זית רענן חלק א קא

גם אם יפסלוהו רק מדרבנן לחוד ואם עוד יניפו ידם לפוסלם כמו בדאורייתא ממש הלא לא יועילו בזה מאומה להחמיר עליהם רק להקל נגד דבר תורה ולא להחמיר בשום דבר שאזי אם יקדש לפניהם או יגרש לפניהם תהי' מותרת לעלמא בלא גט וכשמגרש לפניהם תהי' מותרת ליבם כשימות הבעל אומנם עדיין לא יתישב מה שדקדקנו מגמרא הנ"ל לכן נראה דהנך תרתי טעמא דיהיב מהרלנ"ח למילתא חדא מילתא הוא דכל מילתא דרבנן דאיכא למימר בהו דהעמידו דבריהם כשל תורה אזי אמרינן דעדיפי מדבר שאינו מפורש בדאורייתא ועלייהו הוא דכתיבי בתורה דלא תסור אבל כל היכא שגם הם לא החמירו לעשותן כדאורייתא אזי פשיטא דלא חמירו מדבר שאינו מפורש בתורה וכבר מצינן להדיא בש"ס גבול וקצב לזה דכל מילתא דרבנן דאית לי' עיקר מה"ת אמרינן דכל דתיקנו רבנן כעין דאורייתא תיקנו עי' גיטין ס"ד דכל מידי דלית לי' עיקר מה"ת ל"א דתיקנו כעין דאורייתא ומש"ה הוא דאמרינן גבי אין מספקין וכו' דקילי מדבר שאינו מפורש דלית להו עיקר מה"ת דמשום גזירה רחוקה הוא שגזרו בהן אבל בדבר דאית לי' עיקר מה"ת דתיקנו בהן כעין דאורייתא ממש וכדבר המפורש בתורה אזי מצוין להפרישם ולא אמרינן בהו מוטב שיהא שוגגין וכו' וכמו דאמרינן גבי שבועה לחלק בין דבר שאינו מפורש לאיסורן דרבנן ה"ה נמי לענין זה

ג ולפ"ז גם במאי דכתיבנא לעיל דמסתברא דכיון דמצינן בחדא מילתא שלא העמידו דבריהם לגזור על דבר שאינו מפורש דמכ"ש במילין דרבנן ונשמע מזה דאע"פ שגזרו חכמים גם על כלי שאינו ב"י כמו דאיתא בפ' השאה"פ דף ע"ו זהו בדאוריתא אבל היכא שנתבשל בהם דבר שעיקר איסורו אינו אלא מדרבנן אזי מן הראוי לומר דלא הוסיפו לגזור גם על כלים שאינן ב"י ואנן איפכא שמעינן בכל הפוסקים וש"ע שהרי גם בדם שבישלו או מלחו ובשמנו של גיד נאסרו הכלים אפי' כשאינן ב"י אומנם לפי הנ"ל יש מקום לומר דדוקא בדבר שיש לו עיקר מה"ת דחמירי מדבר שאינו מפורש הוא שגזרו גם על כלים שאינן ב"י אבל בדבר שאין לו עיקר מה"ת אפ"ל שלא הוסיפו להעמיד גזירתם גם על שאינן ב"י ולקמן נביא סמך לזה ומעתה יצא לנו דין מחודש דהא דפסקינן דעל איסור דרבנן לא חיילי שבועתו לעבור בקו"ע דזהו דווקא בדבר שיש לו עיקר מה"ת אבל בדבר שאין לו עיקר מה"ת וכן בדבר איסור שהוא משום תרי דרבנן דמבואר בפוסקים דדינו כדבר שאין לו עיקר מה"ת אזי בוודאי חיילי שבועתו ולפ"ז לק"מ על דעת מהרלנ"ח

ד ולא עוד אלא דמצינן ראי' מוכרחת לדעתו שהקילו ביותר בדבר שאינו מפורש ממילין דרבנן שהרי אנן פסקינן כר"י בקידושין ל"ט דערלה בחוץ לארץ הלכה למ"מ ואמרינן [ברכות ל"ו] דכל המיקל בארץ הלכה כמותו בח"ל ומשמע בפשטא דגמרא שם דאפי' ביחיד נגד רבים דהלכה ברורה בכ"מ דהלכה כרבים ואפ"ה פסקינן בח"ל כוותי' נגד רבים החולקים ואילו בכה"ת לא מצינן קולא זו אפי' באיסורין דרבנן רק בעירוב ובאבל אבל בכל מידי דרב' פסקינן כרבים [ועיין עירובין דף מ"ו ולימא הלכ' כדברי המיקל בעירוב הלכ' כר"י ב"נ למה לי אצטריך סד"א הנ"מ יחיד במקו' יחיד ורבים במקו' רבים אבל יחיד במקום רבים אימא לא ולמסקנא שם אמרינן כן דקס"ד דדוקא באבילות הוא דאקילו רבנן אבל בעלמא אפי' בדרבנן שני בין יחיד במק"י ב"י במקום רבים] וכ"ת דהא דאמרינן כל המיקל בארץ הכ"מ בח"ל איירי ביחיד במק"י אבל לא ביחיד נגד רבים וכמו דקס"ד למימר בעירובין דאי לאו דקאמר בפירוש הלכה כר"י ב"נ אמרינן דיחיד במק"ר גם בעירובין לא מקילין אע"ג דכבר אשמעינן דהלכה כדברי המיקל בעירוב דז"א שהרי להדיא איתא בשבת קל"ט גבי כישות דמקשינן לר"ש דאומר אין כלאים בכרם וחכ"א כלאים בכרם וקיימ"ל כל המיקל בארץ הלכה כמותם בח"ל ומדמקשינן בפשיטות מזה שמעית מינה דשאני בין היכא דאמרינן הלכה כדברי המיקל דאזי הוא דאמרינן דדוקא יחיד במ"י אבל לא במק"ר אבל היכא דאמרינן כל המיקל וכו' נשמע מרבויא דכל דאפי' ביחיד במ"ר נמי ואין לומר דשאני ערלה כיון שנתגלה הלכה שהולכין בספיקו לקולא כדאיתא בקידושין משא"כ בשאר הלמ"מ ומילין דאורייתא שגם בדבר שאינו מפורש הולכין בספיקו להחמיר וכיון דנשתנה בקולא זו מקילין בו ג"כ כקולא יתירה זו לפסוק כיחיד אפי' במקום רבים דליתא דמשום הא לא ארי' שהרי גם בשאר דברים מצינן לפעמים דגילה רחמנא בפירוש דספיקן מותר כמו גבי ממזר דודאי ממזר הוא דל"י וכן בסוטה ך"ט דדרשינן מדכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל ודאי טמא הוא דלא יאכל הא סט"מ וס"ט יאכל ומוקמינן לי' בדבר שאין בו דעת לשאול משום רומיא דקראי הכי יעלה ע"ד לפסוק בהנך כיחיד במק"ר גם אין לומר דהא דאמרינן בערלה כל המיקל בארץ הכ"מ בח"ל אפי' ביחיד במק"ר היינו למ"ד בקידושין ל"ח ע"ב דערלה בח"ל הילכתא מדינא והיינו מדרבנן אבל למ"ד דהלכה לממ"ס ליתא להאי כללא וכן נראה לכאורה מפרש"י ברכות שם בד"ה דכל המיקל בארץ וז"ל בערלה הכ"מ בח"ל דכיון דאינו מה"ת הלך אחר המיקל ומשמע דלמ"ד הלמ"מ ופסקינן כוותי' ל"א כל המיקל בארץ וכו' דז"א שהרי מבואר בסמ"ג במנין ל"ת קמ"ו דערלה בח"ל הלמ"ס וברבינו אשרי בהלכות קטנות וכן ברמב"ם דפסקינן כר"י דערלה בח"ל הללמ"ס ואפ"ה פסקו בזה דכל המיקל בארץ וכו' ונתעררתי בזה לפ"ר על פרש"י דמוקי לי' לשמעתי' דברכות שלא אליבא דהלכתא ומצאתי בפ"י שעמד בזה ותמצית דבריו שם דלמ"ד הללמ"ס לא אמרינן דהילכתא כמאן דמיקל אע"ג שהי' כהלכה ברורה לפניהם מ"מ לא קאי אלא במילין דספקא כגון ביחיד כנגד יחיד ובעלמא פסקינן להחמיר אבל בערלה בח"ל גם למ"ד דמדאורייתא אסורה פסקי כמאן דמיקל משום דהילכתא גופי' התירה בספיקא ומשה"ט מוקי לי' רש"י לשו"ט דברכות כמאן דס"ל שהוא מדרבנן משום דמקשינן התם ולעביד מר כב"ש דמקילי טפי אלמא דאפי' כנגד ב"ה דבעלמא ל"פ כוותי' דב"ש בע"כ צ"ל משום דס"ל דערלה בח"ל דרבנן ולדעתי א"א לומר כן חדא שהרי מבואר הדבר ברבינו אשרי בהלכות קטנות הלכות ערלה דין ה' וז"ל והתיר ר"י ז"ל לשתות יין מן הגפנים של א"י משום דאמרינן בפ"ק דקידושין דספק ערלה מותר אבל בכרמים של ישראל בזו הארץ שישראל עובדין אותן ומבריכים בכל שנה והוא ידוע בכל שנה לא מצאתי היתר ואני רואה שפשט ההיתר בכל אלו הארצות ואין משגיח בדבר ותרתי אני בלבי אם אוכל להמציא שום היתר להציל רבים ממכשול ומצאתי און לי בגמרא דסוטה פרק משוח דף מ"ג גבי אלו חוזרין וכו' דקתני התם ולא חיללו פרט למבריך ומרכיב והא אנן תנן אחד הנוטע ו"א המבריך ו"א המרכיב ומשני ר' יוחנן הא מני ראב"י הוא ולאו אמר ראב"י כרם כמשמעו ה"נ נטע כמשמעו נטע אין מבריך ומרכיב לא וא"כ לראב"י לענין ערלה נמי לא הוי מבריך ומרכיב בכלל ונטעתם דכתיב גבי ערלה ואין דין ערלה נוהג בהברכה והרכבה ואע"ג דלית הלכה כראב"י לענין חוזרין ממערכי הצבא אלא כסתמא דמתני' דקתני אחד המבריך ואחד המרכיב מ"מ לענין ערלה עבדינן כוותי' כי פסק ר"י (ריש כיצד מברכין) דאין דין נטע רבעי נוהג בח"ל כמאן דתני כרם רבעי דקיי"ל כל המיקל בארץ הלכה כמותו בח"ל וא"כ לענין ערלה נמי בח"ל נאמר ונטעתם נטיעה אין מבריך ומרכיב לא כראב"י עכ"ל הרי להדי' דאע"ג דרבנן פליגי עלייהו דראב"י וסתם מתניתין דלא כוותי' ופסקינן לכמה דברים בענין המרכיב והמבריך כרבנן אפ"ה לענין ערלה בח"ל פסקינן כראב"י דמיקל אע"ג דס"ל להרא"ש כר' יוחנן דערלה בח"ל הללמ"ס אפ"ה מקילין לפסוק אפי' כיחיד במק"ר ואין לומר דראב"י שאני דהילכתא כוותי' דמשנתו קו"נ שהרי כתב הרא"ש בערובין דף מ"א דדוקא בק"ב מקומות פסקינן כראב"י כמנין ק"ב והכא כיון דפסקינן דלא כוותי בענין כזה ש"מ שאיננו מן המנין וכן בסמ"ג בסי' קמ"ו פסק כר"י דערלה בח"ל הלמ"ס ומביאו שם, ג"כ האי פסקא דכל המיקל בארץ וכו' וכבר הוכחנו לעיל מקו' הגמרא שבת קמ"ח דמקשינן בסתמא על לוי ולשלח להו כר"ט דכשות אינן כלאים בכרם ומאי קושי' דילמא כאביי' בעירובין ס"ל וכדמסקי התם כמה אמוראי כוותי' דאע"ג דהלכה כדברי המיקל