זית רענן חלק א קלב

דגם בנגע נתחסרה מעט מעט ואפ"ה נידון כודאי משום חזק' קמייתא לחוד שהרי מחייבין לי' בקרבן אם נכנס לעזרה ועתה נתורה אחרי שני טעמים הנותרים ג"כ מסתברא דלא שייך טעם הראשון לדעתם בחולין משום צירוף הריעותת אלא כל היכא דכל חדא וחדא מהם עשה הנידון לספק לכן כשיתלקטו שניהם יחד נהפך לודאי שהרי מפני כל חו"ח נעשה פלגא דמפני חד מהם נהפך הודאי לספ' ומפני השני נהפך לודאי שהרי מודאי לספ' שוה כמו מספ' לודאי ולדעתם בחולין אינו בכחו של חזק' דהשתא להעשות הנידון לספק לכן גם כשיתלכדו יחד אין ביכלתם להפוך לודאי דאף את"ל דנוקי חזקה אחריתי בהדי חזקה להיותו כספיק' ומשום צירוף חזק' דהשתא יתהווה כוודאי שהרי כשם שאין בכוחו של חזק' דהשתא להתהפך הנדון לספק ה"ה נמי שאין ביכולתו להעשות מספיק' לודאי שהרי שניהם שוין בלא מגרעת שהרי בכל צד מהצדדים יש בו להקל ולהחמיר כמ"ש תוס' שם ולא נותר לנו לדעתם בחולין רק מפני טעם השני והוא דנוקי חזק' בהדי חזק' ומסלקינן החזקות לגמרי כאילו לא הי' מעולם והדר אזלינן בתר השתא דגם חזק' דהשתא מילתא הוא היכא דליכא לפנינו לשום דבר המנגדו [דדוקא היכא דאית' לחזקה המנגדו אזי אזלינן רק בתר חזק' ולא נתהפך אפי' לספיק'] וכן כשבאנו לדון משום הצטרפות דאזי חזקות הסותרת כמו דאיתנהו דמי לכן אין ביכלתו להעשות גם את הספ' לוודאי כיון שהספ' הוא משום חזקות המנגדות ואין בכוחו לעמוד בפני חזק' שיתפעל ע"י מאומה דכשם שאין בכוחו במקום שמנגד לו חזקה דמעיקר' שיתהפך הענין מודאי לס' אפי' להחמיר אבל השתא דאמרינן דנסתלקו החזקות לגמרי לכן אזלינן בתר השתא והנה כשנעיין היטב בלשונם בקושי' שהקשו על נגעי בתים ממקוה משום תר"ל נראה מבואר דקושיתם רק לרבנן דסברו דתר"ל נידון כודאי וז"ל בר"ן וקשה אדרבה נימא התם הרי חסר הנגע לפניך ואוקי גברא בחזקת טהרה כדאמר הכא גבי מקוה וטמא בודאי עכ"ל ואמאי לא הקשו בפשיטות אפי' לר"ש דא"ל דתר"ל נידון כספיק' גבי נגע נמי נימא הכי לידון כספיק' לחוד א"ו משום דטעמי' דר"ש הוא משום דנוקי חזקה בהדי חזקה כמו דס"ל לר"ש ג"כ גבי עירוב בתרומה ונטמאת דס' עירוב כשר משה"ט וכבר הוכחנו לעיל דגבי נגע ל"ש בי' כלל משום חזקות המנגדות משום דל"ש בי' לומר מה חזית דחזקת הנגע סילקה את חז"ט דנכנס דילמא להיפך כמו דאמרינן במקוה ובסכין פגום ובעירוב אפי' לר"ש משום דהתם שאני דא"ל דילמא כשפגע בחזקה השני' נשתנה חזקה קמיית' משא"כ בנגע דל"מ מידי אם נשתנה אז ולכן אזלינן רק בתר חזקת המסלק וכיון שכבר נתחזק' בחזקות הנגע טרם שהגיע החזק' השני' ומשה"ט גם טעם השני של תר"ל אין לו מקום ונפלו בבירא כל הטעמים כולם ודוק היטב

יב ולפי זה היכא דשייך בריעותא דהשתא משום חו"א אזי לדעת תוספת בריש נדה דאפי' במקום חזק' נעש' ע"י חזק' דהשתא לספ' השקול אזי פשיטא דהיכא דליכא חזק' קמייתא דמהפך הספ' לודאי דכשם דמהפך הודאי לספיקא אפי' במקום חזק' מכ"ש דמתהפך על ידו הספ' לודאי שהרי לדעתם שם בעיקר מקורם דכל החזקות גופי' הוא במקום דלית בי' משום חו"א דהיינו בנגעי בתים שרגילין להתחסר בב"א הוא דהולכין בתר חזקה בין להקל ובלה"ח אבל היכא דאית בי' משום חו"א אזי נתהפך הדבר לספיק' אפילו במקום דאיכא חזקה דמעיקר' ונשמע מזה דבמקום דליכא חזק' דמעיקר' מכ"ש דאזלינן בתר חזק' דהשתא בין להקל ובין להחמיר אכן לדעתם בחולין דגם בנגע יש בו משום חו"א ואפ"ה לא אזלינן רק בתר חזק' דמעיקר' אזי גם במקום דלית' לשום חזקה אין בו הכרע דאזלינן כלל בתר חזדה"ש ועיין באבן העזר סי' ל"ז סעיף ה' רה"פ דפסקינן כרב אפי' באינה מכחשתו ולית לה חז"פ אזלינן בתר חזקה דהשתא אפילו להקל וה"ט דסברו כדעתם בריש נדה דבנגע רגילות להתחסר בב"א ומשה"ט נשמע ממיל' דהיכי דאית בי' משום חו"א לא אזלינן בתר חזק' דמעיקר' להקל כיון דעיקר יסודו נלמד רק מנגע ומינה לא נשמע רק במקום דלית בי' משום חו"א ובסימני בוגרת דרגילין לבא מעט מעט כדמוכח להדי' שם בקדושין דף ע"ט דמקשינן ולשמואל מ"ש ממקוה וכו' ומ"ש מחביות ולא מתרצינן דש"ה דחו"א ומשה"ט גם בתוך ששה חדשים וקידשה אביה בבוקר וק"ע בערב צ"ג משניהם ולא אזלינן בתר חזקה דמעיקר' דע"י חדה"ש איתרע לי' לחזק' קמייתא וה"ה ממיל' ביומא דמישלם שית דלית לה חנ"ע אזלינן רק בתר חדה"ש דכשם דמהפך הודאי לספ' מכ"ש דמהפך הספ' לודאי אכן לדעת הרמ"ה דס"ל דאפי' ביומא דמש"ש ל"מ חדה"ש רק במכחשו אזי בתוך ששה חדשים פשיטא דאזלינן רק בתר חזק' דמעיקר' ואינה צריכה גט ממי שקיבל' קדושי' שלא מדעת אבי' וה"ט דרמ"ה ס"ל כדעת תוס' חולין דבנגע ג"כ רגילות להתחסר בב"א ואפ"ה אינו מתהפך מודאי לספ' ולכן יש לומר דגם במקום דליכא חזק' דמעיקרא לא אזלינן בתר השתא כלל שיתהפך מספ' לודאי וכיון דס"ל לרמ"ה דגם ביומא דמשלים שית לא אזלינן בתר חזד"ה נשמע ממיל' מכ"ש דלא אזלינן בתר חדה"ש במקום שמנגד לחזק' דמעיקר' שיתהפך הענין לספ' ומעתה נקל להבין האי דמביא שם באה"ע ס"ה דעת רמ"ה דדוקא במכחישו אבל באינה מכחישתו צ"ג משניהם ובסעיף ו' מביא דבתוך ו"ח צ"ג משניהם היינו לדיע' ראשונה דסעיף ה' אבל לדעת הרמ"ה גם זה דוקא במכחשתו אבל באינה מכיחשתו א"צ גט מהשני שהרי כיון דס"ל דלא אזלינן בתר השתא אפי' במקום שאינו מנגד לשם חזק' להתהפך הס' לודאי אזי מכ"ש שאין מכוחו במקום שמנגד לחזק' דמעיקר' שיתהפך הודאי לספ' כן נלפע"ד ברור דלא כדמשמע מדברי ב"ש ס"ק ה' יוע"ש

יג ולכן נראה דנפקותא רבה לדיני או"ה כגון אם תחב כף של איסור בקדירה של היתר בשעה שהעמיד' אצל האש טרם שהרתיח' ומספקא לי' אח"כ אם היתה יד סולדת אז אם לא או איפכא כף ש"ה בקדיר' של איסור אז לאחר שלקחו מן האש ולאחר שנודע לו כבר נשתנ' הקדיר' עתה מני החזק' ראשונ' ולפום רהיטא נרא' דבשניהם לא חיישינן דאם נסתפ' לו מעיקרא בשע' שהעמידו אצל האש אזי איכא תרי חזק' נגד ריעותא דהשתא חזק' קמייתא וחזקת היתר דמעיקרא ונגד תרי חזק' ל"ח כלל לריעותא דהשתא כתירוצו דרבא בעירובין וכבר כתבנו בזה לעיל בסי' אות א' וכן הוא להדי' בב"ש הנ"ל ס"ק ה' יוע"ש בתוך ששה חדשים שבין נערות לבגרות והביאה ס"ב וקידש' א"ע שלא לדעת אבי' דא"צ גט משום תרתי חזק' חז"פ וחזק' דמעיקרא ואם בשע' שהעבירו מעל האש איכא תרתי לריעותא חזק' דהשתא בהדי חזק' היתר איברא בדין הראשון אית בי' תרתי פירכא חדא שהרי מבואר ביבמות דף ס"ח ע"א בתוס' ד"ה רש"א בסה"ד יוע"ש דמתחילה הקש' דנוקמינן אחזק' קמייתא שהוא פחות מבן תשע ובתר כן משמע מדבריהם שהיקשו ג"כ מחמת חז"ה דמעיקרא הית' אוכלת בתרומה ותירצו דאיירי כגון דהשתא דאתי קמן הוי ודאי בן ט' ואע"פ שהי' ספ' כשבא עליה לא מוקמינן לי' אחזק' קמייתא אלא אזלינן בתר השתא שהוא ודאי בן ט' דחזק' קמייתא איתרע לי' עכ"ל וצ"ב קצת שהרי בכל תרתי לריעותא כבר נשתנה הדבר מחזק' קמייתא ואפ"ה היכא דליכא לאצטרופי בהדי חזק' אחריני אזלינן רק בתר חזק' קמייתא כמו בנגעי בתים דמהני ח"ק אפי' להקל וצ"ל דסברי הכא כדעתם בנדה דבנגע רגילו' להתחסר בב"א והיכא דחסר ואתאי נידון כספיקא כמו דפסקינן באה"ע הנ"ל בתוך ו"ח דצריכ' גט משניהם אכן עדיין קשה דהא גם במקום דחו"א הולכין בתר חזק' קמייתא בצירוף חזק' אחריתי דהרי ס"ב רגילין לבוא מעט מעט ואעפ"כ כשהיא קידש' א"ע לבד' א"צ גט משום צירוף חז"פ בהדי חז"ק וכן בנגע בא' בליל' ולמחר נמצא מת דמהני תרתי חזק' אלא בע"כ צ"ל דשאני גבי ס' בן ט' משום דבוודאי ישתנ' משא"כ בתוך שש' חדשים לענין סב"ג וא"כ גם בנידון הראשון כיון דבודאי תשתנה הקדירה והתבשיל שבתוכ' אזי ל"מ אפילו בהדי חזק' אחריתי [אומנם