זית רענן חלק א קטו

בידו נאמן אפילו בהכחשת בע"ד ומעתה את"ל דאינו אלא מגרע לחז"ר אמאי נאמן היכא דמכחישו דע"א בהכחשה לכ"ה א"ו משום מעליותא דבידו ומש"ה ירד לחלק בין בידו לדבר ש"מ ובין בידו דטבילה דהאי לא משום בעלים הוא רק כשם שהי' לה ח"ט מעיקר' כן נמי הי' בידה אתמול לטבול ואיתרע לחזקה דמעיקרא

ה ועדיין צ"ב דלמה נחית לומר דהא דילפינן באיסורין דעלמא מנידה ממאי שאומרת טבלת והתלבט בזה בכמה קושי' ופרוקא ומדוע לא מפרש כפשיטא דילפינן מאומרת לא נטמאתי או שכבר פוסקה דלזה לא איתחזקה וכן פי' במהרש"א שם ונראה דקשי' לי' דהרי בכ"מ היכא דאיקבע איסור' חמירא מהיכא דלא איקבע וא"כ כיון דבכל איסורין רק מנידה הוא דילפינן וכיון דבנידה לא אתחזק ולא איקבע מנ"ל בכל איסורין היכא דאיקבע לכן מתרץ לי' דילפינן מנידה היכא דאומרת טבלתי אתמול והי' אז בידה ועתה לא תוכל לטבול עוד דעתה כל תורת האמנותה הוא מפני שהי' מעיקרא בידה דאינה אלא דמגרע לחזקה ראשונה והיכא שהי' חזקה דמעיקר' רק דאיתרע לה מ"מ עודנה הוא כמו איקבע איסור' כמ"ש תוספ' בסוגי' דתו"ת דאע"ג דדייקא ומינסבא מגרע לחז"ר מ"מ חייבת בא"ת ול"ג מאיקבע איסורא

ו ואין להקשות שהרי בע"א אומר לו אכלת חלב והוא אומר א"י אם חלב אם שומן דפטור מחטאת כדכתיב או הודע אליו חטאתו ולא שיודעהו אחרים לדעת תוס' שם בר"פ א"ל ואין ביכלתו להחזיק מספק לוודאי דש"ה כיון דלגבי חטאת הרי הוא כוודאי כיון דרחמנא פטרו בפי' מחטאת ומקרא מלא דיבר הכתוב דאינו מביא אלא א"ת ואם הביא חטאת חייב משום חולין לעזרה כמו היכא דלא חטא בבירור ומש"ה ע"א אינו יכול לחייבו בחטאת דלענין חטאת הרי הוא כמו מודאי לודאי

ז בעיקר דברי תוס' גיטין הנ"ל יש להתבונן שחידשו דע"י שאינה מחזקת להיות רואה בכ"ש שוב דנין אותה כאילו לא איתחזק איסורא ועיין נידה דף ס"ח במתניתין בדקה עצמה ביום השביעי שחרית ומצאה טמאה ובין השמשות לא הפרישה ולאח"ז בדקה ומצאה טהורה הרי זה בחזקת טמאה וא"כ כשידע הבעל שהית' טמאה ביום ז' האיך נאמינה שהפרישה בה"ש ומצאה טהור' נגד החזקה דמעיקרא ועיין שם בגמר' דחז"ט דקתני במתני' ל"ד ורק מחמת ס' הוא דמטמאינן לה אולם כ"ז כשבדקה אח"כ ומצאה טהור' אבל היכא דלא בדקה אח"כ כלל ולגבי בעל דלא ידע כלל אם בדקה ומט"מ או טהור' או שלא בדקה עצמה כלל אזי מצד הסברא נראה דמדינא דאוריית' מוקמינן אחזקה ראשונה הגם דשם משמע להדי' בפלוגת' דרב ולוי דלא נעשה זבה למפרע רק כשבדקה אח"כ ומצאה טמאה וביותר מבואר כן ברמב"ם פ"ו מה' א"ב הלכ' כ' הא גופא טעמא בעי שהרי בכה"ג מצינן כ"פ דמוקמינן על חזקה ראשונה כמו בס' בן תשע ביבמות דף ס"ח אינו פוסל מה"ת רק כגון דהשתא דאתי קמן הי' ודאי בן תשע דאע"פ שהי' ספק כשבא עליה לא מוקמינן לי' אחזק' קמייתא אלא אזלינן בתר השתא שהוא ודאי בן ט' דחזקה קמייתא איתרע לי' וכן מבואר להדי' בתוס' שם סד"ה רישא וכו' ועיין קדושין דף ס"ד ע"א דלאב הוא דהימני' לומר בני זה בן י"ג שנים לגבי נדרים וכו' שהוא מילתא דאיסור' יוע"ש אבל לאחר לא משום שהוא נגד החזקה יוע"ש בתוספ' ד"ה נאמן לנדרים והרי אע"ג דסופו ליגדל מוקמינן לי' אחזקה קמייתא [יוע"ש בתוס' כיון דסופו לגדל ועלי' דאב רמי' למידק עשאוהו כדבר שבידו] ומעתה אפ"ל דגם בנידה כיון דאינה מוחזקת לראות בכ"ש וסופו ליפסק ועלי' דידה רמי' למידק דנין אותו כדבר שבידה

ח ומעתה יתיישב גם דעת מהרי"ק הנ"ל דשקיל וטרי טובא בזה דהא דילפינן בכל איסורין שבתור' הוא מדנאמנת לומר טבלתי והרי דבר שבידו אלים טפי והקשינו לעיל דמנ"ל דילפינן מדבר שבידה דדילמא מדנאמנת לומר שפסקה לראות כמו שפי' רשב"א ומהרש"א שם דהשתא גם בזה עיקר האמנותה משום דדנין אותו כדבר שבידו ודוחק לחלק דש"ה בחזקה דקטנות משום דמוקמינן לי' על חזקה דמעיקרא וכל כמה דנוכל להתאחר ולומר שלא בא לעולם מאן מאחרינן לי' לכן נראה דבנידה טעמא דמילתא משום דכל אחד עשר יום בחזקת טהרה היא כדאית' שם ל"ח ע"ב והאי דצריכה לפסוק בטהרה קודם בה"ש הוא משום ס' דבה"ש דילמא לילה הוא ואינו עולה לה כמבואר בפוסקים ובב"י סי' קצ"ו וכיון דממ"נ אם לילה הוא כבר הגיע הוא לימי זיבה שהוא בחזקת טהר' ואם עודנו יום לא איכפת לן ולא מידי מששא בראייתה אז ומה שנוגע ללילה כבר היא בחזקת טהרה דאז כבר הגיע לימי זיבה והא דצריכה בדיקה בה"ש הוא משום ספיקא כיון דמעיקר' הית' בחז"ט וכל כמה דלא ידעינן שפסקה בוודאי טמאה מספק דהיינו מפני דחזקת טומא' דמעיקר' וחזקה דהשתא סותרין אהדדי ומש"ה כל כמה דלא בדקה ומצאה טמא' הרי היא כספק זבה ודומה ליומא דמשלים שית עיין קדושין דף ע"ט ובריטב"א וברשב"א שם כיון דיום זה עשוי להשתנות דנין אותו ככל ס' דעלמא ומשה"ט גם ע"א נאמן בזה כמו בכל איסורין דעלמא דנאמן היכא דלא איתחזק סימן ה

א ועתה נחזי אנן באשה שבדקה עצמה ביום ז' לנידתה ומצאה טמא' ובה"ש לא בדקה וטבלה ונבעלה לבעלה והלכה לה וליתא לפנינו לבדוק א"ע אם מחייבינן לי' באשם תלוי כיון דאיכא חזקת טומא' דמעיקר' בהדי חז"ט דימי זיבה ודמי לדברי תוס' כתובות בתו"ת כ"ב הנ"ל דאע"ג דחזקה דאשה דייקא ומינסבא מגרע לחזקת א"א אפ"ה לא גרע מאיקבע איסור' דעלמא וא"כ אפ"ל דכל היכא דאיכא חזקה בהדי חזקה דמי לאיקבע איסור' אבל לקושטא נראה להדי' מש"ס שם כריתות דף ח"י דכל היכא דחזקת סותרת אהדדי פטור מא"ת שהרי מקשה התם מהא דתנן לאח"ז טמאין מספק ופטורין מקרבן איזהו אח"ז כדי שתרד מה"מ וכו' ותני עלה וחייבין בא"ת ואע"ג דלא איקבע איסור' ומשני לה דאתי כר"א דל"ב חתיכה משתי חתיכות וכ"ה בנידה י"ד ואמאי הרי התם איכא חזקה דמעיקר' רק נגד זה איכא לחזקת דמים שבאין בהרגשה ומדלא ארגשה אח"כ תלינן לי' על שעה שבא עלי' ועל הרגשת תשמיש דחדא הרגשה הוא כדאית' בר"פ הרואה כתם שם הרי אע"ג שחזקות סותרת א"ע אפ"ה ל"ד לאיקבע איסור' וכן ממאי דמקשינן התם מספק בן תשעה לראשון ובן ז' לאחרון דחייב א"ת והרי גם התם איכא רובא דיולדת לתשעה ולנגד זה איכא רובא דניכר לשליש ימים כדאית' ביבמות שם הרי אע"ג דסותרין אהדדי ל"ד לאיקבע איסור' והא דכתבו תוס' שם בתו"ת דחייב בא"ת יש לחלק ברווחא והוא דהרי מבואר שם בכריתות דכל היכא דאיקבע איסור' מעיקר' ובא כלב ואכל את הראשונה ואח"כ אכל ישראל את השני' דחייב באשם תלוי לטעמא דאיקבע וכיון שכן התם גבי תו"ת כיון דאיכא חזקה דמעיקר' בשלימות טרם שנגרע ע"י דיוקא דידה ומש"ה לא גרע מאיקבע איסור' מעיקר' ונאכל או שנאבדה הראשונה ואח"כ אכל הוא השני' דחייב א"ת משא"כ התם בלאחר שיעור אותיום או בספק ב"ט לראשונה דשני החזקות נולדו יחד בשעת לידת הספק ואין קדימה לחזקה המחייבות לחזקה הפוטרת וכיון דסותרת א"ע הרי הוא כאילו לא היו כלל שכל אחת מסלקת את חברת' לכן דמי רק לספיק' דחתיכה אחת אבל בתו"ת דחזק' המחייבות הי' קודם שנתהוה חזק' המסלקת דהיינו חזקת א"א דמעיקר' ומעתה בנידון הנ"ל הי' אפשר ג"כ לדון ולומר דכיון דחזקת טומא' הי' מעיקר' וחזקת טהרה הוא שבא אח"כ מחייבינן לי' ג"כ בא"ת אכן יותר מסתבר דל"ד