יושר לבב ו

הקדמה

כתיב בים דרכך ושבילך במים רבים ועקבותיך לא נודעו בפסוק זה נתעוררתי משנתי ביום ראש השנה של שנת חמשת אלפים וארבע מאות ותשעים ושבעה לבריאת העולם פה חלא"פו הוא ארם צובה בשנה הראשונה שבאתי עם בני ביתי לגור בה להיותה מערי סוריא שיש בה מקרושת ארץ ישראל וקרובה אל ה' כדי להקל מעלי בסוף ימי אם יזכני ה' לעלות ולראות את פני האדון ה' לדור במקום אשר בחר בו ירושלים תוב"ב

והנה כל ימי כנבואה קטנה דאומר רבנן בפ' הרואה כדרכי ילחוש לכל אשר יצא מפיהם הייתי נותן דעתי עליה לידע מה יעשה בה ולפחות הייתי טורח לחדש בה דבר לכבוד ה' אשר הזמינה בפי למען לא תהיה לבטלה וכה עשיתי גם בפסוק זה ולא עלה בידי מאומה שיהיה מתישב על לבי בו

כיום אחר מהחדש ההוא נתעוררתי ופסוק אחר נפל בפי והוא פסוק דע את אלהי אביך ועבדהו וגו' וגם על פסוק זה נתתי לבי לתור לחדש בו דבר מה והיה עולה במחשבתי כמה פרושים שונים בו אבל היו עלי בלתי ראויים עדיין להוציאם מהפה

ודברים אלו נשארו רשומים בזכרוני וביום ששי שהיה יום ראשון של ר"ח חשון בהיותי לומד בהרמב"ם הקושיא העצומה של הבחירה ורצון עם ידיעת הבורא איך יתישבו זה עם זה ולא יהיה עול בחק הבורא ומתבונן הייתי במה שהשיב הראב"ד ז"ל עליה שידיעתו היא כמו ידיעת האצטגנינין והיה תשובה זו קשה בעיני מכמה שנים עלה בדעתי אז להתישב בענין זה בישוב הדעת ולחקור עליו לראות אם אמצא בזה דבר שתתישב על לבי ובין דא לדא עלה בזכרוני מה שכל ימי הייתי מסתפק בענין הצמצום אם נכון הוא להאמינו כפשוטו או לא כי על שני הצדדים יש לפקפק אלא שהפקפוק שבצד האחד רבה על הפקפוק שבצד השני וברגע כממריה עלה בדעתי מה שלא יכלתי לישב לעולם ביני לבין עצמי מפני מה אנו קוראים לעולם ומשבחים ומתפללים לשם הויה המיוחד לפרצוף ז"א ולא לשמות הפרצופים הגבוהים ממנו או לפרצוף אחרון שבכלם להיותו קרוב אלינו ודברים אחדים כיוצא באלו עברו על ראשי אז מתורתנו הקדושה אשר לא היו עדיין מיושבים בלבי אף כי ידעתי בני ידעתי כי הדברים האלה רחוקים היו ממני: