זית רענן חלק א קיח

וניעור האיסור למקומו וזהו כוונת התוס' בכתובות כשזה בא על שום אשה אף אם עליה נוכל למצוא עזר ותקנה שיתגולל עמה שלא בקביעות מ"מ הדרי לניחותא האשה שקידש השליח היינו שהרי קרובה אחת שתדור בקביעות היא אסרה על כל הקרובות מפני שמיתלי תלוי הדבר זה בזה כנ"ל ואז חיישינן שכל קרובה וקרובה שתהדר לניחותא שמא היא היא שקידש השליח וזה פירש הגמר' בנזיר אימור בשוקא אשכח וקדיש שיאסוף כל הקרובות לשוק ויקדש אחת דבלא זה עודנו לא ניתקן האיסור אם יקדש רק כשתהי' אחת בשוק כיון שקרובותיה המה במקום קבוע ועל זה תירץ הדרי לניחות' כשיחזרו למקום קבוע אז יחזור האיסור למקומו אפילו אם לא תחזור רק אחת מהם אזי חיישינן שמא היא אותה שקידש השליח וממנה יסבב הספק על כל הקרובות

ד גם נוכל ליישב דברי תוס' הנ"ל בקצרה משום דק"ל דהרי בכל איסורין אם פירש פעם אחת תו ל"ח ול"מ ואפילו חזר לקביעתו כבר הותר ושוב אינו חוזר לאיסורו אכן לקושטא יש לחלק דש"ה דאיסורא מיתלי תלוי בחתיכה עצמה לכן כשפירש וכבר הותרה תו לא חזר וניעור משא"כ הכא דעיקר הענין יסוב ע"י האשה שקידשה השליח וממנה יסבב לכל הקרובות לכן באם המסבב תיהדר לניחות' אזי ממילא יגרר לכל המסבבים ממנה ותו ל"צ לדחוקי נפשין ככתוב שם בתשו' ג"ב משום דאדם שאני דשכיח ומצוי שיהדר לניחותא רק משום דבכל איסורין דעלמא החתיכה שפירשה הוא דבר מופרד ואינו מקושר באחרים משא"כ הכא ועיין וא"כ גם בנ"ד הרי המסבב את חיוב עגלה ערופה הדר למקומו ודינם כקבוע וא"ל דמ"מ עיר הקרובה מחויבת לתת חלקה ודמי לספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי סבא ואמרינן אין ספק מוציא מידי וודאי ה"נ כיון דמ"מ עיר הקרובה ממ"נ מחויבת לתת חלקה כמו בנמצא בין שתי עירות ושאר עירות יכולין לדחות ולפטור א"ע דדילמא לא הדר למקומו ולהכי מחויבת עיר הקרובה להביא עגלה לבד דאין ספק מוציא מידי וודאי אך ז"א דהא אית' להדי' בתוספת ב"ב קנ"ח וכן בב"מ דבכה"ג לא דמי להתם דל"א מחמת שהוא וודאי בחצי יטול הכל ע"ש ד"ה נפל א"ו צ"ל שהתורה גילה לנו דאף במקום דאיכ' ספק קורבא אזלינן בתר קורבא כי היכ' למהוי להו כפרה והא דמקשינן אע"ג דאיכא אחריתי דנפישא וניזול בתר רוב' אע"ג דאיכא לספוקי דאילו כבר הדר למקומו והוי קבוע מ"מ אי אמרת דרוב' עדיף מקורב' א"כ הי' מן הדין ליזיל בתר רוב המסופק ממה דאזלינן השתא בתר קורבא המסופק ומתחייב הנך דנפישא א"ו דקורבא עדיפי וכן הקשי' שני' דמקשינן וניזול בתר רוב' דעלמ' ונפטרנו לגמרי נמי הכא שייטא ואזלי שרצה להוכיח מזה דקורבא הברורה עדיפי מרוב' הגמור דכשם דקורבא שאינו גמורה עדיף מרוב המסופק ה"ה ממילא אם מתנגדים זל"ז ושניהם גמורים בשלימותן ומש"ה הוצרך לאוקמי דקרא מיירי ביושבת בין ההרים אכן באם הקורבא מסופק מתנגד לרוב הברור וגמור פשיטא דלכ"ע אזלינן בתר רוב הברור אפי' לר"ז דס"ל דקורבא עדיפי מרובא ומעתה נשמע דה"ה היכא דאיכא ס"ס נגד קורבא המסופק אזי ג"כ הי' מן הדין למיזל בתר ספק ספיקא דאלים כרוב' ולדעת רשב"א בתשו' סי' ת"א דס"ס עדיפי מרוב' ועיין סוטה דף מ"ז בשנים אומרים ראינו וכו' וע"א אומר להן לא ראיתם לא היו עורפין דמשמע להדי' דאם שנים מכחישים את שנים הראשונים שאמרו ראינו היו עורפין וצריכה עיר הקרובה להביא עג"ע ואע"ג דאיכא ס"ס לפטורא חדא דילמא הני קושטא קאמרו שראו את ההורג ואת"ל שלא ראו דילמא כבר הדר לניחות' והו"ל קבוע ותו אי איפשר לחייב את העיר הקרובה שכבר אזדי קורבא במקום קבוע כמש"כ לעיל אלא מדמחייבינן לעיר הקרובה שמעת מינה דבמקום כפרה לא אזלינן בתר צד הפוטר אע"ג שצד הפוטר יותר אלים בכל עוז מצד המחייב החלושה אפ"ה אזלינן בתר המחייב כי היכא דלמהוי להו כפרה [והוא כעין דמצינן באשם תלוי לדעת תוס' כריתות י"ז בד"ה מדסיפ' דגם בס"ס מחייבינן לי'] וא"כ קשי' מאי קא קשי' לי' לר"ז דניזל בתר רוב' דעלמ' שהוא רק מצד רוב המסופק שהרי אפי' היכא דאיכא ס"ס גמורה אפ"ה מחייבינן להו כי היכא דלמיהוי להו כפרה ובשלמא בקושי' הראשונה ניחא דהיכי דאיכא אחריתי דנפישא כיון דסוף סוף יתחייב חדא אזי מן הדין ליזל בתר רוב' אבל בקושי' השני' שהיקשה דנפטור לכולהו קשי' שהרי אפילו במקום ס"ס גמורה לא אזלינן בתר צד הפטור אע"ג דאיכא רק חדא במקום תרתי

ה ונראה לומר דזה מיתלי תלי אם תרי ותרי הוי ספיק' דאוריית' ולא אזלינן בתר חזקה המסייע לחדא מהם והטעם כיון דתרי כמאה מאי אהנית לן בחזקה המסייע לחדא דלא עדיפי מעדים עצמם ומעתה תו לא מוכח מידי ממתניתין הנ"ל דבמקום כפרה אזלינן בתר צד המחייב אע"ג דקלישא טובא מצד הפוטר משום דשאני הכחשת עדים שאפילו חזקה גמורה המסייע לחדא לא מהני מידי מכ"ש דלא מצטרפין הספיק' בהדי עדותן כי היכא דלמיהוי חדא במקום תרתי ומש"ה היא דמחייבינן במתניתין הנ"ל משום דלא נוכל לצרף את הספק שיש זולת עדותן בהדי הלך שאמרו ראינו את ההורג אבל בעלמ' אית לן למימר דדין עגלה ערופה לא יצא מן הכלל משאר סוגי דאוריי' דשקלינן לעולם צד הפוטר נגד צד המחייב והי מיניהו דאלים מאידך בתרי אזלינן אבל לדידן דפסקינן דתרי ותרי ספיק' דרבנן ומדינ' אזלינן בתר חזקה קמיית' ה"ה נמי שיש לצרף הספק שיש זולת עדותן כי היכא דלמיהוי חדא במקום תרתי ואפ"ה תנינן להדי' דהיכא שמכחישין תרי בהדי תרי היו עורפין שמעית מינה דלעולם אזלינן בתר צד המחייב במקום כפרה ומקושי' ר"ז השני' שהיקשה דניזול בתר רוב' דעלמ' לפטרם לגמרי שמעית מינה דס"ל דתו"ת ספיק' דאוריית' וא"ל שהרי גם באחד אומר ראיתי ואחד מכחיש מבואר שם שהיו עורפין ובע"א בהכחשה לכ"ע לא הוי אלא ספיק' דרבנן כדאית' ביבמות דף ל"א חדא דלעולם מהפכינן ותנינן דלא היו עורפין כמו דאמרינן בפ' מי שקינא דף ל"א גבי סוטה ועיין כתובות דף כ"ב תוס' ד"ה א"ה וגם לר' חייא דפליג בזה הוא משום טעמא אחרינא דע"א בהכחשות לאו כלום הוא ולית' תו רק לספק הראשון לחוד שהרי הוא כאילו לא העיד כלל אבל בתו"ת לעולם איכא לספק דדילמא הנך קושטא ואיכא חדא במקום תרתי ומשה"ט לדידן דפסקינן דתו"ת סדר"ב ואזלינן בתר חזקה א"כ גם היכא דאיכא ס"ס שהוא מטעם רוב ג"כ מהני בהכחשת תו"ת ואפ"ה מבואר במתניתין דבהכחשת תו"ת מביאה עיר הקרובה שמעית מינה דבמקום כפרה לא מהני לס"ס מידי כמו באשם תלוי לדעת תוס' הנ"ל וכשם דל"מ לס"ס לפטרם מכפרה ומכ"ש דל"מ לרוב' המסופק וקושי' הש"ס קאי למאן דאית לי' תו"ת סד"א וליכא ראי' כלל ממתניתין משום דהכחשה שע"י עדים שאני דמוציאין לגמרי מידי רוב' וחזקה אבל בשאר ספיק' אזלינן בתר רוב' וס"ס ומש"ה לא לדידן לאוקמי ביושבת בה"ה משום דלפטור מכפרה לא אזלינן בתר רוב' ובתר ס"ס ואקימתא ראשונה דליכא אחריתי דנפישא מיני' ניחא גם לדינא דבין כוב"כ תתחייב חדא מהם

ו ואת אשר התעוררת בזה תלמידי הנ"ל על מה שהקשיתי לעיל אות ג' על דברי כו"פ והתקשית מתוס' נזיר דכל שאין הקבוע ניכר במקומו אין דינו כקבוע יפה עוררת דלית מאן דפליג עליהם בסוג זה אבל עיין בר"ן בסוף סוגי' דשליש שרמב"ן חולק בזה ומשמע מפשטות דבריו דהוי כקבוע מדאוריית' וכ"כ הרשב"א שם בשמו וכ"כ המשנה למלך בפ"ט מה"א דלדעת הרמב"ן ומ"מ אסור מדאוריית' ועיין בפ"מ שם שנסתפק בזה ואין ספיקו מוציא מידי ודאי של המ"ל אולם עתה ראיתי דנוכל להשוות גם דעת הרמב"ן לשיטת התוספ' רק בסוג אחר פליגי במאי דמצינו כבר פלוגת' דרבוותא כאשר נבאר עיין במשמרת הבית דף ע"ז בדיני קבוע דכל שנודע לאחד דינו כאילו ניכר הקבוע לכל ומובא בפ"מ בסי' ק"י ס"ק י"ד וגם הפ"מ עמד בזה מדברי תוספ' נזיר הנ"ל דלא הוי אלא כקבוע מדרבנן והלא נודע לשליח ולמקודשת כאשר הפליא בח"ד על דברי כו"פ ונעלם ממנו שכבר קדמוהו חד מקדמאי ולי נראה שאין לזוז מדברי רבינו הגדול ואעשה משמרת למשמרתו דבוודאי אם נודע לשנים דנאמנים לכ"ד באיזה חנות מוכרת בשר איסור אזי גם אם הלוקח איננו יודע לא איכפת