זית רענן חלק א קלח

תצא ומעת' בין כשתמצא לומר דאיירי כשנישאת לאחמ"ע ובין כשנישאת לאחר מ"מ קשי' מדיוקא דריש' לדיוקא דסיפא ומאחת משתים לא ימלט אם ת"ל דבמית' ל"ת הו"ל לאפלוגי בין מית' לגירושין ואת"ל דבמית' תצא א"כ הו"ל לאפלוגי בין קידושין למית' ושיעור דבריו בתירוצו הנ"ל הכי אזדי דמיסב הדברים כלפי היש מי שאומר שהוכיחו מזה דתו"ת סד"א ולא מוקמינן אחזק' מדקשיא לש"ס מרישא לסיפא דמשמע דמודה אחד לשניהם ומתרץ שהרי גם לדידהו קשיא דאכתי הו"ל לתרוצי ולחלק בין רישא לסיפא דבקידושין ליכא לברורי משא"כ בגירושין ומש"ה תצא א"ו צ"ל דא"כ הו"ל לאפלוגי בין מית' לגירושין דהו"ל רבותא טפי דאפי' בדאיכא חזקת א"א אפ"ה ל"ת מעתה כשתדרוך במסילה זו תמצאנה סלול' וניקתה גם אם נאמר דתו"ת סדר"ב ומוקמינן על חזקה קמייתא וכמש"כ לעיל באר היטב וע"ז מתרגם לי' אביי בע"א ונתקדש' ה"ט משום דתרוייהו בפנוי' קמסהדי ובנתגרש' משום דשניהם בא"א קמסהדי והא דלא מפליג בין קידושין למית' דהו"ל רבותא טפי דאפי' כשאינה יכולה מכחישתו תצא כמו שהקש' על יסוד זה מעיקרא דאינו דלאקומתי' דאביי אזי במיתה כה"ג בודאי ל"ת שהרי איירי היכא שהית' בחזקת פנוי' וע"י עדותן לבד נתחזק' בחזקת א"א כמש"כ תוספת שם בד"ה תרווייהו דאל"כ קשי' למה לי לע"א המכחיש ואומר דלא נתגרש' דהא בלא"ה אין ע"א נאמן בדבר שבערוה וכיון שכן דוקא בגירושין הוא דתצא משום דלית לי' מגו דאי בעי שתיק משום דרצה לפוסל' מכהונה או כתירוצו של הר"ן דאיירי בקרוב לה ובזה הם מכחישין א"ע ודמי למיגו בדדמי אבל במית' יש לו מיגו דאי בעי שתק ותו לא אהני מידי עדותו של חבירו דאינו נאמן להחזיקה בחזקת א"א דאין דבר שבערו' פחות משנים ואי קשי' דא"כ אמאי לא מפליג בין מית' לגירושין וליתני דבמית' ל"ת משום דנאמן במיגו משא"כ בגירושין אמנם כשתדייק ותסלסל היטב תרגומו דאביי תמצא שהם כמטר' לחץ כלפי מה דקס"ד מעיקר' בפשט' דמילת' דבקידושין איכא חז"פ ובגירושין חזקת א"א והשתא דמוקי ליה בע"א אזי נהפוך הוא דבקידושין איירי שהית' בחזקת א"א לפנינו ושניהם מעידים שנתגרש' מבעל' וע"א אומר שנתקדשו אח"כ וע"א אומר לא נתקדשו ומכחישי' א"ע בקרוב לו ולה ואפ"ה ל"ת משום דתרווייהו בפנוי' קמ"ס היינו שע"י עדותן לבד יצא' מחזקת א"א דמעיק' [וכמש"כ תוס' מדיקדוק זה בנתגרש'] ובסיפא איירי ג"כ באופן זה שהית' מעיקרא בחזקת פנוי' וע"י עדותן לבד שהעידו שנתקדש' לאחר ומכחישין א"ע בגירושין ג"כ בקרוב לה ולו והשתא איכא רבותא טובא בין ברישא ובין בסיפא דבריש' בקידושין אע"ג דמעיקרא הית' בחזקת א"א אפ"ה ל"ת משום דשניהם בפקמ"ס ובסיפא אע"ג שהית' בחזקת פנוי' לפנינו אעפ"כ תצא משום דתרווייהו בא"א קמסהדי ואינו נאמן במיגו בין בריש' ובין בסיפא דאיירי במכחישין א"ע בקרוב לה ולו דהו"ל מיגו בדדמי ותו ל"ק דהו"ל לאפלוגי בין מית' לגירושין דממ"נ היכא שהית' בחזקת א"א מעיקר' וע"א מת וע"א לא מת פשיט' דתצא והיכא שהית' בחז"פ מעיקרא והוחזק' בא"א רק ע"י עדותן אזי פשיטא דל"ת שהרי יש להאמינו במיגו דאי בעי שתיק וא"ל מפני שרוצה לאוסר' על קרובי הבעל ועיקר מגמת עדותו הוא רק כדי לצאת י"ש וכדכתיבנ' לקמן באות ב' גבי נתגרש' ומשום דדמי לי' שמת הבעל הוצרך להעיד ולא לשתוק דז"א דא"כ הי' לו להעיד דברים כהווייתן ולומר דדמי לי' שמת ומה לו לשקר ולומר על הספק כודאי דבשלמא גבי נתגרש' א"א לו לומר דמספ"ל דאזי יפסוק הדין דאין ספק מוציא מידי ודאי של עד השני שאומר שלא נתגרש' משא"כ גבי מית' שעד הב' אומר שלא מת ותו א"א לדון בי' אלא דמשקר וע"ז יש לו מיגו דאב"ש ולכן נקיטנא לי' בקידושין וגירושין דהוי רבותא טפי בכל חד וחד כמובן

ב יעוי"ש בתוספת ד"ה תרווייהו בא"א קמסהדי וכו' בסה"ד וז"ל וי"ל דאין זה מיגו דשמא רוצה להעיד כדי לפוסל' מן הכהונ' ודבריהם צריכין תבלין למתק הדברים דמנ"ל לתקוע יסוד מוצב ע"ז במה שלא נרא' בעליל והרי אין עלינו לידע רק להבחין בין האמת והשקר ואם בשקר העיד לטובת האש' להתיר' לשוק מאי איכפת לי' אם תנשא גם לכהן ומנ"ל לתקוע המשקולת ולחשוב בתחבולות כזבים ולצמצם המיד' שלא רצה להיטב אתה רק באיסור א"א החמור ולא באיסור כהונ' הקל ממנו ועוד דא"כ נפל בבירא כמעט כמה ענייני מיגו כמו באנוסים מח"נ על שטר או בתנאי היו דברינו או במודע' ה"ד דנאמנים לכ"ע כשאין כת"י יוצא ממקום אחר במיגו דאי בעי שתקי נימא ג"כ שלא רצו להיטבו אלא בזה ולא לשתוק לגמרי דא"כ יכפור הלה בכולו ויטעון מזויף ועוד קשי' דא"כ בע"א אמר נתקדש' ועד אחד ל"נ דאמרינן דתרווייהו בפנוי' קמסהדי דאיירי דומיא דנתגרש' דהיינו שע"פ לבד נעשת לפנוי' והיא הית' לפנינו בחזקת א"א ובזה הדרי קושי' לדוכתי' דנאמין לעד האומר שנתקדש' במיגו דאב"ש ובז' ל"ש תירוצם הגם שנוכל לומר דממנ"פ אם העידו שמת בעלה הראשון תו ל"ל מיגו דאב"ש שהרי גם ע"א לחודא נאמן בזה ויאמינו לאידך האומר שמת ולא נתקדש' כלל והיכא שמעידים שנתגרש' מהראשון שוב נוכל לומר דל"ל מיגו משום שרצה לפוסלה מן הכהונה דז"א שהרי לפוסלו מה"כ גם ע"א נאמן בזה כמ"ש הרמב"ם בפט"ו מהל"ס וכן הסכימו כל האחרונים דאין זה בגדר דבר שבערוה זולת כשמעידין על תחילת לידתו בפסלות כמו בבן גרוש' בעובדא דינאי וא"כ כיון דמסתמא קתני דמשמע אפי' כששניהם מעידים שנתגרש' מראשון אלא שמכחישים א"ע בקידושין ובז' קשי' דאמאי ל"ת וניהמני' לע"א האומר שנתקדש' במיגו דאי בעי שתיק [ועיקר הקושי' הזאת מצאתי בס' הפלאה אלא שסתם דבריו ולא ביאור כל הצורך] ועוד ראיתי בס' דו"ח שהיקש' על תירוצם הנ"ל דממ"נ הוא מאי קאמר' אם אמר' שנתקדש' הרי נפסלה מה"כ עפ"י עצמה ואי באמרה שלא נתקדש' עדיין א"כ אפילו כששניהם מעידין שנתגרש' ג"כ למ"מ דדמי להאומר לא לויתי ועדים מעידין שלוה ופרע וה"נ כיון שאמר' שלא נתקדש' הרי הודית שלא נתגרש'

ג ונראה בכוונת דבריהם דבל"ז צריכין להבין בעיקר קושיתם שהיקשו דנאמינו במיגו דאי בעי שתיק שהרי בפשטות הדברים צריכין לומר שמכחישין א"ע בקרוב לה וכמו שפירשו בעצמם לקמן בד"ה תרווייהו בפנוי' קמסהדי וגם צריכין לומר דעבידו דטעי דאל"כ קשי' קושי' הר"ן שהרי אחד מהם פסול וא"כ מאי קא קשי' להו דליהמני במיגו שהרי אינו רוצה להעיד שקר רק דטעי וקסבר שכדבריו כ"ה וצ"ל דאזלי לשיטתם בזה דמחלקים בשבועות בין מת בעלי במלחמה לבין בעה"ב טרוד בפעליו דהתם טעי ודמי' לי' שכדבריו כן הוא בבירור משא"כ בשכיר דמספקא לי' ומפני שמסופק טוען בברי לכן נאמן במיגו שלא מפני דמספ"ל טוען בברי יוע"ש וא"כ ה"נ במכחישים א"ע בקרוב לה אע"ג דמספ"ל מ"מ לא נדמה לו לבירור גמור ומש"ה קא קשי' להו דלהאמינו במיגו וע"ז שפיר תירצו ודיקדקו בלשונם דשמא רצה להעיד כדי לפוסלו מה"כ ולא כתבו בקיצור דשמא רצה לפסלו מה"כ רק דהכי רהיטא כוונתם כיון דבל"ז צ"ל דאיירי במוכחשין א"ע בקרוב לה דאל"כ קשי' קו' הר"ן וצ"ל כתירוצו דעבידי דטעי בזה וכמ"ש בעצמם לקמן בקידושין דאיירי בקר"ל וכיון דמספ"ל בקר"ל ויודע בעצמו שאידך אומר בבירור שהי' קר"ל ומשער בעצמו שגם לחבירו מספ"ל כמוהו שאין לחבירו כח המשער יותר ממנו לכן שיכל הוא בעצתו כדי להפרישה מאיסורה שבאם ימות בעלה הזה שלא תכשל באיסורי כהונה ומחשב בלבבו שבאם יעיד ויאמר כהווייתו כאשר עם לבבו ויאמר דמספ"ל בקרוב לה אזי לא יועיל כלום דאין ספיקו מוציא מידי ודאי של אידך לכן אומר דנתגרשה בקרוב לה בבירור ויפסוק הדין לכה"פ דלכתחילה לא תינשא לכהן לעולם ולא ירא לנפשו שיתירנה לעלמא ע"י עידותו שהרי הסברא מחייב כיון דתרווייהו בא"א קמסהדי דאין דבריו של א' במק"ש וגם לא פחד לבבו דדילמא גם חבירו יחזור ויאמר בב"ד שנתגרשה ונמצא שמכשילה באיסור א"א לעלמא דהרי יכול לחזור בתכ"ד ש"ח אומנם עתה עיקר מגמתו כדי להפרישה מאיסורא דלקושטא אסורה לכהונה