זית רענן חלק א קכו

דלית לי' חזקה רק משום הל"ג הוא דטהור ברה"ר וקושי' רב שימי נמי אזדי בסגנון זה דקסבר כמו דלאביי לא אתי הלכת' רק בחד צד להוציא מסברא ומדינא דהיינו ברה"י כן ה"ה נמי לרבא לא אתי הלכת' רק בחד צד דהיינו ברה"ר בדבר דלית לי' חזקה שהי' מצד הסבר' לטהר מדינא ואתי הילכת' לאפוקי מדינא אבל בס"ט ברה"י ובדבר דלית לי' חזקה אזי לא מצד הלכתא הוא דטמא רק מצד עיקר הדין אבל לאביי גם בזה צריכין להג"מ משום דמדינא לבד מטהרינן גם בזה מפני שהספ' בא ע"י מקרה ונ"מ בדבר שאבד"ל דלאביי דס"ל דמדינא טהור רק מפני הלג"מ הוא דטמא דילפינן מסוטה ובעינן דומי' דסוטה דיש בו דעת לשאול אבל לרבא דכל דנסתלק לי' חזקה דמעיקרא ע"י ריעותא גמורא אזי תו לא צריכין למילף מסוטה שגם מצד עיקר הדין ס"ט וא"כ אפי' בדבר שאין בו דעת לשאול נמי וזהו דקשי לי' לר"ש לרבא דהכי הכא שהשרץ בפי חולדה והחולדה מהלכות ע"ג כיכרות שקרוב הדבר שנגע השרץ בכיכרות וכבר יצאו מחזקתן ואפ"ה טהורות הניחא לאביי דאית לי' דגם בס"ט ברה"י גם במקום דל"ל חזקת טהרה מדינא טהורות משום שספק נולד במקרה ורק מצד הלג"מ הוא דס' טמא דילפינן מסוטה ומשה"ט בכיכרות טהורו' אפי' ברה"י משום דל"ד לסוטה אבל לרבא דמדינא טמאות א"כ אפילו בדבר שאין בו דעת לשאול נמי ומשני דהג"מ מסוט' לרבא משני צדדים בין ברה"ר להחמיר ובין ברה"י להקל עליו בדבר שאין בו דל"ש עכת"ד בקצרה ובתוספת ביאר קצת ומעתה כיון דס"ל לאביי דכל שנולד הספ' במקרה אפילו בדבר דלית לי' חזקה דמעיקר' כלל אפ"ה לא חיישינן אפילו מדרבנן שהרי במקוה שנמדד ונמצא חסר דכל הכלים שטבלו בתוכן טהורין אפילו מדרבנן לר"ש וכן בספ' מים מגולין אי לאו דחמירא סכ"מ הי' מותרין ומשום דאיתרע לחזקה ראשונ' לא אסרינן אפי' מדרבנן והטעם משום שהספ' שנולד במקרה כמאן דליתא וכאילו לא נתחדש המקרה כלל דנינן לי' וא"כ קשי' לאביי מקדושין גופא דבספ' קרוב לה דחולצת ול"מ ואמאי לא מתייבמת הרי ספ' נולד במקרה ומסלקינן הספק לגמרי שהרי בח' אמות מצומצמות נמי איירי או בכת אחת ומספ"ל אם קרוב לה או לה כמו שפירש רשב"א גופי' בשם ר"ח והסכים אתו ואפי' בספיקא דתו"ת נמי כיון דמדינא מוקמינן על חזקה רק מדרבנן החמירו וה"ז נידונו כשאר ספיקא לכ"ד וכיון שהספק נולד עי"מ גם מדרבנן אין להחמיר כשם דלא החמירו במקוה שנמדד ונמ"ח [ואין לומר משום מילתא דאישות החמירו כדברי הב"ש בסי' מ"ז ס"ק ה' חדא דמקורו הוא מדברי ר"ן כתובות כ"ו דלענין תרומה לא החמירו בתו"ת אפי' בתרומה דאוריית' רק בא"א הוא שהחמירו וכן לעבודה כמו עובדא דינאי יוע"ש אבל תוס' והמ"מ ורשב"א לא חילקו בזה ומשמע מדברי ר"ן גופי' שהעיקר כדבריהם וכן הסכים בב"ש בסי' ג' ס"ק י"ד דדוקא בתרומה דרבנן הוא דלא החמירו אבל בדאוריית' אין לחלק ועוד שגם הר"ן ל"ק אלא באיסור א"א אבל בח"ל כגון יבמה לשוק ל"ח מתרומה ועדיין קשי' מגירושין שגירש הערוה ספק ק"ל אמאי אינה מותרת לשוק ועוד שעד כאן לא חידש הר"ן אלא בחד דרבנן כגון בתו"ת דאיכא חזקה לחוד אליבא דידן פסקינן מסתמא כרבא לגבי אביי בזה דאין לחלק בין סב"מ לשאר ספיקא אע"ג דפסקינן התם דחמירא סכ"מ זהו משום מילת' אחריתי דת"כ דאביי בזה והטעם שבאיסורין וטומאה כמו במים מגולין הוי כספ' בריעותא וכמו ספק על כיון דלא נרא' הריעות' לפנינו אבל לאביי דאיכא משום תרתי חדא משום חזקה דמעיקרא ועוד משום ספ' במקרה דאיכא תרי עמודים נשגבים להקל עודנו לא נשמע שהחמירו אפילו במילתא דאישתועי בפלתי סי' נ' שכל דבריו סובבים על יסוד זה דאין לחלק בין מילין דאשות לשאר אד"א] מזה הוכיח הרמ"א דבמסקנא איכא חזקת איסור משום שנולד הריעותא מחיים וע"כ לא אשמועינן אביי אלא להקל בספ' במקרה אפילו לית לי' חז"ה כלל אבל כל היכא דנולד הריעות' מחיים דאיכא עוד חז"א המסייע למקרה שנתחדשה בספ' אזי גם אביי מודה דאפי' בספ' שע"י מקרה מחמרינן ע"י חזקה של שעת הספ' דמחזקינן מאיסור לאיסור

ב והא דאית' בכתובות דף כ"ג שנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים ל"נ וכו' ואם נשאת לא תצא ובשנים אומרים נתגרשה ובש"א לא נתגרשה וכו' א"נ תצא מ"ש רישא ומאי שנא סיפא תרגמה אביי בע"א וכו' ועי"ש בתוס' ד"ה דהעלו דקושי' קאי דהו"ל למימר תצא מדרבנן ומתרץ אביי דאיירי בע"א והרי לאביי לק"מ כיון שהספ' במקרה שנתחדשה וצ"ל דלאביי מ"מ קשי' כיון דלא אתי כר' מנחם בר"י מדלא מחלק בין באו עדים עד שלא נשאת לבאו עדים משנישאת וכו' כתירוצם בתרא ותירוצם קמא קאי לר' אשי דמתרץ לי נמי התם ולדידי נוכל לומר כתירוצם קמא דהו"ל למימר תצא מדרבנן דמסתמא כרבא ס"ל דלא מפליג מידי בין ספ' שע"י מקרה לבין ספ' בתולדה דהילכת' כוותי' בכ"ד לגבי אביי אבל לרמב"י דס"ל כשבאו עדים ואח"כ נישאת תצא דמשמע אפילו בקידושין הוא משום טעמא אחריתי דאע"ג שהספ' במקרה דטעמא דידי' ע"כ משום קנסא הוא כיון שעברה ע"ד חכמים דפסקו לה דלא תינשא או משום דס"ל תו"ת סד"א וכיון שעדים מוציאין מחזקה תו ליכא לאפלוגי מידי בהכחשה שע"י עדים בין הספיקות שעי"מ ובין ספיקות שע"י תולדה דבשלמא לדידן דתו"ת סדר"ב הוא כיון דמדינא מוקמינן על חזקה קמייתא ואמרינן סלק עדותן רק מדרבנן עשאוהו לספק ולא עדיף משאר ספיקא דמציאות ונאחז בסבך בין ספיק' שבתולדה לספיקא שע"י מקרה

ג ולטעמי' דאביי נמי ניחא הא דלא מייתי בגיטין בדוכתי' האי דאמרינן ביבמות על מתניתין דהתם למאי הלכתא דאי כהן אסורה לי' ואי ערוה היא צרתה חולצת כקושית תוס' [ועיין לעיל אות י' מש"כ] משום דמשמע להו דאסורה מדינא מדקתני מגורשת וא"מ והניחא לס"ד דתו"ת סד"א ותו אין לחלק בין הספיקות אבל למסקנא דאביי ורבא ביבמות דקסברי תו"ת סדר"ב ולא עדיף מכל ספיקא שעל ידי מציאות וממילא לאביי אם בעלה כהן מותרת לו מדינא רק מחומרא דרבנן משום ריח הגט וכה"ג איכא טובא גם בישראל אם מותרת לו בלא קדושין וכה"ג טובא אכן איכא נפקותא למסקנא דהיכא דמת בעלה דאסורה לכהנים מפני שהריעות' נולדה מחיים ומחזיקין מאיסור לאיסור כמש"כ לעיל דבע"כ צ"ל כן למסקנא דאביי דזהו דקידושין וה"ה לגירושין ולקמן בסי' אות א' נאריך עוד בעז"ה בנידון ספק במקרה

ד וראיתי בספר חוות דעת מה שהאריך לתמוה על הש"ך בסי' נ' הנ"ל והפר"ח ומהר"ם והכו"פ וכל האחרונים שהבינו מדברי תוס' דאפילו כשנולד הריעותא מחיים והספ' השקול לא מטרפינן אלא היכי דשכיח לאסור יותר מלהיתר ולכן בה"מ יש לסמוך על דעתם וכתב הוא דגם התוס' לא כתבו כן אלא בדרוסה משום דאי לאו דשכיח הוי כמו ספ' בריעותא ודבריהם סובבים על סברות רשב"א חולין דף מ"ו וז"ל ול"ד לס"ד וקוץ בושט דהתם אתיילד ריעותא שהוחל בה מעשה המטריף רק שמסופ' בגמר המעשה דשכיח דדרוס רק שספ' אם דרס דרוסה האוסרת וכן בקוץ בושט הספ' בגמר המעש' וזהו ג"כ כוונת התוספת דמעיקרא דלא אסקו אדעתייהו דדרוס' שכיח ולא הוי ריעותא מקשו דהא נשחטה הותר' ומתרצו דדרוס' שכיח ואין כאן ספ' רק אם דרס דרוס' האוסרת הוי כספ' בגמר המעש' דהוי ריעותא ול"א נשחט' הותר' ומסיימו וכן בקוץ בושט פי' דשם ג"כ הספ' בגמר המעש' ומש"ה לא מסיימו דשכיח כיון שהספ' בגמר המעש' כמ"ש הרשב"א ממש ועולא דמכשיר בס"ד אף שיש ריעותא מקש' הש"ס שפיר דוקא אעולא מס' טומאה דספ' נגיעה הוי ריעותה מש"ה פסקו הפוסקים דס' נגיע' ונפילת איסור דטריפה דקיי"ל דלא כעולא וכן בנמצא נקב וא"י אם קודם שחיטה דכיון שיש דבר הטורף וליכא מידי למיתלי הוי ריעותא כמ"ש הרשב"א אמנם בנשבר הגוף וא"י אם קודם שחיט' דלאו טריפ' מצד עצמ' היא רק מחמת חשש נקיבת הריא'