זית רענן חלק א קכה

שהוחזקה לפנינו ולמה שהיתה עומדת מעיקרא לחזקה זו אבל לולא חזקה דמעיקרא אינו נכנס בסוג חזקה במה שהחזקנו להתירא בשביל חסרון ידיעה ובזה יתיישב ג"כ מה שהקשה בחו"ד לסתור דבריהם מתוס' יבמו' שהקשו לרבה מקוץ בושט דחיישינן שמא הבריא ומאי קושי' ש"ה דנקובת הושט נבילה והויא בחזקת שאינו זבוח דהכי קא קשי' להו כיון דלא הוי אלא ספק ריעות' וכבר נתחזקה מעיקרא בהכי דתותר לכשישחטנה וכבר נתחזקה לפנינו בחזקה ותירצו דלדידן דחיישינן לס"ד משום דשכיחי הרי זה כוודאי ריעות' רק דבזה לחוד לא יתורץ עדיין בספק דרוסה שהרי לדריסת הסימן עצמם איכא ספק ספיקא חדא דילמא לא דרס ועוד דילמא לא נדרס בסימנין עצמם וכבר יצא מחזקת איסור ע"י ס"ס כאשר כתוב בחו"ד עצמו לקמן לענין אחר בס"ק הנ"ל] ולית בי' אלא משום ספ' טריפה לחוד ומה בכך דהוי ריעותא גמורה שהרי גם בס' קרוב לה איכא ריעות' ברורה לפנינו ואפ"ה ס"ל לרבה דמוקמינן על ח"ה אלא צ"ל דשכיח יותר לאיסור מלהתיר אבל בישב לו קוץ בושט ל"צ משום דשכיח יותר רק כיון דהוי ריעותא גמורה הרי נתעורר הספ' למפרע ומוקמינן לה על חז"א דאינו זבוח לדעת התו"ש והפלתי אמנם בעיקר דינא דת"ש כשבא זאב ונטל הסי' ונמצאו נקובים נראה לפע"ד דיותר מסתבר דעת בעל הלבוש וחו"ד משום כיון שהיתה מעיקרא בחז"ה וכבר נתחזקה לפנינו בהיתר זה ומה שנמצאו אח"כ נקובים לפנינו לא הוי אלא כספ' ריעותא כיון שהיו לאחר שחיטה ביד המנקבים בוודאי שוב אין בכוחו של ריעותא קלישתא כזאת להוציאו מידי חזקה שנתחזק' מעיקרא והשתא לפנינו אבל בדינו של הפלתי לא מוכרע מילתא דבכל קושיתם אין בהם הכרע וקצת ראי' לדבריו מלישנ' דתוספ' הנ"ל דלא ביארו להדי' דגם בקוץ שכיחא לאסור יותר מלהיתר דלטעמי' ניחא דגם בספ' השקול די לאסרו משום חזקת איסור דאינו זבוח

ד ויש להתבונן בדברי רשב"א יבמו' הנ"ל דכל דלא מספ"ל במעשה המתיר מוקמינן על חז"ה ובחולין ס"ל כדעת הר"י דנמצא הגרגרת שמוטה וא"י אם קודם שחיטה או שבורה מארכובה ולמעלה דאסורין מספיקא דאוריי' [וגם תירוצו של הפלתי שתירץ על דברי רמ"א בנמצא מים במוח נגד קושי' מהר"ם משום דמ"מ אסור מדרבנן בין לס"ד דרבה ובין למסקנא מ"מ צריכה חליצה מדרבנן לולא הטעם שאם אתה אומר חולצת מתייבמת שהרי ברשב"א אוסר מדאוריי' יוע"ש חולין דף י' בד"ה ולענין כל ספק בשחיטה) ולכן נראה שגם הרשב"א ביבמו' לא העלה עוצם סברתו רק לרבה דס"ל דאין מחזיקין מאיסור לאיסור ומשה"ט ס"ל דבספ' קרוב לה של הערוה מוקמינן על חז"ה אע"ג שנולד הספ' מחיים משום דאין מחזיקין מאיסור לאיסור אבל לדידן דפסקינן דמחזיקין מאיסור לאיסור כאשר הוכחנו לעיל באות א' דלמסקנ' בע"כ צ"ל דכל שנולד הריעותא מחיים ליתא חז"ה ועוד שהרי אנן פסקינן כרבנן בספ' שער לבן קודם לבהרת דטמא ואיירי בשעה שנזקק לטומאה כגון בשעה שלא נתרפא מנגע הראשונה כמ"ש תוס' כתובו' ע"ה בד"ה ספ' טמא ורבה דס"ל דאין מחזיקין מאיסור לאיסור הולך בזה לשיטתו אח"ז מצאתי בפמ"א בהקדמתו לר"ג כתב ג"כ שרבה הולך בזה לשיטתו דס"ל בב"מ פ"ט כר' יהושע דכהה וטהר משום דאין מחזיקין מנגע לנגע אע"ג שהי' בח"ט מנגע ראשונה ובזה נשלם על מכונו מה שכתבנו לעיל באות א' ובזה מתורץ נמי דברי רמ"א בסי' נ' דכל שנולדה הריעותא מחיים טריפה ולא חילק בין הפ"מ דמשמע דאין להקל כלל והתעוררו בזה שהרי יש לסמוך ע"ד תוספ' דדוקא בדרוסה דשכיחי הוא דחיישינן ומאשר כתבנו גם מדבריהם לא נוכל למצוא דרך סלולה להתיר למסקנא שכל דבריהם סובבים רק לרבה או משום דדחיקא להו לומר דפליג אדר"ה או משום דרבה עצמו ס"ל דחוששין לס"ד כמ"ש הפלתי אבל לדידן דפסקינן כרבנן גם בספק השקול אסורה כשנולד הריעות' מחיים וכשם דבע"כ צ"ל לדעת הרשב"א יבמו' הנ"ל שדבריו סובבים רק לרבה דאל"כ יסתור דבריו למ"ש בחידושיו בחולין כן אפ"ל לדברי תוספ'

ה בהאי דכתיבנא לעיל סי' זה אות ג' בפירושי דעת תוס' חולין וביבמו' דמשום חזקה דמעיקרא בצירוף חזקה דהשתא שנתחזק לפנינו בהתיר' טרם שנמצא הקוץ בושט קסבר עולא דא"ח לש"ה כעין סברא זו מצינן להדי' בי"ד סי' ח' בט"ז ס"ק י' ובש"ך ס"ק כ"ה דכל שבדק הסכין קודם שחיטה ואחר שחיטה לא בדקו ואח"כ נמצא פגום דשחיטתו פסולה ול"א שמא שיבר בו עצמות ולאו אדעתי' ואפי' נפל ע"ג קרקע קשה ומספקא לי' אם נפל על חודו ג"כ שחיטתו פסולה והיכי שנאבד הסכין אחר שחיטה ולא ידע איפה הוא ואח"כ נמצא פגום אזי שחיטתו כשירה והטעם דכל שנאבד הסכין ומעיקרא הי' לו חזקת בדוק דמסתמ' גם לאחר שחיטה יהי' בדוק דרובא קיימא כאשר הי' מתחיל' כמ"ש הרשב"א דרוב סכינים אינם נפגמין ע"י העור וכיון שנאבד הסכין וכבר יצא לפנינו בח"ה טרם שנמצא הסכין פגום אבל כשהסכין לפנינו ולא בדקו לאחר שחיטה שלא הי' עדיין בחז"ה לפנינו אזי שחיטתו פסולה משום חזקת שאינו זבוח: סימן ט

א עוד נראה לי להביא ראי' ברורה לדברי רמ"א דלמסקנא דמסיק אביי דזהו דקדושין וה"ה לגרושין בע"כ צ"ל דכל שנולד הריעותא מחיים אזי אסורה מדאוריית' משום דמחזיקין מאיסור לאיסור שהרי בחולין דף ז' ע"ב בפלוגת' דאביי ורבא שם ועיין היטב שם בכל השקלא וטרי' וברשב"א בחדושיו שהאיר עינינו בפירושו בפשטות הסוגי' ואביא בקצרה תמצית דבריו דקשי' במאי שרצה אביי להוכיח דחמירא סכנתא מאיסור' מספק טומאה בר"ה ואילו ספק מים מגולין אסורין הכי יעלה על הדעת לחלק באיסורין בין ר"ה ורה"י וכיון דס"ט ברה"י ספיקו טמא ה"ה נמי באיסורין אפי' ברה"ר וכן בקושי' רב שימי שהקשה לרבא משרץ בפי חולדה וכו' דספיקו טהור ומתרצינן משום דהלכתא גמירי מסוטה ודוקא בדבר שיש בו דעת לשאול וכו' ומאי קשי' לי' לרבא יותר מלאביי הכי לא מודה דספק טומאה ברה"י ספיקו טמא אלא בע"כ צ"ל משום דהג"ל מסוטה ודוקא בשיבד"ל ומפרש רשב"א דאביי ורבא פליגי באיסורין השוין במשקל אחד למים מגולין דכבר יצא מחזקת היתר משום דשכיחי נחשים ועקרבים ודמי כמו שלא הי' לו חז"ה מעולם וס"ל לרבא דגם באיסורין כה"ג אסור מדינא ולא מוכח מידי דחמירא סכמ"א משום דגבי איסורין כל שלית בי' משום חזקה אסור מדינא ואביי ס"ל דאפילו בדבר שלית לי' חז"ה כלל אפילו הכי מותר באיסורין דכל שספק נולד במקרה אם נשתנה אז ע"י מקרה אם לא אזי מותר בכה"ג באיסורין ודוקא בחתיכה ספק חלב ס"ש שאין הדבר תלוי במקרה הוא דאסור' ונשמע בריש נדה דספ' טומאה ברה"י אע"ג דאיכא ח"ט ס"ט ובספ' טומאה ברה"ר אע"ג דלית לי' חזקה כלל כגון מקוה שנמדד ונמצא חסר דמטהר ר"ש ברה"ר אע"ג שאין שם חזט"ה שאם אתה אומר העמד מקוה על חזקתו והשתא הוא דחסרה א"ל אדרבה העמד טמא ע"ח ואימר לא טבל וס"ל לאביי דהלכתא גמירי מסוטה לא הוית אלא בחדא והוא דספק טומאה ברה"י דאע"ג שהספק נולד במקרה ואית לי' חז"ט דמעיקרא אפ"ה ספיקו טמא משום הילכת' אבל בס' טומאה ברה"ר אפילו כעין מקוה שנמדד ונמצא חסר דלית לי' חט"ה מדינא טהור מפני שהספק נולד במקרה וממוצא הדברים מובן דאם באנו ללמוד איסורין מטומאה נכון הדבר ללמוד מצד שהוא מדינא ולא מצד שבא מהלכתא שהוא מצד גזירת הכתוב ולכן הקשה אביי שפיר מספ' טומא' ברה"ר שהוא מדינא והל"ג לא הוית אלא ברה"י בין בדבר שיש לו חזקה ובין בדבר שאין לו חזט"ה משום שהספ' בא ע"י מקרה והי' מן הדין לטהרו רק מחמת הילכתא לבד הוא דטמא ורבא מתרץ לי' דגם ברה"ר הי' מן הדין לטמא היכא