זית רענן חלק א קיז

לדוכתי' וא"ל דר"י ס"ל כמ"ד תו"ת סד"א וכשם שמסלקי' את החזק' כמובן מסלקי' הקביעו' לו יהי' כן הלא הכחש' העדי' בעצמם הו' כקביעו' א"ו היכא דאיכ' ס"ס פטור מא"ת ויש לדחות הקושי' הנ"ל שהקשיתי לדעת תוס' דהו"ל להקשות בפשיטות דא"א לאוקמי בתרי א"א ותר"א ל"א דא"כ גם עתה יתחייב בא"ת דלא גרע דאפ"ל דאיירי כשהעידו חוץ לב"ד וא"כ הודו הראשונים ואמרו מבודין היינו כמבואר בתוס' דכ"ז שלא נחקרו עדותן בב"ד יכולין לחזור מעדותן אבל בשה"נ א"א לומר כן כיון דצריך להעיד בב"ד דכמיתת הבעלים וכו' ומש"ה צריך להקשות מסיפא דווקא דמסתמא מתניתין בחד גוונא קתני להו והיקשה בל"ז שפיר אבל א"ל דאיירי בעדי הכחשה ואסהידו תרי בחד דא"כ לא היקשה שם גם מסיפא דשור הנסקל שגם דעדות מיוחדת פסול ת"מ איכא נפקותא כשמקצתן רואין זה את זה: סימן ו בסוגיא דרוב וקרוב ב"ב דף כ"ג ע"ב א

א תוספת ד"ה רוב וקרוב וא"ת מאי קמ"ל מתניתא היא ט' חניות כולן מוכרת ב"ש וכו' ועי' במהרש"א שהיקשה דש"ה דאיכא רובא דאיתא קמן דעדיפא וכמו שפירשו לקמן בהג"ה ונלענ"ד דנחזי אנן היכא דאיכא רובא דאיתא קמן נגד רובא דליתא קמן בצירוף חזקה האי מיניהו עדיף ולכאורה הי' נראה להביא ראי' דרובא דאיתא קמן עדיף מהא דאזלינן בסנהדרין בתר רובא אף שפסקו נגד רוב וחזקה אכן אין זה ראי' כלל דא"כ הא דאזלינן בסהדי אף בתר רובא דליתא קמן כגון שאחד מהם אומר בב' לחודש ואחד אומר בג' אף שהכחשו א"ע בחקירות אעפ"כ עדותן קיימת לפי דאזלינן בתר רובא ואמרינן רובא דאינשי טעי בעבורי דירחי אף שהם מעידים נגד רובא דאיתא קמן כגון בתינוק מושלך או בט' חניות ורובא דאיתא קמן בוודאי עדיף מרובא דליתא קמן אלא ע"כ אזלינן בתר השתא ואמרינן ע"י רובא הרי נתקיים עדותן והדר דינו לדינא דסהדי אף שנסתעף עדותן ע"י רוב לא נקטינן תוקף עדותן כרובא לחודא רק כיון דנתקיים עדותן הרי הם ככל עדות דעלמא ונותן להם תוקף עדותן בכל מילי אשר נאמנים אף נגד רובא דאיתא קמן אף בצירוף חזקה בהדי רובא וממילא ה"ה בסנהדרין תוקף בי דינא עלייהו אשר על פיהם יצא כל דברי ריבות אף נגד רובא וחזקה ועפי"ז מיושב קושי' תוס' כתובות י"ט ד"ה חזקה וז"ל הכא משמע דלא אמרינן מיגו במקום חזקה ולרבנן אמרינן וצ"ע דבעיא היא בפ"ק דב"ב ועפי"ז מיושב כיון דמוכח מהא דנתקיים עדותן ע"י רובא אף שמעידין נגד רוב וחזקה אף נגד רובא דאיתא קמן בע"כ ל"ל דאזלינן בתר השתא וכל דין תורת עדות עליהם א"כ ה"נ לר"מ אף שנסתעף עדותן ע"י חזקה מ"מ השתא דין תורת עדות עליהם והוי כמיגו במקום עדים וטעמייהו דרבנן דבמקום הפה שאסור אמרינן מיגו אף במ"ע וכן מפורש להדי' בדברי תוס' ב"ק דף ע"ב ע"ב בד"ה אין לך בו אלא חידושו בסה"ד והא דאמרינן בכתובות דף י"ח ע"ב הרי א"נ התם שאני שאין הדבר אלא ע"פ והפה שאסר הוא הפה שהתיר וכו'

ב אכן נראה שיש להוכיח דרוב' דלית' קמן בצירוף חזקה עדיף מרוב' דאית' קמן דהא בתה"ד סי' שי"ד מבואר דלא אזלינן בתר רוב' נגד חזקה אף ברוב' דאית' קמן וברוב' דלית' קמן בצירוף חזקה אזלינן כן משמע להדי' מדברי רמב"ן ורשב"א בהא שפיר קושי' הש"ס וליזל בתר רוב' אף דלדידן לא אזלינן בתר רוב' מ"מ בצירוף חזקה מוציאין משכנגדו וביותר בהא שפירשו רבוותא דפ"פ דמהימן הבעל מחמת חזקה דאין אדם טורח בסעודה ומפסידה ודווקא נגד עיקר כתובה דהם אמרו והם אמרו ואמאי הלא הבעל טוען ברי נגד חזקת הגוף דידה ובברי וברי מודה ר"ג ותירצו כיון דאיכא חז"ה בהדי רוב דרוב נשים בתולות נישאת והכא לא נוכל לומר כתירץ הש"ס דרוב הנשאת בתולות יש לה קול דהא באמת איכא קלא עיי"ש בר"ן פ"ק דכתובות הרי להדי' דרוב' דלית' קמן בצירוף חזקה עדיף מרוב' דאית' קמן [ואף לדעת החולקים שמה זו דווקא בצירוף חזקה גרוע העשוי להשתנות אבל בחזקה אחרינא כ"ע מודים דמצטרפין לה בהדי רוב' אף בברי וברי] וא"כ הרי החזקה מעדיף ומאלים את הרוב' דלית' קמן יותר מרוב' דאיתן קמן ולפ"ז קושי' התוס' נצבה כחומה דהא בט' חניות אזליני בתר רוב' אף דאיכא חזקה אלימא בהדי קורבא דבהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת אעפ"כ אזלינן בתר רוב' מכ"ש דאזלינן בתר רוב' דלית' קמן נגד קורבא לחודא בלא צירוף חזקה כלל שכבר הוכחנו שחזקה מעדיף את הרוב דלית' קמן יותר מרוב' דאיכא קמן א"כ היכא דאיכא חזקה נגד רוב' דאית' קמן מחלש את הרוב' דאית' קמן עד שלא השווה ונדמה כרוב' דלית' קמן לחוד' בלא צד התנגדות מחזקה כלל

ג דברי רמב"ם אשר עמדו עליו כל נושאי כליו בפ"ט מהלכות עגלה ערופה אשר השמיט תירוצא דש"ס ביושבת בין ההרים דלכאורה נראה אף דפסקינן דרוב' וקורבא אזלינן בתר רוב' אמנם היכא דליכא רוב' בוודאי אזלינן בתר קורבא וא"כ בט' חניות ולקח באחת מהן וביתו סמוכה לחנות הכשירה ניזול בתר קורבא ומצאתי בס' כו"פ ריש סי' ק"י שעמד בזה ומתרץ כיון דבקבוע לא אזלינן בתר רוב' אף דרוב' עדיפי מקורבא ה"נ לא אזלינן בתר קורבא היכי דקבוע וקיימי עכ"ל וא"כ הא דאזלינן הכא בתר קורבא בדליכא אחריתי דנפישא אמאי לא חיישינן דילמא הדר הרוצח לניחותא וא"כ כל העיירות כולם בספק דדינם כקבוע ובקבוע לא אזלינן בתר קורבא וא"ל משום דעל שעת ההריגה נגרר הנידון ואז הי' כפירש מקביעות שהרי מפשטות הסוגי' נראה דבתר שעת מדידה אזלינן וכ"מ להדי' בירושלמי בראוהו מפרכס כאן ובאו ומצאו מת במקום אחר מודדין ממקום שנמצא מובא במ"ל בפ"ט ה' י"א ודמי להא דאמרינן בנזיר דף י"ב אשה הדרי לניחותא ועיין בתוס' כתובות דף ט"ז ד"ה דילמא אזלי איהו לגבייהו ז"ל וא"ת דבנזיר פריך אהא דאמר האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה סתם אסור בכל הנשי' שבעולם מקן סתומה כו' ומסיק אמינא לך אנא אשה דלא ניידה ואת אמרת לי איסורא דנייד וכ"ת הכא נמי בשוקא אשכח וקדיש התם הדרי לניחותא משמע לגבי אדם לא שייך כל דפריש מרוב' פריש משום דהדר לניחותא ולאו פירכא הוא דהתם בשעת האיסור כשזה בא על שום אשה הדרי לניחותא האשה שקידש השליח אבל הכא כי אזלי אינהו לגבייהו בשעה שאוסרה הרי הוא נייד עכ"ל ויש לדקדק שדברי תוס' הם מחוסרים הבנה מדוע לא תירצו בפשיטות כשיבוא על אשה תיהדר לניחותא וכן פירשו בנזיר שהאשה שקידש הדרא לניחותא ואמאי נקטו בלשונו הטהור שפת יתר וגם מה שהיקשו לי אחד מתלמידיי השנון מהו' אברהם יעקב כי כפי אשר תירצו בכתובות א"כ מאי קא קשי' להו בנזיר דכל קטנות דעלמא שמת אביהם לא יתקדשו לעולם דניחוש שמא כבר נתקדשה ע"י אביהם לשליח זה שהרי יכולה להתקדש בשוק שלא במקום קביעות אמנם דברי התוס' כראי מוצקים בדיוק נמרץ והוא דרצו לתקן בדבריהם מה שקשה בנזיר דאמאי אסור בכל הנשים שבעולם ונתעגן אותו כל ימי חייו הרי נוכל למצוא מזור ותרופה בכדי שיקיים המצוה דפרו ורבו דבכל מקום שיבעול אותה פעם אחת אינו רשאי עוד רק יהי' נע ונד אתה בארץ וזאת מבואר בתוס' כתובות הנ"ל דמשום פעם אחת לא מיקרי קבוע במה שתירצו אבל הכא בשעה שאוסרה הרי הוא נייד האף אמנם שהוא כעת במקום קבוע כל כמה שאינו קובע דירתו במקום אחד אינו קבוע אולם לאחר העיון היטב נכון הדבר והוא דכל האיסור אינו אלא באשה שיש לה קרובות כדאיתא בנזיר וא"כ אף אם קרובה אחת היא בקביעות במקום אחד שוב הספק על כל הקרובות כולם כיון שמקושר הדבר זה בזה והיא בקביעה ואף אם יקדש אחרת שאינה קבוע אסור לדור עמה שמא קידש קרובתה [ועיין היטב בזה ובתשו' גאונים בתראי שאלה ה' בשם הגאון מוהרר העשיל זצ"ל] ולפ"ז בלתי אפשר למצוא תקנה שלא ידור עמה במקום אחד כנ"ל דאי אפשר שיוליך עמו כל הקרובות בכל מקום מדרך כף רגלו ואף אם יקבץ כל הקרובות כולם לשוק ויקדש אחת כשתבוא קרובה אחת למקום קבוע חוזר