זית רענן חלק א קיג

וקדושת הספר ל"מ לאזכרות ובעינן באזכרות גם בדיעבד קידוש באפי נפשי' א"כ הרי יצאת בזה מגדר הסברא מכל וכל וגם מגדר השיווי שהרי בע"כ צ"ל דלא דמי אהדדי שהרי בקדושת הספר עודנו לא נתקדשה האזכרות וכיון שכבר יצאו מגדר השיווי אזי מוטב להניח בסברא החיצונה כל שאיננו מן ההכרח דהיינו כל ספר לבד מאזכרות דכשר גם בסתמא ועל קו ומשקל זה אודי נמי ראיתו מפ' הבונה כיון דמוכח מיהת דבנתכוון לכתוב יהודה הגם שכתב את השם כתקונו אפ"ה פסולה אע"ג דבכולהו ספרו כשר אפילו בכה"ג וא"כ כבר יצאו האזכרות מגדר השיווי לכולהו ספרא שהרי אתה צריך להעלות את האזכרות בזה וכבר מוכח מסוגי' הנ"ל דבאזכרות סתמן פסול ותו ליכא למיטעי רק למען להשוות יחד זה לזה ולפסול שניהן בסתמא וקדושת הספר מועיל גם לאזכרות בכדי לנקוט גדר השיווי כדמשמע מפשטא דש"ס דשניהן שוין וכיון דמוכח מהאי דיהודה בפ' הבונה דקדושת אזכרות למעלה מקדושת כולהו ספרא שהרי אם יטעה ויתכוון לכתוב תיבה אחרת דלא קבעי לי' ויטעה ויכתוב התי' כדבעי לי' אזי בוודאי כשירה ורק באזכרות הוא דפסול בזה וכיון שכבר יצאו מגדר השיווי אזי מן הישרה לומר דכולהו ספרי הוא דדמי לזבחים דכשרים בסתמא רק באזכרות הוא דבעינן קידוש בפירוש כדמוכח מהנזיקין דאל"כ הרי משוי נפשי' רשיעא ועיין בט"ז סיו רע"ו ובזה ל"ק קושי' הפמ"א מה שחזר והיקשה עליו וע"ש ובעיקר קושי' תוס' הנ"ל דלמה צריך לילף מוקשרתם וכתבתם ת"ל דלאו בני לשמן נינהו י"ל דאיכא נפקותא היכי דישראל ע"ג ומלמדו דיכתוב לשמן ואע"ג דהיכא דבעינן לשמן בפירוש וסתמן לאו לשמן קיימא ל"מ עע"ג כדאיתא בגיטין כ"ג אכן ברש"י שם בד"ה לדעתי' דנפשי' מבואר דרק משום ספק הוא דפסלינן לי' דשמא גמר בלבו לשם אחר וא"כ היכא דמספ"ל בכותב עצמו אם הוא ישראל א"ל וישראל אחר ע"ג ויהיו רשאין לקרות בו מטעם ס"ס אבל השתא דילפינן מקרא פסולה לגמרי מספיקא דשמא אינו בר קשירה ונראה לצרף. וללבן היטב בלשונו שם שכולו מקשה בלא תוס' וגרעון רק עירוב דברים ממטה למעלה וממעלה למטה שכן נמצאו ומצוי הרבה פעמים בדפוס וכך צ"ל ולרש"י ז"ל נראה דס"ת סתמא לשמה קיימא דמהיכא תיתי דפסולה וכו' ולא גרע מזבחים וכו' אבל האזכרות ודאי צריך להזכיר בפירוש לשמן דבעינן שיכתבם לשם קדושת שמו יתברך משא"כ בשאר ס"ת ולהכי נקיט בפ' הנזיקין אזכרות ולא נקיט שאר הספר [כגון שכתב בפירוש שלא לשמן] משום דלא משוי אינש רשיעא ובאזכרות יכול לומר שכחתי לכותבם לשמם לומר בפירוש ולפירוש אחר דצ"ל אזכרות שכתבתי שלא לשמן [הכוונה לדעת הר"ר אלחנן דגם האזכרות סתמן לשמן קיימא והא דנקיט שם ל"כ לשמן הוא ל"ד וצ"ל כתבתי של"ש וא"כ הרי משוי נפשי' לרשיעי ואמאי נאמינו גם כשמפסיד כולו שכרו כמו שכתבתי לעיל]: סימן ד בדין ע"א נאמן באיסורין

א ובעיקר סברא דמתוך לכאורה הי' נראה דזהו כשהי' בראשונה תחת ידו לגמרי ולכן גם כשיצא מתח"י והחזירו לבעלים כיון שעדיין לא יצא לגמרי מרשותו דלא מיבעי למ"ד אקב"כ הרי יש לו קנין בגופו ואפילו למ"ד אאקב"כ כיון דאינו יכול לסלקו בשום דבר רק מחויב למכור את הדבר שעשה כדי שישלם שכרו ודמי קצת לבא"ר כמ"ש שם בריש פסחים וה"נ כיון דמעיקרא היתה בידו וגם עתה הרי עדיין יש לו בו תפיסת יד אומנם מדברי בעל התרומות בשער נ"א חלק ב' באות ה' ל"מ כן שהרי מביא שם בשם י"א במפסיד בהודאתו לו ולאחרים דנאמן מטעם מתוך וחולק עליהם דהתם שאני דחיישינן לקנוניא משא"כ במפסיד שכרו בהודאתו ומזה מוכח דטעמי' דמתוך לאו משה"ט הוא שהרי גם כשישנו בידו עיקר האמנותו משום בעלים הוא דבעלים נאמנים על שלהן הוא דווקא במילתא דאיסורי כמבואר באשר"י שם שהרי גבי סופר דכתב שלא לשמן לפ"ד לית לי' מיגו שהרי כבר כתובין ועומדין ורק מטעם בעלים הוא דנאמן וזה לא מהני אלא באיסורין כדאיתא להדי' בתשו' מהרי"ק סי' ע"ב כאשר נבאר דבריו לקמן ובדבר שבערוה דבעינן גדר עדות ל"מ רק היכא דבידו הוא מטעם מיגו כגון בבעל שאמר גרשתי את אשתי ועוד דבאיסורין מהני כשאמר לו בפעם ראשון הגם שעתה אינו בידו רק שהי' בידו ובכ"מ דבעינן לגדר עדות אזי אינו נאמן כשהוציאו מתח"י אפי' בשליש דהימני' מעיקרא א"נ כשיצא מתח"י כמבואר בפוסקים ועיין קידושין דף ע"ג ע"ב בתוס' ד"ה בד"א [ועיין ביו"ד סי' קכ"ז בש"ך ס"ק ב' מה שהיקשה מתשו' הרא"ש דשותף א"נ לומר ש"פ הוא אע"ג דאית לי' מיגו דאב"ק ולא אדע מ"ק לי' דבכ"מ דבעינן גדר עדות אזי גם כשהוא בידו דנאמן רק מטעם מיגו ולכן כשהיא במקום חזקה קלישא לי' ולמ"מ משא"כ באיסורין דמהני מטעם בעלים ומש"ה מהני אפי' נגד חזקה ואפי' כשעתה כבר יצא מתח"י וכיון דחזינן להדי' דגם בממון הוי מהני מתוך כמ"ש בבעה"ת בע"כ צ"ל שהוא מגדר וסוג עדות דמיגו דמהימן לגבי עצמו הוי מהימן נמי לאחריני ודמי להאי דאמרינן בסנהדרין ד' יוד גבי פלוני רבע שורי דמהימן נמי מטעם מיגו וגם להפוסקים החולקים שם ש"ה דלגבי ד"נ לית לי' ת"ע כלל על ממונו אפי' כע"א דעלמא משא"כ הכא כיון דנאמן על ממונו מתורת עדות דהודאת בע"ד מהימן נמי לגבי אחרינא כשנים דגם לולא מעליותא דמתוך לא גרע מע"א דעלמא ומהאי דע"א נאמן לומר מת בעלה ואין האחין יורדין דנחלה ע"פ וכן בכ"מ דאיכא איסורא וממונא משום דגם בצד הקיום שבו אינו נאמן אלא בתורת ע"א משא"כ הכא דנאמן לגבי עצמו כשנים: **(מה שנוגע מענינים אלה לדיני ממונות בזמנים הללו הכל נוהג ע"פ דינא דמלכותא ודינא דמלכותא דינא

)** ב ובזה ניחא דברי הט"ז בס"ס קכ"ז שהיקשה מהא דקדשתני והוא אומר לא קדשתיך דמותר בקרובותי' ולא מהמנינן לה ע"י מתוך וזה כמה הי' בפלא בעיני דע"כ ל"ש אלא במילתא דאיסורא אבל לא בדבר שבערוה וכבר עמד ע"ז בס' חו"ד וכן משמע בריטב"א בד"ה אכן מדברי בעה"ת מוכח להדי' דגם בדבר שבערוה מהני מתוך שהרי דבשב"ע מממון הוא דיליף לה וכיון דמהני בממון במקום דע"א דעלמא א"נ ה"ה בשבע"ר נמי אומנם לתרץ קושיתו נראה עפ"י דברי הרא"ה בפ"ב בכתובות באומרת נתקדשתי לפלוני דלא מהני אמתלא להפסיד לאחרים וכן הסכים הר"ש הלוי מובא בקצה"ח סי' פ' בכל דבר שבממון כו' אבל באיסורין אפי' לדעת האחרונים שהוא ג"כ מצד הודאת בע"ד כיון דמהני אמתלא הרי דקלישא הודאתו דגבי עצמו מהעדאת עדים שהרי עודנו בידו לסלקו ע"י אמתלא משא"כ בעדים ומשה"ט באומרת קדשתני והוא מכחישה ל"א דנאמינה מחמת מתוך כיון שגם לגבי עצמה לא ירדה עדיין לתורת העדאת עדים שהרי תוכל לסלק הודאתה משא"כ במתוך דנאמן להפסיד שכרו כיון דל"מ אמתלא להפסיד לכשנגדו כבר ירד בהודאתו לתורת עדים וכן במתוך דמובא בבעה"ת הנ"ל דאי לאו משום קנוניא אזי מהימנינן לי' ע"י מתוך כיון דאלימא הודאתו ואינו יכול לסלקו עוד כבר ירד בהודאתו לת"ע וכאילו העידו עדים לפנינו

ג עיין בתשו' חות יאיר סי' ק"ט וז"ל נשים שקנו קמח מן החנוני קצתם בערב יום ועש"ק וקצתם בבוקר ואחת מהנה שקנתה בערב באה לחנוני ואמרה כי מצאה רחשים בקמחה לכן החזירה הקמח לחנוני ותמה החנוני כי אמר שלא כלו ג' ימים שנטחן ובדק החנוני בביתו בקמח שהחזיר' לו ולא מצא וגם כל הנשים שלקחו מאותו קמח בדקו ולא מצאו דבר ומ"מ החזירו קמחם לחנוני וקצתם אומרים שאינם מאמינים לאשה שאמרה שמצאה וקצתם שלקחו בבוקר אמרו אפשר שריחש קמחה של זו בביתה גם אפשר כי הכלי שלה לא הי' נקי רק מלוכלך בקמח מרוחש כבר והנה קצתם כבר אפו והחנוני לא רצה להחזיר להם המעות עד שישאלו פי המורה ונשאלתי