זית רענן חלק א קו

ישוב ל"ח למעוטא דזכרים שיפסול בתרומה מדאורייתא רק מדרבנן חיישינן למיעוטא ונגד חששא דרבנן כבר נגדר ונשלם בתקנתא דרבנן. סימן ג

א נשאלתי מכמה סופרים שרוצים לצאת ידי ח"ש אם מותרים לתקן ס"ת שנתיישנה והדיו נתאדם לגמרי בכו"כ מקומות וכן בכו"כ שמות שאינם נמחקים והנה מתחילה לא רציתי להזדקק לזה כי לא נתישר לי הנהוג הזה שכבר נהגו הסופרים כאשר נתבאר להלן גם קשה עלי לחלוק על מנהגם כמאמרם הנח לישראל אע"פ שאינם נביאים וכו' אולם סופר אחד ירא ד' הפציר בי למאוד להזדקק לזה ולומר לו הלכה ברורה בזה אם יתקן ס"ת כזאת בהעברת קולמס אם יחדל והן מתחילה לפ"ר הי' נראה בעיני שאין לתקן מפני השמות שאינם נמחקים שהרי כבר הסכימו גדולי מחברים דכל שנתאדמו התיבות לגמרי אע"פ שעודנו נשאר בהם ממשות דיו פסול לגמרי בין בס"ת ותו"מ כ"כ בס' בני יונה סי' רע"א ה' ו' ועי' במ"א סי' ל"ב ס"ק ל"ט ובאשל אברהם שם ולכן משה"ט אי אפשר לתקן דאם יתקן גם האזכרו' בהדייהו ה"ז דומה לדיו ע"ג סיקרא דאמרינן דחייב שתים משום מוחק ומשום כותב וה"נ באזכרות שבהן ובאם יניח את השמות כמות שהם [דהיינו במקום שנסתפק לו אם נשתנ' לגמרי למרא' אודם אם לא ויסמוך על חזקה דמעיקרא] מ"מ נפסל משום מנומר כיון שהעביר בקולמס בכל היריעה והזכרות נשארו בכתיבתן הראשונה עיין גיטין י"ט נ"ד וא"ל דיעבור בקולמס גם על האזכרות שבהן משום חזקתן ראשונה והוי כדיו ע"ג דיו דז"א דכיון שכבר העביר בקולמס על היריעה כולו וא"כ נפסלו האזכרות שבהן אז משום מנומר וא"כ כבר נתחייב להעביר בקולמס גם על האזכרות שבהן כי היכא דלא ליפסלו וכל היכי שצריך לכתיבה שני' אזי לר"א בר יעקב שם הוי כתיבה השני' כתב וכל היכא דהוי כתב לענין שבת אזי מחויב ממילא גם משום מוחק שהרי אפילו בסיקרא ע"ג דיו איכא דמחייבי התם משום מוחק ולחומרא פסקינן כראב"י עיין אה"ע סי' קל"א סעי' ה' וכשם דהיכא דכתוב שלא לשמה ומעביר בקולמס לשמו כיון דצריך לכתיבה השני' הוי כתב העליון כתב לר' יהודא ולראב"י אפילו אליבא דרבנן כן ה"ה הכא כיון דצריך לכתבי השני' עתה כי היכא דלא ליפסול משום מנומר הרי עלוי עליי' בכתב העליון ודוחק לחלק דהתם פסולו בגופי' כיון דנכתב שלא לשמה משא"כ הכא דפסולו ע"י ד"א כיון דעיקר טעמא הוא משום דעלוי עלי' בכתב העליון ועיין בתוס' שם י"ט ד"ה דיו ע"ג דיו וא"ל דא"כ מדר' יהודא גופא מסתייע דלית בי' משום מחיקת השם בכה"ג שהרי מבואר שם בתוס' דטעמי' דר' יהודא גופי' הוא משום שהכתב ראשון הי' שלא לשמה אזי ס"ל בזה דכתב עליון הוי כתב אבל בעלמא מודה דדיו ע"ג דיו לית בי' משום כותב וכיון שכן אמאי רשאי עתה להעביר בקולמס על השם דז"א דכיון שנכתב שלא לשמה לית בי' משום מחיקת השם כמ"ש בס' בני יונה בסי' רע"ו ה' י"ב ובפילפול הארוך דף כ"ה ובש"ך סי' רע"ו ס"ק י"ב דמותר למחקו לצורך תיקון אכן היכא דנסתפק לו אם נתאדם הדיו לגמרי עדיין הי' איפשר שיעבור בקולמס על השמות קודם שיעבור בקולמס על שאר היריעה דהא כ"ז דלא החל לתקן השאר לית בי' משום מנומר וכיון דע"י חזקה ראשונה א"צ לתקן הוי כדיו עג"ד דלית בי' לא משום כותב ולא משום מוחק אכן גם זה בורכא שהרי ישנם כו"כ שמות ביריעה אחת וכל שתיקן שנים ושלשה שמות שוב אית בי' משום מנומר והדר דינו לדין מוחק ועוד דהיכא שהספק לפנינו ע"י ריעותא שנולד בו לא סמכינן על חזקה בדאורייתא כמבואר בכ"מ בפרט שהספק הוא ע"י חסרון ידיעה ויכולה להתברר לכן לפ"ר נראה דהיכא דמספקא לן אם נשאר בדיו קצת שחרות אזי טוב יותר לקרות בו כמו שהוא משיעבור בקולמס שהרי יכול לסמוך לענין קרי' בכה"ש שהוא מתקנתא דרבנן לחוד על חזקה ראשונה לבד בפרשת זכור שהוא מדאורייתא ופ"פ והיכא שנתאדם לגמרי לית לי' תקנתא כלל מפני השמות שאינם נמחקים כמשכ"ל ומדברי ש"ע א"ח סי' ל"ב סעי' כ"ז דמסתימות דברי ש"ע משמע שגם בשמות שאינם נמחקים יכול להעביר בקולמס דשאני התם שעודנו כשרים לצאת בהם י"ח שנשאר בדיו עצמו קצת שחרות רק שעשה לשמר שלא יתקלקלו יותר ומה"ט מכשיר גם בתפילין ול"ת לשלא כסדרן כמובא בתה"ד סי' מ"ח שהוא מקור הדין שם בש"ע

ב ומה"ט נפלאתי מאוד על שער התשובה בש"ע הקטנים דפוס דובנא שהראתי מסופר אחד דפה אשר חיפש ומצא שם להצדיק דברי הנ"ל אשר חשבתי לפ"ר וז"ל שם בס"ק מ"ב שנמחקו עיין בה"ט ובתשב"ץ ח"א סי' קכ"ו וח"ג סימן קצ"ג אוסר העברת קולמס על השם, וכתב בבר"י שבתה"ד סימן מ"ח לא משמע כן אך בדברי הרמב"ן והריטב"א והר"ן בגיטין דף י"ט גבי מלאכת מחשבת נראה כן וצריך להתיישב למעשה עכ"ל בשער תשובה הן במה שהרשיתי התבוננתי שלא שם עיונו בזה היטיב וכתב כן לפ"ר שהרי עיקרו קא דייק מלישנא דרמב"ן דכתב לחלק בין מלאכת מחשבת והוא שרימז בדבריו גבי מלאכת מחשבת שהוא לישנא דרמב"ן וריטב"א ור"ן גרירו אחריו, וז"ל הרמב"ן שם ואי קשי' לר"א בר יעקב דאמר לקמן ע"כ ל"ק רבנן התם אלא משום דבעינן זה אוא"נ הא דתנן התם כתב ע"ג כתב פטור מני איכא למימר דמוקי לה בסיקרא ע"ג דיו וד"ה א"נ סבר איהו שאני לשמה משבת דגבי שבת מלאכת מחשבת בעינן ולא אהני מעשיו שכבר נכתב עכ"ל ומזה רצה המחבר הנ"ל לדייק דדוקא גבי שבת הוא דלא הוי כתב אבל בעלמא הוי כתב וכשם דהוי כתב העליון כתב לצורך תיקונו כן ה"ה דממילא דנין כמוחק את התחתון ומשה"ט יצא לדון דאינו רשאי להעביר בקולמס בשמות שאינם נמחקים ולא דק [ובמופלא ממני לא אוכל לדרוש כעת כי ספר התשב"ץ לא נמצא פה עתה] דע"כ לא כתבו דבעלמא כתב עליון הוי כתב אלא לראב"י וגם לראב"י גופי' הוא שכתב הראשון הוי שלא לשמה דאזי הוי עלוי עליי' בכתב העליון שהרי בראשונה פסול ובשני' הכשירו אבל לדידן דפסקינן כר"ח ולדידי' אין לחלק בין שבת לבין שלא לשמה שהרי לדידי' אמרינן בפ' כל כתבי מתני' מני דלא כר"י ולא מחלקינן דשאני שבת דבעינן מלאכת מחשבת א"ו צ"ל דגם הרמב"ן וסייעתו סברי כתרוצו דתוס' עצמו שם דר"ח מוקי למתניתין אפי' כשכתב מתחילה שלא לשמה ומשה"ט אמרינן דמתניתין דלא כר"י ולראב"י מוקמינן למתניתין ככ"ע ובסתמא ובדברים שא"צ כתיבה לשמה דא"ל דס"ל לרמב"ן דשבת שאני דבעינן ממ"ח ומש"ה פטור אפילו כשכתב מתחילה שלא לשמה ובדברים הצריכין לשמה ואפ"ה לא הוי מלאכה לענין שבת דבעינן מלאכה חשובה דא"כ מכ"ש לר"ח דמגרע לכתיבה השני' דאיכא לאפלוגי הכא ומנא לי' לגמרא דמתניתין דלא כר"י או דרמב"ן ס"ל ג"כ כתרוצו דתוס' רק דמשנה קצת בלישנא ובטעמי' ואף אם תרצה להתעקש בזה ותאמר דרמב"ן פליג בזה מ"מ גם בעלמא לא הוי כתב העליון אלא כשראשונה היה שלא לשמה שנפסל על ידו אבל בעובדא דתה"ד וש"ע שגם בכתב הראשון כשר אלא לשמרו כדי שלא תתקלקל ביותר כשם דלא נקטינן לי' לשלא כסדרן ה"ה נמי לענין מחיקה וכתיבה לכ"ד בפרט דגם בשלא לשמה גופי' פסקינן לרה"פ כר"ח דכ"ע לה"כ

ג אומנם לאחר עיון קצת נראה לפענ"ד ברור דגם כשנתאדם לגמרי יכול להעביר בקולמס גם על השמות שאינם נמחקים ועיקר טעמא דידי הוא שהרי בע"כ צ"ל דכל היכי דכתוב בפירוש בתורה טעם האיסור אזי כשאינו עושה משום כך אזי מותר לכתחילה אף בפ"ר דמודה ר"ש בכל איסורי תורה אבל היכא דכתוב הטעם בפירוש לית בי' משום פ"ר וכן איתא להדי' בסנהדרין דף מ"ו במלין את המת לכבודו והוא כיון דכתוב בפירוש הטעם משום כי קללת אלקים תלוי שהוא משום בזיונו לכן כשעשה לכבודו לא נאסר מעולם ובזה יש ליישב קושי' תוס' בבכורות דף כ"ה גבי פרה אדומה בשתי שערות דעיקרן משחיר וראשן מאדים דגוזז במספרים ואינו חושש דקסבר דבר שאינו מתכוון מותר ופרש"י משום דאינו מתכוון לשם גיזה אלא