זית רענן חלק א קיב

רבא מפשורניא חידוש זה כאשר נבאר לקמן אבל עודנו אין לו קשור דברים למאי דקאי בי' אם סתמא לשמן ועוד בעיקר קושי' דל"ל קרא עודנו לא תירץ כלום שגם דסתמן לשמן זהו כשכתבן ישראל דמסתמא כותב לקרות בו או ללמוד בו כאשר מביא בעצמו בשם רש"י לכן נראה שכבר נודע בעליל לכל בר לבב דרבותינו הראשונים הגם דקיימו בהאי ענינא עינוהו מטייפו בכולהו שמעתתי' בסקירה חדא בקיצור נמרץ והוא דעיקר ויסוד דבריו נובע מגיטין פ' השולח והא דמביא בשם רש"י דסתמן לשמן נובע שפירשו של רש"י שם דף מ"ה ע"ב כתבו ע"ג יגנז נמצא בידו אמרי לה יגנוז ואמרי לה קורין בו וז"ל רש"י שם דס"ס הוא דשמא ישראל כתבו ואת"ל הוא כתבו שמא למכור לישראל כתבו וכו' עכ"ל ועיין בתוס' ד"ה אמרי לה וכו' שהיקשו על רש"י מהא דלקמן מפרש טעמא משום דכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה וצ"ל לדעת רש"י דמאן דאית לי' דנמצא בידו קורין בו לית לי' האי דרשא ושם תירצו בתוספת משום דאיכא למיתלי טפי שישראל כתבו ועיין ביו"ד סי' רפ"א ס"ק ה' דזה תלוי במקומות אי שכיחא או לא ולפ"ז לכאורה מה קשי' להו לתוס' דל"ל קרא ת"ל משום דבעינן לשמה דהא נפקותא רבה היכי דנמצא ביד ע"ג ולא ידעינן מי כתבו דאז אי לאו מהקישא דקרא דקשרתם וכתבתם אזי קורין בו מחמת ספק ספיקא והשתא דאיכא הקישא תו ליכא ס"ס דגם שכתבו למכרו לישראל מ"מ פסולה אכן לקושטא נראה דאף בלא הקישא ליכא למימר דקורין בו מספק ספיקא אלא לבתר דחידשו דסתמן לשמה קאי היכי דישראל כתבן לכן גם כשכתבן למוכרן לישראל הרי זה כאילו כתבן ישראל בסתמא אבל אם נאמר דסתמן לאו לשמן קאי וצריך שיכתוב בפירוש לשמן תו לא מהני מידי מה שכתבן אדעתי' דישראל ומעתה לאחר שיחדשו דסתמן לשמן איכא נפקותא בפשטותא היכא דכתבן לשם ישראל לפנינו ומדברי רש"י האלו דמכשיר כשכתבו אדעתי' דישראל שהרי מכשיר בנמצא בידו מטעם זה הוא שהוציא המרדכי מכללו דסתמא כשר וזהו שכתב המרדכי ונראה דאפי' מאן דל"ב עיבוד לשמה כתיבה לשמה בעי וכו' דהיינו לפירש"י דמכשיר בנמצא בידו מחמת ספק ספיקא הרי בע"כ צ"ל דלית לי' הקישא דקשר' וכת' ואפ"ה לא מכשירין אלא בנמצא אבל היכא דכתבן מודה דפסול וגם מדמכשיר בנמצא מחמת ס"ס משמע דלא בעי עיבוד לשמה דא"כ איכא ס"ס להחמיר שמא לא כתבם לצורך ישראל ואת"ל שכתבן לישראל שמא לא עיבדן לצורך ישראל א"ו דל"ב עיבוד לשמה ואפ"ה כתיבה בעי ומדמכשיר בנמצא מחמת ס"ס אע"ג דבעי כל"ש ש"ת דסתמא דכשר ועיין איברא יש להתבונן לדעת רש"י דס"ל דבאזכרות בעינן שיכתוב בפירוש לשמן אמאי מכשיר בנמצא לקרות בו משום ספק ספיקא שהרי אפי' כשכתב לשם ישראל מ"מ לא עדיף מישראל שכותב בסתמא וצ"ל דהא דבעינן אזכרות שיקדשם בפירוש הוא מדרבנן וסדר"ב לקולא גם בספק אחד דשמא ישראל כתבו

טז וראיתי בס' פנים מאירות סי' מ"ה בח"ר שהביא דברי מרדכי הנ"ל וכתב עליו וז"ל ונראה ברור דמה שכתב אבל האזכרות ודאי צריך להזכיר בפירוש אין זה מדברי רש"י עצמו דאיך מביא ראי' מפרק הנזיקין מדנקט אזכרות ולא נקיט שאר הספר הלא תלמודא קאמר שם א"ל ר' ירמי' נהי דהפסיד שכר אזכרות שכר דכולי' ס"ת מי הפסיד א"ל אין שכל ס"ת שאין אזכרות שלה כתובין לשמה אינו שוה כלום וגבי גוילין שאמר הסופר שלא עיבדן לשמן א"ל מתוך שאתה נאמן להפסיד שכרך נאמן להפסיד ס"ת ופריך מ"ש מדרבי אמי ומשני התם איכא למימר טעי בדרבי ירמי' ופרש"י שסבר שלא יפסיד אלא שכרו של אזכרות לבדן וי"ל דמשקר ונתכוון להקניט וא"כ אין מכאן ראי' די"ל דס"ת צריך ג"כ לפרש לשם קדושת ס"ת דוקא והא דלא קאמר שלא כתב שאר הספר לשמן דלא רצה לומר כן להפסיד כל שכרו אלא פשוט דאין זה מדברי רש"י רק רש"י נקיט בסתם דס"ת לשמן קיימא ופשיטא די"ל דסתם כתובות השם לקדושת השם קיימא אלא רבינו שמשון רצה לחלק בכך ומביא הנך ראיות וכבר מחוי לי' הרב הב"י אמוחי דהראי' מפ' הבונה אינו ראי' כלל וכן מהנזיקין אין ראי' כלל כמו שכתבתי אלא פשוט דרש"י ס"ל דסתם ס"ת לשמן קיימא וה"ה בשמות דמ"ש והא דנקיט אזכרות לא כתבתי לשמן לאו דוקא כמו שכתבו התוס' בפ' התכלת ואף שהט"ז בסי' רע"ו רצה ליישב דבריו מ"מ לא פלט להצילו מקושיתינו וכו' עכ"ל ועודנה לא רפתה רוח המעיין בקרבו במה שהמציא דרבינו שמשון והמרדכי חידשו זאת מלבם דלו יהי' כדבריו הכי דבר נקל הוא חלילה לתלות בם משוגתם הלא ר"ש אשר גם גדולי בעה"ת שתו בצמא את דברי קדשו וגם בעל המרדכי הרצוי לכל אחיו מדור דור ישגו חלילה בדבר פשוט כזה לכן עלינו חובה למשכוני נפשן להצדיק את דברי קדשם והמרדכי בעצמו שם מציוע לראיתו במה שכתב דנקיט שמות משום דלא משוי איניש רשיעא ותוכן כוונתו כי לא להצדיק את הסופר יצא ומה איכפת לן בזה רק להצדיק עיקר דינא ולכלכל היטב השו' דשם והוא שיצא לידון דבע"כ צ"ל דאין השמות וס"ת שוין שהרי אם נאמר כדעת הר' אלחנן דסתמן לשמן קיימא בין בס"ת בין באזכרות ובע"כ צ"ל דלאו דוקא הוא דנקיט לא כתבתי לשמן אלא שכתוב כל השמות שלא לשמן והרי בזה הגם המפסיד כל שכרו וגם דלא טעי כלל אמאי נאמינו משום מתוך דמסברא לא עדיפי ממיגו דלא מהני מידי במקום דמשים עצמו רשע כמבואר בכתובות דף י"ט ע"ב באומרים אה"ד דאינם נאמנים הגם שלא עשו רק דבר עול לכתחילה ואינם נפסלים וא"ל דזהו דוקא בנידון זה אבל בתורת בע"ד שאני אפי' היכא דמע"ר ונאמן במיגו וה"נ כשמפסיד שכרו נאמן בתורת בעלים כאשר נבאר להלן קצת מזה שהרי רוב אחרונים הסכימו ביו"ד בסי' קס"ט סעי' כ"ה ובסי' קע"ז סעי' י"ב דגם בעל דבר עצמו ולהרויח א"נ במיגו כשמשים ע"ר וגם כשת"ל דתורת מתוך עדיפי ממיגו מ"מ תיקשה דמנ"ל להקשות שם ומ"ש מדרבי אמי דשו"ש דבגוילין דצריך עיבוד לשמן בפירוש דסתמן לאו לשמן קיימא ולא משוי נפשי' רשיעא בעדותו הוא דנאמן אבל בדרבי אמי דאמר שכתבן בפירוש שלא לשמן ומשוי נפשי' רשיעא מש"ה אינו נאמן אלא ודאי דבדוקא נקיט לי' התם האזכרות שבו לא כתבתי לשמן שלא קידשן בפירוש דבזה לא משוי נפשי' לרשיעא דיכול לומר שכחתי כמו בגוילין אלא דאכתי איכא למימר דילמא שניהם שוין ובשניהם סתמן לאו לשמן קיימא ובמאי שאומר בתחילת כתיבת הספר שכותב לשם קדושת ספר תורת משה אזי די ג"כ לקדושת האזכרות שבהם וכמו דס"ל להר"א דשניהם שוין לסתמא ה"ה נמי דנוכל לומר לענין קדושתן בפירוש דא"כ ממ"נ אי אמר בפירוש מתחילה הרי די גם לאזכרות ואי איירי דלא אמר מתחילה וא"כ הס"ת כולהו פסולה וא"כ מפסיד כל שכרו ואמאי אינו נאמן דהא דמי לדר' אבוהו וא"ל דבזה גופי' הוא דטעי דקסבר דשאר הספר כשר בסתמא אכתי מאי היקשו שם וניעבר בקולמס ולקדשי' כיון דצריך לכתבו מחדש מתחילה ועד סוף וכיון דבע"כ צריכין לחלק בין קדושת ס"ת לאזכרות שהרי ליכא למימר דתרווייהו כשרים בסתמא כמו דמחייבת הסברא חיצונה דלא עדיפי מזבחים דתנן בהדי' דצריך לששה דברים ואפ"ה כשירים בסתמא דא"כ הדרי קושי' לדוכתי' דהרי משוי נפשי' ברשיעא ואמאי נאמינו אפי' במקום דאיכא תורת מתוך וגם בצד השני אי איפשר לבצע הדבר דקדושת הספר יועיל גם לאזכרות כדכתיבנא לעיל דא"כ או דכולהו כשירה או דכולהו פסולה ומסוגי' משמע דלא נפסלה כולהו בעצמותו רק ע"י האזכרות וכיון דבע"כ ההכרח מסוגי' ילחצנו לחלק בין אזכרות לשאר ס"ת אזי דרך הישרה מחייבת דבכולהו ספרא הוא דכשר בסתמא דדמי לזבחים רק דבאזכרות לבדן הוא דבעינן לקדשן בפירוש כדמוכח מהכרח סוגי' הלז וכיון שאינו מן ההכרח רק על האזכרות לבדן אזי מוטב דבשאר ספרא מיהת יקום הדבר על הסברא פשוטה דסתמן לשמן קיימא אכן לולא ההכרח מסוגי' אזי מוטב הדבר להשוות שניהם בפלס אחד כיון דסתמא שוין דבעינן כתיבה לשמה וכתורתו של זה לענין סתמא ולכל קדושה שבהן ה"ה ממילא גם לאזכרות שבהן ומסברא נדון דתרווייהו כשרים בסתמא רק דממצוי הסוגי' נראה דאזכרות פסולין בסתמא ומעתה אם כדי להשוותן יחד נימא דקידוש אחד לכולהון ותרווייהו פסולין בסתמא אכתי לא נוכל להשוות דשם בקו הישרה כדכתיבנא ומעתה לא נמצא עוד למפלט רק אם נימא דתרווייהו סתמן לאו לשמן קאי