יום תרועה כד

העברת ד"א נמי לא מחייב הגביהו ע"מ להעבירו ד"א ובודאי דהיא קושיא עצומה על רש"י דמ"ש מוציא מרה"י לר"ה ממעביר ד"א בר"ה ובאמת דשם בשבת דף ה' ע"ב לא אשכחן אלא הא דאר"י המעביר חפץ מזוית לזוית ונמלך עליהן והוציאן פטור שלא היתה עקירה א' משעה א' לכך וכנרא' דס"ל לרש"י דדוקא במוציא מרה"י לר"ה אית' להך דינא אבל מעביר ד"א בר"ה אע"ג דבשעת הגבהת החפץ נטלו ע"מ להניחו בחיקו ושוב נמלך והעבירו ד' בר"ה חייב ולא ילפי' העבר' ד"א בר"ה ממוציא מרה"י לר"ה והראיה דבשבת דף צ"ו ע"ב לא יליף מעביר ד"א בר"ה ממוציא מרה"י לר"ה והוצרך לומ' התלמוד שם דמעביר ד"א בר"ה גמרא גמירי לה יע"ש והשת' דאתית להכי יראה לתרץ תירוץ חדש דמאי דנקיט התלמוד שמא יעבירנו ד"א בר"ה משום דס"ל לאינשי דלאו מלאכה היא כיון שאין לה רמז בכתוב משא"כ מוציא מרה"י לר"ה דכתיב בקרא כדאיתא ר"פ הזורק וזהירי בה טפי ולא אתי להוציא מרה"י לר"ה ועיין בחדושי הרא"ם על סמ"ג הלכו' מגלה שתירץ ע"ש:

גמרא א"ל כבר נשמעה קרן ביבנה וכו' קש' מהא דאמרי' פ' הדר סוף דף ס"ז בדאוריית' מותבינן תיובת' והדר עבדינן מעשה בדרבנן כו' וכן פסק מור"ם י"ד סי' רמ"ב סכ"ב וא"כ ה"ק הכא דאין משיבין לאחר מעשה הרי קי"ל דבדרבנן עבדינן עובדא והדר מותבינן תיובתא י"ל דההיא דפ' כל הדר היינו דיש תיובתא ודאית ומותבינן לדעת התירוץ של התיובתא אבל הכא לא היה האיסור ברור מכח גזירת הראשוני' שלא תקעו בפני ב"ד הגדול ביבנה אלא הספ' שלהם היה אם יש לגזור אף במקום ב"ד הגדול שמא יטלנו ואהא הוא דקאמר ריב"ז דכיון דכבר נשמעה קרן ביבנה אין משיבין לאחר מעש' לישב ולדון אם ראוי לגזו' שלא יתקעו אף בפני ב"ד דאם תצא הסכמת רוב הסנהדרין דראוי לגזו' הוא גנאי להם שנמצא שעשו שלא כראוי לכן בכה"ג אין משיבין לאחר מעשה ועיין בתשובת רדב"ז סי' י"ט:

גמרא א"ל היינו ת"ק איכא בינייהו כו' ופרש"י ב"ד דאקראי לת"ק תקעינן כו' והרמב"ם בפירוש המשניות פיר' בהפוך וז"ל ואמרו א' ביבנ' וא' בכ"מ שיש ב"ד כו' ע"ש ולכאורה נראין דברי הרמב"ם משום מדקי"ל תנא בתרא לטפויי אתא כדאי' ריש פרק המוכר פירות דף צ"ג ע"ב יע"ש ומיהו אי מהא לא איריא דבפ' במה מדליקין דף כ"ד גבי וחכמים אומרי' א' מבושל וא' שאינו מבושל אין מדליקין בו פרכינן עליה היינו ת"ק ומשני איכא בינייהו דר' ברוני דשרי ע"י תערובת שמן ולא מסיימי וכתבו שם התו' דלא שייך לומ' תנא בתרא לטפויי אתא כיון דאיכ' תנא דאפסקי' וכ"כ בעירובין ד' י"ג ע"א ובסנהד' די"ג ע"ב אך תימ' אמאי לא קאמר הכא בגמ' איכא בינייהו בי דינא דאקראי ולא מסיימי כדאיתא בפר' ב"מ ופ"ק דעירובין וסנהדרין כנזכ' דאומר איכא בינייהו כך וכך ולא מסיימי כיון דאיכא תנא דאפסקיה י"ל דברוב הפעמים הוא דאיכ' בנייהו ולא מסיימי אבל יש פעמים דמסיימי כדאית' פ"ק דע"ז דף ז' ע"ב וחכ"א לפני אידיהן אסור לאחר אידיהן מותר דפריך בגמרא חכמים היינו ת"ק ומשני שינויי טובא וכולהו מסיימי יע"ש וה"נ התלמוד אמר א"ל היינו ת"ק ומשני איכא בינייהו ב"ד דאקראי ולא אמר דלא מסיימי משום דאית ליה בפשיטות דמסיימי והמפרשים הוא דנחלקו היכי מסיימי רש"י סבר ב"ד דאקראי לת"ק תקעינן ותנא דא"ל ס"ל דבב"ד דאקראי לא תקעי' משום דדייק לישנא דתנא בתרא דא"ל דאמר אחד יבנה וא' כ"מ שיש בו ב"ד דהיינו דומיא דיבנ' דאל"כ הול"ל סתמא א"ל בכל מקום שיש בו ב"ד ומדהזכיר יבנה משמע דשאר מקומות בעי דלהוי ב"ד קבוע דומיא דיבנה והרמב"ם ס"ל לאידך גיסא דמדאמר א' יבנה משמע דאתא לומ' דאח' יבנה שיש בו ב"ד קבוע וא' כ"מ שיש בו ב"ד דאקראי ולפי מ"ש הר"ן הרי"ף היה מפר' כפרש"י והלכת' כת"ק דב"ד דאקראי תקעינן ולפיכך היה תוקע בבית דינו ותלמידי הרי"ף לא סמכו עליו לתקו' בשב' כמ"ש האחרונים וירא' לי דטעמייהו משום דכיון דאפשר לפרש איפכא דב"ד דאקראי לת"ק לא תקעינן כל ב"ד דבזמן הזה כיון דאינם סמוכים לא"י מיקרו ב"ד דאקראי ולא תקעינן עיין בתו' סוכה דף כ' ד"ה א' קטנה וא' גדולה ופ"ב דכתובות דף כ' ד"ה א' חדשות ובמנחות ר"פ ר' ישמעאל:

גמרא א"ר הונא ועם ב"ד מאי ועם ב"ד בפני ב"ד וקשה אמאי לא פירש דמ"ש רב הונ' ועם ב"ד ר"ל בזמן בית דין כדמפרש באידך לישנא ועם פי' זה לא היה מותיב לה רבא ממתני' י"ל דפשט ועם ב"ד ר"ל בפני ב"ד ובאידך לישנא מפקינן ליה ממשמעותיה לומ' דהוי בזמן בית דין משום טעמא דאמר רש"י לקמן דבכל ארצכם כתיב:

דף ל ע"א מתיב רבא ועוד זאת כו' ופרש"י יחידים שאינם שלוחי ב"ד וק' דלפי הך חלוקה דבירושלים תוקעים יחידים שאינם שלוחי ב"ד וביבנה אין תוקעין אלא דוקא שלוחי ב"ד נמצא דרבא הוא מחמיר יותר מר' הונא דמתיר בפני ב"ד אפי' אינם שלוחי ב"ד ורבא מדקדק מן המשנ' ואינו מתיר רק לשלוחי ב"ד דב"ד אומר להם תקעו להוצי' אותנו וכשדחה רבא גופיה הך חלוקה מכח מ"ש כי מסיים שלוחא דצבורא תקיעה ביבנה לא שמע איניש קל אוניה מקל תקועייא הלך רבא לחלק חילוק אחר לאידך גיסא לקול' יתירה לומ' דבירושלי' תוקעים בין בזמן ב"ד בין שלא בזמן ב"ד וביבנה בזמן ב"ד אין אפי' שלא בפני ב"ד ונמצא לפי חלוקה זו דרב הונא מחמיר ורבא מיקל והם סברות הפוכות כרבא מן הקצה אל הקצ' להקשות לר' הונא ואמאי לא ס"ד לרבא לפר' דבירושלים תוקעים בין בפני ב"ד בין שלא בפני ב"ד וביבנה בפני ב"ד דוקא כדמשני תלמוד' ולא תקשי לרב הונא י"ל דרבא לא אסיק אדעתי' לפרש דביבנ' בפני ב"ד אין כדמשני תלמוד' משום דהוה ק"ל קו' התוס' מהא דאמרינן דלא שמע איניש קל אוניה מקל תקועייא דמשמע דהיו תוקעים שלא בפני ב"ד אמנם התרצן כי היכי דלא תיקשי לרב הונא דחק עצמו לתרץ דביבנה בפני ב"ד אין כו' והא דלא שמע איניש קל אוניה כו' היינו שהיו באים לתקוע בפני ב"ד אותם שלא שמעו תקיעת ב"ד כמו שתירץ התוספת ודוק:

איכא דמתני וכו' א"ר הונא ועם ב"ד מאי ועם ב"ד בזמן ב"ד ופרש"י דהא ליכא לפרושי ועם ב"ד כו' וקש' דמה טענה היא זו דביובל כתיב בכל ארצכם הלא גם בר"ה כתיב יום תרועה יהי' לכם ובודאי דבכל העיירות חייב ליתקוע מן התור' אפי' כשחל בשבת אלא דגזרו חכמים דבשבת לא יתקעו אלא בפני ב"ד וכן ביובל דחל בשבת גזרו דלא יתקע אלא בפני ב"ד י"ל די"ט של ר"ה לא דמי ליוה"ך של יובל דתקיע' ר"ה היא מתקיימת ברוב השני' דחל בחול וכשחל בשבת גזור רבנן דלא יתקעו אלא בפני ב"ד ואינה נעקרת המצוה ברוב השנים אבל ביובל שחל להיות בשבת היו גוזרים שלא יתקעו אלא בב"ד היו מוכרחים לגזור אף כשחל יוה"ך בחול דאיסור שבת ואיסור יוה"ך א' הוא דזדונו בכרת משא"כ י"ט דהוה איסור לאו וכיון דביוה"ך דיובל אין יכולין לגזור שלא יתקעו אלא בב"ד דהא בכל ארצכם כתיב א"כ גם כשחל יוה"ך דיובל בשבת אין יכולין לגזור שלא יתקעו אלא בפני ב"ד ולא גזור אלא שתיקנו דבין חל יוה"ך דיובל בחול בין חל בשבת דלא יתקעו היחידים אלא כל זמן שב"ד יושבים ותוקעים שלא בפני ב"ד דבכל ארצכם כתיב:

מתיב רבא תקיעת שופר ר"ה ויובל דוחה את השבת וכו' וכתבו התוספת תימה דמ"מ קשיא ללישנא קמא דר' הונא דלא אמר אלא בפני ב"ד והכא קתני איש וביתו ונדחקו בתי' קו' זו ובסוף דבריה' לא תירצו כלום ולע"ד אפשר לומר דלישנא קמא דר' הונא ס"ל דלא אמר ר' הונא אלא לישנא קמא דוקא מאי ועם ב"ד בפני ב"ד וס"ל ללישנא קמא דר' הונא איירי בר"ה וה"ה ביובל ובין בר"ה שחל בשבת ובין ביובל שחל בשבת אין תוקעי' אלא בפני ב"ד ולפי זה אם היו מקשים ללישנא קמא מהך בריית' דתני תקיעת ר"ה ויובל דוחה את השבת איש בביתו היה מוקים לה דה"ק איש בביתו לפני ב"ד כלומר שנזדמנו שם ב"ד ותוקע לפניהם ואתא לאשמועי' למעוטי דלא בעינן שיהיה התוקע שליח ב"ד כדס"ד לרבא מעיקר' כלישנא קמא אמנם לישנא בתרא ס"ל דלא אמר ר"ה אלא לישנ' בתרא מאי ועם ב"ד בזמן ב"ד ואיירי ר"ה ביובל שחל בשבת אך תימ' דבריית' דמותי' מינ' ר"ש לקמן היא מחלוק' בין יוב' לר"ה וא"כ תיקשו לכול' לישנ' דר"ה לפי מאי דפרי' לישנ' דר"ה דע"כ נרא' דלישנ' דר"ה לא פליגי לענין דינ' דלישנ' קמ' ס"ל דר"ה לא דבר דצריך בפני ב"ד אלא בר"ה ולעול' דביוב' מודה דבזמן ב"ד תוקעי' כלישנ' בתר' גם לישנ' בתר' ס"ל דר' הונ' לא דבר דבזמן ב"ד תוקעי' אפי' שלא בפני ב"ד אלא ביובל ולעולם דבר"ה מודה דדוקא בפני ב"ד תוקעים כלישנא קמא ולא פליגי תרי לישני דר' הונא אלא לענין לשנות בלשון שאמר רבה וחילוק דר' הונא הוא דמחלק בין תקיעת ר"ה לתקיעת יובל הוא מכח ברייתא דמותיב מינה רב ששת ומשם למד ר' הונא לחלק דבר"ה אין תוקעין אלא בפני ב"ד וביובל בזמן ב"ד והשתא אם היו מקשים ללישנא קמא דר' הונא מכח ברייתא זו דתקיעת ר"ה ויובל דוחה את השבת בגבולין איש בביתו בזמן ב"ד הוה משני ר' הונא אנא דאמרי כאידך ברייתא דמותיב ר' ששת דמחלק בין ר"ה ליובל אמנם רבא דמותיב ליה מברייתא זו ה"ק ליה אע"ג דאתה מחלק בין ר"ה ליובל מכח בריית' אחרת מ"מ לענין יובל ברייתא זו מוכחת דתוקעים אפי' שלא בזמן ב"ד וכן תפרש הבריית' שמייתי ר"ש ודחי מאי איש בביתו בזמן ב"ד ובכן תירץ הא דהוקשה לו רבא לחלוקת תקיעת יובל אבל לחלוקת תקיעה ר"ה לא הקשה לו רבא מברייתא זו משום דברייתא זו סברה דתקיעת ר"ה ויובל שוים הם ורב הונא מחלק ביניהם מכח ברייתא דמותיב מינה רב ששת לקמן:

רש"י כי מסיים שליחא דציבורא ואף בי"ט שחל בשבת דלהכי נקט יבנה עכ"ל ודבריו צריכים תלמוד מה בא ללמדנו וע"ק אמאי לא כתב כן בלישנא קמא כשהביאו מימרא זו כי מסיים שליחא דציבורא וכו' וצ"ע:

תוספות ד"ה אין תוקעין וכו' פי' בקו' ביובל וקש' מנ"ל לתוספת לפרש כן דפשט השמועה לכאורה מוכחת דביובל איירי כפרש"י וראיתי דהרי"ף הביא מימרא זו ונר' דסבר כפי' התוס' והרז"ה תפס עליו דמימרא זו לא נאמרה אלא ביובל והרמב"ן בס' המלחמות רצה להליץ בעד הרי"ף יע"ש ולע"ד נרא' דטעם התוס' והרי"ף דפירש דמימרא זו אף בר"ה הוא משום דאשכחן דבעי עלה ר' זיר' ננערו לעמוד ולא עמדו מהו וכו' ומשמע שהתוקעי' הם בפני ב"ד דרואים ב"ד דננערו לעמוד וזה מתוקם שפיר בתקיעת ר"ה דאינ' אלא בפני ב"ד אבל תקיעת יובל שכל אדם תוקע בביתו מנא ידע אם ננער