זית רענן חלק א קכג

הנ"ל דהא בלא הכחשת השני אין דבר שבערוה פחות משנים א"ו בע"כ צ"ל שספק זה שע"י עדותן נתעורר רק לאחר מיתות הבעל דתו ליכא נפקותא לא לערוה גופי' ולא לדבר שבערוה רק לצרת הערוה אם נתירה לשוק ובזה כבר יצא מדין דבר שבערוה כיון דליכא שום נפקותא בקידושין או בגירושין דערוה גופ' רק לענין חייבי לאוין ולהתיר יבמ' לשוק וגם נסתלק' לי' חזק' הערוה דלא נתקדשה או דלא נתגרשה משום חזקת פנויה או חזק' א"א דידה שכבר מתו בעלה והערוה ולא נשאר לן רק חזקת דצרה עצמה וקא ש"ו וממאי דבכת א' איירי וכו' ומתרץ דאי בשני כ"ע ותו אין מן ההכרח מעצמות עדותן דאיירי כשבאו אח"כ והדרינן לפשטא דלישנא שנתעורר הספק מיד וא"כ תתייבם ואין בכ"כ כיון דאיכא תרי חזקה לפנינו חזקת הערוה שלא נתקדשה וחז"ה דידה שהית' בחז"ה ליבם דכל שהספק נולד בחיי הערוה ובחיי הבעל הרי איכא לאצרופי גם לחזקת הערוה בהדי חזקה דידה [כדאיתא בתוס' בגירש וא"כ כנס] וכל היכא דאיכא תרי חזקה ל"א תו"ת סד"א כמו שפירש רש"י בעירובין הנ"ל

יג ובהא דרבה ור"י גופיהו דמוקי למתניתין דגיטין י בשתי כ"ע ואפ"ה בעי חליצה אע"ג דאיכא תרי חזקה דשאני התם כיון דלא קתני במתניתין להדי' דצרתה בעי חליצ' רק דאמרינן עלה לאשכוחי נפקותא גם לענין צרה אזי נוכל לומר דנ"מ כשבאו אח"כ לאח"מ הבעל והערוה דנסתלק לי' חזקת הערו' כיון דאין דנין עלי' כמש"כ לעיל בסימן זה אות ה' אבל במתני' דיבמות אי איירי בשתי כ"ע תו נסתלק ההכרח מעצמות עדותן דאיירי שנתעורר הספק אח"כ וכיון שכן הדרינן למילתא קמייתא דאיירי כפשטא דלישנא ונסתבך בסבך גם חזקת הערו' ואיכא תרי חזק'] אומנם גם לדעת רש"י בעירובין כן הדברים לרבא דמתרץ לי' התם דגם בנגע בלילה איירי בתו"ת ורק משום דאיכא תרי חזקה אזלינן להקל אבל רבה ור"י דמוקי למתני' דעירובין בתרי ותרי אבל בנגע בא' בלילה איירי בספק במציאות אבל בתו"ת לעולם אמרינן דהוי סד"א אפילו היכא דאיכא תרי חזקה ומש"ה הדר וקא מקשי לי' קיימא עדים וקאמרי קרוב לה ואת אמרת תתייבם ואין בכ"כ שהרי אנן אליבא דרבה ור"י קאמינא דקסברי דאפילו במקום דאיכא תרי חזקה לעולם אמרינן דהוי ספיקא דאוריי'

יד וראיתי בס' ח"ש סי' ב' בחלק י"ד שהיקשה על תירוצו דש"ך דלמסקנא דזהו דקידושין וה"ה לגירושין מהדרינן מסברת רבה משום דאיתרע לי' שנולד בשעת איסורא אע"ג דא"ל שהוא רק מדרבנן לחומרא מ"מ יש מקום לומר דהדר בי' מעיקר סברתו דרבה והיקש' שהרי אביי הוא מרא דשמעתי' שהיקש' מתחיל' ועד סוף בסוגין על רבה והוא גופי' ס"ל לקמן דיגיד עליו ריעו ואיהו הוא דקא מקש' ובקידושין גופי' מנלן דבכת אח' דילמא גם בשתי כ"ע תתייבם מדינא משום דמוקמינן אחזקה רק מדרבנן החמירו אבל בכ"א לא החמירו לפירש התוס' שם ולגירסתם דקושי' זו נמשך למה דמבאר לי' לקמן משום דתו"ת סדר"ב הוא הרי דגם למסקנא אפי' לאביי עצמו מוקמינן על חז"ה ואין לומר משום חז"פ דערוה דא"כ גם בספק נתגרש' דאיסור' מדאוריי' לדעת הש"ך למסקנא ואמאי הרי איכא חזקת א"א דערוה א"ו דחזקת א"א דערו' ל"מ אלא כדי להעמיד הצרה בחז"ה וכיון שנולד הריעותא בשעת איסורא דל"מ למסקנא ה"ה נמי דחזקת הערו' ל"מ ע"כ תמצית דבריו והניח בצע"ג על הש"ך והאחרונים שלא הביאו דברי תוס' אלו שהסבו גם למסקנא להתיר' מדינא עפ"י חז"ה דצרה ולי נרא' דוודאי דברי תוס' דלעיל שתירצו בגירש ואח"כ כנס מא"ל שהוא משום חזקת א"א דערו' עצמה והרי כיון שדנין על הערו' שאינו מגורשת תו ליכא ספיקא לגבי צרתה וכן נרא' מהמחבר ש"ש שהבאתי לעיל באות ה' שהיקש' על תוס' דתו מה קשי' להו מספק דרוס' דהרי משום חזקת הערו' הוא דמתיר הצר' יוע"ש ובזה ל"ש משום דאיתרע לי' בשעת איסורא ומדברי הש"ך לא קשי' דה"פ דיש מקום לומר דהדר בי' לגמרי מסברת רבה ואסורה מדאוריי' דהיינו היכא דבאו עדים לאחר מיתות הבעל דתו ליכא נפקותא רק לגבי הצר' ולית לה רק ח"ה שלה וזה ל"מ משום דנולד הריעותא מחיים כמש"כ לעיל באות ה' והיכא שבאו בחיי הבעל אזי גם למסקנא אינה אסורה רק מדרבנן משום חזקת א"א דערוה וא"כ תו ליכא ראי' מתוס' הנ"ל דהתם משום חז"פ דערוה הוא דמתייבמת הצרה כמש"כ תוס' לעיל בגירש ואח"כ כינס אומנם צע"ק ולחלק בין האי דאמרינן הכא דמשום חזק' ערו' נגרר גם בנידון צרת' ובכתובו' דף ע"ו מסקינן בתוס' שם כפירושו של רש"י במנה לאבא בידך דאין חזק' הגוף דבת מועיל לאביה איברא בל"ז צריכין להבין שהרי כל דין חזק' אתי' מנגעי בתים ודילמא אדנפיק ואתי בציר לי' שיעורא ועיין בתוס' שם שחזקה זו סובבת על הנכנס וראיתי במהרי"ט שהניח דבריהם בצ"ע מכמה וכמה חזקות מחזקת מקוה וחזקת טבל וחזקת סכין יסבו בלכתן על אחרים לכן נראה דהא דל"מ חזקת הבת לאבי' הוא רק בחזק' גרוע שלא נתבררה מעולם רק דאתי מכח רובא אבל בחזק' שנתברר' בשעת' כמו בכל הנך דלעיל מהני ג"כ לאחרים ומשה"ט מהני ג"כ חזק' א"א או חזקת פנוי' של ערו' לצר' ונזכרתי שבעל המחבר ח"צ סי' מ"ד מביא ראי' ממסקנא דסוגי' דא"א הנ"ל דל"מ חזקת הערו' לצר' שתהא מותרת לשוק או שתתייבם צרתה בין בכת אחת ובין בשתי כיתות אע"ג דמסדר"ב הוא לא מוקמינן לצר' על חזקת הערו' יוע"ש ודבריו צ"ע דהא מ"מ נתירנה לשוק בספק גירושין משום ח"ה דידה וגם בספק קידושין נתירנה להתייבם משום חז"ה ליבם אלא בע"כ צ"ל דמ"מ אסורה מדרבנן וצ"ל דקשי' לי' לדינא דפסקינן בין בספ' גירושין ובין בספ' קידושין דחולצת ול"מ הרי היכא דאיכא תרי חזק' מסקינן בעירובין דף ל"ו דאזלינן להקל אלא הטעם משום דחזק' הערו' ל"מ לצרת' איברא מה דכתיבנא לעיל להוכיח ממסקנא זו כדעת רמ"א דכל שנולד הריעותא מחיים לא הוי חזקה כלל עיין לעיל באות א' אתי שפיר אפי' כשנחזיק בסברת ח"צ הנ"ל דחזקת ערו' ל"מ לצרת' משום דמ"מ קשי' לרבא דאיהו הוא דמסיק הכא דזהו דקידושין וה"ה לגירושין ורבא לית לי' ר"א משום מנה לאבא בידך רק משום כאן נמצא הוא דמתרץ לי' התם בסוגי' דהיו בה מומין ועיין באשרי שם: סימן ח

א ועתה נעמוד לחקור אשר ראיתי רבותינו האחרוני' מתנגחים זה לזה בהלכה ושמו ציונים בראיו' שונים לדחות את דברי בעל תב"ש וכו"פ לגמרי זה בכה וזה בכה והנה בעל תב"ש המציא דבא זאב ונטל הסימנין ונמצאו נקובים דלא תלינן בזאב משום דנקובת הסי' הרי הוא כנבלה ובהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת ודמי לטבל ועלה ונמצא עליו דבר חוצץ דאפי' נתעסק באותו המין וכו' לא עלתה לו טבילה ובכו"פ החזיק ג"כ כעין סברא זו בסי' ל"ג באווזות המלעיטות דבספק מחמת חולה או מחמת קוץ דאזלינן לחומרא ולדעתם צריכין לומר דהא דאמרינן בספק גרושין דמותרת לשוק מדינא משום דאשה זו בחז"ה לשוק עומדת אע"ג דאסור' משום חזקת א"א ותיכף בשעת מיתו' הבעל כבר איתא לספק גרושין דערוה ולא הותרה מעולם דהתם טעמא אחרינא משום דאין מחזיקין מאיסור לאיסור דהיינו מאיסור א"א לאיסור יבמה לשוק אבל בסימנין דהוי כאינו זבוח וכבר הוחזק באיסור זה עצמו ע"כ תורף דבריו והנה בעל ש"ש שמעתתא ה' פ' ו' הקשה על דברי כו"פ הנ"ל דלדבריו מאי הקשו בש"ס א"ה בקידושין נמי נימא הכי אשה זו בח"ה ליבם עומדת וכו' שהרי תיכף כשקידש הצרה נאסרה ליבם משום אשת איש ומשום אשת אח דהרי חיילו בבת אחת ואח"כ כשמת הבעל אע"ג דאיסור א"א אזדי לי' אבל איסור אשת אח כדקאי קאי ומזה יצא לדון דבע"כ צ"ל דלעולם על שעה קודם שנולד הספ' וכיון שטרם שנולד הספ' הי' לה חז"ה ליבם כשימות בעל' אע"ג שאיסור לו ובשעת' משום איסור זה גופ' אפ"ה הוי חז"ה משום שתתיר כשימות בעל' וא"כ ה"ה בספ' בסימנין כיון שהית' לה חז"ה