יום תרועה כה

לעמוד ולא עמדו דדוחק לומר דמיירי דא' בא לתקוע ביובל בפני ב"ד כננערו לעמוד דמאי שייטיה לבא לתקוע לפני ב"ד כיון שהיה יכול לתקוע בביתו לכן הכריעו מכח בעיא זו דמ"ש אין תוקעי' אלא כל זמן שבית דין יושבין דאף בר"ה אתא לאשמועינן:

מתני' בראשונה וכו' משחרב ב"ה התקין ריב"ז וכו' הך מתני' מתניי' נמי פ' לולב הגזול דף מ"א וכתבו שם התוספ' ושיהא יום הנף כולו אסור הרבה תקנות תיקן ריב"ז וכו' ותימה דבמנחות דף ס"ח לא תני הך דלולב אגב ההוא דיום הנף ויראה לי דאפשר דכיון דכבר אשמועינן בסוכה דהנך תרתי תיקן יחד א"צ תו לאשמועינן הא בדוכתא אחריתי ועיין בספר עץ חיים בסוכה מה שתירץ משם הר"ן ע"ש:

גמרא ומנ"ל דעבדי' זכר למקדש וכו' ופרש"י כי אעלה ארוכה סיפיה דקרא ציון היא דורש אין לה ואפשר דרש"י ק"ל מנ"ל למדרש דבעיא דרישא לעשות זכר למקדש בימי החרבן דילמא קרא ה"ק כי אעלה ארוכה לך לכ"י דהיינו שיגאלם וגם יעלה ארוכה לציון מהמכה דיש לה דדורש אין לה וע"כ בא רש"י לפרש דפי' זה א"א לאומרו חדא דחסר בפ' דיעלה ארוכה לציון ותו דפשיטא הוא דכשמעלה ה' ארוכה לכ"י דהיינו שיגאלם ויביאם לציון בכלל מאתים מנה דעלתה ארוכה לציון לכן פי' דקרא הכי הוי דלפי דישראל הוו מתרעמים על צרותם שלח ה' דברו ואמר מה אתם מתרעמים לא קצרה ידי להושיע ואעלה ארוכה לך אבל מה אעשה דעונותיכם גורמים דציון היא דורש אין לה והיא צועקת לפני דאין אתם זוכרים אותה לעשות לה זכר למקדש וא"כ איפה איך אזכור אתכם לגאלכם באופן דלפי' זה גאולתינו תלויה בעשות זכר למקדש דבעיא דרישה וזה כיון רש"י במ"ש כי אעלה ארוכה כלומר אני מצד עצמי אעלה ארוכה אבל המעכב הוא סיפיה דקרא דציון היא דורש אין לה מכלל דבעיא דרישה. עוד אפשר דרש"י ק"ל מנ"ל למדרש דבעיא דרישה דילמא קר' כפשטיה כדכתיב לעיל ולכן בא לרמוז לנו דאם קרא כפשטיה קשה כפל דקרא כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך דהיינו מענין כי נדחה קראו לך וא"כ ל"ל למיכתב ברישיה דקרא כי אעלה ארוכה לך כיון דעתיד לומר וממכותיך ארפאך דיו לכן פי' דקרא הכי הוי בתחלה אעלה ארוכה ואחר כך וממכותיך ארפאך ואעלה ארוכה היינו מה דפריש סיפיה דקרא ציון היא דורש אין לה וכוונת הענין הוא דקודם תקנת ריב"ז היה לישראל ב' צרות א' מהגלות והב' דלא היה להם זכר למקדש והבטיחם הב"ה דיעלה ארוכה מענין ציון היא דורש אין לה דיתן להם ה' סיוע בגלות לקיים המצות לעשות זכר למקדש ואחר כך ממכת הגלות ירפאם לגאלם ונמצא דרישא דקרא אעלה ארוכה רומז לענין סיפיה דקרא ציון היא דורש אין לה מכלל דבעיא דרישה:

לא נצרכה דאיבני בחמיסר וכו' ופרש"י לא צריכה דאיבני סמוך לשקיעת החמה דחמיסר וקשה מה בא ללמדנו יש לומר דרש"י לא היה גורס בל' התלמוד דאיבני בחמיסר אלא הכי גריס דאיבני סמוך לשקיעת החמה וכן היא הגירסא פ' לולב הגזול ולפי גירס' זו כתבו התוספות שם י"מ דמיירי בעי"ט סמוך לשקיעת החמה ואין יכולים לבקר בי"ט מהיכן יקצרו את העומר והיכן כלי שרת הצריכין לעומר דאי סמוך לשקיעת החמה דחמיסר קאמר שהוא יו"ט הא אין בנין ב"ה דוחה יו"ט כדאיתא פ"ב דשבועות והתוספת שם דחו פי זה מדמשני לא צריכה דאיבני בליליא וקי"ל דאין בנין ב"ה בלילה אלא על כרחך צריך לחלק כמו שפרש"י דהא דאין בנין ב"ה בי"ט או בלילה ה"מ בנין הבנוי בידי אדם אבל בנין העתיד לבא בידי שמים יע"ש וה"נ רש"י אתא לאפוקי פיר' הי"מ ולפיכך השמיענו לא צריכה דאיבני סמוך לשקיעת החמה דחמיסר כלומ' שלא תפרש דהוי בערב יו"ט ומ"מ יש לעמוד איך הי"מ הללו עלה על דעתם לפרש דאבני סמוך לשקיעת החמה דהוי בערב יו"ט מכח קושי' דאין בנין ב"ה דוחה יו"ט דזה אינה קושיא דהא ע"כ לחלק בין בנין בידי אדם לבידי שמים מכח שינוייא אחריתי דמשני דאבני בליליא כמו שהקשו עליהם התוספת ואפשר דהי"מ הוקשה להם למה ליה לתלמודא לתרץ תרי תרוצי דאבני סמוך לשקיעת החמה כלו' בחמיסר או בליליא בתירוץ א' דיו אלא דהתלמוד ספוקי מספקא ליה בהך חלוקא אם יש לחלק בין בנין אדם לבנין ידי שמים ולפי הצד דאין לחלק תירצו דאבני סמוך לשקיעת החמה כלומ' מעי"ט דאין בנין ב"ה דוחה יו"ט אפילו דהוא בידי שמים ולפי הצד דיש לחלק תרצו דאבני בליליא דאף על גב דאין בנין ב"ה בלילה בנין ידי שמים שאני:

א"נ דאבני בליליא פרש"י בליל ט"ו וכו' ונ"ל שהוא ט"ס וצ"ל י"ו וכן משמע בהדיא מדברי רש"י פ' לולב הגזול יע"ש ואת"ל דאינו ט"ס י"ל דרש"י ק"ל ל"ל תרי תרוצי בתירוץ הא' דאבני סמוך לשקיעת החמה דחמיסר סגי לכן בא לפרש דאשמועינן חדושא דאף על גב דאית ביה תרי שינויי דהוא נבנה בלילה וגם הוא י"ט אפ"ה בנין בידי שמים שאני ובפ"ב דשבועות כתבו התוספות חילוק זה בשם התנחומא יע'"ש:

א"ר נחמן ריב"ז בשיטת ר' יהודה אמרה כו' קשה דתיר' ר' נחמן חולק אתירוצא קמא דלתירוץ קמא לריב"ז אחר החרבן בהאיר מזרח די"ו ניסן שרי מן התורה ולתי' ר"נ אסור מן התורה ואם כן הו"ל ר' נחמן אמר להורות דחולק ולא אמר ר' נחמן וראיתי ברש"ל פר' לול' הגזול דהגיה רנ' ובחדושי הלכות רצה לייש' הגירס' מכח פ' ר"י דמנחות דהתם אמר ר' נחמן וסירכיה דהתם נקט הכא יע"ש ואינו נוח לי דמדברי התוס' במנחות מוכח דעיקר מלתיה דר' נחמן בסוגי' דידן אתמר לתרץ הקושי' מ"ט תיקן ריב"ז וא"כ איך נאמר דסירכיה דהתם נקט הכא ויותר נראה כו' דתירוצא קמא לא אמרוה לקושטא דריב"ז הכי ס"ל אלא לפום מאי דטעי ר' יהוד' בסבר' ריב"ז פירש מהו הטעם של ריב"ז אבל לפי האמת סתמא דתלמודא דתי' קמא ס"ל דטעמא דריב"ז כמ"ש ר' נחמן דריב"ז בשיטת ר"י אמרה ולרמוז זה אמר התלמוד אר"נ להורות דתי' קמא אינו חולק עם ר"נ וכן יש להוכיח קצת מדברי הפוסקים דכתבו דיום הנף אסור מן התורה והוא כסברת ר"נ ואם איתא דתירוצא קמא דהוא תירץ סתמא דתלמודא חולק הו"ל למיפסק כתירוצ' קמא דלא מתסר אלא מדרבנן ותו דבפ' ר"י רבינא סבר דאסור מן התורה כר"י ואם כן תירוץ קמא דסתמא דתלמודא הוא דוחק דהוי דלא כרבינא ומ"ש רש"י במתניתין דמדאוריית' כשהאיר מזרח מותר פירש כן לפי סברת רב ושמואל דס"ל הכי בפר' ר' ישמעאל אבל לסברת רב נחמן ורבינא דהלכת' כוותייהו אחר החרבן החדש אסור מן התורה ביום הנף כשיטת ר' יהודא כמו שפסק הרמב"ם פ"י מהלכות מ"א:

דף ל' ע"ב עד עצם היום הזה עד עצומו של יום וקא סבר עד ועד בכלל וכן פסקו הפוסקי' כמ"ש הר"מ פ"י ממ"א וטי"ד וק' דלענין נדרים קי"ל עד ולא עד בכלל כדתנן בפר' קונם יין עד הפסח אסור עד שיגיע וכן נתבאר בי"ד סי' ר"ך סי"ב י"ל דבלשון תורה קי"ל עד ועד בכלל אבל בנדרים הלך אחר לשון בני אדם ועד ולא עד בכלל וכ"כ הרא"ש בתשובה כלל ע"ז סי' ד' ראובן הוציא שט"ח על שמעון כו' ע"ש וכן פסק מרן ח"מ סי' מ"ג סי' כ"ז והקשו האחרונים מתשובת אחרת של הרא"ש כלל הנזכר סי' ג' דכתב שם ראובן הוציא שובר וכו' וכן פסק מרן ח"מ סי' מ"ג סכ"ו ורשד"ם ח"מ סי' קי"א דחק עצמו בשתי תשובות הללו והר"א ששון סימן פ"ז וסי' קצ"ג תירץ דלעולם קושטא דמלתא דבשטרות עד ולא עד בכלל וההוא דסי' ג' שאני משום דמוכח דגם המלוה מודה דלשון השובר הוא עד בכלל אלא הש"ח עשאו אח"כ וכן תי' בגדולי תרומה דף שכ"ז בארי כו' יותר ע"ש והש"ך בח"מ סי' מ"ג ס"ק מ"ה תירץ דההיא דסי' ג' שאני משום דכתיב בשופר דמחל לו עד היום הזה ומוכח דאותו היום בכלל יע"ש ויש להקשות על הש"ך דהרי הכא לענין חדש כתיב עד עצם היום הזה ואפליגו תנאי ואמוראי עם עד ועד בכלל או לא ואיך ליה לש"ך בפשיטות דהך לישנא הוא ועד בכלל מכח קראי דמייתי שם ותו קשה דהסכמת כל הפוסקי' דבנדרים ולשון השטרות עד ולא עד בכלל ואשכחן איפכא דתנן פר' מי שאחזו הרי זה גיטך ע"מ שתתני ק"ק זוז מכאן ועד ל' יום אם נתנה לו בתוך ל' יום מגורשת ומשמע אפילו נתנה ביום ל' אלמא בלשון תנאי בני אדם עד בכלל וכ"כ מרן א"ה סי' קמ"ג ס"ז ע"ש ואפשר לחלק ולומר דשאני התם דאמר עד ל' יום משמעותו סוף ל' אבל באומ' עד יום ל' הוי עד ולא עד בכלל ועדיין צ"ע:

תוספות ד"ה ונתקלקלו הלוים בשיר כו' וא"ת ואמאי לא חשיב קלקול של מוסף שלא הקריבו כו' ולעד"נ לתרץ דהך עשה דהשלמה הוא קל דאינו אלא לכתחלה למצוה בעלמא כדאיתא פ' התכלת דף מ"ט ע"ב ולפי זה ניחא לי מאי דלא מנה הרמב"ם במנין המצות להך עשה דהשלמה והרמב"ן ז"ל בהשגותיו על המצות כתב המצוה הי"א והיא עשה דהשלמה יע"ש באריכות והן אמת דהרמב"ם פסק פ"א דהלכות תמידין דאסור לשחוט אחר תמיד של בין הערבים הוא לכתחלה אבל בדיעבד הקרבן כשר וכל מידי דלא אפשר חשיב כבדיעבד באופן דהיו יכולין להקריב קרבן מוסף אחר תמיד של בין הערבים כנ"ל ועיין בהרא"ם ר"פ צו בלשון וערך עליה יע"ש:

כתבו עוד התוספות וכ"ת דמעלה ומלין בראשו של מזבח דעליה השלם לא שייך אלא בהקטרה התוספות לא הביאו ראיה לדבריהם דעליה השלם לא שייך אלא בהקטרה ואני רואה דהרמב"ם פ"א דתמידין כתב דאין שוחטין קרבן אחר תמיד של בין הערבים ותו דהא תנן בריש ברכות הקטר חלבי' ואיברים מצותן עד שיעלה ע"ה ויש לומר דמההיא ל"ק דההיא בחלבים ואברים שנזרק דמן קודם תמיד של בין הערבים שהקרבתן אינה אלא גמר מלאכה בלבד מאחר שכבר התחילו בזריקת דמן קודם תמיד של בין הערבים אבל בשוחט אחר תמיד של ב"ה אינו יכול להקטיר החלבים והאברים משום דכתיב הקריב עליה חלבי השלמים עליה השלם כו' כלומר על עולת הבקר השלם כל הקרבנות כולם ולא אחר תמיד של ב"ה אמנם שחיטה יכול לעשות אחר תמיד של ב"ה ואין איסור אלא בהקטרה ויש להביא ראיה לזה ממ"ש פרק תמיד נשחט דף נ"ט ע"א אר"ח הכא בחטאת העוף עסקינן שאין למזבח אלא דמה יע"ש:

כתבו עוד התוספת הניחא למ"ד כו' אבל למ"ד מועלת מאי איכא למימר עכ"ל וקשה דמאי ק"ל למ"ד מועלת והלא בפ' מזבח מקדש דף פ"ז