זית רענן חלק א קטז

להתם שהרי גם עתה איכא לחזקת א"א כמו מעיקר' רק דאיכא השתא חזקה אחרת כנגדה משא"כ הכא דעתה נסתלק לגמרי חזט"ו דמעיקר' שהרי הלילה בהדי אחד עשר יום דזיבה הוא שהוא בחזקת טהר' רק ע"י חט"ו דמעיקר' הוא דדנין אותה לספיקא ולא עדיף מכל ספיקא דחתיכה א' דפטור מאשם תלוי

ב ומהאי טעמא הוא דכתבנו לעיל באות ה' דהא דנאדי המהרי"ק מפירושם דרשב"א בריש גיטין דהא דילפינן בכל איסורין מנידה הוא מטבילה ועיין פירושו שו"ט בכמה טענה ופרוקא ולא מפרש לי' כפשטא שהוא מאומרת לא ראיתי או שפסקה מלראות משום דהתם עדיין לא נדע דגם באיקבע איסור' דחמירא דמחייבינן לי' בא"ת דנאמן לע"א והיינו משום דגם אם לא בדקה א"ע בה"ש מ"מ איכא חזקת טהרה דימי זיבה רק משום חזט"ו דמעיקר' דנין אותו לספיק' וכל כה"ג הוי כאילו לא איקבע איסור' וגם כשראתה ג' ימים בימי זיבה ואמרה שהפסיקה בה"ש כיון דבכל ימי זיבה היא בחזקת טהר' לענין ראי' והיא בחזקת מסולקת מדמים [וא"ל מתוס' זבחים כ"ט ע"א וכיון שגם שסופרת ד' או ה' ימים לא דהוי בחזקת טהר' דהתם לטהרה לגמרי קאי כמבואר שם במשל דר"ע לענין פיגול משא"כ הכא דדנין רק לענין מסולקת בדמים לבד] ואע"ג דבעינן שיהי' ספורין לפנינו ומהמנינן לה שבדקה א"ע בתוך ז"נ דנגד זה ליכא חזקה המנגדת לדבורה והיכא דנמשכו הז"נ בתוך ימי הנידות ואפ"ה נאמנת אע"ג דאיכא חזט"ו דמעיקר' היינו דעיקר טעמא לדידן משום חזקה דידה דאינה מכשלת א"ע ולא תעבור בקו"ע והא דילפינן מינה בכל האיסורין היינו משום דגם כשבא עלי' כשהיא ישנה הימנה רחמנא משום דיבורא דידה לחודא וא"ל דרחמנא הימנה גם כשבא עלי' כשהיא ישנה רק לאחר ימי נידה תיכף או בימי זיבה לגמרי דאיכא חזט"ה בהדי חזט"ו דמעיקר' אבל בגדולה וכשבא עלי' כשהיא נעורה מהימנת גם בזה אפילו היכא דנמשכו הז"נ בתוך ימי הנידות משום חזקת כשרות ועיין כריתות י"ז ע"ב שבת ויום חול ועשה מלאכה באחד מהן וא"י באיזו מהן עשה מביא א"ת וא"כ גם בנידה שראתה ביום ז' בשחרית ולערב לא בדקה וטבלה יתחייב ג"כ דל"ד דהכא איכא חזט"ה המנגדת לחזקה ראשונ' משא"כ התם דאיירי כגון שעשה מלאכה בה"ש דמצ"ש כמובא בתוס' שם ד"ה מדסיפא ואיקבע משום חזקה דמעיקר' דעדיין יום הוא משא"כ הכא אם עודנו יום לא איכפת לן בראייתה ובלילה כבר הגיעה לחט"ה דימי זיבה

ג וראיתי בש"ש שמעתתא ג' ס"פ ט"ז שהיקשה לדעת רש"י דכל היכא דליכא חזקה דמעיקרא אזלינן בתר דהשתא מהא דתנן לאחר אותיום בכדי שיעור שתרד מן המיטה וכו' דטמאין מספק כיון דבע"כ צ"ל דבשיעור כזה ליתא לחזקה דמעיקרא דאל"כ אמאי מחייבינן לי' בא"ת וכיון דאיתרע לחזקה קמייתא בכדי האי שיעורא א"כ ליחייבי קרבן ודאי דניזול בתר השתא כמו גבי בוגרת לפנינו וצ"ע עכ"ל ולמאי דכתבינן לעיל ניחא דגם בכדי האי שיעורא איכא חזקה כמעיקרא רק משום דחזקת דמים באין בהרגשה מנגד לחזקה קמייתא הוא דמחייבינן לי' בא"ת לר"א דל"ב ב"ח והא דאמרינן בנידה דף י"ג באשה סומא דבודקת ומראית לחבירתה וסמכינן גם על אישה אחרת אפי' היכא דנמשכו הז"נ בימי נידותה דליתא לחט"ה היינו משום מילתא דעבידא לאגלוי' כמו לענין סמנין דשערות כמבואר ברמב"ן וחדושי ר"ן שם בפ' י"ד וה"ה הכא דאולי תראה עוד לחבירתה אחרת והיא עצמה נאמנת אפילו היכא שלא הגידה בפירוש למי הראת משום חזקה שלא תכשל את עצמה בפועל אחר כתבו זאת מצאתי בפי' ר"ג שהניח בתימא על תוס' דילפינן בכל איסורין מנידה דשאני נידה משום שלא תקלקל ע"א בפועל

ד אומנם עדיין צ"ע בקטנה שלא הביאה ש"ש ובאילונית כ"ז שלא נולדה לה כ"ס אילונית האיך נוכל להאמינה כשהוחזקה נידה שהרי מבואר להדי' בכה"פ וכן הוא בהגהה סי' קכ"ז בי"ד דקטן וקטנה אינם נאמנים באיסורין אפי' היכא דלא איתחזק איסורא רק כשהיא בידם משמע שם בש"ך ס"ק ל"א דנאמנים וצע"ק דכ"ז הוא בדרבנן כמו דאמרינן בריש פסחים גבי בדיקת חמץ הימנוהו רבנן בדרבנן אבל בדאורייתא גם כשהוא בידם לא האמינוהו לקטנים וכ"ה בב"י בסוף סימן ק"כ בשם תשו' רשב"א וכן פסקינן בש"ע שם סעיף י"ד דאין מאמינים לקטן בט"כ וצ"ל דכוונת הש"ך הוא רק באיסור דרבנן אבל כשהוחזקה נידה דאזי דגם היכא דאיכא חט"ה הוי סד"א האיך נאמינה כשלא הביאה ש"ש שהרי לחומרא לא סמכינן על חזקה דרבא ודוחק לומר שהוא מחמת ס"ח כיון שהם מש"א וצ"ע גם כשלא ידע שהביאה ש"ש האיך יכול להאמינה כשהוחזקה נידה ולית בי' משום פה שאסר כיון דלא סמכינן להקל על חזקה דרבא ואפ"ל דמ"מ איכא למימר דנאמנת משום חזקה שלא תקלקל א"ע מספיקא דסד"א לחומרא ובאמת גם כשלא הגיע לכלל שנים והוחזקה נידה נבדקת עי"א כמו בחש"ו שם דף י"ג ויש לדקדק אמאי שביק לקטנה מיניהו אטו מי ליתא לקטנה שלא הגיע לימי נעורים וראתה דאזי דינה כמו בחש"ו דנבדקת ע"י אחרות ואולי אפ"ל משום דבקטנה איכא תקנתא אחריתי שיתרה בה שאל תכשילהו בימי נדותה וא"ל תפסיד כתובתה וכל ת"כ כדין עוברת ע"ד ומש"ה איכא חזקה אלימתה להאמינה כי היכא דלא תכשיל א"ע לישב עמו כל ימיה משתגדול והלאה באיסור גזל של מזונות וכסות דגבי ממון דינא ותקנתא דרבנן כדאורייתא ממש הוא לכ"ד ועי' רמב"ם פ"ב מה' סוטה ה"ד דגם בקטנה שייך התראת ודמי לחזקת פועל דמשמר פעולתו מבואר בפוסקים גבי נטמא טהרותיך וכו'

ה עיין כריתות דף י"ז תוס' ד"ה מדסיפא וכו' העולה מדבריהם דאף בס"ס חייב א"ת ועיין רמב"ם פ"ח מהל' שגגות ה' ב' מבואר מדבריו שחולק על דבריהם ועיין בתוס' י"ט שם ונראה לפענ"ד שהרמב"ם לשיטתו הי' לו ראי' מוכרחת דבס"ס פטור מא"ת מהא דמקשה הש"ס כ"ד ע"א מתיב רבא ש"ה אינו כן וכו' אילמא דאתי בי' תרי אמרי הרגם אלא לאו בעדי הזמה וכו' תוס' שם ד"ה אם וכו' וז"ל אבל לא מצי למיפרך מפשטא דמתני' דתני התם ובש"ה אינו כן דהיינו עפ"י עדים ודכוותי' באשם תלוי עפ"י דבריהם וקשה לר"י איכא למימר דמתניתין מיירי לעדי הכחשה כלומר שהוכחשו העדים שמביא ע"פ האשם דבההיא לא סמיך לעדים שיבואו אחרי הראשונים להכחשן אבל לר"י מיירי שהוזמו העדים ואעדים סמיך בהזמה עכ"ל וקשה לפי שיטתם דאף גבי ס"ס חייב א"ת הדרי קושי' לדוכתי' דלמה לי' לש"ס לארוכי בקושי' ופריקא והו"ל להקשות בפשיטות דהא שור הנסקל ע"כ איירי בעדים ודכוותי' באשם תלוי דא"ל דאיירי בעדי הכחשה דא"כ עודנו לא יצא מחיובי שהרי בע"כ איירי דעדים ראשונים אמרו שאכל חתיכה אחת מב' חתיכות ואידך קא מכחשו דלא אכיל כלל ולא גרע מס"ס ואמאי תצא ותרעה בעדר ונראה לפענ"ד עפ"י דברינו הנ"ל נוכל לומר דלמ"ד תרי ותרי ספיקא דאורייתא ועוקרין חזקה ראשונה לגמרי מטעם דתרי סהדי מסלקין את החזקה ולא נשאר אלא ספיקא דתו"ת מכ"ש שמסלקין את הקביעות מה שנקבע האיסור טרם שהעידו דאשם תלוי אינו חייב עד שיקבע איסורו הרי שספק ע"י קביעות אלימא ועדיפא מספק שלא ע"י קביעות ודומה לחזקה קלישתא וכיון שתרי ותרי מסלקים את החזקה הראשונה ה"נ מסלקים את קביעות הראשון שהיו טרם שהעידו כיון שתרי סהדי העידו שלא הי' חלב כלל בתוך התערובות או ששומן אכל ולא נשאר אלא ספיקא דתרי ותרי אמנם כ"ז לשיטת התוס' דס"ל דאף בספק שע"י עדים אינו חייב בא"ת אלא היכא דאיקבע איסורו ועיין כתובות דף כ"ב שהיקשו על הא דאמרינן הבא עלי' באשם תלוי קאי ומתרצי מחמת חזקת א"א ואף דאשה דייקא מ"מ ע"י חזקה ראשונה לא גרע מב' חתיכות אמנם הרמב"ם בפ"ח מה' שגגות ה"ג חולק עליהם דס"ל דספק שעפ"י העדים אף בחתיכה א' מחויב ועי"ש בכ"מ וז"ל ויותר נראה דשפיר מיקרי איקבע איסורו עפ"י עד אחד אעפ"י שאין שם אלא חתיכה א' א"כ הדרי קושי' הנ"ל לדוכתי' דאמאי לא מקשה בפשיטות וצ"ל דבל"ז הוי אמתינן דאיירי בעידי הכחשה הדרי קושי' הנ"ל