זית רענן חלק א קכא

ד וכד דייקינא אשכחנא דבעיקר סברת רבא דהיכי דאיכא תרי חזקה לא מחמרינן אפילו מדרבנן ליכא מאן דפליג גם לאמוראי אחרינא דמתרצי התם באנפי אחרינא ומשמע דפליגי על רבא גם בתרי חזקה זהו דוקא בגוונא דהתם כגון בנגע באחד בלילה ומשום טעמא דנבאר להלן אבל בעיקר סברת רבא ליכא מאן דפליג שהרי חזינן היכא דאיכא תרתי לריעותא כגון במקוה שנמדד ונמצא חסר דמטמאין הכלים למפרע בטומאה ודאית אפילו לשרוף ואפי' בר"ה משום דע"י חזקה דהשתא וחזקת טומאה דמעיקרא עשאוהו כוודאי מדינא דאוריית' והרי חזקה דהשתא גריעי מחזקה קדמייתא ואפ"ה בהדי צירוף לחזקה נעשה כוודאי א"כ מכ"ש נשמע דהיכא דאיכא לחזקה קמייתא צירופי בהדי חזקה אחריתי דנעשה כבירור גמור אפילו להקל וגם לדעת הרמב"ם בה"ת פ"ה ה' כ"ד דפוסק כר"ש דמטהר ברה"ר מ"מ מדרבנן נשמע לר"ש ואפושי פלוגת' לא מפשינן וע"כ ל"פ רש"י אלא בצירוף חזקה דהשתא דגריעי טובא מחזקה קמייתא אבל בצירוף חזקה דמעיקרא גם ר"ש מודה דעשאוהו כוודאי גמורה והא דמשמע התם בעירובין דרבה ור"י לית להו תירוצא דרבא התם היינו משום דקסברי דהתם בנגע בלילה כיון דוודאי נגע וספק טומאתן לא נוכל להצטרף חזקת טהרה דנוגע לפי שחזקה דידי' של הנוגע נגרר ממילא אחרי הדבר שנוגע בו וכעין סברא זו מצינו להדי' בפ"ד דטהרו' משנה ה' על ודאי מגען שהוא ספק טומאתן שורפין את התרומה וביותר מבואר כן בריטב"א קדושין דף ע"ט שהקשה על מקוה שנמדד דכל הכלים שנגע בהם האדם טמאין וז"ל וקשי' לי אמאי אזלינן בתר חזקת טמא ניזול בתר חזקת טהרות שנגע בהם שהי' בחזקת טהרה ולא נטמא מספק וכדאמרינן בשליא בבית בפ' המפלת דף כ"ו) דכיון דרוב שליות יש להם ולד הבית טמא ולא אזלינן בתר חזקה דבית כלל למימר אוקים מיעוט שליות שאין להם ולד לחזקת בית שהוא טהור אלא מכיון דה"ל שליא בבית נפק לי' בית מחזקתו וה"ל כשליא וה"ה להא וכן בנדה לב"ה דמטמא למפרע מעל"ע כל טהרות שנגעה דכיון דודאי נגעה נפקי טהרות מחזקתם והוי כנדה גופי' וכן אתה דן בכ"מ דאיכא ודאי מגע לא אזלינן בתר חזקת טהרה אלא כשיש ספק במגע עצמו ושמא לא נגע עכ"ל וממוצא הדברים נשמע דהיכא דאיכא תרי חזקה מעלי' אזי לכ"ע אזלינן בתרייהו אפילו לקולא ובפרט דבל"ז הלכה כרבא דבתרא הוא לגבי רבה ור"י ואיך אפ"ל דבספק גרושין דערוה תהי' הצרה אסורה לשוק אם לא נאמר בבירור דהיכא דנולד ריעותא מחיים ליתא לחזקת היתר כלל וכלל כנלפענ"ד ברור וצלול

ה ועיין בש"ש שמעתתי' ה' פרק ז' שהקשה על תוס' דלאחר שתירצו דגם בגירש ואח"כ כינס איכא חזקה משום חזקת הערוה שלא נתגרשה א"כ מה קא קשי' להו שם מספק דרוסה וישב קוץ בושט משום דנולד ריעות' מחיים ליתא לחזקת היתר שהרי עדיין מותרת לשוק משום חזקת הערוה שלא נתגרשה ונראה לי דמילתא דפשיטא היא דחזקת הערוה ל"ש אלא כשנולד הספק בחיי הבעל ובחיי הערוה אבל כשנולד הספק לאחר מיתת הבעל וגם כשמתה הערוה אח"מ הבעל דלית לן נפקותא לערוה כלל כגון שבאו העדים אח"מ הבעל ואחר מיתת הערוה והגידו בפני ב"ד דנתגרשה הערוה בספק או בהכחשת תו"ת תו לית לן לאוקמי בתר חזקת הערוה כיון דנסתלק הנידון ממנה ולית לן לחקורי עלה ול"מ רק על הצרה יסוב כל הנידון איך אפשר לדון עוד משום חזקת אשת איש של הערוה רק משום חז"ה של הצרה שהי' בשעת לידת הספק וע"ז שפיר הקשו כיון דנראה מלישנא דגמרא דנקיט לי' משום חז"ה לשוק של הצרה גופי' ולא משום חזקה הנגרר מן הערוה שהרי תירץ רבה להדי' כן דאשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת והיינו משום דרצה לכלול בזה דאפילו כשנודע הספק בתר מיתות הבעל והערוה אפ"ה מותרת לשוק משום חז"ה דידה שהי' בשעת לידת הספק עצמו אע"ג שנולד הספק בשעת איסור וע"ז הקשו שפיר מספק דרוסה וישב קוץ בושט וא"ל דא"כ עדיין תקשה בגירש ואח"כ כינס ובאו העדים אחר מיתות הבעל והערוה מא"ל אך דבל"ז צריכין להבין בעיקר הקושי' שהקשו תינח כינס ואח"כ גירש שכבר הוי צרת ערוה אבל גירש ואח"כ כינס הא לא הוי בחזקת היתר לשוק שהרי פירשו בעצמם לקמן ל"א בד"ה אי בשתי כ"ע דכיון דליתא בגירושין בכל גוונא דאיכא בקדושין משה"ט לא קתני לה בגרושין וכיון דבקדושין איירי אפילו בכנס ולבסוף קידש להכי קא שביק לי' בגירושין וצ"ל דעיקר קושיתם קאי כיון דקאי התנא במשנה לעיל ע"א זהו שאמרו וכולן שמתו או נתגרשו צרותיהן מותרת ונקיט לי' בשלש' אחים וכו' גירש אחד וכו' ומת נשוי נכרית וכנסה המגרש וכו' הרי דנקיט ואזיל בגירש ולבסוף כנס בוודאי גירושין וא"כ בגוונא דנקיט לי' בוודאי גרושין הוי לי' נמי לאשמועינן גם בספק גרושין ואח"כ כינס דתו לית לה חז"ה וע"ז שפיר תירצו משום חזקת הערוה שלא נתגרשה כיון דסתמא דרישא איירי כשנודע הדבר בחיי הבעל וא"כ בספקא כה"ג איתא לחזקת הערוה ותו לא קשי' לן דלינקוט לי' בספק גרושין וכשלא נודע הדבר בחיי הבעל וחיי הערוה דז"א כיון דבקדושין שייכא בין נודע ובין בלא נודע ובגרושין ליתא אלא בלא נודע מש"ה קא שביק לי' בגירושין כמו שפירשו בעצמן לקמן כיון דבקדושין שייכא בין בשתי כ"ע ובין בכ"א ובגרושין ליתא אלא בכ"א מש"ה לא קתני לה כלל בגירושין משום דליתא בגוונא דקדושין וה"ה ה"נ בלא נודע כיון דלא הוי דומי' דרישא ולא דומי' דקדושין קא שביק לי' בגירושין לגמרי

ו וראיה למאי דכתיבנא דהיכא שמתו הבעל והערוה דתו אי אפשר לדון משום חזקת אשת איש דערוה שהרי פירש"י גבי עובד' דינאי דא"א לומר אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי איתתא אחזקה דה"מ אי הואי קמן והיתה באה לפנינו להתירה עיין בקידושין ס"ו ע"א וגם לדעת תוס' שם שהשיגו על רש"י בזה הוא מטעם דמאן דמכשר בה מכ"ב וזהו בבת לגבי אמה דהוי כגוף אחד וכאחד מאברי' משא"כ בגירושין דערוה לגבי צרה דכל דליכא נפקות' לערוה גופה תו א"א לדון עוד משום חזקת הערוה ולפ"ז נראה ברור לדינא היכא דנולד הספק גירושין של ערוה לפנינו אחר מיתת שניהם דאזי הצרה אסורה לשוק מדאוריית' כמו כל סד"א שהרי לית לה שום חזקה דחזקת ערוה ל"ש כנ"ל ומשום חז"ה דידה לא אפשר לדון בה כיון שנתעורר הספק למפרע בשעה שהיתה אסורה לשוק כאשר הוכחנו לעיל דלמסקנ' א"א לדון בה כלל משום חז"ה דידה כיון שספק היה למפרע בשעה שהיתה אסורה לשוק: ץ

ז ואין לומר דעודנו נדון בה משום חזקת היתר שהוחזקה לפנינו לאחר מיתת הבעל טרם שנולד הספק לפנינו דז"א דכל שהספק ע"י תרי ותרי או בשאר ספיק' במקרה אזי נדון על עידן הספק עצמו ולא על פי שהוחזק לפנינו בטעות מפני שלא נודע הספק אז לפנינו והגב"ע בעובדא דרמ"א עצמו בנמצא מים במוח לאחר שכבר נמכרה הבהמה בחז"ה הכי יעלה ע"ד לדון בו משום חז"ה שהחזקנו טרם שנמצא הריעותא וכן בכל ספיק' דתו"ת או בכל ס' דמציאות א"א לדון משום חזקה שהחזקנו בטעות טרם שנודע הספק וממיל' מובן היכא שהיתה לפנינו בחזקת א"א ואח"כ באו עדים ואמרו ראינו מאחורי הגדר בשעה שקידשה וידענו שעידי קידושין קטנים היו ושנים אחרים הכחישם דא"א לומר אוקי תרי בה"ת ואוקמי על חזקת א"א רק להיפך דאוקי תרי לבהדי תרי אוקמי בחז"פ ושרי מדאוריית' ולא נאסרה אלא מדרבנן איכא נפקותא טובא לדינא אבל בע"א לפוסקים דס"ל דל"מ נגד חזקה או בדבר שבערוה דל"מ לכ"ע אזי אפילו בחזקה כי האי דלפ"ד העד נתחזק בטעות אפ"ה לא מהימנינן לי' וראי' מגיטין דף נ"ד בסופר שאמר גוילין שבה לא עבדתי לשמן דל"מ רק משום מתוך אע"ג דלפ"ד נתחזק בטעות והסברא פשוטה דבעד אחד הטעם הוא משום דלא מהמנינן לי' נגד החזקה וכל שזולת עדותן הרי כבר נתחזק הדבר לפנינו ושוב לא מהמנינן לי' והא גופי' לא מהימן שהיתה בטעות וכן ביבמות בפ' הא"ר באמר ידענא