זית רענן חלק א קח

דיו ע"ג סיקרא חייב משום מוחק וע"כ לא פטרו סיקרא ע"ג דיו אלא דה"ל מקלקל וכל המקלקלין פטורין בשבת אבל מחיקה מיהו הוי עכ"ל] וגם מ"ש הנימוקי בתחילה דכתב עליון הוי כתב אגב גררא אתי לאשמועינן וגם ליישב עיקר הדין דקתני התם הרי אלו יגנזו דמשמע דלית לי' תקנתא כלל דהיינו משום דבהעברת קולמוס א"א משום דגם בדיו עג"ס לא הוי כתב לקולא כמימרא דר' יוחנן שם דכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה וגם בגרירת הזהב אי אפשר כדפסקינן בא"ח סי' ל"ב סעיף ג' דבהזכרות אינו רשאי לגרר את הזהב דהוי כמוחק את השם הרי דלענין קדושת השם ה"ז נידון ככתב דלא גרע מחקוק עה"ט או על הקורה דאית' במס' ערכין ד' ו' דאית בי' משום מחיקה וה"נ בציפן זהב כיון דמ"מ השם כתוב לפנינו חייב משום מוחק ולענין זה הוי כתב עליון כתב דהיכא דלחייבי אח"כ משום מוחק אע"ג דבעלמא כ"ע מודו דסיקרא ע"ג דיו לא הוי כתב אבל לענין האזכרות לא גרע מחקיקה

ז ועדיין צריכין אנו להבין דאמאי רשאי לגוררן בציפן זהב בכל היריעה לבד מהזכרות כיון דבציפן כבר ביטל את כתב התחתון כמו דכתב בנימוקי הנ"ל וא"כ כשהדר וגרר את הזהב ונגלה התחתון אמאי מהני ודמי לנכתב מאליו וכאילו נשפך דיו ונעשה אות דפסול לכ"ע א"ו בע"כ צ"ל כיון דמתחילה כתבו בדיו כדינו רק שאח"כ נפסל ע"י שציפן וכשנסתלק הגורם אזי ממילא חזר לכשרותו כמקדם ומשה"ט נמי כשנתאדם לגמרי והעביר עליו בקולמוס כשירה דלאו משום כתיבה הוא דמכשרינן לה אלא משום שנסתלק הגורם והגע בעצמך אילו חזר והשחירו בתחבולה אחרת ולא ע"י כתיבה כלל ג"כ כשירה כיון שמתחיל' נכתב בהכשר ומעתה תבנא לדינא בנידון דידן דגם על האזכרות מותר להעביר עליהם בקולמס כשמתחילה כתבם כדין משום דלא צריכנא להחזיק העברה זו לכתיבה כלל רק כאילו חזר והשחירם בתחבולה אחרת ותיקן את הדיו הראשונה עצמו וע"כ לא הגיע לכלל מוחק רק כשכתבו בתחילה בסיקרא וכשחזר וכתב בדיו דבע"כ צריכין להכשירו רק מטעם כתיבה דהשתא ומש"ה אמרינן נמי דכשם דהוי כתיבה דהשתא כתיבה לגופי' כן נמי הוי כמחיקה לגבי סיקרא ובסיקרא עג"ד פשיטא דהוי כמחיקה שהרי גרוע גרעי השתא מאשר הי' אולם כשכתב מתחילה כדין ובהכשר רק שאח"כ נשתנ' הדיו וכשחזר והעביר עליו בקולמ' ה"ז דומ' לגמרי כאילו תיקן את הדיו הראשונ' ומה"ט אפ"ל שגם קטן שלא הביא עדיין ב' שערו' רשאי להעביר בקולמס דלא גרע מאלו הושחר מאליו או ע"י תחבולה אחרת כיון דמעיקרא נכתב בדיו כדת תו לית לן בי' ע"י איזהו דבר שהוחזר לאיתנו כללות הדברים כשם דרשאי להעביר בקולמס על דיו שנשתנה למראה פסולה בשאר פרשיות הרי בע"כ צ"ל דל"ד לדיו עג"ס ומה"ט נמי רשאי ג"כ להעביר על האזכרות ולית לן בזה משום מחיקה כנ"ל ברור כאשר נבאר עוד להלן בראי' ברורה וע"פ דברינו הנ"ל דברי מ"א נכונים היטב ול"ק קושי' האשל אברהם שהניח דבריו בתימה בסי' ל"ב ס"ק ל"ט וז"ל ולא הוי שלא כסדרן כיון שעכשיו הכתב כשר ומה שמוסיף עליו אינו אלא שמשמר וכו' א"כ משמע דוקא כשקצת צבע הדיו קיים אבל אם קפצה כל הדיו מהקלף ולא נשאר רק רושם אדמומית מהחלודה של הדיו הוי של"כ כנ"ל עכ"ל והקשה עליו שהרי גם כשלא קפצה כל הדיו ונשארו האותיו' אדומות מדיו עצמו ג"כ פסול שהרי הן אדומין לפנינו ולפמ"ש גם מבעל המג"א לא נעלם כל אלו רק דס"ל כיון דמעיקרא נכתבו כדין ואינן צריכין רק תיקון בעלמא ואזי אם הושחרו מאליהם או ע"י תחבולה אחרת ג"כ כשירה וא"כ גם כשהעביר עליהם בקולמס תו אין אנו מוכרחים להחזיקם בתורת כתיבה רק כאילו תקנם בתחבולה אחרת או שנתקנו מאליהם ותו לית בי' משום של"כ ומדוקדק בלישנא דכתב ולא נשאר רק רושם אדמומית מהחלודה של דיו הוי של"כ אבל כל שאילו הדיו עצמו נתאדם אע"ג דצריכין תיקון וכל זמן שלא נתקן פסולין אבל ל"ש בי' משום שלא כסדרן כיון דאין אנו צריכין לכתיב' דוקא אמנם התינח כשנשתנית הדיו לחוד בגוונא דליכא למיחש שמא יקפוץ עוד הדיו האדומה שנשארה מן הקלף כגון שאין בו ממשות נראה וניכר לעינים אזי הגם דצריכה תיקון וכ"ז שלא נתקנו פסולין אבל לית בהו משום של"כ דלא גרע מאילו המשיך כ"ף פשוטה לבסוף עד שאיננו מוקף גויל ומחק ממנה קצת דלית בי' משום שלא כסדרן כמ"ש במ"א שם ס"ק כ"ו אבל כשיש לחוש עוד שמא יקפוץ הדיו לגמרי מן הקלף ועתה נתאדם לגמרי ולא נשאר בו רושם שחרות כלל אזי בודאי אית בו ג"כ משום של"כ ולא מהני העברה בקולמס דמידי טעמא דת"ה שם בסי' מ"ח אלא משום דפסקינן כרב ששת בשבת דף צ"ד ע"ב בתולש א' משלש משום דהשתא מיהת הא איתא וה"ה הכא כשמתקן לשמור את הדיו שלא תקפוץ לגמרי ומש"ה מצריך התם שתהי' עדיין רושם שחרות ניכר בו כי היכא שיהי' כשרים לפנינו ואיננו מועיל בהעברת קולמס זו רק לשמרו ודמי לרב ששת דאזיל בתר השתא וה"ה הכא לית בי' משום של"כ אבל אם אית בי' תרתי דנתאדם הדיו לגמרי וגם נשאר בו עוד ממשות דיש לחוש שמא תקפוץ לגמרי אזי גם לר"ש אית בי' משום של"כ כיון דגם עתה מיהו צריך תיקון משום פסול שבו ומועיל לבתר כן או שלא תקפוץ כלל או אולי תגבר התתאי ויתקלף גם הכתב העליון שעליו ויוכשר ע"י הכתב שישאר מן הצדדים לבד משה"ט גם לר"ש אית בי' משום שלא כסדרן והגם דמילתא דמסתבר מעצמו הוא נראה כדמות ראי' לזה מהא דתירצו תוס' בסנהדרין דף פ"א ד"ה ונגמר דהיכא דנידון בחמורה ול"א דהוי עדות שאי אתה יכול להזימו וגברא קטילא קטיל **(דיני עדים זוממין היו נוהגים בסנהדרין בירושלים)** משום דאולי יוזמו הראשונים וכ"פ הרמב"ם בפ"י מה"ס דגם בעדים נידון בחמורה ולא כתירוצם הראשון שם דאיירי בב"ד דוקא וקשה דהא אנן פסקינן כר"ש דאזלינן בתר השתא אמנם יש לדחות דזוממין שאני דאיגלאי מילתא למפרע וביותר נראה שהרי גם כמו שהנידון לפנינו ג"כ התחילו במקצת לדונו בחמורה ואח"כ כשיוזמו הראשונים אזי נגמר הדבר על פיהם משא"כ בתולש א' משלש דהשתא מיהת לא עביד מידי וה"ה נמי הכא כשנתאדמו לגמרי ומשמרו שלא יקפוץ עוד גם לר"ש נידון כשלא כסדרן משום דדמי קצת להאי דסנהדרין הנ"ל

ח נהדרין לענינא דכתיבנא דרשאי להעביר בקולמס גם על האזכרות כשכתב בתחילה כדין ואח"כ נתאדמה הדיו וראי' ברורה לזה שהרי כתוב בהג"מ בפ"ז וסה"ת דכל שם שלא נתקדש לית בי' משום מחיקת השם ופירשו בתשו' ח"י תשו' ט"ז ובספר ב"י בפלפול הארוך דף כ"ה ע"ב דזהו כשנכתב בכונה לשם אחר כגון כשרצה לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בו ד' אבל כשכתבו לשם אותיו' השם אף שלא קידשו מ"מ נתקדש ממילא ומחויב במחיקתו ובחו"י מדמה זה לבכור הגם דמצוה להקדישו בפירוש אם לא קדשו קדוש ממיל' לכ"ד ודבריהם מסתברים ונכונים למאוד וגם המביאים ראי' לדבריהם כאשר נבאר ולפ"ז בם נימא דהיכא דכתב השני' הוי כתב אזי אינו רשאי להעביר על האזכרות משום מוחק א"כ קשי' מהא דנזיקין דף נ"ב בסופר שאמר אזכרו' שבהן כתבתי שלא לשמן דמקשינן התם ונעבר בקולמס וכו' לימא דלא כר"י ומתרצינן אימר דאמר ר' יהודא בחדא אזכרה והרי התם הסופר ידע שכתב את האזכרות רק שלא קידשן ואליבא דר"י כשכתב הראשון הי' שלא לשמה אזי כתב השני הוי כתב וא"כ גם בחדא אזכרה אינו רשאי להעביר בקולמס משום מחיקה ומאי קא קשי' לי' מעיקרא דע"כ לא התיר ר"י אלא כשרצה לכתוב יהודה, דלית בי' משום מחיקה, א"ו דכל שתיקן אותו השם עצמו כיון שהוא דיו עג"ד. תו לית בי' משום מחיקה דרחמנא לא אסרה אלא דרך השחתה ואליבא דר"י דס"ל דכתב השני הוי כתב הרי עלוי עלי' בכתיבה זו אותו השם עצמו תו לית בי' משום מחיקה כלל כמשכ"ל אבל בדיו ע"ג סיקרא או ע"ג זהב אע"ג דעלוי עלי' מ"מ אית בי' משום מחיקת האזכרות כיון דלגבי קדושת האזכרות גם בסיקרא ובזהב נתקדשו וכשכותב אח"כ בדיו מ"מ מוחק את השם שכתוב מתחילה כיון דדיו דהשתא מילתא חדתא הוא לגמרי משא"כ בדיו שנשתנית למראה אחרת