסים והשלישי איש האלקים נאמן ביתו ורגזה תבל ומלוא' מהם ולא הועילו באומץ ובעזוז תשובתם אשר התרפקו במו בכל לבבם ובכל נפשם בזמנים כבירים ומה נקוה עוד אנחנו