זית רענן חלק א קלג

עדיין יש מקום לומר דהיכא שהעמידו אצל אש להפיג צנתן ואח"כ שכחו והניחו על האש עד שיתחמם ונסתפק אחר כך על שעה שתחב הכף בתוכו כיון שאין סופו להשתנות משעה ראשונה אזי מצטרפין חז"ק בהדי חזקת היתר) ועוד דגם משום חזקת היתר ליתא שהרי ההיתר בהתירו עומד רק שדבר איסור מעורב בתוכו כמ"ש לעיל. ובזה גם נידון השני לא נוכל להתיר מחמת תר"ל רק עדיין יש נפקותא בבשר בחלב דנעש' נביל' מדאורייתא וההיתר נהפך לאיסור יש מקום להתיר בנידון השני כגון שנסתפק לו בתבשיל שכבר העבירו מאש ועת' בשעה שנולד הספק כבר נצטנן דאיכא תרתי לריעותא יש להתיר התבשיל, אבל הכלי אסורה שהרי לכמה פוסקים לא נעש' נבילה הבלוע בכלי גם בב"ח, אמנם בנידון הראשון היכא שתחב הכף בשעה שהעמידו אצל האש גם בב"ח אי אפשר להתיר מחמת חזקה דמעיקרא בהדי חזקת כשרות, שכבר מוכח מדברי תוס' הנ"ל דכל היכא שעתיד להשתנות בוודאי כבר נגרע חזקה דמעיקרא [ואע"ג דחזקת היתר לחוד מהני בתרומ' דרבנן שהרי הושווה לרבותינו בתוס' הנ"ל את הספק במקר' לספיקא דתו"ת שהקשו על ספק בן תשע מהאי דאנן אחתינן ליה ואנן מסקינן ליה ברם גם באיסור דרבנן לחוד אין להקל נגד חזקה דהשתא כאשר נראה מדבריהם שהרי הקשו מתחילה גבי ספק בן ט' משום חזקה דמעיקרא ומשום חז"ה והביאו מהאי דאנן אחתינן ליה דמהני מיהת בתרומה דרבנן ולבסוף לא תירצו רק על חזקה דמעיקרא א"ו צ"ל כיון דחזקה דמעיקר' איתרע ליה כיון דעשויה להשתנות שוב לא תהני חז"ה נגד חזקה דהשתא

יד עיין בס' שב שמעתתא ש"א פ"ז שתירץ קו' התוס' בחולין דף י' ובריש נדה על מה שהוכיחו שם דברה"י ספיקו טמא אפי' היכא דאיכא חזקת טהרה וברה"ר ספיקו טהור אפי' ליכא חזקת טהרה, והקשו כיון דלא למדנו להני כללי אלא מסוט', וסוטה אי נימא דלית בה חזקת טהר' משום דאיתרע חזקת' כיון דקינא לה ונסתר' א"כ היכא יליף מינ' לטמא ברה"י אפי' היכא דאיכא חזקת טהרה כיון דסוטה לית בה חז"ט, ואי נימא דסוט' בחז"ט קאי א"כ היכא יליף מינה לטהר ברה"ר אפי' ליכא חז"ט ע"ש בתו', ותירץ בס' הנ"ל עפ"י דברי רמ"א ביו"ד סי' ל"א מובא לעיל בסי' ג' (עיי"ש שהארכנו לתרץ דבריו) דהיכא שנולד ריעותא מחיים בעידן איסורא לא מוקמינן אחזקת היתר משום דמחזיקין מאיסור לאיסור לפ"ז י"ל דסוט' לא איתרע חזקת היתר דידה ואם כן ברה"י דטמא אפי' אית ביה חז"ט שפיר ילפינן מסוטה כיון דסוטה נמי אית בה חזקת היתר לבעל' ואפי' הכי ברשות היחיד ספיקו טמא וכיון דבסוט' כתיב ונטמא' ונטמא' ב' פעמים א' לבעל וא' לבועל אם כן ילפינן שפיר דברשות הרבים ספיקו טהור אפי' ליכא חז"ט דהא סוט' לבועל לית לה חזקת היתר כיון דנולד הספק בחזקת איסור א"א וס"ל דלא מהני חז"ה דבעל לגבי הבועל כמו דס"ל לר' אליעזר פ"ב דכתובות מאן דמכשיר בה פוסל בבתה ולא מהני חזקת האם לגבי בת, ושפיר ילפינן ספק טומאה ברשות היחיד דטמא אפי' איכא חז"ט מבעל דאית ליה חזקת היתר עיין שם בדבריו והנה עיקר תירוצו נכון וחרוץ ולא היה לו מן ההכרח לדחוק את עצמו דרבא כר"א ס"ל דלא מהני חזקת האם לגבי הבת דאם כן עדיין קו' התוס' לדידן דפסקינן כר' יוחנן דחזקת האם מהני לגבי הבת ולא פליג אהאי כללא דספק טומא' ברשות הרבים טהור אפי' ליכא חז"ט אלא שאני חזקת האם לגבי בת שהם כגוף אחד משא"כ חזקת היתר דבעל לגבי הבועל כמו שמבואר להדיא בתשובת ח"צ סי' מ"ד לחלק בין שני גופים נפרדים מחזקת האם לגבי הבת שעובר ירך אמו ואע"ג דלגבי איסורא דיד' עצמ' עדיפי מחזקת האם לגבי הבת אבל אנן ילפינן מאיסורא דבועל גופיה דגבי הבועל נידון כשני גופים נפרדים לגמרי אמנם יש לשדות נרגא בעיקר מגמת כוונת תירוצו לחלק הלימודים דטומאה ברשות היחיד ילפינן מבעל דאית ליה חז"ה וטומאה ברשות הרבים דטהור אפי' דליכא ח"ט ילפינן מבועל דלית ליה חזקת היתר ואפי' הכי מותרת לבועל בקינוי וסתירה דרשות הרבים שהרי כלל גמור והלכה קבוע דכל היכא דאינה אסורה לבעל מותרת גם לבועל וכיון דלבעל מותרת יהיה מאיזה טעם שיהיה שוב לא נאסרה לבועל וכן מבואר בכתובות דף ט' וכ"ת מעשה שהיה מפני מה לא אסרוה התם אונס הוי ועיין באה"ע סי' י"א שכן דעת כה"פ והגם שב"ש שם נבוך קצת אם הבע"א דהתם דכל היוצא וכו' גט כריתות כותב לאשתו פליג על לישנא קמייתא ועיין בספר בית מאיר שמביא ראיה נכונה מדברי הרא"ש פ' הבא על יבמתו הל' ו' וז"ל ומיהו ונטמאה דאיסור בועל אע"ג שאין כתוב או היא לא נתפשה יש חילוק בין אונס לרצון דלא מסתבר לאוסרה לבועל כשהיא מותרת לבעל עכ"ל הרי להדיא דפשיטא ליה מצד הסברא ואם כן ברה"ר נמי כיון דמותרת לבעל משום ח"ה תו לא איכפת לן מאיזה טעם הותר' לבעל ושוב הותרה ממילא לבועל ולמאי דכתיבנא לקמן אי אפשר לומר ולהחזיק דברי הש"ש הנ"ל דקאי לדעת ב"ש דאי בעית אימא בכתובות פליג על ל"ק וקסבר דגם באונס נאסרה על הבועל וילפינן מבועל דא"כ מופרך הקל וחומר בר"פ כשם ומה סוט' שלא עשה בו שוגג כמזיד ואונס כרצון. ובני הרב החריף השיב בחכמה דעדיין יש מקום לדברי המחבר הנ"ל והוא דטומאה ברשות הרבים ילפינן מתרומה דאם בת כהן הוא ונשאת לישראל דאינה חוזרת לתרומה דבי נשא והתם ליכא ח"ה לתרומ' שהרי בשעה שנולד הספק אסורה בתרומה ושוב דמי לדינו של הרמ"א הנ"ל בנולד מים במוח דליכא ח"ה בשעה שנולד הריעותא איברא לקושטא ליכא למילף מתרומה כלל שהרי תחילות לימודא דילפינן טומאה מסוטה הוא בר"פ כשם דף ך"ה ע"א מה ת"ל והוא נטמאה אם נטמאה למה שותה אם לא נטמאה למה משקה מגיד לך הכתוב שהספק אסורה מכאן אתה דן לשרץ ומה סוטה שלא עשה בה שוגג כמזיד ואונס כרצון עשה בה ספק כודאי שרץ שעשה בו שוגג כמזיד ואונס כרצון אינו דין שיעש' בו ספק כודאי וממקום שבאת מה סוטה ברשות היחיד אף שרץ רשות היחיד וכו' ומכאן אמרו ברשות היחיד ספיקו טמא וברשות הרבים ספיקו טהור ונשמע ממילא דתרומה לא מצינן למילף מק"ו שהרי בתרומה גופיה עשה בו שוגג וא"כ, ול"נ דאפ"ל קושית תוס' דאיתא בסוטה דגם בשני אנשים ושני בועלין דשותה וחוזרת ושות' אפי' הרבה פעמים כמ"ש הרמב"ם להדיא ואפ"ל מצד סברא הפשיטא דניהו דע"י קינוי וסתירה יצאתה מחזקת היתר לגמרי אמנם כששתה שלשה פעמים ולא נבדקה הרי הוחזקה זאת שלא זינתה לאחר קינוי וסתירה דלאחר שהוחזקה אבל שלשה אנשים ומשלשה ב"א הרי כבר הוחזקה לכ"ע וכאן דמצינן בב"ק ראה שור חו"ג ואפ"ה אסורה לבעלה גם בפעם רביעי אע"ג שכבר שתתה ג"פ ולא נבדקה והרי הוחזקה אשה זו שלא תזנה גם לאחר קו"ס שהרי לא נגרע עתה מחזקת היתר שלה כמלא נימא דהא נראה בעליל דאע"ג דלא יראה נפשה משלש' בעלים ועברה על התראתם שלשה פעמים אבל את האלקים יראה ולא מעלה מעל בה' ומינה שפיר ילפינן דס"ט ברשות היחיד טמא אע"ג דאיכא חזקת טהרה ועיין בר"פ כיצד העדים דף ה' ע"ב גבי האי איתתא וכו' אמר ר"ל הוחזקה זו א"ל ר"א אם היא הוחזקה כל ישראל מ"ה הרי דחזקה מילתא אלימתא היא אפי' לסלק תורת עדות לגמרי לר"ל וגם לר"א ור"י דפליגי הוא רק משום שהם לא הוחזקו אבל בנידון זה שנודע דאשה זו אינה מקפדת כלל לקינוי שלש' בעלים ואעפ"כ את אלקים יראה שהרי שתת' ולא נבדקה בשלש' פעמים תו אין לנו במה נתלה לסלק את חז"ה שלה ואפ"ה גזרה רחמנא דאסורה לבעלה אע"ג שהוחזקה בחזקת היתר לאחר ששתת' זה שלשה פעמים והרי בסתירה לבד לא יצאתה מחז"ה דאין אוסרין רק משום שדרכה של אשה שתקפיד ותירא מבעלה לבל תסתיר א"ע עם מי שקינוי לה בעלה וזו שעברה מסתמא זינתה ומשה"ט נסתלק ג"כ חז"ה שלה אבל אשה זו שהוחזקה בזה שאינה מקפדת על קינוי בעלה אע"פ שנתברר שלא זינתה תו לא נגרעה מאומה מני חז"ה שלה ואפ"ה אסורה לבעל' ש"מ דס"ט ברשות היחיד טמא אפי' במקום חט"ה ועיין עוד ביו"ד סי' קפ"ז באשה שראתה דם ג"פ מחמת תשמיש דאסורה לבעל' ומבואר בב"י שם דרובא דעלמא אינם רואים מחמת תשמיש ומשום האי טעמא כל היכא דאיכא איזה דרך להחזיקה ברובא עדיפי ואפ"ה בהוחזקה ג"פ