יושר לבב סח

והכירו אותו למלך ידעו כי הוא מלך וימלוך מה שלא היה כן טרם היותו מלך על נברא שעדיין לא נמצא מי שהיה יודע כי הוא מלך וימלך כי אם הוא ורומז גם כן שאף באותו זמן דלא הוו שייכי לומר בה סדר הזמנים של מלך וימלוך הוא היה מלך דאין מלכותו תלוי בחדוש שנתחדש בבוא סדר זמנים מאחר שיכול היה לברוא לו עם כשהיה רוצה והוה ליה כדבר הראוי לבילה שאין בילה מעכבת בו ולכן אף כי מלך הוא יכול למחול על כבודו כהחכם דכבוד תורתו שלו הוא דגם הוא כבוד מלכותו שלו הוא

ה והנה עינינו רואות כי הוא יתעלה בכמה דברים מפני רצונו הטוב לא חס לכבודו ובריאת העולמות בחסדו הפשוט תוכיח כי נתרצה למלאות קצת ממקום חסד אורו הפשוט בדברים גשמיים אף נבזים ושפלים ע"י בריאת העולם ועל כי עלה ברצונו הפשוט כך אין אנו אומרים דאין זה כבודו מאחר כי בידו להחזירו לאיתנו ברגע כממריה כשירצה וכמו כן אנו יודעים שהיכולת בידו להכריח את ברואיו להרע או להטיב ולא חס על כבודו ולא רצה להכריחם אלא הרשה אותם שיעשו מה שלבם חפץ והואיל וזה היה ברצונו וברגע כממריה באיזה עת שהוא רוצה יכול ליקח רשות מהם אין אנו אומרים דאין זה כבודו כי רצונו זה בדבר וכיוצא בו הוא כבודו וכן אמרו רז"ל לר' ישמעאל להמנע אמו מלשתות ממי רחיצת רגליו מהאי טעמא כדאיתא בירושלמי פ' הרואה הכא נמי נאמר בענין ידיעתו שאין ספק שכל מה שרוצה לידע הוא יודע בכל עת ובכל שעה ובכל רגע וידיעתו היא אמיתות ולכן גזרה הוא ובעל כרחה היא תתקיים אבל מה שהוא אינו רוצה לראות ולא לידע ביכלתו הוא שלא יראנו ולא ידענו אף כי כלו גלוי לפניו כי לא איש אל שכשיש לפניו דבר מה וקושרים אותו בעפעפי עיניו פתוחות וקשורות שבעל כרחו מוכרח הוא לראות אותן דבר שלפניו אלא לבורא יש יכולת בידו שלא לראות מה שלפניו אף כי עיניו פקוחות על כל דרכי בני אדם ואין זה פגם בכבודו מאחר כי רצונו כך ובאותו רגע שעולה ברצונו לראות ולידע מה שלא רצה לידע עתה אז הוא רואהו וידעו ואין מי שיעכב בידו ואדרבא בכבודו היינו פוגמים אם היינו חושבים שהוא נעדר מזה היכולת ושמוכרח הוא לראות מה שלפניו וכמו כן שהוא מוכרח לידע כל עתידות על בורים אף אם אינו רוצה לראותם ולידע אותם

ו ועתה כל הדברים שהעיד האל על עצמו בתורתו הקדושה אמיתיים הם ואין בהם נפתל ועקש כי אל אמונה ואין עול במה שמעניש לעוברי רצונו ומשלם שכר טוב להולכים בתמים עמו על כי הרשות