יום תרועה כח

דטפי עדיף להקדים איסור ל"ת לעשה כס' הסמ"ג בהלכותיו ודוק:

הני י' מלכיות כנגד מי א"ר כנגד י' הלולים וכו' רי"א כנגד י' הדברות ופרש"י דכתב בהו נמי שופר כנגד י' מאמרות שהעולם נברא בר"ה ועיין מה שהקשה הראנ"ח בדרשותיו ר"פ בראשית על רש"י ותירוץ ב' תירוצים ולפי תירוץ הב' שלו יומתק לחכי לישנא יתירא דקאמר הכי הני י' מלכיות כנגד מי דלא הול"ל אלא י' מלכיות כנגד מי ומאי הני אלא דידע די' פסוקים שבב"ה יש להם טעם כדאיתא במגלה אבל הכא במלכיות לא שייך הנהו טעמי דהתם ותירצו כנגד יוד הלולים וכו' כדפרש"י ומיהו ק"ל דלא מייתי דברי האמוראי' כסדרן ובתחלה הקדים דברי ר' יוסף דאמר כנגד י' הדברות לדברי ר' יוחנן ור"י קדם לרב יוסף טובא ולזה היה נראה דהניח דברי ר' יוחנן לבסוף משום דבעי לפלפל עליהם ויאמר דבראשי' ט' הוו אך ק' במאי פליגי הנך אמוראי י"ל דכל האמוראי' נתכוונו לדבר א' ולשורש א' ומתחל' הבי' התלמו' דברי רבי כנגד י' הלולים משום דיוד מלכיות היא כמו הלולים ומשום דיקשה על דברי ר' מה טעם לדוד דאמר י' הלולים לא פחות ולא יותר ולכן אר"י כנגד י' הדברות ולפי שיקשה מה טעם לי' הדברות לא פחות ולא יותר לכן אר"י כנגד י' מאמרו' נמצא דשורש הכל היא י' מאמרות שבהן נברא העולם ומשם נמשך כל הדברי' י' כנגד י' עוד יומתק לחכי ע"פ מ"ש לעיל בשם מהראנ"ח דשם במגלה לא הביא ס' המימרות כס' האמור כאן ושם הביא תחלה כנגד י' הדברות ואח"כ כנגד י' הלולים ואח"כ כנגד י' מאמרות אלא דלפי דהתם הוו מטעם אחר והביא עיקר הטעם כנגד י' הדברות ואח"כ כנגד י' הלולים שנאמ' בהם שופ' דהתור' ניתנה בשופר וא"כ בי' מאמרו' דהעולם לא נברא אלא בזכות התורה ודוק:

הי נינהו ויאמ' דבראשית כו' הוו קשה מאי פריך לר"י והלא מתניתין היא במס' אבות בי' מאמרות נברא העולם ויש מתרצין ע"פ מ"ש בזוה' דמאמ' י' הוא ויאמ' לא טוב היות האדם לבדו משום דבראשית לא הוי מאמר כיון דלא כתיב ויאמ' ודרך זה הייתי אומ' באבות דקתני בי' מאמרות נברא העולם ודחשיב למאמר י' ויאמ' לא טוב היות האדם לבדו אמנם ר"י דאמר כנגד י' מאמרות שבהן נברא העולם דהוסיף תיבת בהן דהיל"ל שנברא העולם ומדקאמ' שבהן משמע דבעי דכל ענין המאמרים צריך שיהיו מאותם שנעשה בהם פעולה מאותה אמירה ולכן פריך ליה מאי נינהו וכו' ועיין בצפנת פענח:

רש"י לא יפחות מז' וכו' ואי ס"ד ג' מן התורה וכו' ולכאו' קשה דמה טענ' היא זו דר"י בן נורי מוסיף ואימא הכי נמי דמוסיף על ת"ק דבעי י' לכתחילה ואיהו בעי כ"א ותו קשה אמאי לא מוכח לה מסיפא דהו"ל ר"י בן נורי מוסיף בדיעבד דת"ק לא בעי אלא ו' מכולהו דיצא ובס' חידושי הלכות עמד בזה ולא תירץ כלום ולענד"נ דלישנא דר"י בן נורי דאמ' הפוחת לא יפחו' מז' הוא עיקר ההוכחה דמדקאמ' הפוחת משמע דבפוחת מדברי ת"ק איירי דת"ק אמ' י' מכולהו ואיהו בעי ו' מכולהו ואם איתא דר"י בן נורי בעי לכתחל' ו' מכל אחד הו"ל מוסיף על ת"ק והאיך נקט לישנא דהפוחת דמשמע דפוחת מת"ק והלא הוא מוסיף על ת"ק אלא ודאי מדנקט לישנא דפוחת הוא מת"ק דת"ק בעי י' מכולהו ואיהו פוחת דבז' מכולהו סגי לכתחילה ומינה משמע דבסיפא באו' ג' מכולהו סגי ודוק:

מתני' אין מזכירין זכרון מלכות וכו' ק"ק כיון דמלכיות אמרי' ברישא היל"ל מלכות זכרון שופ' וכן העתיק הטו' ס"ס תקצ"א ואפש' דהתנא בא לרמוז אבל אורחיה דאם הפך הסד' ואמר פסוקי זכרונות ברישא יצא ודוק:

מתחיל בתורה ומשלים בנביא משמע דהכתובים בנתים וה"ק לת"ק דיאמ' בתחלה ג' פסוקים של תורה ואח"כ ג' של כתובים ואח"כ ג' של נביאים דכיון דבעי' י' פסוקי' כיון דמסיים הס' בנביאים גם פ' י' יהיה מהנביאי' והיינו דקאמ' משלים בנביא וכ"כ סמ"ג ומשלים בנביא פ' י' שיהיו ד' מקראות מן הנביאים רי"א אם השלים בתורה יצא מפרשינן בגמ' דה"ק רי"א משלים בתורה כו' וה"פ דר' יוחנן מודה לת"ק דלכתחלה יאמ' ג' פסוקי תורה כו' אבל בפ' העשירי נחלקו דלת"ק משלים בנביא ולר"י לכתחלה יאמ' אותו מן התורה ואם השלים בנביא יצא ופסקו הפי' כר"י דותיקין היו עושים כר"י כדאיתא בגמ' ובכל דוכתא קי"ל מעשה רב כדכתב הר"ן א"נ דרבנן דאמרי ומשלים בנביא שאף בנביא קאמרי וכ"ש בתורה כדכתב הסמ"ג:

תוספות וא"ת דבכל דוכתא כו' והקש' בספ' רצוף אהבה דמנ"ל דמסיים בנביא ר"ל הסדר דלמא ה"ק דפ' י' מסיים בנביאים ולעולם דנביאים קודם כתובים ור"י סוב' דפ' י' מהתורה ע"ש ולענ"ד נ' דהדב' מוכרח דמ"ש ת"ק ומסיים בנביא ר"ל דיאמ' ד' פסוקים של נביאים באחרונה דכיון דסדרן הוא דמתחיל בג' של תורה וג' של כתובים וג' של נביאים כיון דמסיים בנביא קאמ' נמי דפ' י' יהיה מנביא ולעולם פי' דת"ק הוא ומשלים בנביא ר"ל ה"פ הי' ועכ"ל דטעמו דרוצה שיסיים במאי דסליק מיניה ואי אמרת דפסוקי נביאים באמצע ואח"כ כתובים ומשלים בנביא פ' הי' לחוד אין לו שום טעם דיסיים בנביא אלא ודאי הוא פשוט דאמירת ג"פ מכתובים הם באמצע ואח"כ ד"פ בנביאים ולכך הקשו ותי' ע"ש כתבו עוד ומה שאנו נוהגים כו' כונת קשר דבריהם הוא זה השתא דאמרינן דלענין תפלה צ"ל אותן כסדרן אם כן איך נוהגין להשלים בתורה ותי' דכר"י עבדינן ור"י ע"כ אית ליה כרבנן דאומרים בתחלה ג' של תורה וג' של כתובים כו' אלא דבפ' י' ס"ל דיהא מן התורה להורות דמה שאנו אומ' נביאי' אחר כתובי' לאו משום דכתובים עדיפי דהראי' דאחר נביאים מזכי' של תורה אלא טעם הסדר הוא משום ח' זמנים תורה כתובים נביאים וכשהשלים הס' לכל א' ג' חוזר לומ' פ' של תורה להשלים הי' פ' וזהו הטעם של ר"י אמנם כיון דחכמים פליגי עליה היה ראוי לעשות כמותם אלא כיון דאמרינן בגמ' ותיקין כו' בכל דוכת' קי"ל מעשה רב ודוק:

ע"ב שאו שערים כו' ראשונה ב' שניה ג' כו' קשה דבשלמא בפלוגתא דראשונ' אי הוי אחד או ב' נפקא מינה משום דהוו תרי קראי דהכי כתיב שאו שערים כו' ויבא מלך הכבוד וסמיך ליה קרא מי זה מלך הכבוד אבל בשניה דכתיבי ג' מלכיות בב' קראי בקרא קמא כתיב ויבא מלך הכבוד ובתריה כתיב מי הוא זה מלך הכבוד ה' צבאות הוא מלך כו' מאי נ"מ אי חשיבי לג' או לב' הלא כיון דתרי קראי הם ע"כ לא חשיבי אלא תרי וראיתי בב"י סימן תקצ"א דעמד בקושי' זו ודבריו שם סתומים וכונתו כדכתי' ותי' דלאו אמנין קראי קפדים אלא אמנין הזכרת מלכיות יע"ש וכן נראה להביא סעד לזה מהא דאמרי' לעיל הני י' מלכיות כנגד מי ומשני כנגד י' הלולים והתם לא הוו י' קראי אלא מנין הזכרת הלולים ודוק:

זכרון תרועה או' עם הזכרונות כו' רי"א כו' ופרש"י דטעמו דתרועה לאו לשון שופרות כו' וקשה אמאי אפליג ר"י נמי בקרא דותרועת מלך בו וקרא דיום תרועה והלא מפלוגתא קמא דזכרון תרועה ידענא דס"ל דתרוע' לאו לשון שופרות הוי יש לומר דאי לא פליג אלא בקמיית' הו"א דטעמו דעיק' קרא אתי לזכרונות דהא זכרון קדים ברישא ולכך אינו או' אלא לזכרונות אבל בקרא דותרועת מלך ה"א דעיקר קרא אתי לתרועה דהא תרועה קדים ואי אשמועינן הנך ב' הו"א הך תרועה דהנך קראי לא מוכחי דהוי בשופר אבל קרא דיום תרועה דמינה ילפינן תקיעת שופ' אימא דמהני קמ"ל א"ק דלעיל ילפינן אמירת זכרונות מדכתיב זכרון ושופרות מדכתיב תרועה וה"ק ר"י דתרועה לאו לשון שופרות הוא וא"ל דר"י נפקא ליה מז"ו מקרא דותקעתם בחצוצרו' כדדריש בספרי והביאו הר"ן בשם הרא"ה וב"י ס"ס תקצ"א י"ש ודוק:

מפני מה אין ישראל אומרים שירה כו' ק"ק מהא דכתב הטור ס"ס תקפ"א דרוחצין ומסתפרין ע"פ המדרש כו' ע"ש ואפש' לומ' דכל יחיד לעצמו לובש לבנים ושמח לעצמו לפי שבוטח בה' דיכתבו לחיים אמנם בכל העולם לא יבצר דיש נכתבים למיתה ובשביל כבודם א"א הלל בר"ה וי"ה ודוק:

מתני' שופ' של ר"ה אין מעבירין עליו את התחום כו' דע דעיקו' איסור תחומין בשבת אפליגו תנאי דר"ע ס"ל תחומין דאורייתא רבנן ס"ל דרבנן ועיקר מחלוקתם הוא בסוטה פ' כשם ומתבאר שם דר"ע ס"ל דיותר מאלפים אמה הוא מן התור' ורבנן ס"ל תחומין דרבנן ויש ראיות רבות בתלמוד דלא קי"ל כר"ע בהא דיותר מאלפים אמה הוי מן התורה מיהו בס' רבנן פליגי הפוס' דיש דס"ל דאפילו רבנן מודו דיש תחומין מדאורייתא יותר מי"ב אלפי' אמה וסמכו לדבר זה ע"פ הירושלמי כמ"ש הרי"ף ספ"ק דערובין והרמב"ם פכ"ז דשבת וסמ"ג לאוין ס"ו אבל הרז"ה והרמב"ן בספר המלחמות ספ"ק דערובין כתבו דברבנן כל דיני תחומין הוו דרבנן ופירש הרמב"ן שם דזו היא דעת הרי"ף יע"ש גם הרא"ש ס"ל כן ועיין בטא"ח ריש סימן שצ"ו ומיהו כולהו מודו דמדרבנן אין יכול לילך ממקום ששבת חוץ לאלפים אמה ולכן אם צריך לילך ד' אלפים אמה למזרח העי' צריך שיניח ערובי תחומין בסוף אלפים ים אמה כמו שנתבא' בתלמוד ובפוסקים וזה פשוט וכתבו הרי"ף והרא"ש פ"ק די"ט וקי"ל די"ט צריך עירובי תחומין וזה פשוט מכמה משניות השנויות פ' בכל מערבין וכ"כ הרמב"ם פ"ח בעירובין וטא"ח ס"ס תי"ו ומספקא לי אם יש איסו' תחומין דאורייתא בי"ט לר"ע חוץ מאלפים ולרבנן חוץ לי"ב מיל לדעת הרמב"ם או דלמא כולהו מודה דבי"ט תחומין דרבנן וכעת לא מצאתי גילוי לזה ושוב ראיתי פ"ב דחגיגה דף י"ז ע"ב על פסוק ופנית בבוקר דיראה מדברי רש"י שם דתחומין בי"ט הוי דאורייתא יע"ש ומיהו הדבר ברור דכ"ע מודו דאינו יכול לילך חוץ מאלפים אמה בי"ט כמו בשבת אם לא על ידי עירובי תחומין וכיון שכן שנינו שופר של ר"ה אין מעבירין עליו את התחום ופרש"י לילך חוץ לתחום כו' והיינו ודאי חוץ לתחום דאלפים אמה והטור בסי' תקפ"ו כתב דפירוש דמתניתין ר"ל דאין מוציאין את השופר חוץ לתחום יע"ש וק"ל אמאי ברח הטור מפרש"י ונראה דהטור ס"ל דהך חלוקה דאין מעבירין עליו את התחום הויא דומיא דאידך דאין מפקחין עליו את הגל דהיינו בענין הוצאת השופר ממקום למקום וק"ל לפי' הטור מהו זה דקאמר אין מוציאין את השופר חוץ לתחום ת"ל דאדם המוציאו אינו יכול לצאת חוץ לתחום וי"ל דאדם המוציאו עירב עירובי תחומין ושופ' זה אינו שלו דאם היה שלו יכול להוליך כליו במקום שעירב דקי"ל הבהמה והכלים כרגלי הבעלים וכמ"ש בא"ח סימן שצ"ו אלא דלקח השופר מאדם אחר שלא עירב והשמיענו דאין מוציאין את השופר