זית רענן חלק א קל

מסוטה וס"ל דכל ס"ט ברה"י תולין וברה"ר טהור מצד הדין אפי' מדרבנן וא"כ בחביות אמאי נידון לחומרא כספיק' דעלמא דהא לאביי שאני בין ספ' במקרה לספ' בתולדה וגם אם נימא דלא כפירושו של רשב"א הנ"ל מ"מ קשי' שהרי נראה מש"ו בריש חולין ד"ט הנ"ל דאביי ס"ל בספ' איסורין כעין ספ' טמא דאזלינן להקל מצד הדין והרשב"א העמיק בטעמא דאביי] ונראה לי דש"ו דריש נדה קאי אליבא דר"י דס"ל כל גי"ר ודאי יין מכאן ואילך ספ' עיין ב"ב דף צ"ו ע"א ולדידי' צ"ל דריחי' חלא וטעמא חמרא חמרא וריב"ל פליג וקסבר דג"י אחרונים ודאי חומץ מכו"א ס' וקסבר דריחא חלא וט"ח חלא נמצא דלר"י דמי למקוה דא"ל השתא הוא דחסר דאע"ג דחסר ואתאי מ"מ אפשר להתחסר גם בב"א כדמ"ל בגמר' איכא למימר דחסר ואתי אבל לא בהחלט ולדידי' אזלי תירוצו דר"ח מסורא אבל לאביי דס"ל בשוכר אה"פ דריחא ח"ח וא"כ כריב"ל ס"ל ובכה"ג אפי' ברה"ר טמא לר"ש מספק דהרי טעמא דר"ש הוא רק מפני שס' במקרה וכיון שזה ג"י שנשתנה המקרה טרם שנודע אזי יש לחוש מספק משעת בדיקה והלאה על ריחא דחלא ודמי לכתם יבש דמטמא למפרע אע"ג דאיכא חזקת טהרה דדוקא היכא דא"ל השתא הוא דנטמא הוא דמוקמינן על חזקה קמייתא וכן בספ' טריפה או אפי' בודאי טריפה לענין חלבה אבל כל היכא דצ"ל שיצא מחזקתו זה זמן ידוע אזי איתרע לחזקה קמייתא לגמרי לכן בהוגלד פי המכה וכן בסירכא ודאית דאינה פחותה מג"י וכיון דאיגלאי השתא שנשחטה שזה זה זמן ידוע יצאתה מחזקתה קמייתא הוי כאילו נסתלקה החזקה לגמרי ואסרינן למפרע עד זמן שנודע בודאי שלא נטרפה ועיין בט"ז סי' פ"א ס"ק ג' שהאריך בזה ופסק כן לפ"ה וכשנשקול הנידון דספ' במקרה לאביי במאזני צדק לשאר ספיק' הנ"ל אליבא דידן היכא דאיכא חזקה קמייתא שהרי לאביי דנין לכל ספ' במקרה אפי' היכא דליכא חזקה כלל כמו במקוה שנמדד לר"ש דל"ל תר"ל כאילו לא נתחדש' עד עתה משום שגם זה לא יצא מכלל חזקה כמו בתנאי בשוא"ת או בקו"ע כדאית' בר"ן פ' האומר וכמו דאמרינן גבי חזקה דמעיקרא דלא יצא מחזקה קמייתא עד השתא ה"ה נמי בספ' במקרה אבל לא עדיף ספ' במקרה לאביי מחזקה קמיית' אליבא דידן דכל שנתגלה למפרע שזה זמן ידוע שיצא מסתמ' ושכבר נעשה המקרה אזי חיישינן גם למפרע וכן לענין טומא' אפילו ברה"ר כה"ג דאיגלאי מילתא השתא שזה זמן ידוע שנתחדשה המקרה אזי גם לר"ש תולין וא"ל דא"כ נוקי על חזקת טבל כיון דחזקה דמעיקר' איתרע לגמרי דז"א דמ"מ כיון דאנן לר"ש קיימינן דא"ל דאפי' בצירוף חזקה אחריתי לא מיצטרף חזקה דהשתא בהדי חזקה אחריתי לעשותו ודאי ה"ה אפי' כשיצא זה זמן ידוע לא נוכל להחליטו כודאי שגם חזקת טבל איתרע לר"ש שהרי נתרע לפנינו וכן במקוה ברה"ר כה"ג לא אמרינן שיטמא בודאי משום חזקת טומאה דמעיקר' שהרי טבל לפנינו דדוקא אליבא דרבנן כיון דאזלינן בתר השתא בצירוף חזקה אחריתי הרי נדון הדבר כאילו לא איתרע כלל החזקה אחריתי דהיינו חזקת טומאה במקוה וחזקת טבל בחביות אבל לר"ש מידי ספיקא לא יצא אפי' היכא שיצא מחזק' הראשונ' זה זמן ידוע כמו בחביות לאביי וריב"ל דג"י ודאי חומץ אע"ג דאיכא חזקת טבל בהדי ריעות' דהשתא

ח נמצינו למדין דאנן פסקינן כרבא בזה ולא מחלקינן בין ס' שעי"מ לספ' בתולדה שהרי סתמ' דש"ס בריש מס' נדה הנ"ל דאזדי כרבא שהרי עיקר תירוצו של ר' חנינא אין לו מקום רק אליבא דרבא דלדידי' שפיר יליף איסור טבל מספ' טומאה ברה"י שהוא מדינא כאשר מבואר בתוס' שם אבל לאביי איפכא הוי לן למימר ויליף מס"ט ברה"ר רק דלאביי מטעמא אחרינ' הוא ובכה"ג אפי' בר"ה תולין מספ' ועוד שהרי לאביי לא אשכחן פתרא לבריית' דחביות אלא א"כ נימא דריחי' חלא וט"ח חלא וכריב"ל ואביי סבר כוותי' אם כן נשמע ממיל' כיון דאנן פסקינן כרבא בזה הרי נשמע ממיל' דגם בספ' במקרה הילכת' כוותי' דאל"כ בריית' דחביות אמאן תרמיי' דוק ותשכח איברא במאי דפליגי אם חמירא סכנתא מאיסור' הילכת' כוותי' דאביי דת"כ והיכא דבא זאב ונטל ב"מ גם לרבא שרי כיון דנשחטה הותרה ואיכא למיתלי הריעות' שנמצא וכן משמע להדי' ברשב"א שם וז"ל ואי קשי' לך וכי לית לי' זיל בתר חזקה והא ליכא מאן דפליג בה וכו' וקאי התם במאי דפתח מתחילה לאביי בהחזירן כשהם מנוקבים רק דאביי ורבא קא שקלו וטרו התם על פרוקא דר"ה לר"א מי קא מדמית איסור' לסכנת' דמשמע דבאותו ענין עצמו שיש בסכנת' שהחמירו גם אם נמצאו כל התלאות האלו באיסורין לא החמירו אע"ג שכבר יצא מח"ה מפני שנחשים מצוין ושכיחי טובא אפ"ה לא אסרינן בדיעבד ולדבריו אם הי' הריאה צריכי בדיקה משום דשכיחי סירכות כמו נחשים ועקרבים במים מגולין אעפ"כ לא נאסר בדיעבד כשנאבדה הריאה משום דאחזוקי ריעות' לא מחזקינן רק משום חומר סכנת' הוא שהחמירו ובסוג זה פליג רבא דדוקא בבני מעים שלא הצריכו בדיקה מדינא הוא דלא נאסר בדיעבד ואפשר דאפילו בריאה שהצריכו בדיקה לחומר' אפ"ה ל"ח כשנאבדה משום שהבדיק' שהצריכו הוא משום מיעוט המצוי ולא חיישינן רק לכתחיל' אבל במים מגולין דשכיחי טובא עד שיצא לגמרי מחזקה דמעיקר' כמבואר ברשב"א שם גם בדיעבד חיישינן ולא נכנס בכלל אחזוקי ריעות' דאמרינן בעלמא דלמ"ח ומש"ה בראה צפור המנקר בתאנה חוששין שמא במקום נקב נקוב כיון שהבדיקה הוא מדינא וכדי להקל ולהחמירו מחששא דשכיח טובא שהרי במשקים דל"א בבדיק' אסורין בדיעבד משה"ט נמי גם באוכלין היכא דל"א ובבדיק' אסורין בדיעבד וכן בכל איסורין נמי בכל כה"ג דצריכי בדיק' בכדי להכשירו נאסרו ג"כ בהחזירן כשהן מנוקבים אמנם מסקנא דשמעתי' דאפי' בכה"ג דשכיחי טובא לא אסרינן בכל איסורין שבתורה משום דאחזוקי ריעות' לא מחזיקינן והוא מסקנ' דרב אשי שם מבריית' דצלוחית שלא החמירו כל דלא חזינן שום ריעות' להדי' רק בסכנת' הוא דהחמירו אפי' בהניחו מגולה ומצאה כמו שהניחה לא טמאה ולא פסול' והטעם משום דאחזוקי ריעות' למ"ח אבל אביי יצא לידון בזה מטעמא אחרינ' משום שהספ' במקרה ואפילו נראה הספק בעליל כגון בספ' טומא' ברה"ר טהור מדינא ואפי' היכא דנסתלקה החזק' דמעיקר' ובזה הילכת' כרבא דלא מפלגינן בין ספיק' לספיק' ורק בזה דס"ל לרבא דל"ח סכנת' מאיסור' לית הלכת' כרבא ונראה בעליל דלרב אשי דיעה שלישית בסוג זה דבסכנת' חששו אפי' למיעוט המצוי ואסרו משום מיעוט המצוי כדמשמע להדי' מפרש"י שם משא"כ באיסורין ולא כמו דקסברו אביי ורבא מעיקר' דדמי לריעות' הנראה לעינים משום דשכיחי טובא עד שנסתלק החזק' דמעיקר' לגמרי ובאופן זה פליגי אביי ורבא דרבא ס"ל דאפי' באיסורין דעלמא נמי אסור בכה"ג ופליג אביי בזה ומזה בנה דיק ושפך סוללה דגם שהספ' ריעות' לפנינו כ"ש עי"מ ל"ח ולא עוד אלא אפי' כשנהיתה השינוי מקרה בבירור וגם היכא דלית' לחזקה דמעיקר' כמו במקוה אפ"ה ל"ח אפי' מדרבנן כשם דמטהר ר"ש התם ברה"ר מצד עיקר הדין ורבנן גם כן לא פליגי אלא משום תר"ל אבל לרב אשי דעה שלישית בזה דבסכנת' חיישינן אפי' למיעוט המצוי משא"כ באיסורין דלא חששו אלא לכתחל' איברא בכל אידך סעיפים המסתעפים מפלוגתייהו דאביי ורבא הילכת' כרבא ומש"ה לא נקטי ת"כ דאביי או דלא כרבא וראיתי בס' ש"ש שמ' א' פ' ד' שכתוב דהילכת' כאביי שהרי לרבא לא תלינן בזאב וגם כ"ש דלאביי גם בספק במקרה חיישינן מ"מ מדרבנן ואת הנראה בביאור שקל' וטרי' כתבתי דרבא ל"פ על ר"ה בזה וגם דהילכת' כרבא לגבי אביי בכולהו שמעתתי' לבר מיע"ל קג"ם והכא נמי בכל הסעיפים היוצאים מפלוגתייהו דתרווייהו ס"ל דחשש' דנחשים ועקרבים הוי כפלגא ופלגא ולא עוד אלא דריע חזקת היתר לגמרי וכאילו לא הי' מעולם ור"א חידש דלא כן שגם מפני חשש מיעוט המצוי אסרו בדיעבד בסכנת' ות"כ בזה גם מ"ש דאביי מודה דבספק שע"י מקרה חיישינן מדרבנן לא נראה כן מדברי רשב"א שם שעיקר יסוד דבריו בנוים מדר"ש דס"ל