עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryזית רענן חלק א

זית רענן חלק א קיט

Zayit Raanan part 1 119 · זית רענן חלק א · free full Hebrew text

Open in the reader →

לן בידיעתו דסוף סוף נולד הספק לאמיתו של דבר במקום הקביעות דא"ל שגם אם נודע לשנים ל"מ עד שתודע לכל דאיזהו מידה וקצב ניתן לזה הכי ניבעי שיודע לכל העולם והרי כל דבר מוגבל ע"פ שנים ועליהם אין להוסיף וכיון שכן נשמע ממילא שגם באחד היודע נעשה כקבוע שהרי ע"א נאמן באיסורין ודינו כשנים לדבר שבערוה ולכ"ד ולפ"ז לק"מ מנזיר דאסור בכל נשים שבעולם רק מדרבנן לדעת התוספת דאע"ג דנודע למקודשת דש"ה דהוי דבר שבערוה וביותר הו"ל להקשות כיון דמקדש בלא עדים אין חוששין לקדושין ומסתמא קידש בפני שנים ומסתמא נודע להם איזהו המתקדשת עיין ב"ב דף מ"ה ע"ב ונחזי עדים מאי קאמרי איברא לקושטא גם זה לק"מ שהרי שליח נעשה עד ואינו צריך אלא להצטרף עוד אחר בהדי' וכיון שהשליח מת לא נשאר אלא ע"א דבדבר שבערוה אין האשה נאמנת כלום ובעודנו חי לא נולד הספק לפנינו וכשמת השליח אז נולד הספק למשלח ולכן מן הדין אית לן למיזיל בתר רובא דעלמא כיון שאין הקבוע ניכר במקומו משום דלא נותר לן אלא ע"א דאינו נאמן בדבר שבערוה איברא הרמב"ן שחולק שם וס"ל דמדינא אסור בכל הנשים משום קבוע דאזיל לשיטתי' דס"ל שם דאם באו הקרובות ואמרו לא נתקדשנו דנאמנות דע"א נאמן באיסורין משום דס"ל דכל דלא איתחזק גם בדבר שבערוה ע"א נאמן דדמי לאיסורין ומש"ה דינו כקבוע דאוריית' כיון שניכר האיסור במקומו כיון שנודע הדבר למתקדשת וגם לע"א שהי' בהדי השליח אבל דעת תוס' כשיטת הר"ן דס"ל דגם בדלא איתחזק א"נ בדבר שבערוה וכ"מ מפשיטות דבריהם בריש גיטין שהקשו דל"ל וספרה לה ת"ל דע"א נאמן אפי' באיתחזק איסור' ותירצו דקס"ד דנידה הוי כמו דבר שבערוה ובדיבור שקודם זה פירשו דנידה דמי ללא איתחזק מזה משמע דקסברי כשיטת הר"ן וכ"כ בספרו של מרן הגאון הקדוש מוה"ע איגר בתשו' סי' קכ"ד ולי נראה שכן מבואר להדי' בתוספ' ד"ה אסורות גיטין דף ס"ד ע"א דאם באו הקרובות ואומרת לא נתקדשנו לא סמכינן אדיבורא בעלמא יוע"ש הרי להדי' כדעת הר"ן דחשיב דבר שבערוה אפילו היכא דלא איתחזק [ועיין במהרי"ק שורש ע"ב שהקשה כן יוע"ש]

ז אמנם עודנו צריכין לבאר לדעת הר"ן דס"ל כשיטת תוספ' דאינו אסור אלא מדרבנן ומעתה אם נימא דלית מאן דפליג על דעת משמרת הבית הנ"ל דכל שנודע לע"א אפילו היכא דליתא לפנינו דינו כקבוע שניכר במקומו והדרי קושי' לדוכתי' דאמאי אינו אסור אלא מדרבנן כיון דמפרש בקדושין פ' האומר באומר קדשתי את בתי וא"י למי ובא אחד ואמר אני קדשתי' לר"א דנאמן אף לכנוס וז"ל ואע"פ שאין דבר שבערוה פמ"ש וכו' ומתוך חומר שהחמרת עלי' בסופה והכא ליתי' להאי טעמא התם הוא להוציאה מחזקתה אבל זה שמעמידה בחזקתה אלא שאומר שנתקדשה לו נאמן עכ"ל וצריכין לחלק למאי דכתב דאם באו הקרובות ואומרות לא נתקדשנו דאינן נאמנות דש"ה שלא נתברר כל הספק מעיקרו אבל בקדושין דאומר שנתקדשה לו שמברר הספק מעיקרו הוא דנאמן וכמ"ש האחרונים לחלק כן בסתירות דבריו וא"כ קשי' לדידי' אמאי אינו אסור אלא משום קנסא כיון שקבוע ניכר במקומו ע"י ע"א שמברר את הספק בכולהו ובשלמא לדעת תוספ' ל"ק דאפשר לומר דאית להו דגם במברר כל הספק אינו נאמן והתם בקדושין עיקר טעמא משום דמירתת מפני אבי' וכמ"ש בהג"מ פ' כ"ה מאישות יוע"ש אמנם לאחר עיון נראה דגם לדעת ר"ן ניחא דכיון דזולת עדותו הרי איכא רובא דעלמא דמותר המשלח בהם רק משום עדות ע"א דליתא לפנינו לברר הדבר נבקש להחליף את הרוב ולדונו כקבוע שנידון כמע"מ הא תינח באיסורין דע"א נאמן בעצמותו ולכן נידון מפני ידיעתו כמע"מ אבל בדבר שבערוה דאינו נאמן לדעת הר"ן אפילו היכא דלא איתחזק כשבאו הקרובות ואומרת לא נתקדשנו מפני שאינו מברר הספק בכולהו ומעתה איך אפשר להעשות לספיק' מפני עדותו דאם ודאית שלו לא עלתה לו כ"ז שלא נתברר בכולהו ומסלקינן עדותו לגמרי וכאילו לא העיד מעולם הספיקות שע"י ידיעתו על אחת כמה וכמה דאין בהם כלום ולכן מדינא אזלינן בתר רובא דעלמא וליותר ביאור נראה דנחזי אנן לדעת משה"ב הנ"ל בא' שלקח מן המקולין וא"י באיזהו מהם לקח ונודע לנו שבאחת מהם הי' בשר טריפה ולמחרתו בא ע"א ואמר אתמול ידעתי בבירור באיזהו המקולין הי' בשר טריפה והיום נשכח ממני אזי לדעת הפוסקים דאמרינן דיש דין קבוע למפרע אזי נידון גם בזה כקבוע מדאוריי' כיון דלדבריו הרי נולד הספק למפרע במקום הקביעות כיון דבאיסורין נאמן כשנים נאמן גם בזה שאתמול ידע בבירור להעשות ע"י כקבוע דאוריית' אבל בדבר שבערוה כה"ג לא מהני מידי דכל שלא נתברר הדבר בבירור גמור אין בעדותו כלום וכאילו לא העיד מעולם כיון דסוף סוף לא נתברר הדבר לפנינו כיון שעתה נשכח הדבר ממנו ועתה אין בעדותו שמץ דבר לדעת ר"ן דס"ל דאפילו היכא דלא אתחזק א"נ בדבר שבערוה כ"ז שאיננו מברר הספק לגמרי ישקול נא המעיין את פני הדבר בפלס מאזני הצדק וימצא מכוונים היטב הדמיון והנמשל ומשה"ט לענין עגלה ערופה כיון שנודע לאחד וע"א נאמן בזה כדתנן שם ע"א אומר וכו' ועיין כריתות דף כ"ו ע"א דמקשה והרי עע"ר דחטא שאינו מכיר בו אלא המקום הוא אמר אביי וכו' ואע"ג דלכאורה נראה מסבר' החיצונה שכל הפסול מחמת עביר' דאוריית' דאינו נאמן גם לענין עגלה ערופה כמו בעדות סוטה ובעדות אשה אבל לקושטא מבואר הדבר ברמב"ם פ"ט ה' י"ב מהל' שמירות הנפש דאפי' הפסול בעביר' מדאוריית' נאמן לזה ובע"כ דלענין דבר התלוי בכפרה לחוד ואינו נוגע בדבר זכות וחובה לבני אדם לא חיישינן למשקר גם לפסול מעבירה דאוריית'

ח ועיין בח"ד שם ס"ק ו' שהקשה עוד על כרו"פ דא"כ אם יאמר אדם שיודע ומכיר איזה בהמה טריפה בעולם ואם יבא לידו יכירנו שוב יהי' אסור לכל העולם לשחוט בהמות או אם ידוע שיש איזהו ממזרות בעולם אסור לכל העולם לישא אשה דהא הממזרת יודעת א"ו כ"ז שאין אצלו בשעת לידת הספק או אח"כ איסור והיתר ידועים במקומן לא הוי קבוע עכ"ל והנה ממזרת ל"ק למ"ש דאין לך דבר שבערוה י"מ וכיון דאינה נאמנת לגבי אחרינא רק לגבי נפשה משום ש"א חתיכה דאיסור' תו ליתא לכולי בדין קבוע ולא עוד אלא אפילו כשיאמרו שנים ידענו שיש ממזרת הנודעת לנו לית בי' תורת קבוע כיון דבדבר שבערוה בעינן ת"ע אין בדבריהם ממש עד שיקבל עדותו באפי תלתא ואז צריכין להעיד את כל ונוכחת גם מה שעמד מטריפה רחוק הוא מהמציאות דאם זולת עדותו נסתפק לנו איזהו מהם טריפ' הרי בלא"ה אסור לקנות מדרבנן ואם בלעדי עדותו לא נסתפק לנו מידי הרי לרוב הפוסקים אין ע"א נאמן נגד חזקת היתר גם במילת' דאיסור' ועוד דזה גופא צריך לימוד באם נודע לכל שהבהמ' אחת נטרפה בתוך החנות אחת ושמה נמצאו רוב כשירות ויש סימן קבוע לבהמה שנטרפה ולקח א' מהם מתוך החנות ולא ידע מאיזהו מהם לקח אם מאותו שיש בו סימן אם מאחריתי אם נידון עלי' משום קבוע כיון שרוב כשירות הם באותו חנות עצמו דילמא דוקא באדם הוא דיש תורת קבוע עליו אפילו שעומדים במקום א' כדילפינן מוארב לו אבל בב"ח ל"ח קבוע רק כשקבוע במקום מיוחד גם מה שהקש' על הר"ש מקינון דכתב דהא דלא נאסר' כל ארץ ישראל בזריעה מפני נחל איתן משום שלא ניכר האיסור במקומו וז"ל ומשמע מדבריו דקרקע בקרקע שייך ביטול ונ"מ למי שאסר על עצמו קרקע ידוע מלזרוע בנדר או בשבועה ושכח המקום דמותר מטעם בטול ברוב ולפענ"ד ל"ש ביטול בקרקע דא"כ שדה שאבד בו קבר דמטמא מדאוריית' כמבואר באהלות אמאי מטמא ניזול בתר רובא ועוד דבהדי' כתב רש"י בגיטין דף נ"ד גבי נטיע' של ערלה שנתערבה בנטיעות דמחובר לקרקע ל"ב דה"ל קבוע מכ"ש גוף הקרקע דל"ב עכ"ל ומה שהקש' משדה שאבד בו קבר דמטמא מדאוריית' אתמה דתקשי' לי' לדעת רה"פ דבעינן