זית רענן חלק א קז

לתקן והיקשו בתוס' בד"ה גוזז דאין זה דומה לכל דבר שאינו מתכוון שהוא כשעושה דבר אחר והאיסור נגרר ממילא כמו בגורר אדם כסא וספסל וכדומה אבל הכא הרי בכוונה גוזז במספרים ועיין ברשב"א שבת דף קל"ב שהיקשה כעין קושי' זו גבי מילה דאפילו במקום שיש שם בהרת יקוץ בד"ה ואביי בתה"ד וז"ל תמיהא לי מאן דמתני לה אההיא דר' יאשי' אמאי קרי לי' דבר שאינו מתכוון דהא מתכוון לקציצה אלא שאין מתכוון לטהר אלא למול ואין זה קרי דבר שאינו מתכוון אלא מלאכה שאינו צריכה לגופה והא למה זה דומה למכבה גחלת של עץ ברשות הרבים דמתכוון לכבות ולא מחמת שהוא צריך לגופו של כיבוי אלא כדי שלא יזוקו בו רבים וקרינן לי' מלאכה שאינה צריכה לגופה ולא דבר שא"מ וכו' וי"ל דאי כתב רחמנא בפירוש השמר לך בנגע צרעת שלא תקוץ הכי נמי אלא השמר בנגע הצרעת כת"ר כלומר שלא יטהרנו אלא בהוראת כהן ואנן הוא דאמרינן כיון שכן אסור לקוץ בהרת שהרי מטהר הוא בקציצתו והילכך כשזה קוצץ לשם מילה הוי לי' דבר שאינו מתכוון אצל טהרה עכ"ל תמצית העלה מדבריו כיון שאין הפעולה בעצמותו עצם האיסור רק הדבר הנמשך ממנו ומשה"ט דנין לגבי דבר הנמשך כדבר שא"מ כל שאינו עושה משום דבר הנמשך ההוא ובדבריו יש ליישב קושי' הנ"ל שהרי פשטא דקרא דכתיב הכי הוא כל הבכור וכו' תקדש לד' אלקיך לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז ה"פ דכל בכור אשר יולד וכו' תחזיק בקדושתן ותפרוש מהם ולא תתנהג בו כדרך שאתה עושה בשלך לענין גיזה ועבודה וכן פירש הרשב"ם שם אע"ג דדרשינן בגמרא לדרשא אחריתי ממאי דכתיב תקדש זהו דרך דרש ואסמכוהו אקרא וכיון שכל איסורו הוא מפני שיחזיק בקדושתן ויפרוש מהם בכל עובדא דחול הוא כל שעושה כן כדי להחזיק בקדושתן ושיוכשר בזה לעבודת הקדש שהקדישה כגון בפרה אדומה הגם שנגרר ממילא בזה גם כעין עובדא דחולין שוב מיקרי כדבר שא"מ לגבי זה כיון דעיקר כוונת רחמנא באיסור זה הוא משום שלא יתנהג בו כעובדא דחול

ד ולדעת רש"י צ"ל דגם מתניתין דסנהדרין הנ"ל אתי כר"ש דפסקינן כוותי' וכן בגמר' שם אמרי' דר"ש ב"י הוא שחידש זה דבכל המתים עובר בל"ת ויליף לי' מיתורא דקבור תקברנו רק דבכה"ג לית בי' גם משום פ"ר או שיש לחלק קצת דהכא בגוזז גרע טפי ממלין לכבודו כמובן אכן לדעת תוס' שם דפירשו התם משום שאינו מתכוון לשערות אחרות שיגזוז עמהם בע"כ צ"ל דלענין אותן שתי שערות עצמן שהשחירו מראשן גם לר"י דס"ל דדבר שאינו מתכוון אסור אפ"ה מותר לגוזזן משום דקסברי דכל כה"ג דנגרר בתר טעמא דקרא גם לר"י מותר דכן משמע פשטא דמתניתין בסנהדרין דאתי' ככ"ע אפי' לר"י והיינו דקשי' להו על פ"ה עם נפרש גם בגוזז דנמשך עיקר איסורו משום פרשות שלא יחלל את הקדש א"כ גם לר"י דס"ל דשא"מ אסור אפ"ה בכה"ג מודה דדמי למלין את המת לכבודו ומדאמרינן שם דלר"י אסור א"כ בע"כ צ"ל דלא דמי להתם א"כ גם לר"ש יאסור שהרי ל"ד לכל דבר שא"מ בעלמא אבל רש"י ס"ל דגם מתניתין דסנהדרין אתי כר"ש כמשכ"ל אבל לדינא ל"פ דלמסקנא דמילתא גם לדעת תוס' פשיטא דשרי אפילו לר"י ומשה"ט תבנא לעובדא דידן דבמחיקת השם דכתיב בפירוש דלא אסרה רחמנא אלא משום השחתה כל היכא דעלוי עליי' כגון שנתאדם הדיו לגמרי אזי לכ"ע שרי אע"ג דבדיו ע"ג סיקרא חייב בשבת משום מוחק דהתם משום מלאכה הוא דחייבו רחמנא משא"כ במחיקת השם דמשום השחתה הוא דאסרו רחמנא אזי כל היכא שהשביח והעדיף בכתיבה זו מותר לכתחילה בס"ת רק בתפילין ומזוזות יש בהם משום שלא כסדרן שהרי ישנם כמה תיבות שאינם צריכין תיקון

ה ועיין בס' בני יונה בסי' רע"א אות ו' וז"ל יראה מזה ג"כ אם נתקפל הדיו מעל הקלף ונשאר מקום הדיו וניכר כמראה ירוק וכן דיו שנתיישנה ואבדה מראיתה פסולה עד שמעבירים עליו קולמוס בדיו ודיו שהוא נוטה לאודם או לגוון אחר צ"ע עד כמה תשתנה ממראי' ותכשיר [בהגהה שם ולפמ"ש אני לעיל פסול אפילו נשאר מקומו שחור כיון שאין שם ממשות דיו ואפשר להכשיר בזה דאי אפשר שאין שם ממשות קצת אחרי שנשאר רושם שחור והדיו היתה מתחילה מתוקנת באופן זה שתתקיים ע"ג הקלף וצ"ע] עכ"ל המחבר וכיון דפשיט' לי' דמותר להעביר בקולמס אזי גם באזכרות שרי דמאי אמרת דש"ה שיש בו משום מוחק כמו בדיו ע"ג סיקרא דמחייבינן לי' בשבת משום מוחק שכבר כתבנו דמלאכת שבת שאני דמחייבינן לי' משום מלאכה משא"כ במחיקות האזכרות דלא מחייבינן לי' רק דרך השחתה וגם מסתימות דברי המחבר הנ"ל משמע דאפילו בהזכרות רשאי להעביר בקולמס ולא תקשה למאי דכתיבנן דכל היכא דעלוי עלי' לית בי' משום מחיקת השם דרחמנא לא אסרה אלא דרך השחתה מהא דפסקינן בא"ח סי' ל"ב בציפן זהב דאסור למחוק דש"ה שהרי מוחק את השם של זהב הגם דמגלה בזה השם של דיו מ"מ לגבי זהב מוחק הוא אבל בדיו שנתאדם דמתקן את השם זה עצמו שהרי מתקן את הדיו שנתקלקלה אבל בציפן זהב למה"ד להניחן מטלית על השם שכתוב כדינו וכתב השם גם על המטלית ולא היה מוקף גויל היעלה עה"ד שיהיו רשאי לגרר את השם מעל המטלית כדי שיתגלה השם התחתון דמ"מ לגבי האי מיהא מוחק הוא

ו אמנם קשי' אמאי מהני העברת קולמס כלל כשנשתנה לגמרי מראות הדיו אפי' בכה"ת זולת האזכרות דהא אמרינן שם בגיטין דף י"ט בעדים שאין יודעין לחתום מהו שיכתבו להם בסיקרא ויחתמו כתב עליון כתב או אינו כתב אמר לי' אינו כתב אמר להם והלא למדתנו רבינו כתב עליון כתב לענין שבת א"ל וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה הרי דגם בדיו ע"ג סיקרא לא הוי כתב אלא לחומרא וא"ל דשאני גיטין שנוגע משום חומרא דאשת איש שהרי אין עדים חותמין על הגט אלא מפני תק"ה וגם במזויף מתוכו הוא רק מדרבנן ובס"ת לפעמים יש בו סרך דאוריי' כגון בפ' זכור ופרה וגם לענין גוף המצוה דוכתבתם לכם כו' וגם בשבת דף ק"ג דתני' התם להדי' בבריית' או שכתב שלא בדיו וכו' הרי אלו יגנזו ומשמע להדי' דלית להו תיקון בהעברת קולמוס ואפשר דמשום בריית' זו הוא דדחיק ר' יוחנן אנפשי' לומר כך ולדון דלא הוי כתב לקולא דכי מפני שאנו מדמין נע"מ] וכן יש לדקדק לדעת הנימוקי דפירש בה' ס"ת להאי דפרק הבונה דתני' התם או שכתב את האזכרות בזהב דהיינו שמתחילה כתבן בדיו ואח"כ חיפן בזהב וז"ל שם בזהב כלומר שזרק זהב על כתב השמות שנכתבו בדיו אפ"ה פסול דס"ל כתב העליון כתב הוא ומבטל התחתון לפי שהוא מוחקו אסור לקרות בו עכ"ל ויש לדקדק חדא בלישנא דנקיט לי' דכתב עליון כ"ה והלא בסיקרא ע"ג דיו לכ"ע לא הוי כתב וגם בעיקר הדין שכתב לפי שהוא מוחקו והרי בסיקרא עג"ד פליגי התם ופסקינן דפטור גם משום מוחק וצ"ל שגם דלענין שבת דלא מחייבינן לי' משום מוחק היינו משום דגרועי גרעי וגם לענין מחיקה הוי כמקלקל משום דמוחק לא מתחייב אלא כשמוחק כדי שיכתוב עליו שתי אותיות והכא אף כשיחזור ויכתוב עליו בדיו שוב לא נדון ככתב לכ"ד רק לחייב עליו בשבת כדברי ר"י התם דכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה וגם זולת זה כיון דאינו עומד לכך לחזור ולכתוב עליו כיון דמ"מ כבר כתוב לפנינו לכן פטור גם משום מוחק בשבת אבל לענין מחיקת השם דתורה חייבתו דרך השחתה וכיון דגרועי גרעי' אית בי' משום מחיקת השם [וסמך לזה מצאתי בתשו' מעיל צדקה סי' כ"ד בנידון אם מותר לטוח בסיד על הכותלים של בהכ"נ דבעה"מ פ"מ מתיר מהא דאיתא בסוטה דף ל"ה דכתבו התורה בכל לשון וסדו בסיד ואיך עברו על מחיקת השם והמחבר הנ"ל משיג עליו שם וז"ל משם אין ראי' כלל דוודאי אותו הסיד היה טוח על האבנים דבקל יכול להסיר ושאר הכתב תחתיו שלם וכו' והרי הוא כמו המדבק שעוה על שם שבמזוזה זה במקום שאינו טהור כמו שכתבו שיש לעשות כן במקום שאינו טהור כ"כ וה"ה כאדם הכורך מפה על השם אבל על כתיבת דיו בוודאי סיד לח מוחקו ומאבדו ממש וכו' והרי הוא בכלל ל"ת כן ותמן אמרו המעביר