זית רענן חלק א קכב

דאיתשל מרי עלי' היא גופי' מנלן אבל בתו"ת כיון דנאמנים לכ"ד נאמנים נמי שבטעות החזקנו עד כה אכן לדעת הרמב"ם ורשב"א דקסברי דע"א נאמן באיסורין כנגד חזקה גם בחזקה כהאי מהימן ולית מן ההכרח לדחוקי נפשין לחלק בין חזקה דמעיקר' לחזקה דהשת' והאי דלא מהמנינן לי' בס"ת רק משום מתוך דהתם בפועל איירי ומשום חזקת פועל שמשמר פעולתו הוא דלא מהמנינן לי' כמש"כ הרשב"א ור"ן קידושין על כל הנך דקתני התם בנטמאו טהרותיך דלא מהימן אלא משום בידו שהוא משום חזקת פועל וכן בגוילין איירי בפועל שהרי אמר ס"ת שכתבתי לפלוני וכן ממאי דאמרינן מתוך שנאמן להפסיד שכרו משמע דפועל איירי ואין לבנות דיק מדנקט התם ס"ת ביד מי א"ל ביד לוקח שגם באומן שייך כן

ח אין להקשות מדברי הגמ"ר ה"א סי' ג' ומרדכי בשליח שהביא שטר שליחות מאחד לקדש לו אשה ידועה ואח"כ בשעת קידושין טעה ואמר לי ואח"כ אמר שבטעות היתה ופסק דמהימן משום דגם בדבר שבערוה היכא דלא איתחזק מהימן היינו דש"ה כיון דנתחזק לשליח ועסקו באותו ענין עד כה לקדשה לפלוני הרי זה כאילו לא נתחזקה באיסור דנראה בעליל שטעה בשגרא דלשנא ודמי כאילו נולד הספק מיד בשעת קידושין שהרי דבריו הראשונים ושל עכשיו סתרי אהדדי ולכן כשמפרש דבריו אח"כ והעיד שבטעות יצא מפיו נאמן כאשר העריך בזה הגהות מיימינות שם בה' אישות סי' ג' וכל זה הוא כנותן טעם לדבריו על האמנותו של שליח שאינו רק כע"א משום דזולת עדותן הרי כאילו נולד הספק לפנינו והאי דכתיבנא דהיכא דאיכא חזקת פועל לכ"ע א"נ הוא משום דחזקה דמסתבר עדיפי ועיין בש"ש ש"ו פ' ג' ולהנ"ל אין דבריו מוכרחים

ט והגם שהדברים נכונים בעצמותן ונראה בעליל כי כנים המה אביא ראי' נכונה ומינה גופה תסתיים לכל הנ"ל ובזה יומתק לנו היטב דברי רבותינו כאשר נבאר והוא שהרי גבי ינאי גופה שהיה לו ח"כ עד כה ואפ"ה לא מוקמינן לי' על חזקתו שהחזיקו בו טרם שבאו עדים [דאע"ג שאמרו אמו נשבית וכו' היינו קול הברה בעלמ' דאל"כ קשה לאביי שהוכיח מזה דע"א נאמן בדבר שבערוה ש"ה שהוא משום שהקול מסייע לו כאשר היקשו בכתובות כ"ו ע"ב ד"ה אנן כעין זה על ר"ת וע"כ לא השיגו בתוס' עליהם אלא משום חזקת אמו שהיתה בחז"כ אבל חזקת עצמותו כ"ע מודים שנסתלק לגמרי בתרי ותרי מפני דלדבריהם נתחזק בטעות ול"מ בתו"ת אלא חזקה שהחזיקו בו בשעה שלא חל עדותן ושגם לדברי הפוסלים הי' החזקה כדין ומינה מוכח דבע"א אפי' נגד חזקה כה"ג דלדבריו היה בטעות אפ"ה לא מהימן דאל"כ האיך הוכיח אביי מזה דבע"א אומר שזינתה דנאמן ש"ה שהוא נגד החזקה שהרי לא היו עדי קוס"ת אבל בינאי כיון שאינו מעיד נגד החזקה שלדבריו נתחזק בטעות וגם חזקת אמו לית' שהרי לית' קמן לפרש"י שם א"ו דשאני ע"א דכל שמעיד נגד חזקה שהחזיקו בו עד עכשיו לא האמינו רחמנ' וגם לדעת רבותינו בתוס' כן הוא שהרי בכתובות בתוס' הנ"ל מביאים תירוצו של רש"י גבי ינאי והשיגו עליו דאכתי נעמידנו על חזקת אמו ואח"כ מביאים תירוצו של ר"ת משום שכל הנשים הי' בחזקת שביות והיקשו עליו דא"כ היכא מייתי' מיני' ראי' לאשתו שזינתה דשאני בזנות שהיתה בחזקת היתר ומדוע לא היקשו כן גם לרש"י דס"ל כיון שמעיד על תחילת לידתו בפיסול לית לי' חזקה א"ו דשאני ע"א מתרי ותרי

י ובמאי דכתיבנא אשכחנ' פתרא לקושי' תוס' יבמות דף ל"א ד"ה למאי הילכת' וז"ל תימה דמשנה זו בגיטין בהזורק דף ע"ח ולא מסיק התם בגמ' למאי הילכת' ונראה דבל"ז צריכין להבין הכי קצרה ידם לאשכוחי כמה נפקות' טובא והלא בהדי' תני' לה ובגיטין דף ע"ג ובמאי הוא בא"ה דאיכא נפקותא ליורשה ולטמא לה ולהפרת נדרים ולענין אשם תלוי ומדוע עלה במשעל הכרמים לחפש הנך תרתי לבדנה ונראה בעליל דבאמת לא נעלם דאיכא נפקות' טובא רק שחידשו דלא מיבעי בהנך נפקותא כולהו דלית' אלא חדא חזקה דלא אזלינן בתרה ומחמרינן עלה לספק מגורשת כגון לטמ' לה ולהפרת נדרים ולענין חטאת וכיוצ' בו דלית' אלא לחזקת א"א לחוד אלא אפי' בהנך תרתי דאיכא תרי חזק' דאיכא חזק' א"א דיד' וחזק' היתר דידי' אפ"ה אסורה עליו אם כהן הוא וכן אם ערוה היא לענין דצרתה צריכה חליצה דאיכא תרתי חזקה חזקת א"א דערוה וגם חז"ה דידה שהיתה בחז"ה לשוק כדס"ד השתא וטעמא דמילת' דלא אזלינן בתר שני חזקה ובעירובין ל"ו הנ"ל מבואר להיפך א"ו דבני הישיבה כיוונו בזה להקדים כעין יסוד והקדמה לתירוצו דרבה ור"י דמתניתין איירי בתו"ת ובתו"ת הוי כספיק' דאוריי' ולא אזלינן בתר חזקה משום דשנים מוציאין מחזקה וה"ה ממיל' גם בתרי חזקה נמי אבל למסקנ' דמסקינן דתו"ת סדר"ב ורק מדרבנן החמירו דלא אזלינן בתר חזקה אבל בתר שני חזקות אזלינן כאשר בארנו לעיל באות א' וכתירוצו דרב' התם בעירובין רק דהכא לית לה חזקת היתר משום דנולד ריעות' מחיים ונמצ' שגם לענין צרת ערוה לית' אלא חדא חזקה ובכה"ג הרי איכא נפקות' טובא המבוארים בבריית' להדי' בגיטין שם ולענין אם כהן הוא ג"כ מותרת לו מצד עיקר הדין כיון דאיכא תרתי חזקה רק דלא גרע מריח הגט דמ"מ אסורה מדרבנן ומעיקר' בעינן למימר דאסורה מצד עיקר הדין כמו בכל סד"א

יא ועל פי הוצעת כל הדברים הנ"ל נהדרינ' בסוגין דלקמן להציץ מבין החרכים בפירושו של רש"י הסתומים והחתומים וכבר צווחו בזה קמאי דקמאי ה"ה בעלי התוספת וביותר האריך בזה הרשב"א בחדושיו ונלקטה איזהו קושי' החמורות מהם שעמד בזה מתחילה תמה על פירושו שפירש בכת אחת בע"א אומר נתגרשה וע"א אומר לא נתגרשה דהא גם זולת הכחשת העד אין בדברי העד שאומר נתגרשה כלום כמו דאיתא בכתובות תרווייהו בא"א קמסהדי והאי דקאמר נתגרשה וכו' ובדוכתי' טובא דאין דבר שבערוה פחות משנים לכן מביא בשם ר"ח דלדידהו גופייהו מספקא להו בקרוב לה גם במה שפרש"י בהא דמתרץ אי בשתי כיתי עדים תתייבם ואין בכך כלום דהאיך טעה בזה כקושי' תוס' כיון דס"ל תו"ת סד"א וביותר תמה להפליא דהאיך עלה ע"ד מהיפך להיפך דבשתי כ"ע מוקמינן לה על חזקה קמייתא ובכת אחת לא והלא מעיקרא תקע ליסוד מוסד בהיפך וכן הוא ג"כ במסקנא ואיך נסתבך בזה כד שו"ט בזה גופא לכן נלפענ"ד ליישב דברי קדשו שהרי מצינן כמה רבוותא דס"ל דע"א נאמן באיסורין אפי' נגד חזקה ולדעת תוס' ריש גיטין מספ"ל לדידן ממאי דאיתא בריש האשה רבה מדי דהוי אטבל והקדש וקונמת היא גופ' מנלן יוע"ש גם מצינן דעת מקצת רבוותא דקסברי דיבמה לשוק לא נכנס בכלל סוג דבר שבערוה כיון שאין הולד ממזר ובפסולי כהונה לכ"ע לא הוי דבר שבערוה רק כשמעיד על תחילת לידתו בפיסול כגון בבן גרושה וכדומה וכדאיתא להדי' בעובדא דינאי ולזה הסכימו כל האחרונים בספריהם גם למאן דאית לי' תו"ת סד"א דמשמע מצד הסברא הפשוט' ומהפוסקים דאפילו היכא דאיכא תרי חזקה לא מוקמינן עליהם אכן מ"מ אין מן הזרות לפרש במאי דסלקא אדעתי' דגמרא לחלק בין חזקה א' לשני חזקות ובמקום ש"ח לא הוי סד"א שהרי חד מקמאי אית לי' הכי גם למסקנא שהרי הריטב"א בעירובין דף ל"ו מפרש להדי' כן בפרש"י שם בתירוצו של רבא התם דמתרץ התם תרי חזקה לקולא משום דבמקום ש"ח ל"א תו"ת סד"א

יב עוד נקדים הקדמה אחת דלקושטא נראה בעליל מפשטות לישנא דמתניתין דספיקא דקרוב לה נולד מיד זולת אם יקשה לן עלה איזהו קשי' מתוך השו"ט שהגדתן בעיקר עדותן לית בי' ממשא כאשר נבאר להלן כאשר נוקים לה שספק זה נתעורר אחר מיתות הבעל יתורץ היטב אמרינן דלישנא דחוק אנפשי' ומוקמינן לי' בכל האפשרי כי היכא דלפרוקי בעיקר דינא וכן הוא סוגיות הש"ס בכ"מ ומעתה יתורץ היטב כל הש"ו אם תתחקה הדברים שכתבנו לעיל והקדמות האלה שהצגנו הנה והוא דלרבה ור"י דמוקמי למתניתין בשתי כ"ע והנפקותא לענין דאי ערוה היא צרתה בעי חליצה ומתניתין דיבמות דנקיט לי' בקידושין וקא שביק לה בגירושין משום דאיירי בכת אחת וקשי' לן כקושי' הרשב"א