יונת אלם ע

הכל טוב ואין כאן בחיר' ולא שכר ועונש אבל עתה שיש רע בטוב בתוך הקליפו' בסוד נהור דקיק והו' שירי האור שנדבק לשברי הכלים כמו שביארנו יש עונש לרשע המוריד במעשיו הרעי' מאותו האור של מעלה להוסיף חיות לקליפות ויש שכר לצדיק המעלה במעשיו הטובי' מאותו האור שבתוך המנין תבירין למעל' למקומו והקליפות עצמן הן רצועו' המלקו' לחוטא והוא טעם הפסוק שאמר שממית בידים תתפש כי הקלפ' הקשה הזאת שהי' מעכב אור השמש מהכנ' למקום כבודו וכן הדוגמ' למעלה הנה הוא נאחזת בזרועות עולם שהם כאן גדולה גבורה מאנין תבירין וזהו אמרו בידים תתפש שהיא תופס' מקום להוסיף כח ומתפשטת ברשות' למטה אלמא שפיר קרינן בה והיא בהיכלי מלך והנך רואה כי הר"ת של תחל' הפסוק שב"ת שהוא התיקון האמיתי לכל השביעיות לפי' שמש בשבת צדקה לעניים פי' שמש אשר אמרנו למעל' שהוא תאר לזעי' הכולל ז' נקוד' בכל מקום הנה כאשר הוא מתעלה לסוד שבת צדקה גדולה היא למנין תבירין שהם עניים לפי מקומן ושעתן ובזוהר פרש' בראשית אמרו שעל הסוד הזה נתקנ' ברכה מעין ז' בלילי שבת לקיים בו לילה כיום יאיר שיהא הש"ץ יורד לפני התיבה להחיותו מעין ז' לא להעשירו בז' גמורו' וגדול כבודו של שבת כי בו בעזרו בטול שממי' זו ומעשי' וידוע כי השביעיו' כלן נמשכו בתחתונו' מז' מלכין קדמאין שהן תחיל' לבחינה הזמן בעליוני' כדכתיב כי שאל נא לימי' הראשוני' ולמעלה מהם חכמ' ובינה שאמר' תורת עליה' ואהיה שעשועי' יום יום בסוד יומו של הקב"ה אלף שנה הרי אלפים שנה קדמה תורה לעולם והם סדר זמנים המיוחדי' ע"פ התורה בלי ספק כי אמנם אין לכת' שום יחס עם בחינ' הזמן להעלמתו והוא טעם בראשית נמי מאמר הוא אשר איננו אלא כלל שלאחריו מעשה ופרטו של יום ראשון מתחיל ממאמ' יהי אור ופשוט הוא ולקמן בסמוך יתבאר מהות השביר' תכלית' ותום דרכיה להביא כל מאמרי התור' מן התקון אל הצרוף וסוד התקון הוא כללות הידיע' הרי מדריג' אח' והצרופים פרטיה מדריג' שנית שכלם נדרש' אח"כ בשלישית בתמורת החלפא ביתות והכל במאמר ומכלל וחשבון פירש מכלל הוא ריבוי הפירושים למלה אח' כגון אשברתי שהוא מאמר אחד צרופי בראשית שמשמעו שבירה ועוד מלשון ויוסף הוא משביר וכן כי יש שבר במצרים ומזה המובן שברו על ה' אלהיו אע"פ שהוא בשין שמאלית כי הוא בסוד אור חוזר כטעם זרקא על ה' אלהיו דוקא בסוד מזוני במזלא תלוי ואין להאריך בזה עתה: