יושר לבב ז

ומקבוץ כל העניינים האלו נתהוה מחשבה אחת בלבי והיא שטוב שאר היה לי שאעמוד עליהם בעיון רב ואכתוב מה שאגמור בדעתי על פי תורתנו הקדושה והסברה הישרה שעל ידי הכתיבה והוצאת סברתי מהכח אל הפועל אכיר חסרוני בה ואם אטעה אחזור בי ממנה ונשתוממתי על זה כשעתא חדא כי אמרתי דברים אלו הם דברים העומדים ברומו של עולם ומי יודע אם אעשה רצון קוני בכתיבתם ואף אם אטע אותם בקרקע עולם העליון של תורתנו הקדושה ומעתיקה באמת ואמונה אמרתי אפשר שאטעה בפירושה ואם לא אכתוב אותם מטבעי כטבע כל בן אדם אינו עושה עיון רב עליהם ואינו יורד ודאי לסוף אמיתותם כמו שארד על ידי הכתיבה ואני נשאר בספקותי ואפשר שאין זה רצון קוני מאחר שהעירני בפסוק דע את אלהי אביך ועבדהו

וכל יום ששי הייתי מרעיד על דבר זה אם אכתוב ומצטער אם לא אכתוב ובהכנסת כלה גמרתי בדעתי שכפי הפסוק אשר אתעורר בו ביום ש"ק שהיה יום שני של ר"ח חשון אם אזכה שיפול בפי ככה אגמור בלבי לעשות ויהי בבקר של יום ש"ק נתעוררתי ונפלו בפי שני פסוקים האחד היא גם בלא דעת נפש לא טוב והאחד טוב לי תודת פיך מאלפי זהב וכסף ואז ששתי כעל כל הון כי מפשוטו של פסוקים אלו נראה כי מן השמים מסכימים על ידי בכתיבת דברים אלו מדהפילו בפי אלו השני פסוקים כשנתעוררתי שכפי דברי רז"ל נבואה קטנה הם ותכף גמרתי בדעתי להתחיל מלאכה זו ולחבר ספר קטן זה אשר כל הפסוקים שהזכרתי שנפלו בפי רצו לרמוז לי מה שכתוב בו כאשר יראה הרואה אותו

ומפני שבפסוק המפורש בו צווי ידיעת זו בפי' והוא פסוק דע את אלהי אביך ועבדהו כתוב בו כי כל לבבות דורש ה' עלה אל לבי לקרוא לו שם

יושר לבב והאמת יורה דרכו שעל דברים נסתרים כאלו נאמר ולישרים סודו שאם יהיה לקורים בהם עקבות לב בקל יכולים ליפול בשוחה עמוקה של כפירה גדולה שאין למטה ממנה

ומפני שהלב נתון בטרפם ותלוי בקנה עלה במחשבה לפני להקדים לספר הזה הפירושים שעלו על לבי לפרש בפסוקים הנזכרים אשר נתעוררתי בלילות האמורים בהם ושהעירוני לחברו וקראתים בשם: טרפס הלב ובסוף הספר גמרתי בדעתי לפרש הפסוקים אשר העירוני על הדפסתו שעל ידי זה מיטלטל הספר הזה בקל ממקום למקום כלב המטולטל בקל ע"י הקנה שלו ולכן קראתים בשם קנה הלב ומלפניהם אזני הלב ושומן הלב ואחריהם דם הלב: