יושר לבב עו

רצה הקב"ה בסתירה זו כי אם להודיע שבמתיבתא דידיה בסודו הכמוס ספק זה אינו טמא כי אם טהור ושלכן טומאת ספק זה תהיה קלה ולא יחמירו בה מאחר שאין כחה יפה בשני הישיבות בשוה לחומרא ולפיכך אמרו מאן נוכח מן התחתונים אמיתות ענין זה וביררו רבא בר נחמני שהיה קורא על עצמו אני יחיד בנגעים כמבואר התם ומי יודע אם לא היתה שורש נשמתו מהיושבים במתיבתא דקב"ה שהוא יחיד בעולמו ושלכן ביררו אותו לבאר הפסק שנפסק שם ודמהאי טעמא היה קורא על עצמו יחיד ואלו היה מוכיח בחיים חיותו היתה נפסקת ההלכה במתיבתא דרקיעא כהוכחתו ופסק ההלכה ההיא דקאמרא טהור היתה מתפשטת בתחתונים אבל מכיון שלא הוכיחו אלא בשעת יציאת נשמה אף הוא כאותם בני מתיבתא דרקיעא הוה חשוב אז ולא היה הוכחתו הוכחה כי קראו עליו התחתונים המקרה של לא בשמים היא ולא פסקו כמותו וכמ"ש הכ"מ בסוף פ"ב מה' טומאת צרעת ע"ש ולא על חנם שנה ר' יהושע דבורו בסוף פ"ד דנגעים ואמר על ספק זה קיהה במקום אמרו טהור בפירוש כי היה מקהה בשיניו על החולקים עליו להיות סברתו סברת הקב"ה ולא היה יכול להוציאו מפיו בפירוש מאחר כי הוא עצמו במחלוקת תנורו של עכנאי קם על רגליו ואמר לא בשמים היא אין משגיחין בבת קול כי ידע דאותו בת קול היתה יוצאת ממתיבתא דקב"ה המדברת בעליונים ולא בתחתונים כדאמרן לעיל ואם היה מוכיחים על פניהם היו סותרים דבריו בדבריו ולפי שדעתו היתה כהוכחת רבא בר נחמני לא היה חש עתה לכלל זה דהוה ס"ל דבמתיבתא דרקיעא מחוייבים היו לפסוק כן לתחתונים שזו היתה כוונת הקב"ה ומתת אלהים היא להסכים בעולם הזה לסדר הכתוב במרום ע"י הדרושים שאנו דורשים בה שאנו גורעים ומוסיפים ודורשים ולהבחין גם כן במה שמדבר בעליונים דוקא ובמה שמדבר אף בתחתונים ועל שהשיגו בנות צלפחד לסדר הכתוב במרום במה שנשאו ונתנו לפני משה בנחלתם נשתבחו מאת ה' באמור כן בנות צלפחד דוברות דאמרו רז"ל דהסכים דעתם לדעת המקום דאמר לו הקב"ה למשה כך היתה כתובה פרשה זו לפני במרום מכלל דלא כל הפרשיות כתובים במרום כמו שהם כתובים בתורה אלא בסדר ובסגנון אחר כתובים הם שם וברדתם כפי מעשנו כך מצטרפים האותיות ואפשר דמ"ה הוי הקרי כתיב בכלל ולכל אחד יהיה לו טעם פרטי למה הוצרך להגלות ואפשר גם כן דמה"ט אמרו רז"ל דאין מוקדם ומאוחר בתורה פירוש בתורה זו שבידנו כי למעלה היא מסודרת וכן אמרו דברה תורה כלשון בני אדם ופירושו גם כן על דרך זה הוא ומה"ט נמצאו בתורה