זית רענן חלק א קכד

כשתשחט וכיון שנשחטה מוקמינן אחזקה משא"כ בספ' בשחיטה דלזה לא הי' לה מעולם חזקת היתר כיון שהספ' בשחיטה עצמו יוע"ש לפענ"ד הגם שדבריו נכונים בעצמותן מצד הסברא איברא עוצם ראיתו מקושי' הגמרא ליתא לפענ"ד שהרי בחולין דף י' בשוחט בסכין ונמצאת פגומ' בפלוגתא דר"ה ור"ח מקשי התם מטבל ועלה ומתרץ לי' דסכין איתרעי בהמה לא איתרעי והגם דאנן פסקינן כר"ה בלא שיבר בו עצמות ול"א סברא זו להתירא משום דבהמ' לא איתרעי היינו משום דהתם מילתא אחריתי אית בי' שהרי הבהמ' עצמ' בחזקת איסור עומדת והסכין הבדוק הוא חזקת המסל' את האיסור שבה וכיון שנולד הריעותא בעצמות המסל' ה"ה כאילו נולד הריעותא בעצמותה אבל היכא דנולד ריעותא בדבר אחר לגמרי סברא אלימתא הוא דכל שנולד ריעותא בדבר אחר הוי כאילו לא נולד ריעותא כלל ומטעם זה שפיר היקשה דא"ה דמשום חזק' מתירין לגמרי בספ' גירושין אע"ג דנולד הריעותא במסל' עצמו שהרי הערוה היא היא המסלקת מאיסור יבמה לשוק א"כ בקידושין נמי נתירנה ליבם שהרי יש לה חזקת היתר בעצמותה והריעותא לא נולדה בעצמותה רק בדבר אחר ודמי כאילו לא נעשתה הריעותא מעולם ובזה יתיישב היטב הא דאמרינן הכא על מתניתין דגיטין למאי הילכתא דאי כהן הוא וכו' ואי ערוה היא צרת' ב"ח ול"ל כולה האי ולא נקטי בפשטא דהיא עצמ' אינ' מתייבמת ולהנך ניחא דפשיטא הוא דאסור' לייבם שהרי הית' בחז"א ליבם משעת נישואין והלא' ע"י איסור ב"א והריעותא בגופ' והוחזק' באותו איסור עצמו ומש"ה סיבב הנפקותא לגבי צרה לאשמעינן דאע"ג דמדינא בחז"ה לשוק קיימא משום דאין מחזיקין מאיסור לאיסור אפ"ה בעי חליצה אולם בעובדא דכו"פ ותו"ש דאיתרע בהמ' גופה דבה נמצא הריעותא וגם חזקת איסור כדקיימא קיימא באותו איסור עצמו שהוא בחזקת שאינו זבוח אזי לכ"ע אסורה אפי' בספ' השקול לדידן שפסקינן דלא כעולא בישב קוץ בושט ובע"כ צ"ל כן לדעת הי"מ ברשב"א שם דהא דאמרינן אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת הוא משום דאין מחזיקין מאיסור לאיסור רק דמחלקי להו מספ' בשחיטה משום דהתם עומדת לכך שתצא מאיסור אמ"ה לאיסור נבלה שהרי בסתמא בלא מעשה המכשירה הרי עומדת לכך לצאת מאיסור לאיסור וכיון דלעולם כך הוא ה"ז כאותו איסור עצמו אבל בערוה כיון דאינה עומדת להתגרש בסתמא ולכן עתה שנולד ריעותא לפנינו ע"י ספק גירושין ולכן דמי לאיסור אחר יוע"ש וא"כ קשי' מקושי' הש"ס דמאי היקשו א"ה בקידושין נמי נימא הכי אלא וודאי משום טעמא דכתיבנא לעיל

ב ועיין בחו"ד בדיני ס"ס ס"ק כ"ז שמביא כמה ראיות נגד דעת תב"ש וכו"פ הנ"ל דכל כה"ג לא הוי כספק בשחיטה וגם ל"ש לאוקי אחזקת שאינו זבוח משום דכל שהספק מצד אחר ועשה מעשה המכשיר בבירור הרי זה כמו בכל ספיקא דאמרינן שאין ספק מוציא מידי ודאי ומוסדי דברים בנוים ע"פ סברות רשב"א יבמו' דף ל"א דאמרינן אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת משום דאין מחזיקין מאיסור לאיסור והא דכל ספ' בשחיטה אסורה משום דבחז"א עומדת דהיינו משום אבר מן החי הרי דמחזיקין מאיסור לאיסור ותירץ דהתם הספ' נולד במעשה המכשיר אבל הכא שהיתה בח"ה אם ימות בעלה והרי מת וקברו מוכיח עליו יוע"ש ומביא ראי' לדבריו מש"ס ערוכה שם רי"פ א"ט גבי ישב לו קוץ בושט שהקשו בגמר' על עולא ומ"ש משני חתיכות וכו' התם איתחז' איסורא ואם איתא לדבריהם הרי גם התם גבי קוץ בושט ואיתחז' איסורא דנקובת הושט נבילה הוי ואדרבה התם גבי ש"ח לא נכנס לכלל חזקה רק דאיקבע איסור' ובקוץ הרי איתחז' ועוד ראיתי באחד מהאחרונים שהקשה מתוספ' שם ד"ה ש"ה שהקשו מחתיכה אחת ספק חלב דאסור' ותירצו משום דהתם לא איתחז' התירא אבל גבי קוץ איתחז' התירא מעיקרא ולי נראה דבע"כ צ"ל דשקלא וטרי' סובב והולך על סוג אחר דלדבריהם קשי' ג"כ דמאי הקשה משוחט בסכין ונמצאת פגומה דהרי למען דאוסר התם הוא רק משום חזקת איסור דמעיקר' וא"א להעמיס כוונה זו בתירוצו דש"ס דהתם אתיילד ריעותא כמו שפירש"י דלאו משום חזקה הוא דאתינן עלה רק דמחלק בין ריעותא דהתם לריעותא דהכא לכן נראה בפשטות השמועה שהרי מצינן כמה וכמה ספיקות ולא הכניסו חז"ל לכלל ספק כלל כעין דאמרינן בגיטין דף ס"ד בתוס' שם ד"ה תינח בעשתה שליח לקבלה וראינו הגט יוצא מתח"י ואח"כ נקרע או שנאבד דמחזקינן אותה למגורשת וודאי נגד חזקת א"א ואע"ג שלא אמר כלום בשעה שהגט בידו ול"ח שמא עשאו הבעל לשליח להולכה וביטל לשליחותא דידה והטעם שכל שלא נראה לפנינו מענין זה אפס קצהו לא נכנס לכלל סוג הספק ומחזקינן אותה למגורשת שהרי ידעינן שהיא עשאתו לשליח לקבלה וחזינן שהגט בידו אזי מסתמא אמר לו הילך כמו שאמרה כמ"ש הר"ן שם ומצינן ג"כ ענין ממוצע בין שני הקצוות עד דגם חז"ל נסתבכו בזה כגון בהוריקה הכבד נגד ב"מ אם חיישינן לנפלה לאור דפליגי הפוסקים (עיין חולין דף נ"ו) בזה אם כגון זה נכנס לכלל סוג הספק או דדמי לכלל כל אחזוקי ריעותא למ"ח ומצינן בכגון זה דגם אמוראים גופייהו פליגי בסוג זה כגון בר"פ הא"ב אם חיישינן שמא פינון הגם שהדבר מצוי ורגילות לפנותם אפ"ה ס"ל מעיקרא דל"ח משום דלא נכנס כלל לכלל סוג הספ' כיון דל"ח ריעותא לפנינו והרי הוא בכלל אין ספ' מוציא מידי וודאי [וזה יותר מעשרים שנה פירשתי כן בדברי תוס' שם ומי חיישינן שמא פינון וז"ל תימא מאי קשי' וכו' וי"ל דנראה לו לדמות כיון דרגילם לפנותם ואפ"ה ל"ח שמא פינו עכ"ל הכוונה דבשלמא אם מחזקינן הדבר משום דל"ש וכיוצא בזה אזי אפשר לחלק בין הנושאים כמובן ברם כיון דשכיחי ואפ"ה ל"ח הרי צ"ל דטעמא דמילתא משום דכגון זה לא נכנס לכלל סוג הספק שוב אין לחלק כלל בין הנושאים כמש"כ לעיל] ולפ"ז גם בספק דרוסה דלא חזינן לפנינו אלא מקצת ריעותא דהוא שותק והן מקרקרין וכן בישב לו קוץ בושט דלא נראה לפנינו אלא מקצת ריעות' שעור אחד נקוב אם נחוש גם לעור השני שניקב ונתרפא או דילמא כל כה"ג לא נכנס לכלל ספ' והוא בכלל אחזוקי ריעות' לא מחזקינן ומסקנ' דמילת' דכמו דחיישינן לדידן לס"ד אע"ג דלא נודע לפנינו אלא התחלת ריעות' לחוד ה"ה בקוץ נמי חיישינן אע"ג דלא נודע אלא מעור אחד חיישינן גם לשני וכיון דמסקינן דכגון זה נכנס לכלל סוג הספ' שוב אפשר לדון בו ג"כ משום חז"א וזהו דמתרץ לי' על ש"ח א' של חלב וכו' דהתם איתחז' איסור' שהרי נודע בבירור שאחת מהם הי' של חלב והספק נראה בעליל וגם לבתר כן מקשי משוחט בסכין ונמצאת פגומה דקס"ד כיון דלא נולד הריעות' בבהמה גופה דמי לכמו התחל' ריעותא בלחוד ומשני התם אתי לידי ריעותא ברורה כיון דחזינן הריעותא במסלק גופי' והריעות' ברורה כמו בנמצאת שבורה מארכובה ולמעלה ולא ידעינן אם קודם שחיטה שהריעותא לפנינו משא"כ הכא דלא נראה לפנינו אלא מקצת מעשה המטריף ודמי לעולא לכמו כל אחזוקי ריעות' דל"מ וס"ל דכה"ג לא נכנס לכלל סוג הספק

ג אמנם עדיין קשה קצת מדברי תוספ' הנ"ל שחילקו דגם בחתיכה א' אע"ג דלא איתחזק איסור' אבל לא איתחז' התירא אבל הכא איתחז' התירא ותיקשי לדעת התו"ש והפלתי הנ"ל אמנם יש להעמיס בכוונתם ע"פ מאי דכתיבנא לעיל בסימן ה' או' ז' דכל שספק נראה לפנינו כגון בעובדא דרמ"א דנמצא מים במוח אע"ג שכבר נמכר ממנו בחזקת כשרות אין זה כנגד חזקה כלל משום דעתה נתעורר הספ' למפרע וכל שנולד הריעות' מחיים לא היתה לה חז"כ מעולם למסקנא דפסקינן דלא כרבה ומחזקינן מאיסור לאיסור איברא זהו כשנולדה ריעותא גמורה או לדידן דפסקינן דלא כעולא גם בכה"ג הוי ריעותא גמורה מש"ה נתעורר הספ' למפרע אבל לעולא דס"ל דכה"ג הוי רק התחלת הריעות' אז כיון שהי' לה חזקה מעיקרא דכשישחטנה תהי' בחזקת היתר וכיון שכבר נשחטה והוחזקנו כבר בחז"ה טרם שנמצא הקוץ אזי שוב אין בכחו של ריעות' קלישתא כזו להוציאו מחז"ה