יום תרועה כו

אמרינן דלנו בראשו של מזבח הולך ומקטיר לעולם ופלוגתא דאמוראי אינו אלא היכא דירדו דרבה אמר יעלו ורבא אמר לא יעלו ואם כן שפיר היו יכולין לשחוט המוספין אחר תמיד של מזבח ומלין האברים בראשו של מזבח ומקטירן האברים למחר והכהני' זריזים ולא יניחום דירדו וגם זריזים הם שלא ישכחו להקטירם בלילה כדאיתא פר' תמיד נשחט דף נ"ט ע"ב יע"ש:

כתבו עוד התוספת וכ"ת דהקריבו כבש על תנאי כו' זה הקלקול לא היה בתמיד אלא במוסף ר"ח כו' אם לא היה קושי' על דרך זה רק מה שהקשו התוספת היה קל לתרצו דמאי דנקט שאמרו שירה של חול עם תמיד של בין הערביים היינו מפני שהיו סבורים שלא יבואו עדים והיו סבורים דאותו קרבן היה תמיד אמנם מאי דק"ל על דרך זה הוא דאם איתא דיכולין להקריב לכתחלה על תנאי היו יכולין לעשות בלי קלקול דהיינו שהיו מקריבין עולה א' על תנאי והיו מתנין דאם היו באים עדים עולה זו תהיה נדבה ועולת נדבה אין אומרים שירה כדאיתא פ"ב דערכין ופסקה הרמב"ם פ"ז דתמידין דין ח' וכ"כ תוספות דידן סוף דיבור זה ואח"כ היו יכולין להקריב המוספין ואח"כ התמיד ואם לא היו באים עדים אז אותה עולה תהיה תמיד של ב"ה וישוררו על נסכיה סמוך לבין השמשות שיר התמיד של ב"ה אלא ודאי נרא' דלכתחלה אין יכולין לעשות כן כתבו עוד וי"ל כו' ודחי עשה דהשלמה כלומר דעשה דהשלמה הוא עשה דיחיד דהוא מוטל על הכהן דלא יקריב אחר תמיד של בין הערבי' כתבו עוד ובפ' שלוח הקן כו' כלומר דס"ד דהו"א דעשה דמצורע דוחה לעשה דשלי' דקיל אבל לפי האמת לא דמי משום דאמר רחמנא שלח תשלח אפילו לדבר מצוה וכ"כ התוספת פרק תמיד נשחט דף נ"ט ע"א יע"ש ומסקנא דמלתא דהעלו התוספת דהקלקול לא היה אלא בשיר אבל בעבור המוסף לא היה קלקול דהיו יכולים להקריבו אחר תמיד של ב"ה ויש מקום עיון בדברי הרמב"ם פ"ג דקידוש החדש וז"ל בראשונה וכו' ונתקלקלו במקדש ולא ידעו מה יעשו כו' וחכמי לב יתמהו דמתני' קאמרה דנתקלקלו הלוים בשיר והוא אומר דנתקלקלו דלא ידעו מה יעשו ונראה לי דהרמב"ם סובר דמ"ש במשנה נתקלקלו הלוים בשיר היינו כמ"ד שלא אמרו שירה כל עיקר וכן פי' בפירו' המשנה והטעם שלא אמרו שיר' כל עיק' היינו מפני שלא ידעו מה יעשו כו' ולכן עשו והקריבו עול' אחת על תנאי ולא אמרו עליה שירה והתנו דאם יבואו עדים תהיה אותה עולי נדבה ועולת נדבת צבור אינה טעונה שירה ואח"כ יקריבו מוסף ואח"כ תמיד ויאמרו השיר כדינו ואם לא יבואו עדים תהיה אותה עולה בעד תמיד של בין הערבים ויאמרו שירת התמיד בסוף היום ובעודה שהיו ממתינים עבר היום ולא באו עדים ולא הספיקו לומר שירה ונשאר אותה עולה שהקריבו בעד תמיד של בין הערבים והקלקול היה שלא אמרו עליו שירה וטעם סיבת הקלקול שלא אמרו שירה היינו מפני שלא ידעו מה יעשו בעבור המוספין כדכתב הרמב"ם ושוב ראיתי בל"מ דכתב קרוב לזה יע"ש ובס' עץ חיים של מו"ח תירץ בענין אחר דברי הרמב"ם:

גמרא מאי קלקול כו' ר' זירא אמר שאמרו שיר של חול עם תמיד של בין הערביים ומהכא משמע דהשיר שהיו הלוים אומרי' במקדש היו אומרי' אותו בין בתמיד של שחר בין בתמיד של בין הערבים ובכן יש לתמוה מה מ"ש הטור א"ח ס"ס קל"ג וז"ל וכן בערב לאחר שיגמרו תפלת ערבית נוהגים לומ' פ"ה אבל לא השיר וכו' גם מרן הב"י כתב שם וז"ל כתוב בא"ח במנחה לא ראיתי מי שאומר השירים וכו' וכ"כ מור"ם סימן קל"ב וראיתי בתשובת הר"ם אלשיך סי' קל"ח דעמד בקושי' זו תירץ במאי דתריץ בגמרא לקמן בסוף הסוגיי' שאני התם דשירה דיומיה היא ופרש"י דלעולם כל היכא דמסתפקא מלתא כגון במנחה אם היום קדש או חול לא אמרינן כלל וכו' הרי דאסיקו בגמר' לדעת האומר בבבל דהיכא דאיכא ספקא במנחה לא אמרינן שירה כלל וקש' דהא סתם מתני' רבי מאיר ואיהו סבר בברייתא פ"ב דערכין דף י"א ע"א דהשיר מעכב את הקרבן ואם כן היכי אפשר לומר שיקריבו הקרבן בלא שיר כלל אלא ודאי דשאנינן בין בקר לערב דבבקר מעכב ובערב לא מעכב ומש"ה אפשר דכתבו הטור וא"ח דמצות השיר בבקר משום דבערב אינו מעכב את הקרבן עכ"ל ולענ"ד נרא' דיש לגמגם על תירץ זה חדא דנראה דלית הלכת' כר"מ דאמר דהשיר מעכב את הקרבן אלא כחכמים דפליגי עליה ואיבר' דלא מצאתי פסק זה בהרמב"ם לא בפ"ג דכלי מקדש ולא בפ"ז דתמידין כי שם מדבר בדיני השיר ולא הזכיר דין זה אם השיר מעכב הקרבן או לא אבל מצאתי מאי דתנן רפ"ב דתמור' דקרבנות ציבו' חייבים באחריות נסכיהם משקרב הזבח ופירש"י משקרב הזבח שאם קרב הזבח בזמנו ולא קרבו נסכים עמו חייב להקריב' אפי' מכאן עד י' ימים וכן פי' הרמב"ם בפי' המשנה וכ"כ פ"א דמעשה הקרבנות דין ט יע"ש ואמרי' פ"ב דערכין דף י"ב ע"א איבעיא להו נסכים הבאים בפני עצמן טעונים שירה וכו' ופרש"י כגון שהביאו היום קרבן ציבור ולא הביאו נסכים עמו והביאום למחר ע"כ ובעיא זו לא אפשטיא ופסקה הרמב"ם פ"ג דכלי מקדש לקולא וז"ל וכן נסכים הבאים בפני עצמם וכו' אלמא מוכח מכל זה דהלכתא דשיר אינו מעכב את הקרבן אלא הוא מצוה בעלמא וכשם שמצוה לאומר בתמיד של שחר כך בשל בין הערבים ובכולהו אינו מעכב ועוד יש לגמגם על תירץ מהר"ם אלשיך ז"ל ה"ה דלשון הטור סימן קל"ג דכתב דשיר לא היה מצותו אלא בבקר נדחק לפרש דר"ל לעכובא ובערב היו אומר אותו למצוה בעלמא מ"מ אכתי תקשי לן מ"ש הטור א"ח סימן רל"ז בשם ר"ע וז"ל בערב אחר שגומרים וכו' הרי דהכא כתב שלא היו אומרים אותו במקדש בערב ולכן נראה לי דלעולם הלכתא כרבנן דהשיר אינו מעכב הקרבן והשיר הוא למצוה בין בבקר בין בערב וכיון דאינו לעיכובא לפיכך לא היו אומר שירה בתמיד של בין הערבים כשהיו מסתפקים אם היום ראש חדש אבל בבקר לעולם היו אומר שיר של חול אע"ג דהיו מסתפקים שמא היום ר"ח משום דברוב השנים לא היו באים עדים רק אחר תמיד של שחר כמו שנתבאר בסוגיי' דידן ונמצא לפי זה דשיר של תמיד של שחר לעולם היה נאמר במקדש ובשום פעם לא היה נפסק אבל בשי' תמיד של בין הערביים לפעמים היה נפסק ולא היו אומרים אותו והיינו בתמיד של בין הערביים דר"ח כשלא באו עדים דלפי שהיו מסתפקי' אם יאמרו שיר של חול או של ר"ח ולא היו אומרי' כל עיקר ואנו עושים עתה זכר למקדש לומר השיר בשחרית לפי שבמקדש לעולם לא היה פוסק שיר בשחרי' אבל בשיר בין הערביי' אא"א שיר זכר למקדש דכיון דלפעמי' לא היו אומרי' במקדש בין הערביים לפיכך גם אנו אין אומרי' אותו כל עיקר בשום יום בין הערביים ואפשר דזהו מ"ש הטור ור"ע וא"ת דבמקדש לא היו אומרים אותו בין הערביים כלומ' דלפעמים לא היו א"א לכן גם אנו אין אומ' אותו כל עיקר כנ"ל ובס' באר שבע בחדושיו על מס' תמיד עמד שם דף ל"ט עוד בקו' זו על הטור ותירץ דכוונתו דלא היו אומרים השיר בלילה כדאמרי' פ"ב דערכין דא"א שירה בלילה יע"ש ודבריו אינם נראה לע"ד דהרי הטור סימן קל"ג כתב דהשיר לא היה מצותו אלא בבקר ולפי דבריו הול"ל לא היה מצותו אלא ביום ותו דלפי דבריו הטור ס"ל דגם במנחה צריכים אנו לומר השי' והטור סימן רל"ד כתב ס' תפלת המנחה ולא הזכיר דצריך לומר השיר וכן מנהג העולם דאין אומרי' שוב במנחה ומיהו לשון הטור דסימן קל"ג וסימן רל"ז מגומגם דכתב דאחר תפלת ערבית נוהגים לומר פ"ה דהקטרת במקדש היה גם בערב והא ליתא דהקטרת אינה אלא ביום עם מבוא השמש וכמ"ש הרמב"ם פ"ד דמעשה הקרבנות וי"ל דכיון דהיו מקטירים אותו בין הערביים עם מבוא השמש היה מתאכל והולך כל הלילה באיברי עולה כמ"ש הרמב"ם שם הלכך שפיר שייך לומר שמצותו גם בערב ולפי' נהגו לומר פ"ה אחר ערבי' וכן תירץ בספר באר שבע אך תימה דטפי הוה להו למימר הקטרת במנחה ולא אחר ערבית ולפי דברי הטור דסימן רל"ד משמע דלא היו אומרים פ"ה במנחה ובערבית היו אומרים אותו כמ"ש סימן קל"ג וסי' רל"ז ואפשר דמשו' דהעם טרודי' במלאכת' לא נהגו לאומרו במנח' והיו א"א בערבית זכר למקדש כיון דהקטורת מצותו בבקר וגם בין הערביים ושייך לומר הקטורת בערבית אע"ג דאין מקטירין במקדש בלילה מ"מ כיון דמקטירין סמוך למבוא השמש ועיקר עיכולו במזבח היה בלילה לפיכך שפיר שייך לומר הקטורת בערבית וכ"ת אע"ג דאין אומרים שירה במקדש בלילה אלא ביו"ט מ"מ אם התחילו מבע"י לשורר מסתמא גומרין בלילה וא"כ למה לא נהגו לומר השיר בערבית דהו"ל השיר דומיא דקטורת לזה השיב הטור דהקטורת מצותו בערב ובבקר ולעולם לא היה פוסק לפיכך אומרי' פ"ה בערבית אבל השיר לא היה לעולם במקד' אלא בבקר לפיכך גם אנו א"א בבקר אבל השיר דבין הערביי' דלפעמי' היה פוסק במקדש כשהוא ר"ח ולא באו עדים אע"ג דברוב השנה אומרים השיר במקדש בין הערבים ולפעמים מתחילין מבע"י וגומרין בלילה ולפי זה היה ראוי לומר השיר במנחה או בערבית אפ"ה כיון דבמקדש לפעמים לא היו אומרים השיר בין הערביים לפיכך לא ראו לתקן בדורות האחרונים לומר השיר במנחה או בערבית כנ"ל ליישב דברי הטור וא"ח ודוק:

גמרא אא"ב כל היכא דמסתפקא וכו' אלא אי אמרת לא אמור כלל אמאי אומרו וכופלו כלומר דהיה להם לתקן דכשחל ר"ה בה' ולא באו עדים בשחרית דלא יאמר הרנינו בשחרית דהוי שירה דחול אלא שלא יאמר שירה כל עיקר וקשה דלמ"ד נמי דאמרו שיר של חול עם תמיד של בין הערבי' קשה כיון דדינא הוא דכל היכא דמסתפקא אמרי' שירה דחול אמאי חשיב קלקול מ"ש שירה דחול והלא כך הוא הדין דיאמרו שירה דחול גם לפי מאי דמשני שאני התם דשירה דיומיה הוא ופרש"י דלעולם כל היכא דמסתפקא מלתא אין אומרים שירה כלל אמאי חשיב קלקול מה שלא אמרו שירה כלל והלא כך הוא הדין דהיכא דמסתפקא אין אומרים שירה כלל ואפשר היה לומר דזה קרי קלקול שהוצרכו לומר שיר של חול למר ולא אמרו שירה כל עיקר למר אבל מ"מ אין זה מספיק דמשמעות נתקלקלו הלוים בשיר משמע דעשו שלא כדין ולפי האמת כדין הספקות עשו בין למר ובין למר ואפשר לומר דלמ"ד דלא אמרו שירה כל עיקר דקלקול היה שלא כדין דנהי דדינא הוא דאין אומרין שירה כל עיקר על הספק מ"מ צריכין הם להמתין שמא יבואו עדים ויאמרו שיר של יו"ט והם כשראו שנשתהו העדים לבא חשבו דלא יבאו