זית רענן חלק א קלז

החזקה כי היכ' דליהוי ספק השקול וא"כ עדיין בא"ת קאי או באיסור א"ת כמו בתו"ת והכא ל"ש להתירה לו ע"י ברי דידהו שגם המה אינם יודעין מאומה ביצירת הולד ונראה לי לפרש דטעמיה כיון דע"י סמוך מיעוטא לחזקה נעשה כספק השקול וכיון דמת הולד לפנינו אזלינן בתר השתא ואמרינן שגם מעיקרא לא הוי בר קימ' דכל היכא דליכא חזקה דמעי' אזלינן בתר השתא כמו בקידשה אבי' בדרך וכו' דפסקינן כרב דאמרינן הרי בוגרת לפנינו משום דביומ' דמשלים שית ליכא חזקת נערות דמעיקר' כמבואר שם בתוס' ופוסקים אולם קשי' דא"כ הרי הרמ"ה סותר א"ע בפסקיו שהרי לעיל בסי' ל"ז הובא בשמו באה"ע דס"ל דדוקא במכחישתו ואמרה שכבר נתבגרה מצפרא הוא דאזלינן בתר השת' וכבר הארכנו לעיל בטעמא] אבל בלא"ה לא אזלינן בתר השתא להקל אמנם לאחר עיון נראה שדברי רמ"ה מותאמים בפלס מאזני צדק דהיכא דליכא אלא משום חזקה דהשתא ס"ל לרמ"ה דאין ביכלתו להכריע הספק לודאי אבל מת בתוך שלשים יום לאו משום חזקה דהשת' לבד הוא דאתינן אלא גם משום חזק' דמעיקר' דפתיך ביה הוא דאתינן להכריע הספק השקול שהרי בכל חזקה דמעיקר' נידון הדבר משום דמסתמ' לא ישונה ממה שהוחזק מעיקר' ומעתה אם נימא דבן קיימ' היה מעיקר' הרי בע"כ צ"ל דאח"כ נשתנה ומיית לכן משום חזקה דמעיקר' עצמו יש לדון בו דגם מעיקר' לאו בן קיימא היה כי היכא דלא ליסתור לחזקה דמעיקרא משא"כ גבי סימני בוגרת דביומא דמשלם שית דלית ביה משום חזקה דמעיקר' כלל שהיום עשוי להשתנות בעצמותו ולית בה אלא משום חזקה דהשתא לחודא

י ועיין במהרש"א בכורות דף ך' בתוס' ד"ה חלב שהקש' לדעת תוספת שם דאמרינן סמוך מיעוט' לחזקה לדידן האיך נוכל להתיר ע"י זביחה דנימא סמוך מיעוטא דנקובת הושט לחזקת שאינה זביחה ונימא דלמא במקום נקב קשחיט ותירוצו שם דנקובת הושט טריפה היא תמוה שהוא כנגד כל הפוסקים וש"ס חולין ועיין בפ"מ סי' ל"ג ולי נראה בעיקר קושית מהרש"א דעד כאן לא אמרינן דניהוי כפלגא ופלגא משום סמוך מיעוטא לחזקה אלא בדבר דרובא הוא על אחרים וחזק' הוא בפרטות בדבר אחר ועתה הוקרה הנידון לשלבם יחד במילתא דאית ביה חזקה ואמרינן נגד פרט זה נידון כפו"פ כמו ברוב תינוקות מטפחין כשדנין על עיס' דיש לה ח"ט אמרינן דבדבר שיש בו משום חזקה נסתלק הרוב משא"כ בדבר הצריך שחיטה דכל עצמותו של הרוב הוא רק על ב"ח הצריכים שחיטה דאית להוא חז"א ואפ"ה רובן כשירות משא"כ בכל רובא דעלמא דרובא מילתא אחריתי באפי נפשיה הוא וכן ברוב מצוים א"ש שהוקשו תוספת והפוסקים אע"ג דרובא מסלקים חז"א דשאינו זבוח משום דרוב' הוא על המתעסקים דנודע בעליל שרוב המצוין הם נודעין למומחים ומעוטא נודעים לאינם מומחים ולכן כשנשחט דבר ע"י איש שלא נודע ואנחנו באין לשלב ולתלות שהוא מהרוב הנודעים לסלק החזקה דמעיקרא יש מקום לומר להיפך דלמא היה מן המיעוט והחזקה כדקאי קאי וגם מרובא דנודעים לא נגרע מאומה

יא ומה שכתבתי לעיל בדברי רמ"ה דטעמי' משום סמוך מיעוטא לחזקה מקורו ביבמות בפ' הא"ב יוע"ש ברשב"א ובנ"י ובריטב"א קידושין לדעת כ"פ גם לרבנן דר"מ אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה יוע"ש דף פ' בד"ה ותירץ רבינו הגדול הרמב"ן וכו' ולפום הא אמר מורי נראה דמאי דאמרינן רוב מצוין אתי שפיר מ"ה לאו דוקא רוב אלא כל המצוין דאי לא נימא סמוך מיעוטא לחזקת איסור וכו' יוע"ש דבפרט זה פליגי רבוותא היכי דמיעוטא מנגד לרוב' עצמו אם אמרינן בזה סמוך מיעוטא לחזקה ולדברינו הנ"ל סבירא לי' לרמ"ה כדעת הראה בזה דגם במיעוט המנגד אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה: סימן יב

א עיין רשב"א קידושין דף ס"ו וז"ל ויש מי שתירצו דכל תרי ותרי הוי ספיק' דאורייתא כדאית' ביבמות פ' ד' אחין וכולן שהי' בהן קידושין וכו' ומסייע לי' להאי פרוקא מדאמרינן פרק האש' שנתאלמנ' שנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים ל"נ לא תנשא ואם נישאת ל"ת שנים אומרים נתגרש' ושנים אומרים ל"נ לא תנשא ואם נשאת תצא מ"ש רישא ומ"ש סיפא ואם איתא דכל תרי ותרי מוקי איתתא אחזקת' מאי קושי' בשנים אומרים נתקדשה אוקי איתתא אחזקת פנוי' ולפיכך ל"ת ובשנים אומרים נתגרשה העמידה אחזקת א"א ולפיכך תצא וכו' והרשב"א השיב ע"ז וז"ל א"נ איכא למימר דסיפא קא קשי' לי' מאי שנא שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים ל"נ דתצא וברישא ל"ת דהא ברייתא בין דאיכא לברורי בין דליכא לברורי היא מדנקט ליה בפנויה וא"א ולא נקט לה כולא בא"א וליפלוג בין מיתה לגירושין אלא ודאי בין דאיכא לברורי בין דליכא לברורי דומיא דנתקדשה קאי דליכא לאפלוגי בין נתקדשה עכשיו לנתקדשה זה כמה דבין כאן ובין כאן ליכא לברורי והלכך שנים אומרים נתגרשה אפילו בדליכא לברורי כגון דאמרי נתגרשה זה כמה קתני ברייתא דאם נשאת תצא ואמאי כיון דנישאת לאחד מעדיה וליכא לברורי הוי לן למימר אם נישאת ל"ת כדאמרינן בשנים אומרים מת ושנים ל"מ דליכא לברורי אם נישאת ל"ת כדאמר רי"ו התם וכ"כ רבינו אלפסי בהלכות דאפילו בגירושין היכא דמסהדי לאחר זמן דליכא לברורינהו אם נישאת ל"ת והיינו דלא משני רב אשי בהא קידושין ליכא לברורי גירושין איכא לברורי כדמשני בההיא דר' יוחנן מיתה ליכא לברורי גירושין איכא לברורי וההיא דהאשה רבה דאמרו לה חלוף היו הדברים דאוקמי תרי ותרי נינהו מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני כלומר ול"ת מסתברא דמשום דהני תרי דאמרי חילוף היו הדברים לא באו עד שנתייבמה הוא דאמרינן מאי חזית דסמכת אהני דאתי בתרייכו ומפקת לה סמוך אהני דנתייבמה אפומייהו תדע לך דהא רבי מנחם ברבי יוסי דאמר בפרק ב' דכתובות בין מת בין נתגרשה לא תנשא ואם נישאת תצא מודה הוא דאם נישאת עד שלא באו הני דאמרי לא מת ולא נתגרשה לא תצא כדאמרינן התם א"ר מנחם בר"י אימתי אני אומר תצא בזמן שבאו עדים ואח"כ נישאת אבל נישאת ואח"כ באו עדים ל"ת כנ"ל ליישב לפי שיטתו של רבינו יצחק עכ"ל נראה להדי' דס"ל ג"כ כדעת רש"י ורמב"ם וריב"ש ורמ"ה דלמסקנא דפסקינן תו"ת ספק דרבנן אזי בש"א נתקדשה וש"א לא נתקדשה אם נישאת ל"ת אכן בעיק' תירוצו בקושית הש"ס מש"ר וכו' צ"ב לתלמידים המעיינים להבין לאשורם דברי רבותינו הראשונים ושותים בצמא את דבריהם דאכתי קשי' דנימא דאיירי כפשטא דמילת' כשנישאת לשוק ולא לאחד מעדיה כמו שהקשה מתחלה ובתירוצו יסוב פני הדבר כלפי מילתא דאיכא לברורי וליכא לברורי ואי משום דסתמ' קתני הלא לעיל בברייתא לא חייש לסתמא אפילו לקולא ומוקי לה כשנישאת לאחד מעדיה דוקא ומכ"ש דיות' מדויק לאוקמי בסתמ' כשלא נישאת לאחד מעדיה ונראה דתוכן כוונתו כאשר התחלנו בזה לעיל דנראה מתוך הסוגיא דהיכ' דמכחישים א"ע במיתה יותר מסתבר לומר דל"ת מהיכ' שמכחישים את עצמם בגירושין משום דבמיתה א"י מכחישתו ומעתה כיון דשבקי בבריית' היכי דמכחישין א"ע במיתה דהו"ל רבותא טפי דאפי' כשאינה יכולה מכחישתו אפ"ה תצא א"ו צ"ל מדנקט ליה בסיפא בגירושין ש"מ דבמיתה לא תצא וא"כ קשיא רישא מדנקט ליה בקידושין לא תצא נשמע דדוקא בקידושין דאיכא חז"פ הוא דלא תצא אבל במיתה תצא דאל"כ הו"ל לאפלוגי בין מיתה לגירושין דהו"ל רבותא טפי דאפי' היכא דאיכא חזקת אשת איש אפ"ה לא תצא וזהו דקשיא לי' מש"ר מדנקיט לי' בקידושין דלא תצא נשמע דבמיתה בכה"ג תצא ומש"ס דמשמע דדוקא בגירושין הוא דתצא אבל במית' לא