זית רענן חלק א קיא

כמאן דלא כר"י דלדידי' רשאי להעביר בקולמס דהא כרבנן נמי לא אתי' דהא ס"ל במ"ס דרשאי למחוק את השם ולכתוב עה"ג ושני תירוצים שתירץ ב"ס ב"י ליתנהו לשיטתו חדא כדכתיבנא לעיל דמחלק בין כשנתכוון לכתוב תיבה אחרת ולבין שנתכוון לכתוב אותיות השם עצמן ועוד דתירץ אף דלקס"ד אכתי לא ידע לחלק בין חדא אזכרה לכולי' זהו בהעבר' קולמס לחוד אבל למחוק ולחזור ולכתוב ע"ג הגרד בזה ידע מעיקרא דפסול משום דבזה בוודאי מיחזו כמנומר ולדעת התשב"ץ הוא להיפך דגם למסקנא לית בי' משום מנומר בכותב עה"ג מזה נראה לפרש כדפרישנא לעיל באופן ראשון דקו' לא קאי על מאי דפסק ר"א שהפסיד כל שכרו אלא דקאי על מאי שלא האמינו להפסיד ס"ת דאכתי איפשר לתקוני מספיקא כדכתיבנא לעיל וע"ש ועוד נראה לישב קושיתם בפשיטו' דבשלמא לרבנן ניחא דמפסיד כל שכרו משום דכל ס"ת שאין אזכרות שבו כתובין לשמן אינו שוה כלום ואי משום דרשאי למחוק ולחזור ולתקן זה אינו דהניחא כשספרו בידו והוא יודע בעצמו שלא כתבן לשמן אזי הרשות בידו גם למחקן אבל השתא שהוא ביד לוקח והשתא הלא הלוקח אינו רשאי למסרם לאחר או גם לסופר עצמו למחוק את האזכרו' דדילמא לאו קושטא קאמר שהרי מדינא אינו נאמן וכאן דאינו רשאי לתקנם אזי ממילא הפסיד כל שכרו עפ"י דבורו משא"כ לר"י דס"ל דיעבור בקולמס ולוקדשי' דזה רשאי גם עתה בממ"נ ובזה מתורץ היטב קושי' הרשב"א בחדושיו על קושי' ר' ירמי' דנהי דהפסיד שכר אזכרו' שכרו דכולי' ס"ת מי הפסיד דממנ"פ מ"ק אי ס"ל דבעינן קידוש לשמן א"כ פשיטא דהפסיד כולי שכרו ואי לא בעי לשמן גם שכר אזכרות לא הפסיד ולדברינו ניחא דמעיקרא מקשה לרבנן דמס' סופרים דקסברי התם דימחוק את השם לגמרי וא"כ לדברי הסופר עצמו לא הפסיד לעצמו אלא שכר אזכרות שהרי הוא עומד וצווח הנני למחקן ולחזור ולכתבן בקדוש' וע"ז משני שאני אומר כל ס"ת וכו' כיון דכ"ז שאינו מתקן אינו שוה כלום והשתא א"א עוד לתקנם בפרט דדינא קאמר הלוקח לדידך לא בעינא כיון שכבר קלקלת כמו טבח ואומן ושתלא דמסלקינן להו וע"י אחרים אי איפשר בתיקון ומעתה כיון דלפי דבריו כמו שהס"ת לפנינו אינו שוה כלום רק דמיתלי תלוי ומקושר עדיין אם יש לו עוד תיקון אם לא והגע בעצמך אילו הס"ת הזאת הי' על קלף הדק היטב אשר אי איפשר עוד במחיקה ולחזור ולכתוב מחדש אזי בלי ספק הפסיד לעצמו כל שכרו לפי דבורו ומה לי אם א"א לתקן בעצמותו או משום ארי' דרביע עלי' דדינא הוא דמבטל תקונו האפשרי ומאי אמרת הלא ביטל תקונו הוא מצד גדר ההיפוך דחיישינן לדילמא שקורי משקר דז"א דסוף סוף כמו שהיא לפנינו אינו שוה כלום רק דעודנו תלוי וקשור באופן התיקון וכיון דבקושטא א"א עוד בתיקון תו לא איכפת לן בסיבה המבטלת וכיוצא בזה מצינו במס' גיטין דף מ"ב ע"ב גבי הא דמיבעי' לי' במעוכב גט שחרור אם אוכל בתרומה ובעי למיפשט מכהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה דאוכלין בתרומה דמעוכב ג"ש הוא מספק דאי תימא דאכילת תרומה תלוי ומקושר הוא בעבדות דזהו עיקרו של קנין כספו וכיון דסוף סוף אין לרבו רשות עליו שהרי אינו יכול לעבוד אתו עבודת עבד משום ספק הרי אע"ג דספק המונע עבדות הוא משום דילמא הוא ב"כ ואם הוא ב"ש הרי באמת יש לרבו רשות עליו מ"מ הסברא מחייבת דלא יאכל בתרומה משום דדילמא הוא ב"ש ואין לרבו רשות עליו דתו לא איכפת לן בסיבה המונעת מאיזה טעם הוא וגם לשנוי' דמתרצינן התם דאילו יבא אלי' וכו' דקנין כספו קרינן בי' ש"ה דהדבר תלוי בדינא ותלוי הדבר בין האמת או השקר דהיינו דתורה הקפידה דאכילת תרומה תלוי בעבודה וכיון דאיפשר להתברר אוכל בממנ"פ ועיין במ"ל בפ"ט מה"א ה"ו אבל תשלומי שכירות דא"א לחייבו משום דאילו אתי אלי' כיון דלפנינו א"א בתיקון עוד תו לא איכפת לן בסיבה המונעת יהיה באיזה אופן שיהי' דסוף סוף כיון דא"א בתיקון עוד כבר הפסיד לעצמו בהודאתו כל שכרו

יד ועיין במ"א סי' ל"ג ס"ק ז' דמפרש לטעמא דרבנן דאינו רשאי להעביר בקולמס הוא משום מנומר וע"כ צ"ל דדבריו סובבים אליבא דראב"י דאליבא דר"ח הוא משום דכתב עליון אינו כתב ולכאורה תמוה דמפורש במס' סופרים דרבנן סברו דימחוק השם ויכתוב על המחק ואם על גבי המחק לית בי' משום מנומר בתיבה אחת כ"ש בהעבר' קולמס בלבד דלית בי' משום מנומר בתיבה אחת בלבד אומנם בס' ב"י מפרש לי' דאינו כבוד להשם שיתקדש רק בהעבר' קולמס לחוד אומנם בזה הולך לשיטתו דקסבר דעל הגרד בוודאי אית בי' משום מנומר כמו שתירץ לעיל על קושי' הנ"ל דמקשינן נימא דלא כר"י דהא גם לרבנן קשי' דהרי רשאי למחוק ומתרץ דגם לס"ד דאכתי לא ידע לחלק בין חדא אזכרה לכולי' זהו בהעבר' קולמס אבל על הגרד פש"ל דאית בי' משום מנומר אבל המ"א בע"כ צ"ל דס"ל כדעת התשב"ץ לעיל בסי' קכ"ז דעל הגרד לית בי' משום מנומר גם ב"ג ו"ד בכל דף אומנם בעיקר ראייתו מפ' הקומץ דבמלאים רשאי למחוק וא"כ צריך לכתוב על הגרד דאל"כ הרי נראה כשתי תיבו' כבר עמד המרדכי בזה ומתרץ לי' דאיירי כשיכול למשוך האותיו' שלפני המחק ושאחרי' וא"כ איפשר שימשוך רק על השני אוירים או דבמקצת אות לית בי' משום מנומר וכבר נהגו הסופרים להקל בזה ויש להם על מי ליסמוך וכיון דמנומר פסולא דרבנן הוא די בעל התשב"ץ לסמוך עליו ועיין ברמב"ם בפ"י מ"ה ס"ת דקחשיב לי' לכ' פסולין דפוסלין בס"ת ושבק לה לפסולא דמנומר לגמרי ואפ"ל דקסבר דדוקא לענין שכירו' הסופר הוא דאמרו כן בגיטין דכיון דלכתחילה מעכב אדעתי' דהכי לא פסקתי לך לשלם משכורתך אמנם בתשו' הריב"ש סי' זיין מבואר להדי' דמנומר פסול לקרות בו וגם בכותב על הגרד אית בי' משום מנומר ומתרץ להאי דהקומץ רבה כדכתיבנא ודלא כתשב"ץ וכ"מ בש"ע סי' רע"ט סעיף ד' בהגהה

טו ואגב דעסיקנא בהאי ענינא נדברה עוד מענין לענין באותו ענין בדברי מרדכי התמוהים וצריכין ביאור בפ' התכלת ועיקר דבריו מבוארים בתוס' שם דף מ"ב ד"ה ואל אומנם יש בו דברים נוספים וע"ש וז"ל היקשה הר"י מאורלינ"ש ל"ל קרא למעוטי ע"ג מכתיבת ס"ת תו"מ ת"ל דבעי כתיבה לשמה כס"ת וצריך שיאמר בפירוש לשמה אני כותב כיון דסתמא לאו לשמה קאי מדאמרינן בפרק הנזיקין אזכרות שבו לא כתבתי לשמן ולא קאמר כתבתי שלא לשמן דאז הי' משמע דסתמא לשמה קאי ובעי עקירה לפוסלו וכו' וי"ל דקסבר האי תנא דלא בעי כתיבה לשמה ועוד תירץ הר' אלחנן דתורה סתמא לשמה קיימא ומה שמדקדק מהאי דנזיקין מדלא קאמר כתבתי שלא לשמן היא דגבי גט נמי סתמא לאו לשמה קאי דאשה לאו לגירושין קייימא וא"ה תנן בגיטין כל הגט שנכתב שלא לשם אשה ולא קאמר שלא נכתב לשם אשה ומיהו אי לאו הכי קאי וודאי הי' צריך להוציא מפיו שכותב לשמן כמו גבי גט וכו' ונראה דאפי' מאן דלא בעי עיבוד לשמה כתיבה לשמה בעי כדמשמע הכא מדפסול ע"ג לכתיבה ולרש"י ז"ל נראה דס"ת סתמא לשמה קיימא דמהיכי תיתי דפסולה כשכתב ישראל בסתם דסברא הוא מסתמא כיון שכותב ס"ת לקרות בו או ללמוד בו ולא גרע מזבחים דבעי לשם ששה דברים וא"ה אם לא אמר בפירוש כשר וכו' אבל האזכרים ודאי צריך להזכיר בפירוש לשמן דבעינן שיכתבם לשם קדושת השם יתברך משא"כ בשאר ס"ת ולהכי נקט בפ' הנזיקין אזכרות שבו לא כתבתי לשמן] כצ"ל ולא נקיט שאר הספר ולפירוש אחר וצ"ל ולפירוש זה] יש לומר דנקיט שמו' משום דלא משוי איניש רשיעא ובאזכרו' יכול לומר שכחתי לכותבם לשמם לומר בפירוש ונראה לי להביא ראי' מפרק הבונה הי' צריך לכתוב השם ונתכוון לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בו ד' מעביר בקולמס ומקדשו אלמא דבשם צריך בפירוש לשם קדושת השם אע"פ שכתבו לשם קדושת הספר דומיא דשאר הספר פסול עכ"ל והנה מתחילה נבאר ראשית דבריו שכתב ונראה דאפי' מאן דלא בעי עיבוד לשמה כתיבה לשמה בעי כדמשמע הכא מדפסיל ע"ג לכתיבה דאינו מובן שהרי על מבוכה זו קאי עד כה דל"ל קרא והשתא מסיים בהיפך והגם שנוכל לדחוק וליישב דבריו דהיקשא דוקשרתם וכתבתם לא אליבא דכולהו תנאי הוא כי איננו משנה וברייתא רק