זית רענן חלק א קד

הספק דדילמא לקושטא דמילתא קנה קרקע אף שמצד הד"ת ל"ק משום דבחזקת בעלים עומדת הלא עיקר מצב חזקה זו הוא בדבר המתווכח ביניהם לענין קני' וזכי' וכיון שהנדון רכוב על שני ענינים נפרדים א' בדבר עצמות הקני' בדבר הנוגע לזכות וחובה דידי' ודאידך והשני' לענין הבאת בכורים לכן אנן דנין את כל אחת ואחת בפ"ע ואין נדונו של א' נכנס בגבול השני' כמלא נימא ודנין את כל או"א כדינו ולגבי בכורים שנוגע לכבוד שמים אמרינין להיפך דסד"א לחומרא, אבל לגבי כיסוי כשם דחזקת איסור מכריעו לוודאי לחייבו משום נבילה, משום דמוקמנין על חזקה הראשונה ואמרינין דלא נשחטה, הלא עצומו של חזקה זו עצמו, פוטרו מכיסוי משום דלא נשחטה, ונמצא שאין חזקה דנידן א' מכריע את השני' רק דחזקה זו עצמו עומדת נגד שנים הנושאים יחד, דהרי לענין כיסוי תרתי בעינן חדא שישחט כדת של תורה וכל הלכותיהן והנוחר והמעקר לכ"ע פטור אפי' לר"מ דס"ל שחיטה שאיני ראוי' שמה שחיטה והיכא דנטרפה מחייבינין בכיסוי לר"מ ולדידן בעינן שיהא גם ראוי לאכילה מכל אשר יאכל ונמצא היכא דאיכא ספק בשחיטה במקום דאיכא חז"א לאו מכל אשר יאכל לחוד פטרינן לי' מכיסוי דבלא"ה פטור משום דלא נשחטה כלל שהרי החזקה מכריע את הספק ומעתה נכונים הדברים דכל היכא שנבוא לפטרו מפני קרא דכל אשר יאכל שיהא ראוי לאכילה דוקא אזי אף כשתמצא נדין דאיכא חזקה כשדנין על האכילה כגון שנמצא מחט בחלל הגוף דאמרינן רוב הנבלעים דרך הושט נבלעים אפ"ה לא פטרינן לי' מכיסוי משום דאינו ראוי לאכילה דאכתי כשדנין על כיסוי אפ"ל שהוא מן המיעוט ואין הכרעות אחד מכריע את השני כמו גבי בכורים אכן כשספק בשחיטה ואיכא חזקה דלא נשחטה כדיני אזי חזקה זו עצמו פטרי מכיסוי ורובא שאני דאין הרוב מכריע להחליט הדבר שכן הוא בוודאי רק דמכריע את הספק שדנין עליו ולכן כי דנין אם מחויב בכיסוי אכתי א"ל דילמא ראוי לאכילה הוא ובזה יתורץ לן קושיא רבתי דקשיא לי זה כמה ומובא בח"ש בהא דאיתא ב"מ גבי עשירי וודאי בספק פדיון פ"ח דמש"ה הוי עשירי וודאי מפני דת"כ מוציאין אמ"י ובקונה שני אילנות לרבנן אמרינן להיפך דמחויב בבכורים דדילמא קנה קרקע אע"ג דאם תקפו מוציאין אותו מידו

ולהנ"ל ניחא שהרי הנדון שאנו דנין לענין מעשר הוא עצמו הנוגע לענין זכות וחובה שביניהם שהרי ע"י מעשר אם יצא העשירי יופקע זכותא דאידך לגמרי וכל שאינו ראוי להיות עשירי אינו נכנס במנין כלל עי' רש"י שם בד"ה עשירי וודאי וכיון דגם הנדון של מעשר תלוי בזכות וחובה הרי חזקת ממון דידי' חופף על שני הנדינים יחד דכמו שעומד נגד ספק בכור כן חזקה זו עצמו מהני בתוקפו גם לענין מעשר דמ"ש דשניהם תלוים בזכות וחובה ודמי ממש כמו בכיסוי היכא דספק בשחיטה ואיכא חז"א דפטור מכיסוי לכ"ע

ולפ"ז גם בעיקר הנדון שיצא בעל ח"ש לדין עליו במי שמכר חמצו אפי' בכסף לחוד שהמציאו אחרוני' דלאחר הפסח סמכינן על דעת הפוסקים דכסף לחוד קנה והתעורר בזה בספרו דדמו לעשירי וודאי כיון דאם דנין על צד ממון שבו מוקמינין על חזקת ממון ולדעתי עפ"י הוצעת דברים הנ"ל ל"ד לעשירי וודאי דמאי איכפת לי' לאינו יהודי בזה אם לא יאסור החמץ לאחר הפסח ודמו לבכורים דאין נדון הכרעה של צד ממון נגרע כדי להחליט שם את הנדון של איסור לכן הגם דאם דנין על צד ממון שבו הדין פסיק דלא קני קרקע אפ"ה כשדנין על צד איסור שבו אמרינין דמחויב להביא בכורים מצד סד"א ומה"ט בחמץ נמי לענין צד איסור שבו נקטינין לקולא משום ספיקא דרבנן לאחר הפסח

ב עיין תש"ו ר"ן ס' נ"א באחד שנדר בקונם או בשבועת שלא יהא בשבת הבא תוך העיר אם חכם יכול להתירו קודם שבת והשיב כיון דבלשון זה יש לספק אם יצא קודם שבת או עם תחילות שבת בשוה ודבר זה תלי' בפלוגתא דרש"י ותו"ס בהא דתני בריש פסחים אמר אביי תרי קראי כתיבי שבעת ימים שאור לא ימצא בבתכם דמשמע דכולהו ז' לא ימצא בבתכם וכתיב אך ביום הראשון וכו' ואי ראשון דהנך ז' קאמר קשו אהדדי דהא בצרא לי' ההיא שעתא דהשבתה מהנך ז' דאזהיר רחמנא וכו' ומסקינן דיום ראשון הוא י"ד כן פרשו שם ולפ"ז בנידון שלפנינו מכלל שבועתו מחויב לצאת קודם שבת דכשם דאמרינין דמכללא דקרא דכתיב שבעת ימים וכו' משמע שצריך להשביתו קודם לכן ה"נ מכלל שבועתו מחויב הוא לצאת קודם שבת ולפיכך ע"ש עם חשיכה חל הנדר מיקרי אבל בתוס' פירשו בענין אחר דמיתורא דקרא קפריך ולא ממשמעותי' ולפ"ד י"ל דב"נד לא מיקרי חל הנדר כיון דלדעתם משמעותא דקרא שבעת ימים וכו' משמע שיבערנו ביום הראשון של זיין ה"נ אין בכלל שבועתו שיצא מן העיר קודם שבת אלא בתחילת שבת ולפ"ז לא מיקרי חל הנדר ולפיכך כיון שהדבר שקיל ותלוי במחלקותן של ראשונים אם מחויב לצאת קודם שבת וא"כ מיקרי חל הנדר או אינו מחויב לצאת עד השבת ולפ"ז קודם שבת לא מיקרי חל הנדר ואע"פ שהדבר ברור שמצד ספק מחויב לצאת ק"ש כדק"ל דבשל תורה הלך אחר המחמיר אפ"ה איכא למימר דלא מצי חכם להתיר דנהי דמחמרינין עלי' אכתי דילמא קושטא דמילתא הוא דעדיין לא חל הנדר ואיני יכול להתיר טרם שחל הנדר ומסתברא דהא מילתא תלי' אי אמרינן ספיקא דאוריי' מן התורה לחומרא וכיון שמן התורה מחויב הוא לצאת מן העיר מחמת חיוב נדרו ק"ש וממילא נשמע דחל הנדר מיקרי דכל היכא דקאי עלי' בלא יחל אזי אחרים מוחלין לו עכ"ל בקצרה ונתקשיתי זה כמה מהאי דקונה שני אילנות דמביא וא"ק דמספ"ל אם קנה קרקע אם לא ולדברי ר"ן הנ"ל גם לענין הבאת בכורים נמי נימא הכי דכמו דאמרינן בשבועה שבאם דנין על חיובו של שבועה אמרינן דס"דא לחומרא אזי כשדנן על התרת חכם אע"ג דא"ל דלנידון זה נאמר ג"כ ס"דא לחומרא ולא חל התרה אז אלא אמרינן כיון דלגבי נדר אמרינן דס"דא לחומרא נגרר ממילא ג"כ לגבי התרה ואמרינן כיון דחל הנדר מה"ת שוב אין לנו אם חל מצד וודאי או מצד ספק וא"כ גם בבכורים נימא הכא כיון דאם דנין על הקרקע אמרינן דל"ק קרקע שוב לא איכפת לן אם מצד וודאי או מצד ספק ותירצנו בזה כאשר נבאר להלן אמנם עתה נראה דיש לחלק בפשיטות דדוקא כשהנדון נתפשט על שני ענינים שונים אזי אין המכריע של ספק ונידון האחד מכריח שיגרור גם הנדון השני אחריו ומש"ה גבי בכורים וכן גבי כיסוי שכתבנו לעיל דאין בכחו דחזקה של נדון הראשון להכריח גם את הספק של צד איסור שבו ולהוליכו אחריו וכ"מ כו"כ פעמים לענין כמה ענינים כמו בע"א שאין האחין וכ' יבמות ד' קי"ז ע"א וכו' אבל בקונם ושבוע' שענין אחד הוא רק שזה הוא צד המחייב והתרת חכם הוא המסלק וכ"ז שלא חל הענין המחייב לא ישיגהו המסלקו והרי שנים יתלכדו יחד בענין אחד אזי מש"ה נגרר המסלק אחרי המחייב כי לעולם המסלק תקוע אחרי המחייב וזה כמה אמינא לתרץ דברי ר"ן הנ"ל מהא דקונה ב' אילנות דמביא ואינו קורא דש"ה דמספקא לן בדעתן של בני אדם אם אומדן הדעת הוא כך או כך והספק עומד להתברר ע"י אליהו ולכן כשדנן על צד איסור שבו אם מחויב להביא בכורים אם לא אזי אי איפשר להחליט ולומר משום כיון דלדינא לק"ק, כן נדון נמי לגבי איסורין, משום דמצד ספק הוא דל"ק אבל עדיין איפשר שיתברר להיפך כדאיתא ביבמות מ"א ע"ב גבי ספיקות חולצות ולא מתיבמין ובגיטין מ"ב ע"ב בכהנת שנתערב ולדה בולד שפחה דאוכלין בתרומה משום ה"ט דעתיד להתברר ע"י אליהו אבל בעובדא דר"ן שהוא משום ספיקא דדינא דל"ש בזה אילו אתי אליהו כמובא במ"ל בפ"ט מה"א ה"ו ובת"כ דהוי ספיקא דמציאות צ"ל כאשר כתבנו לעיל אמנם בעל ת"ש בספרו שם ובס' ב"מ בצ"ה הסכימו יחד דגם לענין קנ"ק הוא משום ספיקא דדינא ובטלו דעתי' בזה גם אמינא אז לחלק דש"ה לענין בכורים כיון דלקושטא יש לו קרקע דהרי ב"כ וב"כ כמלוא אורו וסלו משועבד לו לצרכו רק דנפקותא באם ימותו האילנות או בשרשים כמבואר שם ולכן כל כמה דלא מתו האילנות וליכא