זית רענן חלק א קכ

שיהי' הקבוע ניכר במקומו דוקא אמאי מטמא מדאוריית' ואי משום דקרקע חשיבי ול"ב ל"מ ד"ח בדאוריית' רק מדרבנן הוא דל"ב ושדה שאבד בו קבר שאני דהתם אין הנידון על הקרקע רק על המת ול"ש לומר שיתבטל המת בקרקע וגם מ"ש מנטיעות דערלה י"ל דגם בנטיעות לא הוי אלא משום חשיבות דנטיעות עצמן ולא נידון אלא כקבוע מדרבנן ככל דברים החשובים

ט ועל פי הדברים האלה כמעט הושוו דעת רבותינו בזה ועיין בפ"מ שם ס"ק י"ד שמרבה מחלוקת בזה בין רבוותא בחלק ב' והוא דלדעת ר"ש מקינון לא הוי אפילו כקבוע מדרבנן בתערובות החניות ומדברי הפרישה נרא' דהוי קבוע מדרבנן אפילו בחתיכות שאר"ל ומתוס' נזיר וגיטין משמע דלא הוי כקבוע אפילו מדרבנן ומרמב"ן ומ"מ משמע דנידון כקבוע מדאוריית' [כמ"ש לעיל באות ו' בשם משנה למלך] ולפענ"ד נראה דבתערובות חניות ולא ניכר האיסור במקומו לכ"ע נידון כקבוע דרבנן דלא גרע מאת שדרכו למנות דפסקינן דנידון כקבוע מדרבנן משא"כ בקרקע עולם בין קרקעות הוא דס"ל לר"ש מקינון דלית בי' משום קבוע שאיננו חלק מיוחד להמנות בפ"ע וכן באומר לשלוחו צא וקדש אשה סתם דאסור בכל הנשים שבעולם אי לית לן שום ספק אחר רק מצד התערו' אזי לכ"ע הי' נידון כקבוע מדרבנן דברי' חשיבי ולא בטלי וחשיב כקבוע מדרבנן והא דמשמע מתוס' דדוקא משום קנסא הוא דאסרינן לי' ה"ט משום דעיקר איסורא ע"י חזקה שע"ש הוא והאי חזקה קלישא הוא דאולי לא תתרצה להתקדש לו ובעיקר פלוגת' שבין שיטת התוספ' ורמב"ן כבר כתבנו לעיל באות ו' דלכ"ע כל היכא דלא ניכר הקבוע במקומו לית בי' משום קבוע דאוריית' רק דפלוגתייהו תלי' במאי דאיתא להדי' בדבריהם דלרמב"ן כל היכא דלא איתחזק נידון כאיסורין ולדידי' נידון כאילו הוכר האיסור במקומו שהרי נודע להמתקדשת משא"כ לשיטת תוס' שכתבו דאין הקרובות נאמנות לומר לא נתקדשנו להתיר אחת מן הקרובות להנשא למשלח ש"מ דנידון כדבר שבערוה ולדידהו נידון ממילא כאילו לא הוכר האיסור במקומו ואפשר להשוות גם דעת פר"ח שהביא דבתערובות חניות אין בהם משום קבוע אפילו מדרבנן והוא דע"כ ל"א דבתערובות חניות נידון משום קבוע מדרבנן היינו שכל אחת ואחת היתה ניכרת בפ"ע בביתו ואח"כ ע"י עירבוב המקולין הוא שנסתפק לו באיזהו מקולין הניח הטריפה אזי נידון כקבוע מדרבנן אבל היכא שהניח בכל מקולין ומקולין בהמה אחת ואח"כ נמצא בראשים שהניח בביתו שאחת מהם נטרפה דאזי גם אם לא ניתנו בתוך המקולין הרי נולד לו הספק על תערובות הבהמות עצמן לכן גם עתה שנתנו בתוך המקולין אפשר לדון דננקוט גם עתה הספק על התערובות לחודא ולא על המקולין ומשה"ט בכה"ג ס"ל לפר"ח דלית בי' תורת קבוע כלל אם אין החר"ל: סימן ז

א בנידון ספק טריפה כשנולד ריעותא מחיים שמסכים רמ"א בהגה' סי' נ' דל"ש בי' נשחטה הותרה משום דאיתרע מחיים וז"ל בד"מ סי' ל"א ויש רוצים להכשיר מהא דתני' נשחטה הותרה וכו' ולא דמי דהואיל והי' כאן ריעותא ברורה מחיים אין להכשיר משום זה וכן משמע בתוס' פ"ד אחין דף ל' ע"ב וכן הסכימו כל חכמי העיר ונשאר טריפה עכ"ל וכבר צווחו על זה רבוותא ובתשו' מהר"ם ז"ל יצא ראשונה והתפלאו עליו דלית לי' שום ראי' מתוס' שם שהוא רק לס"ד בקושיתם שם על מאי דאמרינן התם אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת אע"ג שנולד הספק בעידן איסור' ומ"ש מספק דרוסה וישב לו קוץ בושט דחיישינן משום דל"ש בהו נש"ה נולד הספק בשעת איסור' אמנם כיון שתירצו שם ליישב הסוגי' דס"ד וקוץ בושט שאני משום דשכיחי ממילא נשמע דבספק השקול מוקמינן על חז"ה אע"ג שנולד הספק בשעת איסור ועי' בש"ך י"ד סי' נ' מה שדחק א"ע לתרץ קושי' הנ"ל ולפענ"ד נראה דדברי רבינו משה אמתיים וברורים כשמש בראיתו מתוס' הנ"ל והכי הוצעת דבריו שהרי הקשו שם בא"ד תינח כינס ואח"כ גירש גירש ואח"כ כינס מא"ל שהרי נולד הספק מיד בשעה שכינסה ותירצו שם משום דמוקמינן את הערוה בחזקת שלא נתגרשה ונמצא בכינס ואח"כ גירש איכא תרי חזקה לקולא וכן בכינס ואח"כ קידש איכא ג"כ תרי חזקה לקולא ולהתירא ליבם ועיין בעירובין דף ל"ה ע"ב דמקשינן שם ר"מ אדר"מ דס"ל התם במתניתין בהניח תרומה לעירובו ונטמאת וספק אם מבע"י נטמאת אם משחשיכה ה"ז חמר גמל ובנגע באחד בלילה ואח"כ מצאו מת מטהר ר"מ ומתרץ רבה ור"י דמתניתין דעירובין איירי בשתי כ"ע וטעמא דר"מ משום דס"ל תו"ת סד"א ולא מוקמינן אחזקה קמייתא עי"ש בפירש"י ותוס' ד"ה הכא רבא אמר התם תרי חזקה לקולא והכא חדא חזקה לקולא וז"ל רש"י שם ד"ה רבא אמר גבי נגע באחד נמי אפילו יש שני כתי עדים חלוקה אחת אומרת קודם שנגע בו מת ואחת אומרת עכשיו מת הוי נמי ר"מ מטהר ואפ"ה לא תקשה עכ"ל הרי להדי' היכא דאיכא תרי חזקה לא מחמרינן אפילו מדרבנן והא דפליגי רבנן התם ה"ט משום דאזלי בתר שעת מציאותן שהרי מת לפניך וגם בזה לא מחמרי רבנן אלא בתרומה וקדשים כמש"כ בתוס' שם ובריש נידה אבל בעלמא מודו רבנן דאזלינן בתר תרי חזקה בין בספיק' שע"י תו"ת ובין בשאר ספיקא שהרי כן פירש"י על אוקמתא דרבא דמוקי למתני' בין בספיקא דתו"ת ובין בשאר ספיק' ואפ"ה אזלינן בתר תרי חזקה לקולא וא"כ כיון דלמסקנא דיבמו' דזהו דקדושין וה"ה לגרושין דצריכה חליצה והרי רבא ס"ל דהיכא דאיכא תרי חזקה לא מחמרינן אפילו מדרבנן לכ"ע שהרי גם לרבנן דפליגי בנגע באחד בלילה הוא רק משום דאזלי בתר שע"מ לתרומה וקדשים דוקא וא"כ הכא דאיכא תרי חזקה חדא חזקת ערוה שלא נתגרשה וחז"ה דידה שהית' בחז"ה לשוק א"ו בע"כ צ"ל דלמסקנא ניידי מחזקת היתר לשוק דס"ל מעיקרא משום דאיכא ריעותא ברורה בעידן איסור' ומזה תדע דהיכא דנולד ריעותא מחיים מיגרע גרעי' מחזקה דהשתא נגד חזקה קמייתא שהרי במקום חזקה דהשתא אעפ"כ מצטרפין תרי חזקה לקולא כגון בנגע באחד בלילה ובנולד ריעותא מחיים כגון בכינס ואח"כ גירש לא מהני מידי לחזקת היתר אפילו בהדי צירוף לחזקת הערוה שלא נתגרשה הרי כשנולד הריעותא בעידן איסורא ליתא לחזקת היתר

ב אמנם מקדושין גופי' דקתני בספק קדושין חולצת ול"מ אע"ג דאיכא תרי חזקה חז"פ דערוה וחז"ה ליבום דידה הרי אע"ג דאיכא תח"ז ל"מ להקל א"ו משום דנולד ריעותא מחיים דעדיין איכא לדחוי' משום דחזקת פנוי' חזקה גריעי היא משום דעתידי להשתנות אכן ממאי דמסיק רבא דה"ה לגרושין דבספק קרוב לה חולצת ול"מ הרי דאפילו בהדי חזקת שלא נתגרשה שהוא חזקה אלימתא חזקת א"א שהי' לערוה מאז עד עתה אפ"ה לא מצטרפין בהדי חז"ה דידה משום דהיכא דנולד ריעותא מחיים ליתא לחזקת היתר דידה לגמרי כיון שהריעותא בשעת איסורא

ג ואכתי איכא למידק ממאי דמקשינן התם מנפל הבית עליו ועל ב"א דצרתה חולצת ול"מ ואמאי הכא נמי נימא אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת וכו' דשאני במתניתין בספק בגירושין דאיכא תרי חזקה ומש"ה מותר' לשוק אבל בנפל הבית דליכא אלא חדא חזקה דחזקת חי דערוה ליכא לצטרופי בהדי חזקת היתר שהרי איכא נמי לחזקת חי דידי' ומש"ה צריכה חליצה ואיכא למימר דעדיין קשה מגירש ואח"כ כינס דליתא אלא לחדא חזקה ואפ"ה מותר' לשוק דמתניתין מיירי בכל גוונא אפילו בגירש ואח"כ כינס ולפום מאי דיתבאר להלן יתורץ ג"כ לקושי' זו: