זית רענן חלק א קה

נפקותא רק בק"ש לבד אם מחמת שיעבוד או מחמת קנין ומש"ה נידון הדבר לענין בכורים דאימר דילמא באמת מחזיק בכמלוא או"ס משום שקנה קרקע אכן יש לפקפק דמסתימות הש"ס משמע דלעולם מביא וא"ק הגם שכבר הוקרה איזהו נדון ביניהם בענין קניות קרקע

ג והשתא דאתינ' להכי דגם כשכבר דנו על פרט א' שביניה' ונגמר הדין דקרבחב"ע טרם שהגיע זמן בכורים אעפ"כ מחויב להביא ועתה תיקשי לן לפום מאי שהוכחנו לעיל באות בראוית ברורות דכשכבר נדון הדבר אפילו ע"י דינא דרבנן לחוד שוב הוא כיתד בל תימוט לכל דבר ולכל דיני דאוריי' שיסתעף אח"כ בין להקל בין להחמיר ובלבד שלא יהי' בקום ועשה ממש נגד דינא דאורייתא ואיך נוכל להעדיף כוחן דרבנן יותר ויותר מדאוריי' ממש שהרי בדבר דאורייתא ממש שכבר מוכרע המשקולת עפ"י דין תורה ממש בצד ספק מן הספיקות אפ"ה לא אזלינן בתרי' לענין נושא אחר כמו בבכורים ובדרבנן שכבר מוכרע הדבר עפ"י דינא דרבנן כמו גבי משחק בקוביא כשהשביעו אח"כ בשבוע' העדו' אפילו לדבר שכשר להעיד עליו כמו עד הטומאה ועד מיתה דגזלן דרבנן כשר להעיד עליהם פטור מקרבן שבועה וגם לענין ביטול בשעה ששית דעובר אח"כ בבל יראה מדאורייתא וכן לענין אתנן בהתבעלי לי בטלה זה דלא הוי אתנן אח"כ כשהקדישה משום הפקעות מדרבנן הרי דמשום דבר דרבנן לחוד מוכרע המשקולת לגמרי לכל הנושאים שיסתעפו אח"כ אומנם הן הן הדברים שרמזנו עליהם לעיל כמה פעמים רק בתוס' ביאור קצת והוא דבכל נידון שנולד לפנינו ספק בדבר הרכוב על שני ענינים בין כששני הנושאים הם בשעה אחת או אפילו כשעתיד מסתמא לבוא בוודאי אזי בוודאי אין הכרעתו של אחד מהם נכנס בגבול השני ודנין לכל דבר כדינו ומ"הט גבי בכורים כיון דמסתמא יבא לידי חיוב בכורים דזמן ממילא קאתי, וא"א להסתלק ממנו שגם אם ימכור את ב' האילנות לאחרים יהי גם כן הנידון כמו עליו ומש"ה נדון הדבר כאילו הספק נולד על שניהם יחד ודנין כל חו"ח כדינא ולענין צד אחד שבו אזלינן בתר חזקה ולענין צד איסור שבו אמרינן להיפך משום דספיקא דאורייתא לחומרא וגם כשיחזור וימכרנום לבעלים הראשונים מ"מ לא נפקא חיובו רק דא"צ לבוא משום ספיקא דבעלים ראשונים בוודאים מביאין וקורין ג"כ וגם אין הדבר עומד לכך בסתמא] וכן לענין כיסוי לעיל וכן לענין טומאת אוכלין אכן כשנולד ספק לדבר מן הדברים והנושא השני עומד בספק דאיפשר שיבוא תחת מקרה זו ויבא הדבר בהזדמן המקרה גם לנושא ענין השני אזי כשכבר הוכרע המשקול' בעת שנדון הדבר על נושא הענין הראשון לא מיבעיא עפ"י דין מדיני התורה לבד אלא אפילו ע"י דבר דרבנן לחוד אזי כבר נקבע הדבר כחומה נשגבה וכיתד בל תמוט גם לכל ענינים דאורייתא שנסתעפו ונפלו במקרה אח"כ הן להקל עליו הן להחמיר עליו ובלבד שלא יבוא לידי עקירה דבר דאוריי' בקו"ע בדבר דלא שייך בי' משום אסמכת' דקרא בהשולח דל"ו כגון ענין אם קידש הלוקח אשה בחפץ שקנה במעות המבואר ברש"י ב"מ דף מ"ח ד"ה קאי באבל אפילו כשקידש אח"כ ותו אין צריכין לדחוקין נפשין כדכתיבנא בהגהה דרש"י איירי כשקידשה באותו מעמד ומהדרנא מזה וכן מסתבר וראי' מיבמות צ' ע"א והא הכא דמדאוריי' תשלומיו תשלומין דאי מקדש בהו כהן אשה תפסו לה קידושין ואמור רבנן אין תשלומיו תשלומין והדרי למרייהו וקשרינין א"א לעלמא ובדבר זה ל"ש בי' משום טעמא דאסמכתא דקרא דמה פשע כהן שיש לנו להפקיר ממונו שם בתד"ה אזיל וכו' כוונתם בזה שגם דמצינו אסמכ' דקרא בתקנתא דרבנן בלחוד אפי' כשלא פשע כגון ביר"ה וכן בגיטין ל"ו בשמיט' דמדאו' משמטי ותיקנו פרוזבול דלא לשתמוט משום אסמכתא דקרא לתרוצא דרבא שם אע"ג דלא פשע גבי אפטרופוס דתקנוהו משום אסמכתא דקרא כמבואר שם וכן גבי חטאת הגזולה שלא נודע דאוקמי רבנן ברשותי' משום אסמכתא דקרא אע"ג דאידך לא פשע כלום רק עוצם כוונתם לס"ד דהדרי למרייהו הרי דלא הפקירו את של להפושע האוכל תרומה טהורה ושילם תחתיהן חולין טמאין שפשע ואיך יפקירו את של כהן דלא פשע ומדוע לא ישוו מדותיה' ואזי ביות' כשר הדב' על של הפוש' ולא יצטרך להחזיר הכהן לו כלום והמתרץ חידש לו כן הדבר כאשר תרצת ומאי אין תשת"ש דקאמר ר"מ דבעי למיהדר שלומי חולין טהורים ובטמאין זכה הכהן והא דלא תיקנו כן בפושע כבר מבואר היטב באות ומש"ה במצה של מע"ש פסחים ל"ח ל"ט אינו יוצא מדאורייתא משה"ט כיון דמדרבנן אינם נאכלם בכ"מ וכן באונס ומפתה לענין אשה הראוי לו דגם בשיניות הוי כא"ר מדאורייתא וכן במשחק בקוביא כיון שכבר נדון בו משום פסול הגוף אזי אינו מחויב ק"ש אח"כ וכן לענין בטול חמץ בשעה ששית לענין ב"י ובי"מ שהדבר נופל במקרה או בבחירתו שהרי אם יעשה כדינו ויבערנו לא יבא לכלל זה ומש"ה כיון שכבר נקבע הדבר משום תקנתא דרבנן או משום איסור דרבנן שוב נגרר הדבר דאוריי' שנופל אח"כ אם במקרה או בבחירתו לכל הלכותיהן כאילו היה ניתן מסיני ובלבד שלא יבא ע"י ספק שאפשר לפול תחת ספק השקול לידי עקירה דאורייתא בקום ועשה אבל גבי אתנן שאין הדבר עומד בגדר ספק השקול שתקדיש את האתנן ואדרבא אמרינן דסתם שוורים לאו לגבי מזבח קיימי ומש"ה לא נעקר דבר דרבנן שקבעו בעת נתינתו דמעות אינן קונות ושוב לא זז ממנו ואין על זה דין אתנן כלל אפילו בקום ועשה ועיין היטב והדברים ברורים כשתשים עיונך במה שכתבתי עד כה בסימן זה

ד ומהאי טעמא מתורץ היטב עיקר קו' הנ"ל מעשירי ודאי דאמרינן דאי ת"כ ממ"י הוי עשירי ודאי ובבכורים אמרינן להיפך דגבי בכורים דדמי כאילו נתהווה הנידון על שניהם יחד משום דזמן ממילא קא אתי וא"א לפטור מחיובא דרמי רחמנא עלי' ולהכי אין הכרעו' הא' נוגע בנידון השני ודנין לכל אחד כדינו כמו דמצינו כ"פ עיין ולכן גם כשכבר נדונו יחד על איזהו פרט שבניהם ונידון הדבר דקבב"ע טרם שהגיע זמנו של בכורים אפ"ה כל הנוגע לצד איסור או חובת הגוף אמרינן להיפך משום דכל העתיד להיות בסתמא דנין אותו כאילו נולד הספק מיד גם לענין צד איסור שבו ואז אין הכרעות של נידון א' נכנס בגבול השני אבל לענין מעשר בהמה דלמ"ב אם נולד הספק בכור טרם שהגיע גרנו של מעשר בהמה דאז מותר לשחטו ולמוכרו עד שיגיע גרנו מבואר בכורות נ"ז וברמב"ם שם פ"ז מהב"כ ה' ז' ח' אלא אפילו כשנולד בשעה שהגיע גרנו למעשרו' כיון דמצד דינא דאורייתא מותר למכרו ולשחקו ונמצא דאין הספק של הנדון השני מעותד להיות בוודאי עפ"י עיקר דינא דאוריי' שהרי מותר לשחטו ולמכרו ואינו צריך מדאורייתא רק לעשר פ"א בשנה אבל מותר למכור ולאכול קודם שיעשר ולהכי כיון שכבר מוכרע עפ"י דינא דאורייתא דעומד בחזקתו ולהכי כשנגרר אח"כ לענין מע"ב כבר נגרר גם הנידון השני אחרי הכרעו' הראשון דלא יגרע הכרעה דאוריי' מהכרעות דרבנן לבד

ה ראיתי באבני מלואים סי' ק"ח ס"ק ל"ג שהיקשה לרמב"ם דס"ל בפ"ט מה"ת דכהן שמכר פרה לישראל בכסף לא יאכילנה כרשיני תרומה הרי דתקנתא דרבנן אין דינו כדאורייתא וביבמו' ס"ז ע"ב דבנכסים מועטים לאוקימתא דאביי התם מאכילה הבת את העבדים בתרומה אע"ג שהוא רק ע"י תדר"ב אפ"ה מהני לתרומה דאורייתא ולק"מ כיון דאיירי התם בדאיכא בן בהדי בת וא"כ מעיקר הדין דאורייתא אוכל העבד בשביל הבן ול"ח דילמא האי דמעברא נמי זכר הוא דהא מדאוריי' בוודאי לא חיישינן למעוטא דזכרים רק מדרבנן הוא דחיישינן למעוטא ונגד חששא דרבנן מהני נמי תקנתא דרבנן דאין לבנים במקום בת בנמוע"ט לענין תרומה והאי דצריכנא התם וממה נפשך אי האי דמעברא בן הוא לא עדיף מהאי דקאי אי בת היא אמאי אכלה בתקנתא דרבנן כל כמה דלא נפיק לאויר העולם לא תק"ר ול"א דל"ח לבת משום דלא חיישינן למעוטא דא"כ הי' פוסל מצד ממ"נ דאי בן היא הרי יש לו זכי' מדאוריי' ואי בת היא יש לה זכי' מדרבנן מש"ה צריכין לומר דכל כמה דלא נפיק לאויר העולם לא תק"ר