זית רענן חלק א קלד

אסורה הרי דחזקה מוציאה מן הרוב והכי נמי בקו"ס אע"ג דאיכא רגלים לדבר מפני שעוברת על התראת בעלה כל היכא דהוחזקה ג"פ שמנגד לזה שוב הורע כחה של ראי' זו בלא רגלים

טו עיין גיטין י"ט ע"ב אמר שמואל נתן לה נייר חלק ואמר לה ה"ז גיטך מגורשת חיישינן שמא במי מילין כתבוהו וכו' כי קאמר שמואל דבדקינן ליה במיא דנרא אי פליט פליט ואי לא פליט לאו כלום הוא וכי פליט מאי הוי השתא הוא דפליט שמואל נמי חיישינן קאמר ועיי"ש בתו' ד"ה טעמא וכו' וקשי' לי זה כמה דאמאי תהיה כספק מגורשת הרי זה דומה למקוה שנמדד ונמצא חסר דמשום תר"ל נעשה כודאי אפי' להקל וה"נ הרי נבלעים לפנינו ואי משום חזקה דמעיקרא הרי איכא חזקת א"א ואי משום שאמר הבעל ה"ז גיטך והבעל נאמן כמו בעל שאמר גרשתי את אשתי שהרי הבעל בעצמו לא ידע איכותו בשעת נתינה מדפרכינן בגמרא ודילמא השתא הוא דפליט ואפ"ל עפ"י דברי רמ"א הנ"ל דהיכא דנולד הריעותא מחיים מחזיקין מאיסור לאיסור כמו שכתבתי לעיל וה"נ כיון שכל ימי חיי הבעל אסורה לכ"ע ע"י חזקת אשת איש דמעיקרא וכשמת בעלה ויצאנו לדון אם מותרת לכהן או אם מותרת ליבם אזי מחזיקין מאיסור לאיסור והרי היא כאלו נתחזקה באיסור לכהן וליבם ואיכא תרתי חזקה נגד תר"ל וזהו שמדייק רש"י ונקיט ליה לנפקותא דאם מת אסורה לכהן וחולצת ולא מתייבמת ולא קאמר דאי כהן הוא אסורה ליה כדאמרינן ביבמות ל"א משום דמצד עיקר הדין מותרת לו מפני חדא במקום תרתי שהרי חלוק לפניך וחזקת היתר דמעיקרא נגד חזקה דמעיקרא של הגט עצמו והוי תר"ל ואינה נאסרת עליו אלא מפני ריח הגט ומתוך הסוגיא משמע דמדינא אסורה מחמת חשש ספיקא גמורה ומש"ה מסבב הנפקותא לענין כהנים דעלמא דגבי דידהו הוי כאלו נתחזקה באיסור ואינו דומה למקוה דמטמאין אפי' ברה"ר משום תר"ל ולא מצטרפינן לחזקת טהרה דטהרות בהדי חזקה דעיקרא של המקוה שהיתה בחזקת שלימה משום דהתם עיקר הנידון הוא לענין הדברים שנטבלו בתוכה וכיון דנגדם איכא תר"ל אזי נגררו ממילא הטהרות שנעשו בתוך הכלים שנטבלו לבתר כן כמש"כ הריטב"א קידושין מובא לעיל באות ד', אבל הכא גם הדברים האלו המה בעיקר הספק כמו לגבי הבעל והיתר להשוק דמ"ש לכן נדון כל ענין וענין כפי חזקתו ואיכותו

טז עוד אציע ליישב קו' הכו"פ על דעת התוס' שתירצו דמש"ה חיישינן לספק דרוסה משום דדרוסה שכיח לאיסור יותר מלהתיר אבל בספק השקול אף שנולד מחיים מוקמינן בחז"ה שהחזקנו את הבהמה עד עתה בהיתר לכשישחטנה וגבי גבינות היכא שנמצאת הבהמה עכשיו טריפה ולא נודע מתי נטרפה פסקו לאסור הגבינות מספק ואמאי לא ניזל בתר חז"ה שהיתה לה עד כה עיי"ש שהניח בצע"ג ונלפענ"ד בהקדם מה שתרצתי קו' הגאון הקדוש מוה' ע"א זצ"ל שהקשה על דברי תוס' קידושין ע"ט ד"ה קידשה וכו' כיון שנתקדשה לפנינו ליכא חז"פ א"כ מאי היקשו בכתובות ך"ג ד"ה מ"ש רישא וכו' וא"ת שאני ושאני דרישא אית לן לאוקמ' בחז"פ וסיפ' בחזקת אשת איש ולדבריהם גם ברישא ליכא חז"פ כיון דנישאת לאחר וכיון דגם חזקת אשת איש ליכא הוי לי' סד"א והבא עלי' בא"ת קאי ותרצתי דדברי תוס' בקידושין לא שייכים רק באופן זה דווקא דהיינו ביומא דמישלם שית דאיירי בי' ולא במקום אחר דנחזי אנן היעלה על דעת בגוונא דבר שטיא דעיתים חלים ועיתים שוטה בתרי ותרי דמוקמינן אחזקת קמא אי אזיל ומכר לאחר כשהוא חלים לאחר שנולד הספק במכירה ראשונה שהלוקח הראשון יחזיק בקניתו מחמת שכבר מכרה לאחר ותו לא שייך חזקת מ"ק וזהו משפט מעוקל שבאם לא מכרה יחזיק בה וכשמכרה יפסיד אבל לקושטא דמילתא כיון שכל חזקת מ"ק הוא דמוקמינן בחזקתו ורשותו כמקדם והיא היא בעצמו חזקתו ורשותו שיכול למוכרה למי שירצה ולכן אף כשמכרה לא נגרע דבר מחזקתו ואדרבה במה דמוקמינן בחזקת הלוקח שמכר באחרונה נכנסה לחזקתו הראשונה ועל פי זה גם חז"פ נכנסה בסוג הזה בנולד לנו ספק קידושין מוקמינן אותה אחזקת' הראשונ' שהית' יכול' להתקדש למי שתרצ' ובסוג הזה אם הלכה ונתקדש' לאחר קידושי וודאי בתר לידת הספק הרי היא כאילו לא נתקדשה לפי דזהו עצם חזקתה הראשונה שיכולה להתקדש וכן עשתה אמנם יש סוג שני בחז"פ דהיינו דמוקמינן אות' בחז"ה לעלמא שכולם היה להם בה חז"ה ובפן השני כשהלכ' ונתקדש' לאחר תו ליכא חז"ה לעלמא כיון שממ"נ אסורין בה ומה לי מחמת קידושים הראשונים או השנים ועפ"ז התם בקידושין דאיירי ביומא דמישלם שית דליכא חזקה לא לאבי' ולא לה לעצמה בוודאי לא כיון שלא היתה ברשות' עד עתה ולא לאבי' כיון שביום זה נפסק חזקתו בוודאי עיין רשב"א וריטב"א שם דאל"כ אמאי לא מוקמינן אותה בחזקת אבי' וכן פירשו הראשונים להדיא ולפי שלא היתה בחזקתה עד עתה תו לא שייך חז"פ בפן הראשון רק מחמת היתר לעלמא ושייך בי' סברתם משא"כ בכל חז"פ דשייך גבי' לאוקמי בחזקתה ורשותה ליתא שום נפקותא בין נתקדשה לאחר או לא ובוודאי מצד חזקת הגוף ליכא בחז"פ כיון שעלולה לכך כדאית' בריש נידה דמגופה חזיתי' וכן פירשו תוס' להדיא בכתובות ע"ה ע"ב ד"ה אבל ועתה נחזור לנידון דידן נגד קו' כרו"פ דאף שתוס' חידשו לן לאסור הגבינות מחמת חזקה שלא נתבררה וכן תירצו על מה שהוכיח הש"ס מפ"א זהו דווקא כי היכ' דלא נימא דהוי חזקת הגוף דאמרינן היכא דאיתרע לפנינו כגון במשארסתני נאנסה ובנגע דמטמאין הנכנס בתוך ימי ההסגרה אף שחסר הנגע לפנינו ולזה חידשו לן כיון שלא נתבררה בשעתה תו לא דמי לחזקת הגוף אבל חזקת היתר שייך גבה דעד עתה הוחזק לן בהמה זו כשישחטנה תהי' מותרת מחמת רוב ולכן בנולד ספק טריפות מכשרינן דמוקמינן אותה אחזקת היתר ושפיר היקשו מס' דרוסה ותירצו דשכיח אבל בספק השקול מתירין ע"י חזקת היתר אמנם כשנטרפה לפנינו ודנין על החלב תו לא שייך חז"ה כיון דבין כך וכך אזלי לי' חז"ה דידה ודמי לקידשה אבי' ואח"כ קידשה עצמה ג"כ וזהו דווקא לאחר שחידשו לן דלא הוי חזקת הגוף: בסוגיא דתרי ותרי סימן יא

א עיין בריב"ש סי' שע"ט וש"פ שהעלה לדינא דכל שהוא מדרבנן אם ניסת לא תצא וקשה לי על דבריו הקדושים דהא מוכח מסוגיא דתרי ותרי להיפך דהא התוס' הקשו שם בד"ה מ"ש רישא וכו' דהא שני ושני דרישא אית לן לאוקמי בחז"פ וסיפא בחזקת אשת איש ותירצו דאע"ג דברישא אית לן לאוקמי בחז"פ מ"מ תרי ותרי ספיקא דרבנן והוה לן למימר תצא מדרבנן ולפי דברי הריב"ש הדרי קוש' התוס' לדוכתי וא"ל דס"ל כתירוץ השני בתוס' שם דע"כ קאי לרבנן מדלא מפליג בין באו עדים ואח"כ ניסת וכו' א"כ בסיפא נמי אמאי תצא הא שמעינן להו לעיל דאמרו לא תצא אכן דבריהם תמוהים כאשר כבר התפלא עליהם המהרש"א ז"ל דהא דווקא בניסת לאחד מעדיה הוא דלא תצא לרבנן והכא מיירי בניסת לאחר ומשום הכי תצא ומה פריך אומנם דבריהם נוכל ליישב בפשטות דגם בתירוצם השני לא נדו מזה דהו"ל למימר דתצא מדרבנן אלא דאכתי קשיא להו דילמא איירי בניסת לאחד מעדי' ובלא אומרת ברי לי מש"ה בסיפא תצא כסברת ר' מב"י אבל ברישא דאיכא חזקת פנוי' ומותרת מדאורייתא לגמרי גם לרמב"י מהני ניסת לא"מ וב"ל דל"ת אפי' כשבאו עדים ואח"כ ניסת וע"ז היקשה מדלא מפליג בסיפא ש"מ דהאי תנא ס"ל דאפילו ניסת לאחד מעדי' ואומרת ברי לי ואח"כ באו עדים דתצא וא"כ מ"ש רישא דלא תצא משום ח"פ ומ"ש סיפא בניסת ואח"כ באו עדים דאיכא ג"כ חזקה שנתחזקה בחזקת א"א תחת השני ואמאי תצא (וכאשר יתבאר הדבר להלן) והוה מצי להקשות מברייתא דלעיל ומדבריו דרמב"י אלא דניחא לי להקשות מיני' ובי' וכן מצאתי בפ"י בשינוי קצת אולם לדעת רש"י וריב"ש דס"ל דבכל חששא שהוא מדרבנן הגם שגוף האיסור מדאורייתא פסקינן דלא תצא הדרא ק"ל מקושית הגמ'