זית רענן חלק א קט

כשהעביר בקולמס הרי זה כמתקן את הדיו עצמו והדר הוי כדיו עג"ד אמנם גם בדיו עג"ס או ע"ג זהב דיתחייב משום מוחק בהזכרות שאינם נמחקים עדיין יש להתבונן בזה דמסתבר דלמסקנא דמסיק בגמרא דגם דיו ע"ג סיקרא לא הוי כתב לקולא דלא מפני שמדמין נעשה מעשה אזי מסתבר דחייב משום מחיקת השם כיון דלא התעלה בכתב זה כלל ומחק את השם שכתוב מתחילה אבל לס"ד דמעיקר' דדיו עג"ס הוי כתב יש לספק אם מחייבינן לי' משום מחיקת השם כיון דתורה לא אסרה רק דרך השחתה א"ד דעילוי זו מילתא אחריתי הוא אבל מ"מ מוחק את השם של סיקרא שתחת הדיו ודמי לחיפן זהב דאסור לגוררן מעל האזכרות או דילמא ש"ה שבגרירה אינו אלא מוחק והשם שתחתיו ממילא נתגלה הוא דאסור בש"ע בסי' ל"ב סעי' ג' אבל הכא דכתיבה עצמו הוא המחיקה אפשר דשרי אכן אין נפקותא בזה לדינא לדידן דפסקינן כר"י דלא הוי כתב להקל אזי בוודאי אסור לעשות כן בהזכרות שאינן נמחקים אפי' כשכותב להתלמד לבד

ט אמנם בעיקר דבריהם הגם שעיקר דבריהם מסתברים ומתקבלים להולכים במישרים בעצמותם אכן עיקר יסודם ממה שהקשו בגיטין דף נ"ד בההוא דאתא לקמי' דר' אמי אמר לי' ס"ת שכתבתי לפלוני אזכרות שבה לא כתבתים לשמן אמר לי' ס"ת ביד מי א"ל ביד לוקח א"ל נאמן אתה להפסיד את שכרך ואי אתה נאמן להפסיד ס"ת אמר לי' ר"י נהי דהפסיד שכר אזכרות שכר ס"ת כולי מי הפסיד א"ל אין שכל ס"ת שאין אזכרות שלו כתובות לשמן אינו שוה כלום וליעבר עלייהו קולמס וליקדשי' כמאן נימא דלא כרבי יהודה דתנן הרי שהי' צריך לכתוב את השם ונתכוון לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בו ד' מעביר עליו קולמס ומקדשו דברי ר"י וחכ"א אין השם מן המובחר אפ"ת ר"י ע"כ לא קאמר ר"י אלא בחדא אזכרה אבל דכולי ס"ת לא משום דמיחזי כמנומר והקשו לדברי הג"מ הנ"ל דכל שם שלא נתקדש מותר למחקו ובהדי' תנן הכי במס' סופרים פ"ה ה' ג' הי' צריך לכתוב את השם ונתכוון וכתב יהודה ולא נתן בו דל"ת מוחקו וכותב את השם ר"י אומר יחזיר עליו הקולמוס ויקדשנו א"ל אין זה מן המובחר הרי דגם לרבנן מותר למחקו וא"כ לס"ד דלא ירד לחלק בין חדא אזכרה לכולי א"כ אמאי קאמר ר"י נימא דלא כר"י דהא כחכמים ג"כ לא אתי' שהרי גם לדידהו שרי למוחקו ולחזור ולכתוב עליו ומשום קושי' זו ירדו לחלק דדוקא היכי דלא נתכוון לכתוב את השם כלל הוא דרשאי למוחקו כגון שנתכוון לכתוב תיבה אחרת וכתב את השם אבל כשנתכון לכתוב אותיו' של השם אעפ"י שלא קידשו אינו רשאי למחקו ועובר עליו דדמי לבכור דאע"פ שמצוה לקדשו מ"מ גם כשלא קידשו בפירוש כל קדושת בכור עליו ולפענ"ד ליישב קושי' הנ"ל באופן אחר דבל"ז קשה להבין מאי קא קשי' לי' לר' ירמי' נימא דלא כר"י הכי משנה או ברייתא הוא הלא ר' אמי דינא קא פסיק בעובדא דאתי לקמן ומאי בכך שפסק אליבא דחכמים דהלכתא כוותייהו בכ"מ לכן נראה לפרש כוונה אחרת בקושי' דר' ירמי' שהרי לפום פירושם דתוס' לעיל דף י"ט וכן הרשב"א ורמב"ן וריטב"א והר"ן פליגי ראב"י ור"ח אליבא דרבנן כשכתב הראשון הי' שלא לשמה והשני לשמה דלראב"י גם לרבנן כתב עליון הוי כתב רק באזכרות לא עבדינן הכי לכתחילה דאין השם מן המובחר ולר"ח אזי לרבנן אפי' כשהראשון שלא לשמה אפ"ה כתב עליון אינו כתב בדיו עג"ד אבל לר' יהודה ל"פ דלדידי' אע"ג דדיו עג"ד לא הוי כתב אבל כשהראשון שלא לשמה והשני לשמה דעלוי עלי' אזי כתב עליון הוי כתב ונמצא דלראב"י גם רבנן מודה לסברת ר"י דאע"ג דדיו עג"ד לא ה"כ אבל כשהראשון שלא לשמה והשני לשמה אזי לכ"ע ה"כ ולר"ח פליגי עליו בעיקר דינו דקסבר דלעולם בדיו עג"ד לא הוי כתב ע"כ ומעתה נחזי אנן בעובדא דר' אמי דקפסיק דאינו נאמן להפסיד ס"ת וכשירה בלא תיקון כלל ולראב"י הלא טוב לנו להעביר בקולמס על האזכרו' דממנ"פ אם שקר עינה ברעהו ומתחיל' כתב לשמם אזי רשאי ג"כ להעביר עליהם בקולמס לכ"ע [ועיין בטור י"ד סוף סי' רע"ו יש בו דבק באותיו' השם יש לו לגוררו ואינו צריך אח"כ להעביר עליו קולמס ולקדשו הרי דאם רצה רשאי] ואם אולי באמת יהגה חכו דכתבן שלא לשמן אזי מהני העברת קולמס להכשירן גם אליבא דרבנן אע"ג דקסברי דאין השם מן המובחר זהו כשיודעין בוודאי אזי חיישינן למיעבד מצוה מן המובחר אבל בספיקא יותר נכון לחוש לדבריו ולתקן מיהת בכל האפשרי מלהכשירו בלא תיקון כלל וזהו שהקשה ר' ירמי' נימא דלא כר' יהודה הכוונה דחכמים חולקים על סבר' ר"י לגמרי וקסברי דלעולם אין כע"כ בדיו עג"ד והיינו כר' חסדא ומש"ה קפסיק ר"ח דאינו נאמן כלל להפסיד הס"ת משום דתו אי אפשר לתקוני דאם נחזיק לספיקא דדילמא קושטא קאמר שוב אי אפשר לתקוני' ומה דקאמרי רבנן התם אין השם מן המובחר היינו לדבריו דר"י קאמרי הכא כמבואר ברשב"א בשם הירושלמי אבל אם נימא כראב"י נמצא דגם לרבנן נשאר סברת ר' יהודה על נכון רק דבוודאי אמרינן דאין השם מן המובחר ע"כ הי' לנו מן הדין לחוש לדבריו ולתקנו במאי דאפשר ולא איכפת לן ול"מ וע"ז מתרץ דאפי' את"ל כראב"י וסברת ר"י אמיתי' גם לחכמים זהו בחדא אזכרה אבל בכולהו מיחזי כמנומר והיכא דלא אפשר תו לא מהימנינן לי' ומעתה לא קשה קושיתם הנ"ל דגם לרבנן ימחוק השמו' ויחזור ויכתבם על הגרר דזהו כשידעינן בבירור שלא כתבם לשמן אבל מספק אינו רשאי למחקן ככל ס"ד ולא מניחין גם את הסופר עצמן למחקם כיון דלדידן לא עדיף מספיקא אמנם דינם שחידשו לחלק בין נתכוון לכתוב אותיו' השם לבין לא נתכוון כלל נכון בעצמותו וכן משמע להדי' ממס' סופרים הנ"ל דקדייק בלישנא היה צריך לכתוב את השם ונתכוון וכתב יהודה ולא נתן בו ד' והוא דנתכוון לכתוב יהודה הוא דרשאי למחקו דאל"כ הי' לי' למימר ולא נתכוון וכתב יהודה והיינו שלא נתכוון לקדש את השם א"ו דגם בכה"ג אינו רשאי למחקו עד שיתכוון לכתוב תיבה אחרת לגמרי וא"כ גם לפי תירוץ זה שכתבתי מוכח שפיר מה שהוכחנו לעיל באו' ה' דכל שכותב בשני' בעילוי אע"ג דהוי כתב לר"י וא"כ ממילא יש בו משום מוחק בשב' אפ"ה לענין מחיקת השם לית לן בה דלא אסרה התורה רק דרך השחתה דאל"כ גם לר"י אי אפשר בהעבר' קולמס בסופר זה שכיון לכתוב את השמו' רק שלא קידשן לשמן ומאי קא קשי' לי' לר"י כדכתיבנא לעיל

י עוד באופן אחר נראה לפרש קושי' ר"י נימא דלא כר"י והוא מדקאמר נימא ש"מ דמספקא לי' דאולי יש לחלק בין חדא אזכרה לכולי' ועיקר תוכן כוונתו בזה לירד לסוף דעתו דר' אמי אם אית לי' מתוך רק משום הכי הוא דלא האמינו משום דטעה הסופר בדר' יהודה דאית לי' דרשאי להעביר בקולמס ונמצא דלא יפסיד לעצמו רק דבר מועט בעד שכירות להעביר בקולמס על האזכרו' ולאידך יפסיד כל הספר בנתיים כ"ז שלא יתקננו או דילמא דגם לר"י אי אפשר לתקן בהעבר' קולמס ונמצא דבע"כ צ"ל דר' אמי לית לי' כלל האמנתו דמתוך דא"ל משום דטעה בקושי' הראשונה דר' ירמי' דנהי דהפסיד שכר האזכרו' וכו' והרי גם קושי' ראשונה אזלי ג"כ משום דרשאי להעביר בקולמס רק דבתר הכי מפרש לי' לעיקר תוכן כוונתו דבלא"ה אין התחלה לקושיתו שהקשה מעיקרא דהרי המושכל מחייב שיפסיד כל השכר וכן מבואר ברשב"א בחידושיו דקושי' השני מפרש ואזיל לקושיתו הראשונה ולדברינו הכי שייטא ואזלי דאם נימא דגם ר"י מודה בזה נמצא דצ"ל דלית לי' כלל האמנותו דמתוך וע"ז מתרץ לי' דגם ר"י מודה ומעתה הי' לו ליסוד מונח דלית לי' מתוך ומש"ה מקשה ואזיל מעובדא דר' אבוהו ומשני לי' אע"ג דלקושטא ר"י מודה בזה אבל עודנו נוכל לומר דסופר מיהו טעה בזה וקסבר דגם בזה פליג ר"י

יא לאחר שכתבתי כל הנ"ל עודני יראתי לקבוע הלכה למעשה מפני שבעל המחבר שה"ת הנ"ל תמך יתדותיו על תשו' התשב"ץ וספרו לא נמצא פה עד כי טרחתי להשיגו בשאלה מעיר הסמוכה ויען כי ספרו לא נמצא