זית רענן חלק א קלו

מבעלה הראשון והבא עלי' גם עתה באשם תלוי קאי שהרי הורע כחה עתה בהכחשת קידושי השני (ודמי לס"ס להחמיר) ואי איירי כשנתברר הדבר דטרם שניסת לשלישי כבר מת אזי גם בגירושין לא תצא וכמש"כ

ו עיין בתשו' הגאון הקדוש מו"ה עקיבא איגר זצוק"ל סי' קע"ב בשולי המכתב וז"ל איני מבין כלל בפרק ב' דכתובות דף ך"ב ואע"ג דאר"ה וכו' דאיך ס"ד דאינה יכולה מכחישתו דגירושין שוה לאינ' יכולה מכחישתו דמיתה [ואפי' למסקנא הכי הוא דהיכא דליכא עדים דקמסייע לה שוה גירושין למית'] וכי אפשר לומר כן הא האש' שאמר' מת בעלי נאמנת והאומרת גרוש' אני אינ' נאמנת כדאית' במתני' הרי דהפרש יש דבגירושין אינ' מתייראת כל כך מההכחש' מאשר מתייראת במית' וצל"ע ע"כ דבריו הקדושים ולפענ"ד נרא' לתרץ דעיקר טעמא דנאמנת מת בעלי הוא מפני דעבידא לאיגלויי ואף דמיבעיא להו אם מפני דייק' זהו לאיצטרופי בהדי מדעל"ג אבל עיקר היסוד שהאמינו לה מפני דעל"ג כדאית' ברמב"ם ספי"ג מה"ג ותרי גוונא הוי מילתא דעל"ג חדא דילמא יבא לביתו וירא' בעליל ששקר ענת' בו והשנית אף אם לא יבא לעולם דילמא יבואו עדים ויעידו שבעל' חי ולהכי במית' נאמנת דהוי כמילתא דעל"ג בכל גוונא דאף אם לא יבא לביתו דלמא אחרים יכירוהו במקום שהוא משא"כ בגירושין כל כמה שלא יבא להכחיש' ליכא לברורי מילתא ולהכי אינ' נאמנת שלא בפניו משום דחיישינן דמשקרת דחושבת דילמא לעולם לא יבא אבל הכא בתרי ותרי דמי מית' לגירושין דכ"ז שלא יבא גם במית' ליכא לברורי דאף אם יעידו שבעל' חי הא תרי כמאה אכן כשיבא הבעל וכ"ע יכירוהו אז יתברר הדבר כמובא בתוספת יבמות דף פ"ח ד"ה אתא ובסוג זה גם בגירושין איכא לברורי והגם דלמסקנא מספיק גם בתו"ת דעידי מית' משום דייקא דיד' בחד צד דהיינו באם יבא בעל' לכאן שהרי במקום שהוא ליכא למיקם עלי' דמילתא דתרי כמא' וא"כ הדרי ק"ל אמאי אינ' נאמנת באומרת גרשתני דז"א דדוקא בתו"ת דאיכ' עדים לפנינו די בדייקא זוטא לגרוע חזקת א"א דמעיקרא וברי דיד' איננו משום עיקר המנות' אלא כי היכא דתפטור מא"ת ומשה"ט מספיק נמי דייקא זוטא דאולי יוזמו עדים אבל כל היכא דליכא סהדי ועיקר הדבר רק משום האמנותא דיד' היסוד מוסד לחזק דברי' הוא משום דמילתא דעל"ג בכל הצדדים הוא דמתירין אות' להנשא אבל כשחסר אפס קצהו לא הקילו חכמים להאמינה

ז ובעיקר דינא דכל שהוא מדרבנן וניסת אם תצא או לא כללו של דבר דברים שאסרו רבנן בהחלט יש מהם שגם אם ניסת תצא כגון מעוברת ומניקת חברו דגם אם כינס מוציא ויש מהם שת"ל וזה תלוי בתקנתם ובגזירתם כפי שגזרו בחכמתם ובקדושתם ועיין יבמות ובזה לא נמצא פלוגתא בין הפוסקים וכמעט בכולם מפורש ומבואר היטב ובכל הדברים שחששו רבנן לספיקא ומדאורייתא לא חיישינן ועצם הענין הוא בדברים שאסורין מדאורייתא כגון בכל הנך דאין מעידין על המגויד ואין מעידין אלא על פ"פ עם החוטם וא"מ אלא עד שלש' ימים בכל כה"ג ס"ל לריב"ש בסי' שע"ט פ' דכל שהוא מדרבנן משום שחששו לאיסור א"א החמורה ומביא שם דגם הרמב"ם ס"ל כן וכן הוכחתי לעיל שגם דעת רש"י כן וכן מבואר ברשב"א קידושין דף ס"ה ע"ב ד"ה היכי דמי וכו' תוכן דבריו שם דהיכא דאיכא סהדי דנתקדשה לראובן ובי תרי אחרינא מכחישין ואומרים ראינו אז ונתקדשה לשמעון דצריכה גט משניהם ואפילו נישאת תצא דלא אמרו לא תצא אלא בקדושי אחד אילו אמרו נתקדש' ואילו אמרו לא נתקדש' ועדיין פנוי' היא ומ"מ התם נמי צריכה גט ואפי' למ"ד תו"ת ספיקא דרבנן עכ"ל הרי להדיא דספיקא דרבנן לא מהני אלא דצריכה גט אבל לענין זה מהני החזקה קמייתא שאינו מחויב להוציאה ואע"ג דבתקנת' דרבנן גרידתא דלית בהו משום גררא דאוריית' מצינן שתצא כגון במעוברת חבירו ומנ"ח שמידת חכמים כך הוא שיותר החמירו בדרבנן לחודא שכן מבואר בפ"ד דטהרות משנ' י"א דדבר שהוא אב הטומא' כגון דם תבוסה וכו' שורפין עליהם את התרומ' אף בספק מגען ובית הפרס שהוא ג"כ אב הטומא' משום חשש דאוריית' אין שורפין בספק מגען ועיין בברטנורא שם שפי' מטעם ס"ס והוא מפירושו דרמב"ם אבל בר"ש לא פי' כן וגם לרמב"ם לדוגמ' בעלמ' נקטי שהרי ספיקא דרבנן שוה לס"ס במילי דאוריית' ועוד כיון דסוף סוף החזיקו רבנן לטומא' ודאית תו מאי איכפת לן בספיק' ומ"ש מדם תבוסה א"ו צ"ל שכן השוו מידתם והחמירו ביותר לחזק דבריהם בדבר דלית לי' גררא דאורייתא ומשה"ט נמי פסקינן גיטין דף פ"ט] ביצא עלי' קול מראשון ובא אחר וקידש' קדושי תורה דתצ' ואם כבר נישאת לשני אזי אסורה עליו גם לאחר שקיבלה הגט מן הראשון (עיין באה"ע סי' מ"ו) משום דתקנת' דרבנן הוא לחוש לקול' והחמירו בו כעין דאוריית' משא"כ בתו"ת דהוי ספיק' דאוריי' בדליכ' חזקה והם חששו לספיק' גם היכ' דאיכ' חזקה להתיר' במילת' דחמיר' אזי לא חששו אלא לכתחילה ובניסת לא תצא לדעתם וכן דעת רמ"ה בסי' קס"ד בייבם את אשת אחיו ונמצאת מעוברת וילדה ומת הולד תוך ל' יום או ביום שלשים עצמו דל"ת ובזה ל"פ הטור עליו ובילדה ומת בתוך ל"י ואח"כ ייבם ס"ל לרמ"ה ג"כ דל"ת ובזה חילק הטור ועיין ב"ח וט"ז דטעמ' דמילת' דבריש' נשאה בהיתר משא"כ בסיפ' ומה"ט נראה דהא דפסקינן באה"ע סי' מ"ז בשנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים ל"נ דאם ניסת תצ' ולא הוב' בטור דיעה החולקת דאזיל לשיטתי' בסי' קס"ד דמחלק בין ניסת בהיתר לניסת באיסור משום דמדאוריית' חיישינן לנפל ולא אזלינן בתר רוב' דוק ותשכח שכן צ"ל לדברי רמ"ה דמדאוריית' חיישינן לנפל ומוקמינן לה בחז"ה ליבם ורק דרבנן החמירו ודברי מרן הב"י בבדק הבית תמוהין שפירש דס"ל כרמב"ם דספק דרבנן הוא ותמוה דהר"מ ס"ל דמדאוריית' ולד מעלי' הוא וא"כ אמאי ל"ת מיבם וכן תמה עליו בב"ש וצריך לדחוק דכוונתו כן הוא דמאי דאמרינן בגמ' הא לא שהה ס"ה וחיישינן היינו מדרבנן אמנם בהיפוך הכוונ' דלר"מ חיישינן מדרבנן לנפל ולרמ"ה חיישינן לולד מעלי'] רק דרבנן חששו לספיק' בדבר חמור ודי להם במה דלא תתיבם לכתחיל' אבל אם ניסת ל"ת ולכן נרא' באש' שנתחזק' לפנוי' ועמד' וקידש' את עצמ' ואח"כ באו שני כיתי עדים והכחישו א"ע ששנים אומרים שכבר נתקדש' לאחר ושנים אומרים ל"נ נלפע"ד דיש לסמוך בזה על דעת כל הפוסקים הנ"ל וע"ד הטור שהכריע בזה בסי' קס"ד דבניסת בהיתר דל"ת רק דצריכ' גט מן הראשון ועיין רשב"א קידושין דף ס"ו ד"ה בס"ד באמרו לה מת בנ' ואח"כ מת בעלי ונתייבמ' ואח"כ אמרו לה חילוף הדברים דפרכינן לי' בגמ' אי בתו"ת אמאי תצ' ומפרש שם ברשב"א משום דכבר נתייבמ' בהיתר ומשמע שם להדי' משטחיות דבריו דגם כשלא ידע היבם מאומ' אפי' הכי ל"ת משום דנתייבמ' בהיתר אע"ג שהית' בחז"א ומכש"כ כאן דאיכ' חזקת היתר וניסת בהיתר

ח ולדעת הרמ"ה דס"ל דמדאוריית' חיישינן לנפל לרשב"ג ומוקמינן לה בחזקת היתר ליבם כמש"כ ואפ"ה בנישאת לשוק לכהן אינ' צריכ' חליצ' כי היכ' דל"ת מבעל' היינו משום דבשעת הדחק יכולין לומר קום לן כרבנן דולד מעלי' הוא דאזלינן בתר רוב' ומצאתי בב"ח שמפ' ג"כ בדעת רמ"ה מטעם קים לי אלא דמפרש להיפך דמש"ה ל"ת מיבם משום קים לי כרשב"ג יוע"ש ולפענ"ד מחוורתא כדכתיבנ' דס"ל לעיקר כרשב"ג ולדידי' מדאוריית' מספק' לן לנפל ומוקמינן על ח"ה ליבם

ט איברא עודנו דברי רמ"ה נפלאים במה דפסיק' לי' דל"ת מן היבם שגם אם נאמר דס"ל דהלכ' כרשב"ג מטעמ' דסמיך מיעוטא לחזק' והו"ל כפו"פ לגבי רובא וגם אם נאמר דס"ל דהא דאמרינן אבל לא שה' ספיק' הוי היינו מדרבנן דמדאוריית' מוקמינן לה בחז"ה ליבם הא גופ' קשי' שהרי גם רשב"ג מוד' דרוב ולדות אינן נפלים רק דנוכל לומר דס"ל כר"מ בהא דסמכינן מיעוטא לחזקה דהיינו חז"ה ליבם משעת מיתת אחיו וכיון שכבר נסתלקה