זית רענן חלק א קכט

הוא דחסר ואוקי הנגע בחזקת שלם ביציאות כהן מן הבית וכשטימא הכהן את הבית אפילו נתחסר הנגע אח"כ קודם שנכנס זה גזירת הכתוב הוא שהבית טמא עד שיראה הכהן בסוף שבוע ויטהרנו עכ"ל ועמדו בזה דאין שום התקשרות במה שסיימו לדבריהם הקודמים הגם שכדבריהם כן הוא אכן אין להם שום שייכות וקישור דברים למה שחידשו תחילה ועיין בס' מק"ח בסי' תס"ז ס"ק י"א מה שפירש שם ולדברינו הנ"ל ניחא בפשטותן ושיעור דבריהם כך הוא דלאחר שחידשו דבנגע הטעם משום דרגילות להתחסר בב"א וא"כ גם בסכין פגום החוש מעיד על זה דנפגם בב"א וא"כ קשי' להיפך דאמאי בסכין פסלינן לשחיטתו משום חז"א שהרי כבר חידשו דבנגע אף שחסר' לפנינו בסוף שבוע אזלינן רק בתר חזקה דמעיקרא אפילו לקולא ולחייבו בקרבן ולא אזלינן בתר חזקת המסובב כלל אפילו בצירוף חזק' דהשתא שהרי חסרה לפנינו ובסכין דאיכא ג"כ חזקת בדוק לסכין חיישינן לחומרא גם לחזק' המנגדו שהוא חז"א של המסובב ולזה פירשו דבריהם וסיימו וכשטימא הכהן את הבית אפילו נתחסר הנגע אח"כ וכו' ונמצא שאין מקום לחוש בשעת ניגוד החזקות אהדדי רק דבאנו לחוש על שעת ההסגר טרם שהגיע הדבר לצד חזק' המנגדו משא"כ בסכין פגום שהנידון הוא על שעת הסילוק והניגוד וכמש"כ לעיל

ד וראיתי בשב שמעתתא שמ' א' פ"ה שהיקש' לפירושו דרשב"א בדברי אביי הנ"ל שהוא משום ס' שעל ידי מקר' ממתניתין דנדה ד' ט"ו בנמצא על עד שלה לאחר שיעור אותיום דטמאין מספ' ופטורין מקרבן ותני עלה וחייבינן באשם תלוי דע"כ בתוך שיעור זה לית לה חזקת טומאה דא"כ בחטאת קאי וכיון שהספ' במקרה שנתחדש' הרי נידון לאביי כאילו לא נהיית' מעולם ונראה לומר משום דאיכא חזק' דחזקת דמים באין בהרגשה כדאיתא להדי' ברמב"ם פ"ט מה' איסורו ביאה ה"א ולהכי יש לדון שבאו לבית החיצון בשעת תשמיש וסברא דהרגשת עד הוא ואיכא למימר נמי להיפך ולאוקמי על חזקת טהרה מש"ה נידון כספ' השקול וא"ל שהרי גם במקוה שנמדד ונמצא חסר דמטהרינן לכל הכלים שטבלו בתוכן לר"ש דלטעמי' דאביי הוא משום מקר' שנתחדש' אע"ג דאיכא חזק' בהדי חזק' המנגדתו דהיינו לחזקת טומאה בהדי חזקת המקוה שהית' שלימ' אפ"ה ל"ח לספ' שע"י מקרה שהרי כבר כתבנו בסי' זה אות א' שכן הדין לר"ש דלא אזיל כלל בתר חזקה דהשתא אפי' במקום דחסר ואתאי לא מצטרפינן גם בהדי חזקה שלימה שעומדין יחד נגד חזקה דמעיקרא אבל לדידן דפסקינן כרבנן אזי גם במקום דל"ש חסר ואתי די לנו להוציאו מידי וודאי אבל מידי ספיקא לא נפקא לעולם ובע"כ צ"ל שגם התם לאחר שיעור אותיום לא שייכא לומר דילמא הגס הגס וחזיתי' כדאמרינן בריש נידה שהוא כמו חו"א דזהו דוקא לענין טומאת מעל"ע דאיכא למימר שהתחילה כבר מכובד הדם שבמקור משא"כ הכא שבדקה א"ע קודם תשמיש ולית לן למיחוש אלא על שע' מועטת כזה דמי לנגע שהרי בע"כ צ"ל דבאותו שעה נשתנ' מטהר' לטומא' דאל"כ אמאי לא נתחייבו בחטאת שהרי איכא תר"ל הרי דם לפניך נגד חזקת טהר' בצירוף לחזקת דמים שבאין בהרגשה א"ו שגם זה ל"ד למקוה דחסר ואתאי אבל מ"מ מידי ספיקא לא נפקא אפילו לאביי כאשר הוכחנו לעיל מכמה סוגיות

ה עוד היקש' שם ממאי דילפינן דאזלינן בתר רובא מפסח ועול' שהרי הספ' במקר' ותירץ דחיישינן דילמא בתולדה נטרפה והיקש' ממאי דילפינן מפר' אדומה שהרי פר' בת שתי שנים ולית לן לחוש רק דילמא אח"כ נטרפ' איברא למ"ש לעיל דלמסקנא פליגי אביי ורבא על סברת רבה וקסברו דכל היכי שנולד הספ' מחיים מחזיקין מאיסור לאיסור א"כ בפר' אדומ' ובכל הנך דמייתי אי לאו דאזלינן בתר רובא אית לן לחוש ולומר דעדיין לא יצאת' מחזקת איסור אמ"ה שהוחזק' לפנינו וגם מזה ראי' לדברי רמ"א הנ"ל גם חתני הרבני החריף מוה' ישראל יעקב נ"י התעורר בזה ממתניתין ריש החולץ דספ' בן ט' לראשון וז' לאחרון דחייבינן בא"ת ואמאי הרי בשעה שיבמ' יש לספ' אם כבר נתחדש בה מקר' העיבור אם לא ודמי למקו' לר"ש דאיכא חזקות המנגדות א"כ ה"נ אע"ג דאיכא תרי רובא המנגדות נידון כאילו לא נתחדש הדבר לפנינו ונרא' דעד כאן לא שמעינן לאביי אלא בדבר שנתברר לפנינו בשעתו טרם שנתחדש המקר' לפנינו רק דאע"ג דנסתלק' החזק' דמעיקרא כגון במקום דאיכא חזק' המנגדו אבל בדבר שלא נתברר בשעתו מעולם גם לאביי אזלינן בתר ספיק' להחמיר ולהכי בס' בן ט' לראשון דמעולם לא נתברר בשעתי' שלא נתעבר' רק כשעברו שלש' חדשים נודע שלא נתעבר' מתחיל' ובזה יתיישבו קשי' שש"מ הנ"ל במאי שהיקש' מחשש טריפ' וגם מאי שהיקש' מלאחר שיעור אותיום שגם בזה לא נתברר בשעתי' דאע"ג שבדק' קודם תשמיש איכא למימר אם סילק ידיה ראת' וכסבר' הרגשת עד היא רק לאחר שבדק' וראת' שלא נמצא על העד כלום נודע שלא נטמא' בשעת בדיקת העד ומש"ה גם אביי מודה דכל שלא נתברר בשעתי' חיישינן גם לספיקא שבמקרה

ו ראיתי בס' שלמה יו"ד סי' כ"ה שמביא קושי' בשם בשמים ראש על דברי תוס' חולין דחזקה שלא נתבררה לא הוי חזקה דא"כ בבדיקה בהפסק טהרה היכי משכחת לן דלעולם איכא למיחוש דילמא עם סילוק ידיה ראתה והרגשת עד הוא ולא נתברר רק על למפרע והוי חזק' שלא נתבררה בשעתי' והוא קושי' עצומה וחרוצה ולפענ"ד נראה לחלק דדוקא בדבר שאנו באין לחתוך הדבר השתא לאסור או להתיר ע"י חזקה אזי בעינן דוקא חזקה שנתבררה בשעתי' אבל בדבר שאנו דנין רק להכשיר הדבר לעתיד כגון בבדיק' בהפסק טהרה שסוף סוף איננה טהורה רק שעתידה להטהר ע"י שבעה נקיים וטבילה וכיון שאנו דנין על דבר שלא נתברר בשעתי' מועיל לזה גם חזקה שלא נתבררה ודוגמא לזה מצינו בדברי רבינו אלפס פ' החולץ גבי אישתמודענוהו דהוא אחוה דפלוני לענין חליצה כיון דהשתא ליכא מילתא דאיסור' וזה כמה ישבתי מה שהקשו על דברי הרי"ף מריש גיטין שהקשה הש"ס דהא אין דבר שבערוה פחות משנים ולדברי הרי"ף הא אינו מעיד על דבר שבערוה ממש רק שהגט כשר לגרש בו ותירצתי דחלוקא של הרי"ף הוא אליבא דדינא דפסקינן לחלק בין שמא מת לשמא ימות והא דחיישינן לשמא ימות אינו מטעם כיון דסופו למות דהא בקדושין מבואר בתוס' דף מ"ה דשמא יקדש דמי לשמא ימות רק הסבר' כיון שעתה אין אנו מוציאין אותו מחזקתו רק שסופו לצאת מחזקתו לכן חיישינן דחזקה רפוי' הוא כיון שאין אנו מוציאין אותו מחזקתו כעת אבל לשמא מת לא חיישינן כיון שאנו חותכין הדבר לומר שכבר מת ויצא מחזקתו בזה אזלינן בתר חזקה ולהכי פסק הרי"ף שפיר דנאמן כיון שעתה אינו מוציאה מחזקתו רק שסופה לצאת ובנידון כזה אין בו משום חזקה כמו דחיישינן לשמא ימות אבל הש"ס מקשה שפיר דהא אמרינן התם בגמר' להדי' דמהדרינן לאוקמי כר"מ דסתם מתניתין כוותי' ור"מ ס"ל להדי' לקמן פ' כל הגט דגם לשמא ימות ל"ח

ז נהדרין לענינא מדברי הרשב"א הנ"ל נשמע דכל דיני טומאה וטהרה שהם מגרירא דהלכתא גמרי מסוטה אזי לא נוכל לילף מנהו לשאר איסורין בין לקולא או לחומרא וכל שהם מצד עיקר הדין אזי כ"כ נידון בכל איסורין וכ"ה בתוספת עיין נדה דף ג' ושניהם שהקשו על חביות דדמי למקוה דהא במקוה גופי' מסוטה הוא דיליף לה ומאי ענין זה לטבל יוע"ש ונמצינו למדין דלאביי דס"ל דכל ספ' במקרה נידון להקל וכאילו לא נתחדשה אזי לר"ש דלית לי' תרתי לריעות' האי דטהר ר"ש ברה"ר הוא מצד עיקר הדין והאי דמטמא ברה"י הוא משום דיליף מסוטה ולרבא נהפוך הוא דברה"י הוא דמטמא מעיקר הדין דכל סד"א בדבר דלית לי' חזק' כמו במקוה דאיכא חז"ט נגד חזקת מקוה דמעיקרא לחומרא נידון וברה"ר דמטהר הוא דיליף מסוטה וכ"ה בתוספ' שם בתירוצם דאזלי אליבא דרבא אלא דא"כ קשי' לאביי קושי' הגמר' מברייתא דחביות דל"ל כתירוצו דר' חנינא שם דהניחא לרבא דהא דמטמא ר"ש ברה"י מספ' מצד דינא הוא לכן גם בחביות נמי נידון כספיק' אבל לאביי בע"כ צ"ל דהאי דמטמא ברה"י מספ' משום דיליף